וילה
וילה או חווילה היא בית פרטי, רחב ידיים, בדרך כלל צמוד-קרקע, המוקף שטח אדמה פרטי. מקור הווילה בתקופה הרומאית, שם היה זה המבנה העיקרי בלטיפונדיה, הווילה הרומאית שימשה כמגורים לבני המעמד הגבוה, (להבדיל ממעבדי הקרקע ה"קולונים" שהתגוררו בבקתות) והביטוי הושאל לכל בית פרטי של בני המעמד הגבוה, במיוחד בפרוורים אך גם באזורים כפריים ובתוך ערים.
בתקופה הרומאית
ערך מורחב – וילה כפרית רומית
פליניוס הזקן מתאר מספר סוגים של וילות. villa urbana ו-vila suburbana (מילולית: וילה עירונית/פרוורית), היא בית שנמצא בשטח הכפרי הסמוך לעיר רומא העתיקה ושימשה בעיקר בכירי ממשל. villa rustica (מילולית: וילה כפרית) היא בית-חווה באזור כפרי מובהק. הווילה הכפרית הוחזקה במהלך כל השנה על ידי צוות משרתים, כאשר משפחת בעל הבית ביקרה בה מספר פעמים בשנה לנופש או עברה אליה עונתית. לבכירים בממשל הרומאי היו לעיתים מספר רב של וילות. קיקרו היה בעל שבע וילות ולפליניוס הצעיר היו ארבע.
הווילה הרומאית הייתה בנויה סביב אטריום (לטינית: "Atrium"), חלל גדול ומרכזי במבנה אשר סביבו מעבר מקורה שאיפשר גישה לחדרים ולחלקים השונים של הבית ומרכזו היה פתוח לשמים. האטריום שימש להחדרת אור אל מרכז המבנה, כחצר פנימית, ובאטריומים רבים גם ניקז את מי הגשמים אל בריכה מרכזית המכונה "אימפלוויום" (Impluvium).
באזור מפרץ נאפולי היה ריכוז גדול של וילות מפוארות ביותר. הפאר הראוותני שהוצג בוילות התבטא במזרקות מים, בריכות בהם שטו דגים מיוחדים, פסלים, גנים ועוד, עד כי הווילות הפכו לארמונות פרטיים של בני מעמד "המתעשרים החדשים". כמו כן נודעו הווילות באירוח משתתפים רבים לסעודות ונשפים שנמשכו על פני מספר ימים, ברובם נישאו נאומים, הוצגו הצגות וניגנו מוזיקאים. פטרוניוס מציג הווי זה בספרו סטיריקון.
אחת הווילות המפורסמות שהתגלו במפרץ נאפולי היא וילת הפפירוסים ששרידיה מצויים בהרקולנאום. וילה זו השתרעה על פני 2800 מטר רבוע, לאורך רצועת חוף ארוכה. הייתה זו כפי הנראה אחת הווילות המפוארות במפרץ, והיא שוחזרה על ידי המיליונר פול גטי בקליפורניה.
גם באזורי השליטה וההשפעה של האימפריה הרומית נבנו וילות, רובן בסמוך למעיינות חמים ואתרי נוף יפה. הווילות שימשו הן בכירים רומאיים בשלטון הצבאי והן מקומיים בני המעמד הגבוה המקורבים לשלטון הרומאי.
וילה בימי הביניים
הווילה הרומית התפתחה לאחוזה. בימי הביניים נקראה אחוזה זו בשם וילה.
בווילה רגילה היו שלושה חלקים:
- בית מגורי הסניור בעל הווילה ומבנים צמודים אליו.
- אדמה השייכת לסניור בעל הווילה (terra indominicata) אותה הוא יכול לעבד בעזרת עובדים או עבדים המתגוררים בנחלתו.
- חלקות (מנסי), שהיו יכולות להיות צמודות למבנה המגורים המרכזי ויכלו להיות מרוחקות ממנו. אדמות אלו עובדו על ידי איכרים או צמיתים, בהתאם לתקופה ולהסדרים הכלכליים-חברתיים המקובלים לתקופה ולמקום.
וילות בתרבות הספרדית
וילות כארמונות ואחוזות פרטיות נפוצו גם לאחר התמוטטות האימפריה הרומית בכל רחבי העולם המערבי ואף התחבבו על הערבים. סינתזה בין הווילה הרומאית והתרבות הערבית יצרה דגם של וילה ספרדית, הבנויה בדרך כלל סביב גן עצי פרי ובלבו מזרקה. הוילות הספרדיות נבנו גם בתוך הערים. דגם של הווילה הספרדית נדד לדרום אמריקה והוא נפוץ מאד מקליפורניה ומקסיקו ועד ארגנטינה.
המילה "וילה" באזור כפרי משמשת לעיתים לתיאור חווה פרטית של בעל מעמד גבוה החי בעיר ובמגיע כדי לבדוק את רכושו מספר פעמים בשנה.
וילות ברנסאנס
בתקופת הרנסאנס ניסו שליטים ובכירים בכנסייה הקתולית להדמות לדוגמה הרומאית ונבנו וילות מפוארות ביותר במיוחד באיטליה, שנקראו Belvedere "בלוודרה" (מילולית: יפה-נוף), אחת המפוארות שבהן היא וילה ד'אסטה בטיבולי (איטליה) כן ניתן לציין את וילה בורגזה, וילה מדיצ'י ווילה ג'וליה ואת הווילות הפלדיאניות בוונטו. הווילות נועדו בעיקר לאירוח והכילו גנים רחבי ידיים ואוצרות אמנות.
אמן אדריכלות הווילות של המאה ה-16 הוא אנדראה פלדיו שיצר במקבץ וילות בוונטו סגנון אדריכלי לווילות בשם אדריכלות פלדיאנית. בניגוד לראוותנות הפרועה המאפיינת וילות רבות, סגנונו אלגנטי ומושפע מהאדריכל הרומאי ויטרוביוס.
אנגליה
באנגליה של המאה ה-17 והמאה ה-18 היו וילות בפרוורי ערים כלונדון, ברייטון ובאת' ובאזורים חקלאיים תשובת המעמד הבורגני הגבוה לארמונות של משפחת המלוכה והאצילים. האדם שהביא את אדריכלות הווילות לאנגליה הוא האדריכל איניגו ג'ונס שביקר באיטליה והושפע מפלדיו.
הבריטים בנו וילות בסגנון אנגלי מאופק באזורי האימפריה הבריטית. הדוגמה המובהקת ביותר לווילה אנגלית-פלדיאנית בארצות הברית היא אחוזתו של תומאס ג'פרסון, מונטיצ'לו. וילות אנגליות מותאמות לאקלים נבנו במזרח אפריקה (וילות שם נקראו גם "לודג'"), הודו והמזרח התיכון, במיוחד במצרים. בישראל קיימת דוגמה יחידה לווילה אנגלית קולוניאליסטית כזו לחוף הכנרת מול המושבה מגדל, היא וילה מלצ'ט.
במזרח התיכון
החל מן המאה ה-19 החלו בעלי אדמות עשירים מקרב ערביי המזרח התיכון (בעיקר באזורי מצרים, עיראק, לבנון וארץ ישראל), לבנות וילות (בערבית: קסר, מילולית "טירה" או "מבצר"), בשטחים החקלאיים שמחוץ לערים, במרחק של פחות מיום הליכה מחומות העיר, למטרות שמירה על נחלות חקלאיות, על מנת לשפר את תנאי הדיור ועל מנת להרשים את שכניהם. רוב הווילות הללו נבנו בפאר המשלב אמצעי הגנה (כגון בנייה מסיבית וחומות גבוהות) ולרוב כללו חווה חקלאית לסיפוק צורכיהם.[1]
רוסיה
- ערך מורחב – דאצ'ה
ברוסיה מתקיימת מזה יותר מ-200 שנה תרבות של בתי נופש הנמצאים בשימוש עונתי. וילת-נופש נקראת דאצ'ה.
מינוח מודרני
מאז המאה ה-20 נקרא כל בית פרטי צמוד-קרקע גדול "וילה". הדגש הוא בדרך כלל על בית שסביבו שטח אדמה גדול יחסית המפריד אותו מבתי השכנים. לרוב נבנות וילות בשכונות המתוכננות לבנייה בשיטת בנה ביתך. בערים שונות נבנו פרוורי וילות למעמד גבוה ובינוני-גבוה שביקש איכות חיים גבוהה. רבות מן הווילות המודרניות מצוידות בשירותי נוחות ויוקרה כגון בריכת שחייה פרטית צמודה, חדר כושר פרטי, מערכות קולנוע ביתי, מערכות מיזוג אויר מתקדמות, מוסך למספר כלי רכב ולסירות וכדומה ורבות מהן מוגנות באמצעי מיגון מתקדמים. במקומות מסוימים שכונות הווילות הן יישובים קטנים ומגודרים שהכניסה אליהם מיועדת לתושבי המקום בלבד.
וילות מודרניות מסוימות מהוות הצהרה אדריכלית ונותנות דרור להמצאות שלא ניתן ליישם בבנייה עירונית. האדריכל פרנק לויד רייט למשל תכנן בתים פרטיים בארצות הברית, ביניהם הווילה המודרנית יוצאת הדופן, הבית על האשד, המתכתבת עם הפאר והראוותנות של בריכות מים ומזרקות על ידי פרשנות "טבעית" (נטורליסטית) אמריקאית מודרנית. גם האדריכל מיס ון דר רוהה תכנן מספר וילות מיוחדות.
בישראל
כבר בשנות היישוב נבנו בארץ בתים פרטיים שניתן לכנות וילות, במושבות כגון רחובות ופתח תקווה. גם לא-יהודים בנו וילות בשטחים פתוחים כגון הטמפלרים ונציגי מעצמות המערב, בעיקר מחוץ לחומות ירושלים וביפו ואף חלק מבתי אחוזת בית (ראשית תל אביב) יכולים להקרא וילות. מדובר בבתים בעלי יותר משישה חדרים, לעיתים דו-קומתיים, עם חצר גדולה ולרוב גג רעפים. וילות נבנו לאורך כל השנים על ידי בעלי ממון. חומרי הבנייה היו בדרך כלל משובחים וסגנון הבנייה מאופק ואלגנטי (רבות מהווילות הוותיקות נבנו בסגנון הבינלאומי) צבע הוילה הוותיקה היה לרוב לבן. כחלק מן האווירה הישראלית רוב הווילות לא היו מגודרות.
החל משנות השבעים, עם העלייה ברמת החיים והלגיטימציה לאינדיבידואליזם, נבנו וילות בשיטת "בנה ביתך" במושבים וכפרים ותיקים, בעיקר באזור השרון ופרברי גוש דן. מחקר מציין את המפנה בהקמת שכונות וילות בישראל: "בסוף שנות השבעים יזמה החברה הקבלנית 'קלרין' הקמתה של שכונה קטנה של וילות וקוטג'ים ליד חולות ראשון לציון. היא זכתה לשם 'פואבלו אספניול', שפירושו כפר ספרדי ועוררה עניין רב. במבט לאחור 'פואבלו אספניול' הייתה סנונית שבישרה מגמה חדשה בבנייה הישראלית שעיקריה: התנתקות מהממסד ומארכיטקטורה המרובעת (תרתי משמע), שבירת המונופול של העשירים על המגורים בוילה והידוק הזיקה בין סגנון המגורים לסמלי תדמית מעמדיים".[2]
נוצרו גם יישובים שכל כולם וילות המיועדות לישראלים, לתושבי חוץ ולסגל דיפלומטי השוכר אותן בשהותו בישראל. ניתן לציין יישובי וילות כסביון, קיסריה, כפר שמריהו וארסוף. וילות נבנות גם ב"הרחבות" של מושבים ותיקים ששטחי קרקע חקלאית לשעבר בהם הופשרה לבנייה. מחקרים[2] מציינים את הווילות הישראליות כנגועות בגיבוב עיצובי של מרכיבים וסגנונות בנייה, הן עשירות בסמלי סטטוס אופנתיים כגופי תאורה, מעקות ורעפים. אופייני שימוש בטיח חלק, לרוב צבעוני, מרצפות גדולות, דלת כניסה מפוארת וגדולה במיוחד, שימוש בלבני זכוכית ועוד. חצר הווילה מגודרת, לעיתים תוך שילוב ברושים ודקלים בחומה גבוהה.
גם הציבור הערבי במדינת ישראל נוטה לבניית וילות, כשיכון משפחתי ובבנייה עצמאית על חלקת אדמה השייכת למשפחה.[3]
סוציולוגים רואים ב"בנה ביתך" פרויקט שקידם את ה"פופולריזציה של המותרות", בית פרטי מוקף גינה איננו עוד סממן של אליטה ותיקה ושל מעמד זעיר של מיליונרים אלא סממן של הצלחה קפיטליסטית של מעמד בינוני המודדת את איכות החיים במדדים של רמת חיים, ראווה והישגים חומריים נראים-לעין. ההשקעה המרכזית היא בבניית תדמית ולא בהשקעה לצורך נוחיות אישית.
שכונות "בנה ביתך" העלו את קרנן של העיירות אך נותרו מבודדות וזרות. השכונה הפכה למובלעת המספקת את צרכיה ולא לחלק ממרקם עירוני חי. חלק מהשכונות מנותקות פיזית מהעיר או העיירה הוותיקה על ידי כבישים רחבים, קניונים או שטחים חקלאיים, דבר שלא מאפשר הגעה רגלית למרכז העיר הוותיק. כתוצאה מכך נוצרה זהות שכונתית "סטרילית". רבים מהמשתכנים היו בני אותה שכבת-גיל והשכונות "הזדקנו" בתוך עשרים שנה מבלי תחלופת אוכלוסייה טבעית הקיימת בעיר (כיוון שצעירים לא מבקשים לחיות בשכונה "זקנה").
ראו גם
וילות רומאיות
וילות מן הרנסאנס
- וילה ד'אסטה
- גלריה בורגזה
- וילה לודוויזי
- וילה פארנזינה
- וילה קפרה "לה רוטונדה"
- הווילות הפלדיאניות בוונטו
וילות נאו-קלאסיות ופלאדיות
וילות בישראל
- וילה אמין ג'מל
- וילה דקאן (מוזיאון הטבע, ירושלים)
- וילה הארון א-רשיד
- וילה כתאנה (בית קרן קרב, ירושלים)
- וילה לאה
- וילה מלצ'ט
- וילה שרובר
- וילה שרקסי
- בית תבור
- בית מחניים
- בית אנה טיכו
וילות מודרניות
קישורים חיצוניים
נמרוד בוסו, הבנייה של בתים צמודי קרקע ירדה ב-10% בתוך ארבע שנים, באתר TheMarker, 20 במרץ 2015- גילי מלניצקי, חולמים על בית פרטי? אלה האפשרויות שלכם, באתר TheMarker, 29 במרץ 2018
הערות שוליים
- ^ רות קרק, היציאה המוסלמית מחוץ לחומות בתוך: אלי שאלתיאל (עורך), פרקים בתולדות ירושלים בזמן החדש, יד בן צבי, ירושלים תשמ"א, עמודים 174 - 211
- ^ 2.0 2.1 עוז אלמוג, הפרבר והוילה בישראל, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל"
- ^ שרון הורנשטיין, עוז אלמוג, מאפייני הבית והדירה ביישובים הערביים בישראל, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל"
25360389וילה