גברא וחפצא

גברא או חפצא היא חקירה בדיני הלכה המחייבים אדם בנוגע לחפץ מסוים. תמצית החקירה היא אם הגדרת הדין היא החיוב שעל האדם ("גַּבְרָא" בארמית), או שהחיוב הוא על החפץ ("חֶפְצָא" בארמית).

מקור המושג

המקור הראשון לחילוק זה מופיע כבר בגמרא תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף ב' : ”נדרים מיתסר חפצא עליה ... לאפוקי שבועה דקאסר נפשיה מן חפצא” ("בנדרים נאסר החפץ עליו, להוציא שבועה שבה אוסר את עצמו מהחפץ"), ולחילוק זה ישנם השלכות הלכתיות כמבואר בגמרא. ואף כי בגמרא מופיע המושג רק בחילוק שבין נדר ושבועה, האחרונים חילקו את כל הדינים והאיסורים לשתי קבוצות אלו, של גברא או חפצא.

הגדרה

ישנן שתי שיטות מרכזיות בהגדרת החילוק שבין גברא וחפצא:

• שיטת מהר"י ענגיל בספרו אתוון דאורייתא שהחילוק הוא במהות הדין, חפצא נובע ממציאותו, הגשמית או הרעיונית, של החפץ, כגון קדושת ספר תורה - החפץ עצמו השתנה (רעיונית) משום הדין החל עליו. מה שאין כן דין בגברא הוא דין בלי הבדל בחפץ עליו חל הדין, כגון קידושי אשה, שמציאותה לא השתנתה.
• שיטת בעל אבני נזר והגר"ש שקאפ היא, שהחילוק הוא בטעמו של האיסור. איסור חפצא הוא איסור הנובע ממעלתו הרוחנית וכדומה של החפץ, כגון קדושת ספר תורה, מה שאין כן איסור גברא הוא איסור שנובע ממעלתו הרוחנית של האדם, וכגון איסור אכילת נבילה שהאיסור הוא כדי שמעלת האדם לא תתחלל.

דוגמאות

האחרונים דנו במקומות רבים על דינים שונים האם הם בכלל "גברא" או בכלל "חפצא". וניתן לחלק זאת לקבוצות שונות בהם מתקיים הדיון:

• איסורי מעשה - איסורים בהם נאסרה עשייה ואין התייחסות לחפץ מסוים, כגון איסור מלאכה בשבת: זו הדוגמה הקלאסית ל"איסורי גברא". ובכל זאת, מהר"י ענגיל דן (בספרו "בית האוצר" ח"א קכ"ז) האם שייך לומר בהם גם "איסור חפצא".
• איסורים שבכל מקום ובכל זמן - כגון אכילת מאכלות אסורות: זו הדוגמה הקלאסית ל"איסורי חפצא". אולם הריטב"א כתב שהם איסורי גברא.
• איסורי דרבנן - איסורים שאינם מהתורה אלא חז"ל אסרו: האחרונים נחלקו האם חז"ל יכולים רק לאסור על ה"גברא" את המעשה, או שחז"ל יכולים גם לאסור את ה"חפצא". ויש שחילקו בין סוגים שונים של איסורים דרבנן, וכתבו שאף ש"גזירות" חז"ל הם גם איסורי "חפצא", אך "קנס" של חז"ל הוא איסור גברא בלבד. (ובאיסורי חז"ל שחששו לאיסור תורה, כגון איסור שבטל ברוב מדאורייתא, ומדרבנן לא, יש מקום נוסף לטעון שאיסורם הוא איסור "חפצא", כאיסורי תורה).
• איסורים התלויים בזמן - כגון שבת, חמץ או חדש, שהאיסור פוקע מאליו לאחר זמן מסוים: האחרונים דנו האם ייתכן לומר שאיסור "חפצא" יפקע מאליו לאחר זמן, או שכל איסור הפוקע מאליו ודאי שהוא רק איסור "גברא". ויש שתלו זאת במחלוקת בין תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי. ויש מי שכתב שכל איסור הוא איסור "חפצא", ורק איסורים שהם גם דרבנן וגם פוקעים מאליהם לאחר זמן, הם איסור "גברא".
• איסורים התלויים במקום - כגון סכך המונח למעלה מעשרים אמה, שאינו כשר בסוכה: יש מי שכתב שהם איסורי גברא, והרב ענגיל כתב שזו מחלוקת ראשונים.
• איסורים התלויים באדם - כגון אכילת תרומה המותרת לכהנים, ואסורה ללויים ולישראלים (ישראל - מי שאינו כהן או לוי): ייתכן שלא שייך שאיסור "חפצא" יחול רק על חלק מהאנשים, (ובדומה לאיסור המוגבל בזמן דלעיל).
• איסורי עשה - כגון העובר על אחת מרמ"ח מצוות עשה: הגאון הרוגטשובי כתב שכל איסורי עשה הם איסורי "גברא" בלבד.

נפקא מינה

בדומה לכל חקירה, גם בחקירה הזו יש לשאול מתי "יוצא מזה" ("נַפְקָא מִינָה" בארמית) הבדל בדין למעשה. ובאחרונים הביאו כמה נפק"מ:

• אין איסור חל על איסור: איסור חפצא יכול לחול על איסור גברא.
• עשה דוחה לא תעשה: עשה אינו דוחה לאו שהוא איסור "חפצא".
• מצוה הבאה בעבירה: המצוה נפסלה רק אם העבירה היא איסור חפצא.
• חצי שיעור: ישנה מחלוקת ידועה בין רבי יוחנן לריש לקיש האם "חצי שיעור" אסור מדאורייתא או מדרבנן. ויש שהסבירו שמחלוקתם היא האם איסורי אכילה הם "איסורי חפצא" (ריו"ח) או "איסורי גברא" (רשב"ל).

קישורים חיצוניים

• הרב יוסף ענגיל, אתוון דאורייתא, למברג תרנ"א, באתר היברובוקס.
• הרב יצחק דוד אתרוג, פרי עץ הדר, ניו יארק תשי"ב, באתר היברובוקס.
• הרב אחיקם קשת, קובץ יסודות וחקירות, נתניה תשס"ז באתר היברובוקס.

לקריאה נוספת

• זאב פרעס, חפצא וגברא - מועד, אופקים תשפ"ב, ליקוט של מאות חקירות "חפצא וגברא"
• הרב אשר ווייס, מנחת אשר - במדבר,ירושלים תשס"ו, סימן סג.

ראו גם

• חקירה
• שיטת בריסק
• מעשה או תוצאה
• סימן או סיבה
• שני דינים

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.