חרטומית בינונית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןחרטומית בינונית
חרטומית בינונית
חרטומית בינונית
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: חופמאים
משפחה: חרטומניים
סוג: חרטומית
מין: חרטומית בינונית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Gallinago media
תחום תפוצה
מפת התפוצה של חרטומית בינונית

מפת התפוצה של חרטומית בינונית

  מקייצת
  חורפת

חַרְטוֹמִית בֵּינוֹנִית (שם מדעי: Gallinago media) היא מין של עוף מים מהסוג חרטומית שבמשפחת החרטומניים. בית הגידול שלה הוא ביצות וכרי אחו לחים עם צמחייה נמוכה בצפון-מזרח אירופה וצפון-מערב רוסיה. היא נודדת למרחקים עצומים בצורה רציפה ומהירה, וחורפת באזורים נרחבים באפריקה. היא סובלת מציד והרס בתי גידול מאז סוף המאה ה-19 שהביאו לירידה משמעותית בגודל האוכלוסייה. קינונים נפסקו ב-6 מדינות באירופה, בהן קיננה קודם לכן.

בישראל היא חולפת נדירה ביותר, בעיקר בשלהי נדידת האביב ובעיקר במזרח הארץ.[1]

טקסונומיה ואטיומולוגיה

המין ממוקם יחד עם 17 מיני חרטומיות אחרות בסוג Gallinago, שהוצג על ידי הזואולוג הצרפתי מטוראן ז'אק בריסון (אנ') ב-1760.[2][3] החרטומית הבינונית תוארה על ידי חוקר הטבע האנגלי ג'ון לאת'אם בשנת 1787 עם השם המדעי Scolopax media.[4] [5] [6] שם הסוג Gallinago הוא מלטינית עבור חרטומן או חרטומית, מ-gallina - "תרנגולת" והסיומת -ago - "דומה". שם המין הספציפי media גם הוא מלטינית ומשמעותו "בינוני", כיוון שהיא בינונית בגודלה בין חרטומן יערות וחרטומית ביצות.[7]

זהו מין מונוטיפי, כלומר לא הוגדרו תת-מינים שונים.[8]

תיאור

איור של זוג חרטומיות בינוניות, יוהאן פרידריך נאומן, 1905

אורך הגוף של החרטומית הבינונית הוא 27–29 ס"מ (מתוכם 6–7 ס"מ מהמקור), מוטת כנפיה 47–50 ס"מ, ומשקלה 140–260 גרם.[1] צבע הגוף חום-מנומר מלמעלה ומפוספס מלמטה. היא מעט גדולה ומוצקה יותר מחרטומית ביצות, עם מקור קצר במעט ועבה, ובטן מפוספסת וכבדה. הכנפיים רחבות, חסרות את שפת הזרימה הלבנה הבולטת של חרטומית ביצות, התת-הכנף כהה ובחלקה העליון שני פסי כנף לבנים ובולטים. נוצות הזנב החיצוניות לבנות, דבר הבולט במיוחד בנחיתה או המראה. יש לה פס-עין כהה. מוברחת ממרחק קצר ומתרחקת במעוף איטי ולא תזזיתי כמו אצל חרטומית ביצות.

שקטה יחסית. הקריאות מתוארות כ-"יה" חלש. הקריאות בתצוגת הראווה בזירות החיזור נישאות למרחקים ארוכים (למעלה מ-300 מטרים), וכוללות סדרה עולה ויורדת של קריאות ציוץ ורעשי נקישה מואצים.

אקולוגיה

קיימות שתי אוכלוסיות מובחנות, מבודדות גנטית ומופרדות מבחינה מורפולוגית, ועם מסלולי נדידה שונים: אוכלוסייה מערבית המקננת באזורים הרריים בסקנדינביה ונודדת למערב אפריקה; ואוכלוסייה מזרחית, המקננת בין פולין למרכז סיביר, ונודדת לאפריקה הדרומית.[9]

בתי גידול

עונת הקינון מתרחשת החל מסוף אפריל ועד תחילת יולי והיא מקננת בזוגות יחידים, אם כי יש גם מקרים של מערכות יחסים פוליגמיות. בעונת הקינון בתי הגידול המועדפים הם כרי אחו מוצפים, שטחי ביצה עם שיחים פזורים ואדמות כבול ברום של עד 1,200 מטר בטייגות פנימיות בשפלה ובטונדרות מיוערות. באזורי הטונדרה, המין מקנן בטונדרה משובצת בשיחים ננסיים וטחב, והזכרים עורכים תצוגות ראווה בזירות חיזור בשטחי ערבות עם עשבים. אזורים אלו משמשים גם כבית הגידול העיקרי להאכלה וגידול הצאצאים. בהרי סקנדינביה היא מתרבה לאורך קו העצים. היא מראה העדפה לבתי גידול עשירים בחסרי חוליות תת-קרקעיים, כשתולעי אדמה מהווים עד 90% מהמזון שלה, וסבכי שיחים בצפיפות בינונית לקינון, לרוב בעמקים רחבים עם נהרות. על-אף שהיא קשורה בדרך-כלל לשטחים לחים עד רטובים, היא מצויה לעיתים באתרים מיוערים ויבשים הצמודים לביצות. לזירות החיזור נדרשים שטחים ביצתיים רחבים.[9]

בתי הגידול מוקפים בעצי ערבה, אלמון וליבנה הגדלים כחורש, או אזורים שרופים במהלך צמיחה מחודשת. היא עשויה להעדיף אזורים בהם הקרקע מכוסה טחב, חזזיות ועלים מתים ורקובים. צעירים נמצאים לרוב סביב מקורות מים בערבות, או אפילו בשדות חיטה.[9]

נדידה

במהלך הנדידה העונתית שלהן בין שוודיה לאפריקה שמדרום לסהרה, החרטומיות הבינוניות מבצעות מעוף ללא הפסקה של 4,000–7,000 ק"מ, במשך 60–90 שעות (אם כי חלק מהפרטים מבצעים עצירות ביניים קצרות באירופה), בדרך כלל עם עצירת ביניים ארוכה הראשונה באזור הסאהל. במהלך המעוף הן משנות שוב ושוב גבהים סביב עלות השחר והערב, בין גובה מעוף ממוצע של כ-2,000 מטר (מעל פני הים) בלילה וכ-4,000 מטר במהלך היום. רוב החרטומיות עפות בגובה של עד 6,000 מטר, אך פרט אחד הגיע ל-8,700 מטר, אולי הגובה הגבוה ביותר שנרשם אי פעם עבור עוף נודד.[10] החרטומית הבינונית ידועה ביכולת התעופה המהירה והבלתי פוסקת שלה למרחקים עצומים בנדידה. היא יכולה לעוף עד 97 קמ"ש, כאשר חוקרים מצאו עדויות מועטות בלבד לסיוע מהרוח. חלקן תועדו עפות ללא הפסקה במשך 84 שעות מעל 6,760 ק"מ.[11] הכנפיים שלהן אינן אווירודינמיות במיוחד, וחסרות קצוות מחודדים, והן בדרך כלל לא מבצעות הפסקות לאכילה, למרות שיש להן הזדמנויות. הן מסתמכות במקום זאת על מאגרי השומן שלהן.[12]

בנדידה היא נצפית בכרי דשא יבשים יותר עם חרטומני יערות, אך גם בביצות עם לצד חרטומיות ביצות. היא מתאספת לעיתים בשטחי עשב רטובים ברמות גבוהות באתיופיה לפני שהתייבשו באוקטובר, ולאחר מכן היא עוקבת אחר הגשמים וממשיכה דרומה ומערבה.[9]

חרטומיות מהאוכלוסייה המערבית של תפוצת הקינון חורפות בחלקים התחתונים של נהר קונגו, בעוד שאלו מהאוכלוסייה המזרחית מתפזרות יותר בחורף ומתפרשות באופן נרחב ממערב אפריקה עד צפון אנגולה. בתקופת החורף היא מצויה באזורים לחים, כולל אדמות ביצות ומישורי עשב נמוך או חישות קניות בשולי אגמים או בשדות מוצפים. היא מצויה גם בבתי גידול יבשים יותר כמו אדמות בור, דיונות חול, שבילי באזורים מיוערים, בתלמים בשדות חרושים ומדי פעם בשלוליות בדרכי עפר או בגידולים חקלאיים נטושים.[9]

הנדידה חזרה צפונה מתרחשת בחזית רחבה ברחבי אפריקה בין מרץ לאפריל. החרטומיות הדרומיות יוצאות ישירות לאתרי הקינון שלהן, בעוד שהצפוניות עורכות עצירות ביניים קצרות באירופה לפני שהן מגיעות לאתרי הקינון הצפוניים שלהן, ככל הנראה משתמשות באתרי לינה דרומיים יותר בזמן שהן ממתינות לאזורי הקינון שיתפנו בתחילת יוני. היא מופיעה בגובה עד 2,730 מטר בנדידה באתיופיה ועד 2,300 מטר בחורף במלאווי.[9]

קינון

ביצה, אוסף מוזיאון טולוז

בשעות בין ערביים בעונת הקינון, הזכרים מבצעים תצוגת ראווה בזירת חיזור ("לֵק"), עומדים זקופים עם חזה נפוח וזנב פרוש. הם מקפצים לאוויר ומפיקים מגוון של רעשים, נקישות, זמזומים ושריקות בזמן התצוגה.

התטולה מכילה שלוש עד ארבע ביצים צהבהבות מנוקדות בכתמים כהים המוטלות בקן מוסתר היטב על הקרקע.

המפגש בין ההורים הוא מפגש חד-פעמי; שאחריו, ימשיך כל אחד מהם בדרכו, והזכר אינו לוקח חלק בגידול הדור הבא. גוזלי החרטומית מתפתחים מהר ובגיל שלושה שבועות עד חודש הם פורחים מהקן עצמאיים לחלוטין.[1]

תזונה

הן מחפשות מזון בבוץ הרך, מגששות במקורן או מלקטות מזון מראייה. תזונתה מורכבת בעיקר מתולעי אדמה וכן חלזונות, חרקים בוגרים וזחלים (חיפושיות, טיפולתיים), וזרעים של צמחי ביצה.

קשה לצפות בהן, שכן הן בעלות כושר הסוואה מעולה בבית הגידול שלהם. כשהן מוברחות מהמחסה, הן עפות ישר למרחק ניכר לפני שהן צונחות חזרה לסבך הצמחייה.

סטטוס

בול מבלארוס עם חרטומית בינונית, 2007

בשנת 2021 נערך אומדן לאוכולוסיות השונות של המין: הוערך כי מספר החרטומיות הבינוניות נע בין 13,000–35,000 פרטים בוגרים (19,000–52,000 בסך הכל) בסקנדינביה, ובין 191,000–344,000 פרטים בוגרים (290,000–520,000 בסך הכל) במערב סיביר ובצפון-מזרח אירופה. מכאן שגודל האוכלוסייה העולמית מסתכם בכ-204,000–379,000 פרטים בוגרים, וכ-310,000–570,000 פרטים בסך הכל.[9]

המין חווה ירידה באוכלוסייה, בעיקר בשל אובדן בתי גידול, כמו גם מציד במזרח אירופה ובאזורי החריפה שלה באפריקה. המין מסווג על ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע במצב שימור של "קרוב לסיכון".[13]

החרטומית הבינונית היא אחת מהמינים עליהם חל ההסכם לשימור עופות מים נודדים אפריקאים-אירו-אסייתים (AEWA).[14]

מגמות באוכלוסייה

מחקרים שנערכו לאחרונה מראים כי האוכלוסייה האירופית ירדה ב-21.1% במשך שלושה דורות. האוכלוסייה הסקנדינבית נראית יציבה, למרות ירידה של 24%–25% בשוודיה בין השנים 2009–2018. האוכלוסייה בנורווגיה ובשוודיה ירדה ב-15%–19% בין השנים 1980–2018. נראה כי האוכלוסייה של מערב סיביר וצפון אירופה, המהווה כ-90% מהאוכלוסייה העולמית, נמצאת בירידה. דווח כי ברוסיה, המהווה יותר מ-80% מאוכלוסיית אירופה, נרשמה ירידה של 21%–29% במהלך השנים 2009–2018 וכן ירידה של 22%–25% בבלארוס, אסטוניה, פינלנד, ליטא ולטביה. דווח על הפחתה במספר הזכרים המתרבים בבלארוס בשיעור של יותר מ-5% בשנה. הנתונים מרוסיה האסיאתית מוגבלים אך סביר להניח שהאוכלוסייה שם עשויה להיות גם הם בירידה, ובסך הכל עדיין יש חשש לירידה מהירה למדי. נרשמה התרחבות צפונה מאזור מוסקבה מאז שנות ה-90.

משקלול אומדנים אלו הוערך כי האוכלוסייה העולמית של החרטומית הבינונית סובלת מירידה של 20%–29% בשלושת הדורות האחרונים.[9]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חרטומית בינונית בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 ערד בן דוד, חרטומית בינונית, Gallinago media, באתר מרכז הצפרות הישראלי
  2. ^ Brisson, Mathurin Jacques (1760). Ornithologie, ou, Méthode contenant la division des oiseaux en ordres, sections, genres, especes & leurs variétés (בצרפתית and לטינית). Vol. 5. Paris: Jean-Baptiste Bauche. pp. 298, 304.
  3. ^ Gill, Frank; Donsker, David; Rasmussen, Pamela, eds. (ביולי 2021). "Sandpipers, snipes, coursers". IOC World Bird List Version 11.2. International Ornithologists' Union. נבדק ב-22 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Latham, John (1787). Supplement to the General synopsis of birds. London: Leigh & Sotheby. p. 292.
  5. ^ Latham, John (1785). A general synopsis of birds. Volume 3 Part 1. Vol. 3. London: Leigh & Sotheby. p. 133.
  6. ^ Peters, J.L, ed. (1934). Check-list of Birds of the World. Volume 2. Vol. 2. Cambridge, Massachusetts: Museum of Comparative Zoology. p. 275.
  7. ^ Jobling, James A (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London: Christopher Helm. pp. 170, 244. ISBN 978-1-4081-2501-4.
  8. ^ Great Snipe, Gallinago media, (Latham, 1787), Birds of the world
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 9.6 9.7 Great Snipe (Gallinago media) - BirdLife species factsheet, datazone.birdlife.org
  10. ^ Lindström, Åke; Alerstam, Thomas; Andersson, Arne; Bäckman, Johan; Bahlenberg, Peter; Bom, Roeland; Ekblom, Robert; Klaassen, Raymond H.G.; Korniluk, Michał; Sjöberg, Sissel; Weber, Julia K.M. (באוגוסט 2021). "Extreme altitude changes between night and day during marathon flights of great snipes". Current Biology. 31 (15): 3433–3439.e3. doi:10.1016/j.cub.2021.05.047. ISSN 0960-9822. PMID 34197730. {{cite journal}}: (עזרה)
  11. ^ Liljemalm, Anna (30 ביוני 2021). "Dubbelbeckasinen slår höjdrekord". Forskning & Framsteg (בשוודית). נבדק ב-30 ביוני 2021. {{cite journal}}: (עזרה)
  12. ^ Klaassen, Raymond H.G.; Alerstam, Thomas; Carlsson, Peter; Fox, James W.; Lindström, Åke (25 במאי 2011). "Great flights by great snipes: long and fast non-stop migration over benign habitats". Biology Letters. 7 (6): 833–835. doi:10.1098/rsbl.2011.0343. PMC 3210655. PMID 21613283. {{cite journal}}: (עזרה)
  13. ^ BirdLife International (2017). "Gallinago media". IUCN Red List of Threatened Species. 2017: e.T22693093A111105264. doi:10.2305/IUCN.UK.2017-1.RLTS.T22693093A111105264.en. Retrieved 11 November 2021.
  14. ^ "Agreement Text and Annexes" (PDF). Agreement on the Conservation of African - Eurasian Migratory Waterbirds (AEWA). בנובמבר 2015. נבדק ב-25 ביוני 2016. {{cite web}}: (עזרה)
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=חרטומית_בינונית&oldid=2293521"