מוזיאון הטבע (ירושלים)
 | |
| מוזיאון הטבע במבט מדרום | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מוזיאון לטבע |
| כתובת | רח’ מוהליבר 6, ירושלים |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1962 |
מוזיאון הטבע הוא מוזיאון השוכן בבית אבן עתיק ליד המושבה הגרמנית בירושלים, וכולל תצוגות מתחום מדעי הטבע, הסביבה וגוף האדם. התצוגה הגדולה ביותר היא של פוחלצי עופות, יונקים וזוחלים בארץ ישראל בעבר ובהווה. חדר אחד מוקדש לעולם הדינוזאורים, ואגף אחד עוסק בגוף האדם ומערכותיו. במוזיאון מתקיימות גם תערוכות מתחלפות ופעילויות לילדים.
תולדות המבנה והמוזיאון
מוזיאון הטבע שוכן בבית אבן ישן, שנבנה במאה ה-19 בריחוק ניכר מחומות העיר העתיקה של ירושלים. בונה הבית, איש עסקים ארמני אמיד, לזארוס פאול מרגאריאן (Lazarus Paul Margharian) הקימו כבית קיץ מפואר מחוץ לעיר, ונטע סביבו גן ענק ובו עצים רבים וירק. הגן הוקף בגדר גבוהה, ולה שני שערים גדולים, האחד מדרום והשני ממערב. במפות משלהי התקופה העות'מאנית מסומן הבית כ"וילה דֶקָאן", וסביבו שדות חקלאיים. בשלהי המאה ה-19 החלה להיבנות מדרום לבית המושבה הגרמנית, ומאוחר יותר נבנתה ממערבו המושבה היוונית. בימינו שוכן הבית בלב הכרך הירושלמי, ברחוב מוהליבר 6. סביב המוזאון הוקמה גינה קהילתית גדולה ומטופחת, הכוללת משתלה, מתקנים לילדים (כמו מטבח מעץ) בריכות דגים, והפעלות שונות[1].
בתחילת המאה ה-20 הועבר הבית לידי השלטון העות'מאני ושימש כביתו של מושלה הטורקי של העיר. בעיתון "השקפה" מיום 5.9.1906 מתארים מנדל קרמר ואחרים בהתרגשות, את החגיגה המפוארת שנערכה בחצר הבית "משכן כבוד השר הפחה בקטמוניה" לכבוד מלאת שלושים שנה ליום עלותו לכס השלטון של השולטאן הטורקי. לאחר מלחמת העולם הראשונה הפך המושל הבריטי את הבית למשך זמן קצר למעונו, ובמשך כל ימי המנדט הוא שימש כמרכז תרבות, ספרייה ומועדון קצינים בריטי. לאחר מלחמת העצמאות ננטש המקום והוזנח מאוד, אך לאחר כמה שנים נפתחה בו מרכזייה פדגוגית. אחד מעובדי המרכזייה, צבי לב, יצר בגן מרכז ללימודי החי והצומח, שהתפתח מאוד עם השנים, ופעילותו התרחבה לתחומי טבע רבים. לב הזמין יוצרי דגמים מהעיר קלן שבגרמניה, כדי שיבנו עבורו דגמי חיות וצמחים מעץ ומפלסטיק. האמנים התגוררו במקום במשך כמה חודשים, והדגמים שהכינו מוצגים עד היום במוזיאון. 'וילה דקאן' המוזנחת שופצה, אך ניתן לראות בה פריטים מימיה כבית מגורים: רצפות אריחים צבעוניות, טבעות ברזל בתקרה ששימשו למנורות שמן, קמינים מסוגננים עשויים שכבת ברזל, וקישוטי שיש וקרמיקה המעידים על פארו המקורי של הבית.
מוזיאון הטבע נפתח רשמית לקהל בשנת 1962, במטרה להציג לקהל הצעיר והבוגר תצוגות ותערוכות בתחומים שונים במדעי הטבע, תוך דגש על החי בארץ ישראל. הגן הגדול הפך לשדה חקלאי זעיר, והוקמה בו פינת חי, בה טיפלו ילדי השכונה.
התצוגות והתערוכות
גאולוגיה
תצוגות הקבע מוקדשות לתחום הגאולוגיה ומבנה כדור הארץ, ומוצגים בהם סלעים, סוגי אדמה ומחצבים הנפוצים בארץ ישראל. כן מוצגים בהם תכשיטים המורכבים מאבני חן ומינרלים, כמו טופז, קוורץ, נחושת ואם הפנינה. חלק קטן מהתצוגה מוקדש לדגמים שונים של מיקרוסקופים, כולל דגם של המיקרוסקופ של רוברט הוק משנת 1665, שבאמצעותו חשף לראשונה את מבנה תאי האורגניזמים החיים.
גוף האדם
תצוגה נוספת מוקדשת לעולם הדינוזאורים, וכוללת דגמים מוקטנים של אלה על רקע בתי גידולם, וישנו אגף שלם העוסק בגוף האדם ובמערכותיו. אגף זה מציג את מערכת הדם, הלב, הנשימה, החושים, הרבייה, השלד והשרירים, והוא מלווה במוצגים אינטראקטיביים ומודלים, כמו של מוח אנושי או של עובר בן שישה חודשים.
אוסף הפוחלצים
האטרקציה הגדולה של המוזיאון היא אוסף פוחלצים של חיות טרף ושאר יונקים, שנוצרו עבור המוזיאון בחוץ לארץ, והם מוצגים על רקע ציורי נוף המתארים את סביבתם הטבעית. בחלוף השנים גדלה מעט תצוגת הפוחלצים, בעיקר בזכותו של מנהל המוזיאון האחרון, סידני קוקרוס, שהשתלם באומנות הפחלוץ, והעשיר את התצוגה בפוחלצים מעשי ידיו. רובן המוחלט של החיות המפוחלצות נמצאו מתות, אך לא כולן. הדוב הסורי המוצג במוזיאון, נלכד על ידי ציידים בראשית המאה, פוחלץ, ונתרם מאוחר יותר למוזיאון. מין זה נכחד כבר לפני כמאה שנים עקב ציד רב. הפרט האחרון בארץ ניצוד ליד הכנרת בימי מלחמת העולם הראשונה, וב-1945 ניצוד הדוב האחרון על יד העיר חומס שבסוריה. גם האריה והלביאה ניצודו באפריקה, הובאו ארצה לאחר שפוחלצו, וניתנו במתנה לטדי קולק, על ידי שליט אוגנדה, אידי אמין בשנות ה-70, כאשר היחסים הדיפלומטיים בין ישראל ואוגנדה היו טובים. במחווה זו ביקש אמין לחלוק כבוד לראש העיר של ירושלים, שסמלה הוא האריה. אריה אפריקני זה נכחד מאזורנו כבר בימי הביניים, והאריות הארצישראליים, שאף הם נכחדו זה מכבר, היו תת-מין שלו.
פינת החי
פינת החי של המוזיאון שוכנת בצדו הצפוני-מזרחי של הגן, והיא כוללת עופות מים, מכרסמים, מעט זוחלים וכדומה. המקום מטופח בידי מתנדבים וילדים מהשכונות הסמוכות, אך הוא פתוח לקהל בתיאום מראש בלבד. קירות פינת החי מעוטרות בציוריו של האמן דמיטרי ברנובסקי, שהיה פעיל במוזיאון, ונפטר בדמי ימיו. ברנובסקי השתדל לצייר לכל חיה את הנוף האופייני לאזור הגידול שלה, אך בשל מוצאו, זכו כמה חיות ברקעי נוף חוץ לארץ, בעיקר מערבות רוסיה.
תצוגות מתחלפות
במבנה השוכן בחצר המוזיאון ישנו אולם קטן, בו מוצגות תערוכות מתחלפות בנושאי טבע וסביבה, כגון תערוכה בנושאי רעידות אדמה, שהוצגה בשנת 2007.
פיתוח המוזיאון
מאז שנות ה-60 לא השתנתה, למעשה, באופן מהותי תערוכת הקבע של המוזיאון, והיא מיושנת למדי ואפילו מוזנחת. באגף המוקדש לגוף האדם, למשל, המודלים האינטראקטיביים שחוקים ומיושנים, ורובם אינם פועלים, וזאת כנראה בשל היעדר תקציב ומימון. יתרה מכך, מיקומו הנדל"ני האטרקטיבי של המקום בלבה של שכונת יוקרה ירושלמית, מעלה לא פעם לכותרות העיתונות המקומית את שאלת נחיצותו של המוזיאון, ואת האפשרות לסוגרו או להעבירו למקום אחר.
בשנת 2010 הסכים ראש העירייה, ניר ברקת, להפוך את מתחם המוזיאון למרכז קיימות. אולם על אף הבטחה זו בתחילת שנת 2011 העלה ראש העירייה אפשרות כי מתחם המוזיאון יימסר לידי מרכז שלם לשם הקמת קולג' ברוח מייסדי המכון.
בשנת 2012 זכו שני משרדי אדריכלים בתחרות לתכנון מבנה חדש למוזיאון בשדרת המוזיאונים שבגבעת רם, גבול קריית הלאום[2].
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של מוזיאון הטבע- האתר הרשמי של מוזיאון הטבע בירושלים (ארכיון האינטרנט)
- סידני קורקוס, מנהל המוזיאון, מאמר על חידוש המוזיאון
- ניר חסון, מוזיאון הטבע בירושלים התאבן, והפך בעצמו למוצג מוזיאלי עבש, באתר הארץ, 11 ביוני 2010
- גליה הנדל, על אריות קצינים ותלמידים - גלגוליו של מתחם מוזיאון הטבע בירושלים, עת־מול 193
- יונת נחמני, עסק חי, באתר כלכליסט, 24 במרץ 2015
ניר חסון, האם מוזיאון הטבע בירושלים ייכחד כמו בעלי החיים שהוא מציג?, באתר הארץ, 31 במרץ 2017
הערות שוליים
- ^ הגינה הקהילתית במוזיאון הטבע בירושלים - הגינה הקהילתית, 2020-09-05
- ^ נעמה ריבה ורוני בורג, So-Arch, זוכי תחרות מוזיאון הטבע: קשה להיות אדריכל צעיר, באתר Xnet, ריאיון עם האדריכלים, כולל הדמיות המבנה, 12 ביולי 2012
38279527מוזיאון הטבע (ירושלים)