שני דינים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: חוסר דיוק לאורך כל הערך, עירבוב בין מושגים.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: חוסר דיוק לאורך כל הערך, עירבוב בין מושגים. |
שני דינים (בעגה הישיבתית צוויי דינים[1]) היא מסקנה אפשרית של חקירה על דין מסוים, בו מוסקת האפשרות, ששתי האפשרויות שהועלו בחקירה, נכונות.
לעיתים נועדה מסקנה זו לפתור דילמות תלמודיות או הלכתיות. המהלך נבנה על ידי פיצול של שורשי הדין. הפיצול של הדין לשני דינים שונים מאפשר להסביר סתירות שקיימות באותה מסגרת בדינים שנראים במבט ראשון זהים.
דוגמאות
- לגבי הפטור ממצות השבת אבידה בחפץ הנמצא במצב של "אבודה ממנו ומכל אדם", נחלקו הפרשנים בטעם הפטור. יש שאמרו משום יאוש הבעלים, ויש שאמרו שהתורה פטרה מהשבה, ובאחרונים יש מי שכתב ששני הדינים נכונים, ופטור גם משום יאוש הבעלים, וגם משום היתר שהתורה פטרה[2].
ולפעמים החקירה היא "האם נאמרו כאן 'שני דינים'":
- באיסור בל תוסיף נאמר שהעובר לא יצא ידי חובת המצוה. ויש מי שחקר האם בל תוסיף הוא עבירה, והעבירה פוסלת את המצוה, או שיש בבל תוסיף "שני דינים"; גם עבירה, וגם פסול במצוה[3].
- בשנת שמיטה נאמרה מצות שמיטת קרקעות וכן קדושת פירות שביעית. ויש מי שחקר האם בפירות שביעית נאמרו שני דינים נפרדים, קדושת הפירות והפקר הפירות, או שמכח דין קדושת הפירות ממילא הם נעשו הפקר[4]
- במצות הפרשת חלה יש מי שכתב שנחלקו הראשונים האם היא חיוב ממוני בלבד (נתינה לכהן), או שיש בה שני דינים - גם חיוב ממוני, וגם מדיני כאיסור אכילה (לאסור את העיסה עד ההפרשה)[5].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ מיידיש
- ^ ראה קונטרסי שיעורים (בבא מציעא טז-ב ד"ה ואשר), בדעת הרמב"ם והר"ח.
- ^ ספר ברכת אברהם, סוכה ליקוטים עמוד רעז אות יז. וראה בקונטרס צרור המור סימן ט'.
- ^ ספר המידות לחקר ההלכה (ח-נד).
- ^ הרב יצחק אדלר בספר "עיון בלומדות" (ז:) כתב שלדעת רבינו תם רק ממונות, ולדעת היראים - שני הדינים.
.jpg){kind=small}