חיים רוסק
 | |
| לידה |
6 בספטמבר 1937 א' בתשרי תרצ"ח סלוצק, בלארוס |
|---|---|
| נהרג |
6 ביוני 1967 (בגיל 29) כז' באייר תשכ"ז שייח' ג'ראח, ירושלים, ישראל |
| תאריך עלייה | 1949 |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1955–1958 (כ־3 שנים) |
| דרגה |
 רב-טוראי |
| תפקידים בשירות | |
| לוחם בצנחנים | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת סיני מלחמת ששת הימים | |
| עיטורים | |
 עיטור העוז | |
חיים (חיימקה) רוסק (6 בספטמבר 1937, סלוצק, בלארוס - 6 ביוני 1967, שייח' ג'ראח, ירושלים, ישראל) היה צנחן שעוטר בעיטור העוז על מעשה גבורה תוך חירוף נפש[1] במהלך הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים.
ביוגרפיה
חיים (חיימקה) רוסק בן אברהם ודבורה נולד בראש השנה תרצ"ח, 6 בספטמבר 1937, בסלוצק הממוקמת כ-100 ק"מ דרומית לעיר הבירה מינסק. סלוצק הייתה מרכז יהודי, ומקום בולט של רבנים גדולים, בהם הרידב"ז, במשך מאות שנים עד למלחמת העולם השנייה.
ב-22 ביוני 1941 פלשה גרמניה מפולין לעבר רוסיה הלבנה במבצע ברברוסה, במהלך המבצע נהרג החייל אברהם רוסק, וחיים ואימו עברו לבית דודתו, חנה מרגולין בעיר בוברויסק. עם התקדמות הגרמנים לעבר העיר תושבי בוברויסק החלו לברוח ממנה, ובהם גם משפחתו המורחבת של רוסק, אולם רק הנשים, שכן הגברים התגייסו לכוח הלוחם. הם לא מצאו עגלה רתומה לסוס ולכן החלו לצאת בהליכה לכיוון סטלינגרד. שיירת הבורחים הופצצה על ידי הגרמנים, רבים מהם נהרגו והנותרים התחבאו ביערות וצעדו בלילות. לאחר ימים רבים, הם מצאו סוס ללא עגלה והעמיסו עליו את מעט הציוד שהיה להם. בראשית סתיו 1941 הם הגיעו לסטלינגרד, שם קיבלו צריף באחד הקולחוזים בפרברי העיר לתקופת החורף.
באביב 1942, עם התקרבות הגרמנים לסטלינגרד, משפחתו החליטה לברוח לכיוון אוזבקיסטן, מסע של מאות קילומטרים. יחד עם אלפי יהודים הם הצליחו לעלות לרכבת משא ובתנאים קשים הגיעו לטשקנט, אולם לא נמצא להם מקום בעיר והם המשיכו לנדוד. בסמוך לטשקנט, הם שכרו צריף קטן בחווה לגידול כותנה, והנשים החלו לעבוד בקטיף הכותנה. מלבד הרעב, הם חיו בתנאים קשים, ובחורף 1944 חלו האמהות ונפטרו זו אחר זו והילדים נותרו בגפם והועברו לבית היתומים בטשקנט. לאחר שהמלחמה נגמרה הצליח זוסיה מרגולין, בעלה של נחמה דודתו של רוסק, למצוא את הילדים. והוציא אותם באמצעות תחבולות מטשקנט והעבירם לגיסתו במוסקבה. אולם רוסק נותר לבד בטשקנט, ב-1945 כשהיה בן שמונה, רוסק החליט להצטרף למשפחתו, יצא למסע בחיפוש אחר חסיד חב"ד בשם ריסקין שהפך לרב ריסקין ושימש כשוחט ראשי של הקהילה במוסקבה ואף היה מקורב לחצרו של רבי מנחם מנדל שניאורסון. בכל מקום שהוא הגיע אליו הוא נכנס לבית כנסת שם חסידי חב"ד האכילו והלינו אותו. ב-1946 הוא הגיע למוסקבה אולם מרבית קרובי המשפחה כבר עזבו לווינה.
אחרי המלחמה
ב-1946 רוסק הגיע לתחנת מעבר של ניצולי שואה ליד וינה, ומשם הוא המשיך למחנה העקורים שבפוקינג, דרום גרמניה. שם הוא פוגש את שאר הילדים היתומים, שם הוא נמצא במשך כ-3 שנים עד למועד סגירתו ב-1949. עם סגירת המחנה רוסק מצטרף לספינת מעפילים ועולה לארץ ישראל יחד עם שאר הילדים היתומים ובני משפחה. בארץ הוא מועברים למעברת עולים בגבל חדרה פרדס חנה, אחיה של דודתה נחמה היה בן מושב אביחיל והחליט לאמצו, שאר בני המשפחה עברו מהמעברה לכפר חב"ד.
ב-1950 רוסק נשלח לפנימיית חב"ד בבני ברק, אולם חוסר רצונו ללמוד הוביל לסילוקו מהפנימייה והוא הועבר למוסד חינוכי הנקרא כפר הנוער הדתי המשלב בין תורה ועבודה. ב-1951 רוסק הגיע לבית הספר התיכון בכפר הנוער הדתי בסמוך לכפר חסידים, שם התרחק מהדת וסיים את לימודי התיכון בעיינות. ב-1955 התגייס לצה"ל.
בצה"ל
באוגוסט 1955 גויס רוסק לצה"ל והוצב תחילה לחיל התותחנים. החל את הטירונות במחנה צריפין, אבל בשל רצונו להצטרף לחבריו בכפר הנוער הדתי ששרתו בצנחנים, הוא פנה ישירות לרמטכ"ל דאז, משה דיין שאישר העברתו. בתחילת 1956 רוסק הצטרף לגדוד 890 בצנחנים. בסיום הטירונות עבר קורס צניחה. רוסק השתתף בתקיפת משטרת א-רהווה שבהר חברון, תקיפה שבאה בעקבות רצח 6 סטודנטים לרפואה באזור בית גוברין. יומיים לאחר מכן יצא לפעולת תגמול בג'רנדל שבערבה שם נפצע קשה בירכו ופונה בטיסה לארץ. באוקטובר עזב את בית החולים כדי לקחת חלק בפעולת תגמול בקלקיליה, אולם לא אושרה לו השתתפות בצניחה במתלה במלחמת סיני, והוא נאלץ להצטרף לפלוגה ג' שהשתתפה בכיבוש כונתילה, תמד וא-נח'ל בסיני.
בתום מלחמת סיני הצטרף רוסק לקורס מכי"ם בפלוגה ו' בפיקודו של אפרים חירם. בסיום הקורס קיבלו בוגריו דרגת רב"ט. הוא השתחרר מצה"ל בפברואר 1958 וצורף לגדוד המילואים 71, ולאחר מכן עבר לגדוד 28.
עם שחרורו חזר למשפחתו במושב אביחיל, למד קורס מפעילי טרקטורים ברופין. עבד כטרקטוריסט והתגורר בכפר יחזקאל. משם עבר לעבוד בחברת מקורות, קנה משק באביחיל וביולי 1964 נישא לאהובה משכונת עין התכלת בנתניה. באביחיל, הוא שתל פרדס של 12 דונם, וכשאהובתו הייתה בחודש השישי להריונה, גויס למילואים ויצא עם הצנחנים לקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים, ממנו לא חזר.
הנפילה
במלחמת ששת הימים נקרא לדגל וביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (16.6.1967) נפל בקרב שנערך בשכונה האמריקאית אשר בירושלים העתיקה. רוסק צוין לשבח על ידי הרמטכ"ל על "גילוי אומץ-לב ורוח התנדבות" - והמעשה תואר כדלקמן: ”"ביום ה-6 ביוני 1967, בקרב על שחרור ירושלים, לחם רוסק ביחידת-צנחנים. במהלך-הלחימה נקלעו שלושה אוטובוסים, שהסיעו חיילים, לשטח שניתכה עליו אש כבדה מעמדות קרובות יותר. החיילים זינקו מן האוטובוסים ותפשו מחסה. כאשר התעורר חשש שאחד החיילים נפצע ונשאר מוטל באחד האוטובוסים התנדב חיים ופרץ לעבר הרכב הפגוע כדי לחלצו. בפעולה זו נפגע - ונפל".” הניח אישה בהריונה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. מפקד-הפלוגה כתב במכתב-התנחומים למשפחתו כי ”"חיים היה חייל מסור ותמיד היה מוכן להתנדב לכל משימה. גם בקרב אחרון רץ להציל חיי חבר פצוע ואז הוא נפגע בעצמו".”
ב"ספר הגבורה", שבהוצאת אגודת העיתונאים בתל אביב וניצולי ברגן-בלזן, הובא תיאור קרבו האחרון. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור בקרב האחרון שלו. בידיעות האזור שהוציאה המועצה האזורית עמק-חפר הונצח שמו וכן בחוברת "תלמים", ירחון תנועת המושבים, בחוברת שהוקדשה לבנים ולחברי המושבים שנפלו על הגנת המולדת במלחמת ששת הימים, הועלה זכרו.
קישורים חיצוניים
- חיים רוסק, באתר הצנחנים
- חיים רוסק, באתר הגבורה
- טוראי חיים רוסק ז"ל, באתר יד לבנים סניף ירושלים
הערות שוליים
- ^ סעיף 4 לחוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, התש"ל-1970
