אלכסנדר זרחין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה.

אלכסנדר זרחין (שני מימין) בחברת ראש הממשלה לוי אשכול ושר הפיתוח יוסף אלמוגי בעת ביקור במפעל ההתפלה באילת, 1964

אלכסנדר זרחין (18971988) היה מהנדס וממציא ישראלי. זרחין המציא פיתוחים רבים בכימיה ובפיזיקה, עליהם הוציא פטנטים.

חייו

אלכסנדר זרחין נולד באוקראינה, וגדל בבית ציוני, מלא תורה. בבגרותו למד הנדסה בלנינגרד ולאחר לימודיו התעסק בפיתוח המצאות. את אחת ההמצאות כינה ל.צ.ל.א (=למען ציון לא אחשה). הוא נאסר על ידי השלטונות בעוון ציונות ונדון בשנת 1934 לחמש שנות מאסר. לאחר תום מלחמת העולם השנייה הצליח להגיע לגרמניה המערבית, וממנה עלה לארץ ישראל בקיץ 1947[1]. בבואו לארץ ישראל ניסה לקדם שלוש המצאות שהגה עוד ברוסיה[1]:

  1. התפלת מי ים על ידי הקפאה, רעיון שהגה בראשית שנות ה-30 בעקבות הרצאה של איוואן פאפאנין בו אמר שהיה לו מים מהקרח בעת מסעו לקוטב הצפוני. בתהליך ההקפאה, מסתדרות מולקולות המים במבנה מרחבי מסודר שלא מותיר מקום למלחים. כך נפרדים המלחים מן המים. תהליך דומה, קורה בקרחונים שבקוטבי כדור הארץ.
  2. ייצור דלק מביטומן
  3. הפקת מגנזיום כלורי ממימי ים המלח

זרחין ניסה רבות לקדם את המצאותיו בישראל אך העלה חרס בידו, עד שבקיץ 1954 ציין דו"ח של המכון להנדסה של אוניברסיטת קליפורניה שהמצאתו עדיפה על שיטות התפלה אחרות. זרחין שלח את הדו"ח לדוד בן-גוריון שביקש ממשרד הפיתוח לקדם את יישום המצאתו של זרחין. בסוף 1955 מונה זרחין ליועץ של משרד הפיתוח ובקיץ 1956 נחתם איתו חוזה להקמת מתקן ליישום המצאתו להתפלת מים[2]. גם המצאתו על הפקת נפט מביטומן נבחנה על ידי משרד הפיתוח[3].

בשנת 1956 יצא זרחין בביקורת כלפי ממשלת ישראל והמועצה המדעית על שאינם מקדמים את המצאותיו. ד"ר צבי תבור השיב לביקורת באומרו שהיה צורך לבחון אם אכן ההמצאה הייתה כלכלית כדי להימנע מבזבוז כספי ציבור[4].

בשנת 1961 הוקמה על ידי ממשלת ישראל בשותפות עם חברה אמריקאית ואלכסנדר זרחין "חברת מתקנים להתפלה (מפתחי תהליך זרחין) בע"מ" אשר בשנת 1965 הפכה לחברה ששמה "הנדסת התפלה לישראל (תהליך זרחין) בע"מ" וברבות הימים לחברת איי.די.אי טכנולוגיות שבבעלות קבוצת דלק. מתקן נסיוני הוקם בחוף תל ברוך[5] ואבן פינה למתקן התפלה ראשון על פי שיטת זרחין הונחה במרץ 1961 באילת[6][7]. בתחילת 1964 הופעל המתקן באופן חלקי[8] ואז התברר שהמים שהוא מייצר יקרים והשיטה אינה כלכלית. זרחין טען שהסיבה לכך היא שלא בנו את המתקן על פי הוראותיו[9] ודרש חצי מיליון לירות למימוש מתקן בקנה מידה מסחרי שיוקם על פי הוראותיו[10]. העניין עורר פולמוס בציבור בישראל והיה אף מי שהקים מגבית לגיוס חצי מיליון לירות לצורך מימוש תוכניותיו של זרחין[11]. ביוני 1964 הוחל בהזרמת מים מהמתקן של זרחין לתושבי אילת[12].

זרחין תבע את מדינת ישראל בדרישה לתמלוגים על כל מתקני ההתפלה שהוקמו בישראל, ללא קשר לשיטה בה פעלו, בהתאם לנוסח החוזה שהיה לו עם מדינת ישראל. תביעתו זו נתקבלה בבית המשפט המחוזי, אולם בערעור בבית המשפט העליון נקבע שיש לפרש את החוזה בהתאם לשרשרת ההסכמים בין מדינת ישראל וזרחין, מהם ברור כי הכוונה הייתה רק למתקנים על פי שיטת ההקפאה. הפרקליטות סירבה לשלם לזרחין תמלוגים אפילו על המתקן באילת שלטענתם היה נסיוני, אולם בית המשפט העליון לא קיבל טענה זאת והעניק לזרחין תמלוגים על המתקן באילת[13].

המתקן באילת פעל במשך כשלש שנים אך נסגר בגלל חוסר הצדקה כלכלית להפעלתו. בשנת 1970 הקימו שאול אייזנברג ויעקב נמרודי חברה להקמת מתקני התפלה בשיטת זרחין באיראן[14].

תרומתו הגדולה של זרחין הייתה בהבאת הרעיון של התפלת מי ים לדיון מעשי. בחברת IDE ניצלו את שיטת זרחין לפיתוח מכונות לייצור שלג המשמשות לקירור מכרות עמוקים, יצור שלג למשטחי סקי, לאגירת אנרגיה ולחימום בשיטת משאבת חום.

לאחר מותו, רחובות ברעננה ובבאר שבע כונו על שמו.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלכסנדר זרחין בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24724665אלכסנדר זרחין