חנקן טורקסטני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןחנקן טורקסטני
חנקן טורקסטני זכר בוגר
חנקן טורקסטני זכר בוגר
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
משפחה: חנקניים
סוג: חנקן
מין: חנקן טורקסטני
שם מדעי
Lanius phoenicuroides
תחום תפוצה
מפת התפוצה של חנקן טורקסטני

מפת תפוצה משותפת לחנקן טורקסטני ולחנקן ערבות:

  חנקן טורקסטני - Lanius phoenicuroides
  חנקן ערבות - Lanius isabellinus
  חורף

חַנְקָן טוּרְקֶסְטָנִי (שם מדעי: Lanius phoenicuroides) הוא מין של ציפור שיר ממשפחת החנקניים. הוא מקייץ ומקנן במערב ובמרכז אסיה, וחורף בדרום חצי האי ערב ובאזורים במזרח ומרכז אפריקה.

בישראל הוא מזדמן נדיר בעונות הנדידה, כשרוב התצפיות התרחשו בערבה באביב.[1]

טקסונומיה ואטימולוגיה

שם הסוג, Lanius, נגזר מהמילה הלטינית ל"קצב", בשל הרגלי האכילה של החנקן: הוא נוהג לשפד את טרפו ולקרוע ממנו פיסות. שם המין הספציפי phoenicuroides מגיע משמה המדעי של החכלילית, Phoenicurus, והסיומת היוונית -oides, שמשמעותה "דומה"; בשל זנבו האדום, בדומה לזנבה של החכלילית.[2]

המין תואר לראשונה על ידי הרמן שאלו (אנ') בשנת 1875. הטיפוס על-פיו תואר המין נאסף בשימקנט שבדרום קזחסטן. שאלו קרא למין החדש Otomela phoenicuroides.[3] נכון לעכשיו (2023) איגוד האורניתולוגים הבין-לאומי מפרטת את חנקן טורקסטני בסוג חנקן כמין נפרד.[4] במשך תקופה ארוכה נחשב החנקן הטורקסטני לתת-מין חנקן ערבות. עם זאת, שני הטקסונים הללו נבדלים זה מזה בניצוי, בנוסחת הכנפיים, בזמני חיוף הנוצות ובמסלולי הנדידה, ויש גם דיווחים על הבדלים בקולות.[5] רצפי ה-mtDNA של שני הטקסונים הללו נבדלים בכ-4%.[6]

בשנת 1930 האורינתולוג הרוסי בוריס שטגמן הפריד בין 4 תת-מינים של חנקן ערבות: L. i. isabellinus, L. i. phoenicuroides, L. i. speculigerus ו- L. i. tsaidamensis. סיווג זה התקבל על ידי מחברים מאוחרים יותר עד Cramp and Perrins (1997). אולם קודם לכן, מחברים רוסיים - כמו קורלוב (1970), סטפניאן (1990), קריוקוב (1995) ופאנוב (1996) - הפרידו את החנקן הטורקסטני למין עצמאי.[7] כיום התת-מין L. i. speculigerus אוחד עם התת-המין הטיפוסי L. i. isabellinus. בנוסף, תואר תת-מין שלא התקבל בשם L. p. karelini (Bogdanov, 1881), אשר עשוי לכלול צורות היברידיות של חנקן טורקסטני וחנקן אדום-גב הנובעות מאינטרוגרציה ((אנ'), מעבר של גֶן ממאגר גנים של מין ביולוגי מסוים למאגר אחר (באמצעות רביית כלאיים)).[5] ללא קשר לטקסונומיה של תת-מין זה, ידוע כי חנקנים טורקסטנים מקיימים רביית כלאיים עם מיני חנקנים אחרים. אצל פרטים התואמים בניצויים לתת-מין המוצע L. p. karelini או לבני הכלאיים אין לעולם נוסחת כנף[א] בטווחי ביניים בין המינים הללו, אלא היא תמיד אופיינית לחנקנים טורקסטנים; יתרה מזאת, לא ניתן להסביר את כל הבדלי הנוצות בין טורקסטנים "טיפוסיים" לבין פרטים המשוערים ככלאיים כתוצאה של רביית כלאיים בלבד.[6]

תיאור

אורך הגוף 16.5–18 ס"מ;[5] טווח משקל הגוף נמדד בטווח של 25–38 גרם אצל 20 זכרים ו-26.3–34 גרם אצל 8 נקבות;[8] ובפרטים החורפים בקניה – 19.4–32.1 גרם (עם זאת, טווח תפוצה זה כולל גם לפחות כמה חנקני ערבות). שלא כמו במקרה של חנקני ערבות, אצל חנקן טורקסטני אין דו-צורתיות זוויגית המתבטאת בשוני בממדי הגוף.[8] אצל זכר בוגר הכיפה ברובה בצבע חום-חלוד; אך קיימת שונות אצל הפרטים, צבעם יכול לנוע בין גוונים שונים של חום, חום-אפור, או אפור לחלוטין. על הפנים ישנה מסכה שחורה. אצל פרטים טיפוסיים הגב חום, ובאלה מהמופע הצבעוני יותר - חום חולי ובהיר יותר. חלקו התחתון של הגוף לבן ובדרך כלל עם גוון חלוד או ורדרד. פס-הגבה לבן, צר ומובחן משאר הנוצות.[6][9]

הנקבות שונות באופן מובהק מזכרים. יש להם צבע תחתון לבנבן של הגוף, עם פספוס רוחב כהה על החזה ובצדדים. צבע המסכה על הפנים יותר אפור-חום מאשר שחור, ובאזור שלפני העין המסכה נעדרת או מוגבלת למדי. בדומה לזכר הגבה מנוגדת לשאר הנוצות, אך פחות בולטת. קיימת שונות אינדיבידואלית בין נקבות, ולחלקן אין כמעט פספוס בחלקים התחתונים. אצל בוגרים משני הזוויגים הקשתית חומה, והמקור והרגליים בצבע שחור-חום.[6][9]

תפוצה

החנקן הטורקסטני מקנן החל ממרכז ומזרח קזחסטן (אם כי הוא אינו נצפה בערבות בחלקה הצפוני)[6] ועד לאזור הממוקם מזרחית לים הכספי, צפון-מזרח, מזרח ודרום איראן, אפגניסטן, פקיסטן (החלק הצפוני, כנראה גם ממערב לנהר האינדוס) והקצה הצפון-מערבי של סין (צפון-מערב שינג'יאנג). הוא חורף בחצי האי ערב, בצפון-מזרח ומזרח אפריקה,[5] ובמספרים קטנים יותר במרכז אפריקה (מערבה עד ניז'ר וקמרון)[6] ומערב אפריקה.[5] קיימים כנראה גם שטחי חריפה בדרום איראן ומזרחה עד צפון-מערב הודו.[6] על פי ההערכות של BirdLife International, טווח התפוצה של המין משתרע על פני 5.67 מיליון קמ"ר.[10] תחום התפוצה של החנקן הטורקסטני אינו חופף לזה של חנקן ערבות, זאת על-אף שברכס טיין שאן מפרידים ביניהם שני רכסי הרים מקבילים ברוחב 150 ק"מ בלבד.[11]

תצפיות בישראל

נדיר ביותר, נצפה מדי כמה שנים בעיקר בדרום הארץ, ובעיקר באביב:

תצפיות בחנקן טורקסטני בישראל[12][1]
תאריך מיקום התצפית
05.07.2003 נאות סמדר
26.03.2006 2 פרטים בערבה, ק"מ 77
27.04.2008 ביוב אליפז
04.10.2010 אליפז
21.08.2010 אזור חצור
27.03.2012 יטבתה
21.03.2018 בקעת עובדה
24.03.2018 שדות יטבתה
29.03.2021 עזוז, חאן בארותיים
05.05.2021 שמורת שיזף
20.11.2021 שדות נאות סמדר
17.03.2022 יהל

אקולוגיה והתנהגות

בית הגידול של חנקן טורקסטני הוא בעיקר אזורים חמים ויבשים, כולל מדבריות למחצה ומדבריות.[6] עם זאת, הם נמצאו בסביבות רבות אחרות. אלה כוללים סוגים שונים של יערות - על גדות נהר, נשירים, או שנוצרו על ידי חמד שחור ((אנ') Haloxylon ammodendron) - או סתם רצועות יער, סבך שיחים, גנים, גדות ליד שטחים פתוחים או מטעים.[9] חנקנים אלה שוכנים הן באזורי שפלה והן באזורים הרריים; במערב טיאן שיין עד לרום של 2500–2700 מטר מעל פני הים (מקסימום עד 3500 מטר).[8] הם נצפים שם בין ערערים נמוכים מעורבים ביערה.[8]

החנקן הטורקסטני נוהג לקנן בעצי אשל הגדלים על בגדות נהר, מקבצי שיחים בערבות יבשות,[5] ערער, חמד (Haloxylon), משמש (Prunus armeniaca), עצי תפוח (Malus), צפצפה (Populus),[9] פיסטוק (Pistacia vera), Caragana,[8] יצהרון מכסיף (Elaeagnus angustifolia), דובדבן (Cerasus), וברברית (Berberis).[9] אין הרבה מידע זמין על מזונם של חנקנים טורקסטנים המתייחס אליהם באופן חד-משמעי, וגם לא לחנקני ערבות. כמוהם, כנראה שהם אוכלי חרקים בלבד.[5]

קינון

ביצי חנקן טורקסטני, נאספו מטורקמניסטן; אוסף מוזיאון טולוז
ביצת קוקייה אירופית (משמאל) לצד ביצי חנקן טורקסטני, אוסף מוזיאון טולוז

חנקנים טורקסטנים מקיימים מחזור גידול אחד בשנה. עונת הקינון מתחילה בדרום טורקמניסטן בסוף אפריל, בחלק הקזחי של הרי אלטאי - בסוף מאי, בפקיסטן - מאמצע אפריל עד אמצע יוני. לפי מקור אחד, ישנה חפיפה בטריטוריות של זוגות,[8] ולפי מקור אחר - זוגות מקננים בטריטוריות מבודדות, במרחק של 100 עד 300 מטר זה מזה. הקן ממוקם בגובה 0.3–7 מטר מעל פני הקרקע. הקן עשוי מגבעולי דשא יבשים, ומרופד בעשבים רכים. התטולה מכילה 4 עד 8 ביצים, אבל לרוב 5 או 6.[9] טווח המידות שנמדדו ל-87 ביצים היה 21–24 על 15.6–17.8 מ"מ (בממוצע 22.15 על 16.37 מ"מ). לקליפה צבע אדמדם או קרמי, והיא מעוטרת בדוגמאות חומות-אדמדמות ואפורות, בצפיפות גבוהה יותר בקצה הרחב.[8] הדגירה נמשכת 15–16 ימים. הנקבה דוגרת לבדה, כשהזכר עוזר בהאכלתה. שני ההורים משתתפים בגידול והאכלת הצעירים. הגוזלים פורחים בגיל 13–14 ימים.[9]

סטטוס ואיומים

ה-IUCN מסווג את מצב השימור של המין כ"ללא חשש" החל משנת 2016. טרם נערך אומדן לאוכולוסייה העולמית, אך המין אינו נדיר ברמה העולמית. הארגון BirdLife International מחשיב את מגמת האוכלוסייה כיציבה בשל היעדר איומים ניכרים.[10]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חנקן טורקסטני בוויקישיתוף

הערות שוליים

ביאורים

  1. ^ נוסחת כנף מתארת את צורת הקצה המרוחק של כנף הציפור בצורה מתמטית. דרך זו יכולה לשמש כדי לעזור להבדיל בין מינים בעלי ניצוי דומה, ולכן היא שימושית במיוחד עבור בטיבוע ציפורים.

מקורות

  1. ^ 1.0 1.1 ד"ר יואב פרלמן, חנקן טורקסטני, Lanius phoenicuroides, באתר מרכז הצפרות הישראלי
  2. ^ James A. Jobling, The Helm dictionary of scientific bird names [electronic resource : from aalge to zusii], London : Christopher Helm, 2010, מסת"ב 978-1-4081-3326-2
  3. ^ Herman Schalow. "Monographische Beiträge zur Kenntniss des Genus Otomela Bp". Journal für Ornithologie (בגרמנית): 148–149.
  4. ^ F. Gill, D. Donsker & P. Rasmussen (red.). "IOC World Bird List (v13.1)" (באנגלית). נבדק ב-2023-02-11.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 5.6 del Hoyo, J., Collar, N. & Kirwan, G.M. (2019). "Red-tailed Shrike (Lanius phoenicuroides)". del Hoyo, J., Elliott, A., Sargatal, J., Christie, D.A. & de Juana, E. (red.). Handbook of the Birds of the World Alive. נבדק ב-2019-10-01.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 6.6 6.7 Lars Svensson, Hadoram Shirihai (2018). Handbook of Western Palearctic Birds. Vol. Passerines: Flycatchers to Buntings. Bloomsbury Publishing. p. 174–177. ISBN 9781472960924.
  7. ^ Pearson, D.; Svensson, L.; Frahnert, S. (2012). "Further on the type series and nomenclature of the Isabelline Shrike Lanius isabellinus". Bulletin of the British Ornithologists' Club. 132(4): 270–276.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 8.5 8.6 Harris, Tony (2010). Shrikes and Bush-shrikes. A&C Black. p. 190–193. ISBN 9781408134597.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 9.6 "Turkestan Shrike. Lanius phoenicuroides (Schalow, 1875)". birds.kz. Kazakhstan birdwatching community. נבדק ב-2019-10-12.
  10. ^ 10.0 10.1 "Red-tailed Shrike Lanius phoenicuroides". BirdLife International. נבדק ב-2020-06-20.
  11. ^ En Panov (2009), "On the nomenclature of the so-called Isabelline Shrike" (PDF), Sandgrouse, 31 (2): 163–170, אורכב מ-המקור (PDF) ב-05/10/2019 {{citation}}: יש לבדוק את התאריך ב: |archivedate= (עזרה)
  12. ^ Database of rarity records in Israel, israbirding
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36546212חנקן טורקסטני

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=חנקן_טורקסטני&oldid=2303416"