פאשיין

פאשיין
法显

פסל פאשיין במוזיאון הימי של סינגפור

פאשיין בהריסות ארמון אשוקה

המסלול של פאשיין דרך הודו, מתוך המהדורה של ביל

פָאשְׂייֵן (באנגלית: 法显; ) היה נזיר בודהיסטי סיני ומתרגם שהלך ברגל מסין של תקופת שושלת ג'ין להודו בתקופת ימי הביניים להשיג כתבי קודש בודהיסטיים . כשהחל את מסעו בערך בגיל 60, הוא הלך מערבה לאורך היבשה בדרך המשי, וביקר באתרים בודהיסטים במרכז, דרום, ודרום-מזרח אסיה. המסע והחזרה ארכו משנת 399 עד שנת 412, שמתוכם שהה פאשיין 10 שנים בהודו.

תיאורו של פאשיין על עלייתו לרגל, ה"פֿוֹגְווֹגִ'י" או "תיעוד הממלכות הבודהיסטיות", הם תיעוד עצמאי בולט של הבודהיזם המוקדם בהודו. הוא חזר לסין עם מספר רב של טקסטים בסנסקריט, שתרגומם השפיע רבות על הבודהיזם המזרח אסיאתי ומספק את התאריך המאוחר ביותר לשמות היסטוריים, אירועים, טקסטים ורעיונות רבים.

קורות חיים

פאשיין נולד בשאנשי במאה ה-4 תחת שושלת ג'או המאוחרת של תקופת שש-עשרה הממלכות . קיימת טענה ששם הלידה שלו היה גונג סהי. מאוחר יותר הוא אימץ את השם פאשיין, שפירושו המילולי "פאר הדהרמה". שלושה מאחיו הגדולים מתו צעירים. אביו, שחשש שאותו גורל יחול עליו, הסמיך אותו לנזיר מתחיל בגיל שלוש.

בשנת 399 לספירה, בערך בגיל 60, פאשיין היה בין עולי הרגל המוקדמים ביותר להודו. הוא יצא מצ'אנג אן , בירת שושלת צ'ין המאוחרת הבודהיסטית, יחד עם ארבעה אחרים כדי לאתר טקסטים בודהיסטיים קדושים ולאחר מכן הצטרפו אליו חמישה עולי רגל נוספים בג'אנגייה . הוא ביקר בהודו בתחילת המאה החמישית. אומרים שהוא הלך כל הדרך מסין על פני המדבר הקפוא ומעברי ההרים הסלעיים. הוא נכנס להודו מצפון מערב והגיע לפטליפוטרה . הוא לקח עמו בחזרה מספר רב של טקסטים בודהיסטים בסנסקריט וציורים המקודשים לבודהיזם. עם שובו לסין, מיוחס לו גם תרגום הטקסטים הסנסקריטיים הללו לסינית.

ביקורו של פאשיין בהודו התרחש בתקופת שלטונו של צ'אנדראגופטה השני . הוא נכנס לתת-היבשת ההודית דרך צפון-מערב. זיכרונותיו מתארים את שהותו של 10 שנים בהודו. הוא ביקר באתרים המרכזיים הקשורים לבודהה, כמו גם במרכזי החינוך המפורסמים ובמנזרים בודהיסטים. הוא ביקר בקפילוואסטו (לומביני), בודה גאיה , בנארס (ואראנסי), שרוואסטי וקושינאגר , כולם קשורים לאירועים בחייו של בודהה. פאשיין למד סנסקריט, ואסף ספרות הודית מפטליפוטרה (פטנה), אודיאנה ותכסילא בגנדהארה. זיכרונותיו מזכירים את מסורות ההינאיאנה והמהאיאנה המתפתחות, כמו גם את מסורות המשנה של טהרוואדה המתפצלות והמתנגדות בבודהיזם ההודי של המאה ה-5. לפני שהחל את מסעו חזרה לסין, הוא צבר מספר רב של טקסטים בסנסקריט מתקופתו.

בדרכו של פאשיין חזרה לסין, לאחר שהות של שנתיים בסרי לנקה, סופה עזה הביאה את ספינתו לאי, כנראה ג'אווה. לאחר חמישה חודשים שם, עלה פאשיין על ספינה נוספת לדרום סין, אבל סופה נוספת הסיטה את הספינה ובסופו של דבר היא עגנה בהר לאו במה שהוא כיום שאנדונג בצפון סין, 30 קילומטר מזרחית לעיר צ'ינגדאו. הוא בילה את שארית חייו בתרגום ועריכת כתבי הקודש שאסף. אלה היו רבי השפעה על ההיסטוריה של הבודהיזם הסיני שלאחר מכן.

פאשיין חזר בשנת 412 והתיישב במה שהוא כיום נאנג'ינג. הוא כתב ספר על מסעותיו בסביבות שנת 414, מלא בתיאורים על הבודהיזם הקדום ועל הגאוגרפיה וההיסטוריה של מדינות רבות לאורך דרך המשי כפי שהיו בתחילת המאה החמישית לספירה. הוא בילה את העשור הבא עד מותו בתרגום סוטרות הבודהיסטיות שהביא עמו מהודו.

חיבורים

עבודתו העיקרית של פאשיין היא התיאור שלו על מסעותיו, הידוע באנגלית שניהם בשמה הסיני "פֿוֹגְווֹגִ'י" (佛國記) ועל ידי תרגומים שונים, כולל "תיעוד של הממלכות הבודהיסטיות". הספר ידוע גם בשם מסעות פאשיין (法顯行傳, פָאשְׂייֵן שִׂינְגְגְ'ווָאן). זיכרונותיו של פאשיין הם תיעוד עצמאי של החברה והתרבות של המקומות שבהם ביקר, במיוחד הודו. התרגומים שלו לטקסטים בסנסקריט שלקח עמו לסין הם אמצעי חשוב לתארך טקסטים, פרטים בשמות ומסורות בודהיסטיות. הם מספקים גבול עליון לשמות היסטוריים רבים, כתבי יד, אירועים ורעיונות שהוזכרו.

פאשיין ציין כי ערים במרכז אסיה כמו חוטן היו בודהיסטיות, כאשר אנשי הדת קראו כתבי יד הודיים בשפות הודיות. הקהילה המקומית כיבדה את הנזירים. הוא מזכיר קהילה בודהיסטית פורחת בתכסילא (כיום בפקיסטן) בתוך קהילה לא בודהיסטית בדרך כלל. הוא מתאר טקסים משוכללים וטקסי פולחן ציבוריים, בתמיכת המלך, לכבוד הבודהה בהודו ובסרי לנקה. הוא כתב על ערים כמו פטליפוטרה, מאתורה וקנאוג' במדיאדשה . הוא גם כתב שתושבי מדיאדשה אוכלים ומתלבשים כמו סינים. הוא הכריז על פטליפוטרה כעיר משגשגת. הוא עזב את הודו בערך 409 מטמרליפטי, נמל שלדעתו נמצא בחוף המזרחי שלה. עם זאת, כמה מעולי הרגל הסינים שבאו איתו למסע החליטו להישאר בהודו.

לקריאה נוספת

• Deeg, Max (2019), "Chinese Buddhist Travelers: Faxian, Xuanzang, and Yijing", Oxford Research Encyclopedia of Asian History, Oxford: Oxford University Press, doi:10.1093/acrefore/9780190277727.013.217, ISBN 978-0-19-027772-7.
• Hodge, Stephen (2009), The Textual Transmission of the Mahayana Mahaparinirvana-Sutra (PDF), Hamburg: University of Hamburg, אורכב מ-המקור (PDF) ב-2013-09-28.
• Jain, Sandhya; et al. (2011), The India They Saw: Foreign Accounts, New Delhi: Ocean Books.
• Li Rongxi; et al. (2002), The Lives of Great Monks and Nuns (PDF), Berkeley, California: Numata Center for Translation and Research, אורכב מ-המקור (PDF) ב-2015-09-20.
• Průšek, Jaroslav; et al. (1978), Dictionary of Oriental Literatures: East Asia, Charles Tuttle.
• Sen, Tansen (2006), "The Travel Records of Chinese Pilgrims Faxian, Xuanzang, and Yijing" (PDF), Education About Asia, vol. 11, pp. 24–33.
• Shi Huijiao; et al. (2022), The Biographies of Eminent Monks 高僧傳, Hong Kong: Centre of Buddhist Studies at the University of Hong Kong.
• Walravens, Harmut (2014), "Stanislas Aignan Julien Leben und Werk" [Stanislas Aignan Julien Life and Work], Monumenta Serica (בגרמנית), vol. 62, Milton Park: Taylor & Francis, pp. 261–333, JSTOR 26768561.
• Weerawardane, Prasani (2009), "Journey to the West: Dusty Roads, Stormy Seas and Transcendence" (PDF), Biblioasia, vol. 5, pp. 14–18.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פאשיין בוויקישיתוף

• פאשיין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי פאשיין בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

• Works by or about Faxian at Internet Archive
• Faxian and other Chinese pilgrims, Columbia University Archives
• Record of Buddhistic Kingdoms, University of Adelaide

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38969809פאשיין