ועדת המשנה למודיעין ולשירותים החשאיים

ועדת המשנה למודיעין ולשירותים החשאיים (לשעבר: ועדת המשנה למודיעין ולשירותי ביטחון) היא ועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון בכנסת, העוסקת בפיקוח על גופי המודיעין והשירותים החשאיים של ישראל. הוועדה מונה שישה חברים לכל היותר, ובראשה עומד יו"ר ועדת החוץ והביטחון. הוועדה מתכנסת בחשאיות, פרוטוקולי דיוניה אינם מתפרסמים ברשומות, וכל דיווח על פעולותיה טעון אישור מראש של הצנזורה הצבאית.

הקמה וסמכויות

תקנון הכנסת מסמיך את ועדת החוץ והביטחון לדון ב"מדיניות החוץ של המדינה, כוחותיה המזוינים וביטחונה". בשנת 1982, בעקבות הדלפות מהוועדה, החליט יו"ר הוועדה דאז להקים "כמה ועדות משנה, בהרכב מוגבל, כדי לדון ביתר פירוט ועומק בסוגיות רגישות הנתונות לאחריותה של הוועדה". אחת מהן כונתה "ועדת המשנה למודיעין ושירותי ביטחון", והיא נועדה לקיים דיונים מקיפים ופתוחים עם שירותי המודיעין באופן שיקיים את הפיקוח הפרלמנטרי על גופים אלה מבלי לסכן את ביטחון המדינה באמצעות פרסום מידע סודי. ב-2002, עם אישורו בכנסת של חוק שירות הביטחון הכללי, קיבלה ועדת המשנה מעמד סטטוטורי כגוף הפיקוח הפרלמנטרי על השב"כ. על פי הנוהג, ניתן ייצוג שווה יחסית לקואליציה ולאופוזיציה ומוענקת עדיפות למינוי חברי כנסת עם ידע ביטחוני מוקדם, משירות או מכהונה מיניסטריאלית.

עבודת הוועדה

כללי ועדת החוץ והביטחון מסמיכים את הוועדה "לחוקק חוקים, תקנות וכללים ולבצע בקרה, פיקוח ואישור תוכניות עבודה ותקציבים של כלל גופי המודיעין ושל נושאים רגישים אחרים שלהם נגיעה מודיעינית".

הגופים שבפיקוח ועדת המשנה:

• המוסד (כולל אישור תקציבים)
• השב"כ (כולל אישור תקציבים)
• אמ"ן (כולל למד"ן, מד"ן, חיל מודיעין וכלל התקציבים)
• חיל האיסוף הקרבי בזרוע היבשה
• המלמ"ב
• היבטים מודיעיניים של המועצה לביטחון לאומי
• המרכז למחקר מדיני במשרד החוץ
• היועץ לענייני ערבים במפקדת תיאום הפעולות בשטחים
• המזכיר המודיעיני לראש הממשלה

בין הנושאים שבפיקוח ועדת המשנה: הערכות מודיעין, ביטחון מידע וצנזורה, שבויים ונעדרים, תוכניות לאיסוף מידע ופערים באיסוף מידע.

כללי ועדת החוץ והביטחון מחייבים קיומן של לפחות 32 פגישות בשנה, לרבות פגישה אחת עם ראש הממשלה, 4 סיורים במוסד ובשב"כ, 4 פגישות עם ראש המוסד או עובדיו הבכירים, ועוד. חברי כנסת דיווחו בעבר כי בוועדת המשנה קיים פורום מצומצם עוד יותר, הקרוי "הוועדה הקטנה", בהשתתפות יו"ר הוועדה, נציג קואליציה ונציג אופוזיציה, אולם לוועדה כזו אין אזכור באתר הוועדה.

הרכב הוועדה

בכנסת ה-20 כיהנו בוועדה חברי הכנסת הבאים: צחי הנגבי (יו"ר), יאיר לפיד, אביגדור ליברמן, מוטי יוגב, אבי דיכטר, עמר בר-לב ואמיר אוחנה.

בכנסת ה-19 כיהנו בוועדה חברי הכנסת הבאים: אביגדור ליברמן (יו"ר), צחי הנגבי, בנימין בן-אליעזר, אריה דרעי ועפר שלח. זאב אלקין שימש כיו"ר הוועדה מחודש מאי 2014, תשעה חודשים לאחר שליברמן פרש ממנה וחזר לכהן כשר החוץ.

מידע סודי

כדי למלא את תפקידם ביעילות, נהנים חברי הוועדה מנגישות גבוהה לחומר מודיעיני סודי ביותר. במרוצת השנים כיהנו בוועדה חברי קבינט לשעבר, בהם שרי ביטחון, חוץ, אוצר וחברי קבינט אחרים. כמה מהם העידו כי המידע שנחשפו אליו בוועדה עולה בהיקפו, בפירוטו ובסודיותו על המידע שנחשפו אליו בקבינט המדיני-ביטחוני. חברי ועדה שמעוניינים בכך יכולים לקרוא חומר סודי במתחם הוועדה, אולם הם אינם רשאים להוציא את המסמכים מחוצה לו. חברי הוועדה זכאים גם להגיש שאילתות מודיעיניות לגופי הביטחון הרלוונטיים.

ביטחון שדה

עד שנת 2007 התקיימו דיוני ועדת המשנה על פי רוב בחדר ועדת החוץ והביטחון בקומה הראשונה, באגף הישן של הכנסת, שלא הותאם לשמירה על חשאיות. כך, מחוסר מקום שכנה כספת הוועדה מחוץ למתחם הוועדה, כך שמדי פעם יכלו באי הכנסת לראות עובד ועדה פוסע עם חומר סודי ולצדו איש משמר הכנסת. בהזדמנויות אחרות הבחינו עיתונאים בראשי ארגוני הביון צועדים לדיון חשאי בוועדת המשנה.

עם המעבר לאגף הוועדות החדש הוקצה לוועדת החוץ והביטחון מתחם סגור ומאובטח בקצה הקומה. הכניסה לחלל זה מתאפשרת רק עם כרטיס מגנטי מתאים, והיא כוללת בין היתר יציאה אחורית חבויה עבור מוזמני הוועדה.

פרסומים מהוועדה

כבשאר ועדות המשנה של ועדת חוץ וביטחון, קובעים הכללים כי "הח"כים לא ידליפו מאומה ואף לא יתייחסו לעצם קיום הדיונים בוועדות המשנה. התייחסות לדיונים בוועדות המשנה השונות תעשינה רק על ידי יושבי הראש של ועדות המשנה, באישור ובתיאום עם יו"ר הוועדה". אולם, בהזדמנויות בודדות בעשורים האחרונים הורם מסך החשאיות שמאחוריו פועלת הוועדה, חלקן באורח יזום וחלקן בעקבות הדלפות.

דו"ח פולארד

ב-21 בנובמבר 1985 נעצר בוושינגטון ג'ונתן פולארד, שהיה מנתח חומרי גלם באגף המודיעין של הצי האמריקני. הוא נשפט למאסר עולם על ריגול לטובת ישראל. ועדת המשנה לשירותים חשאיים בראשות ח"כ אבא אבן ובחברותם של אהוד אולמרט, שמחה דיניץ, מיכה חריש, אליהו בן-אלישר ודוד מגן, פתחה בחקירת הפרשה, אך נתקלה בהתנגדות חריפה של ראש הממשלה דאז שמעון פרס, שטען כי אין מקום לחקור את הפרשה. יו"ר הוועדה אבן ויו"ר הכנסת דאז שלמה הלל התעקשו כי עקרון האחריות הפרלמנטרית מחייב פיקוח על כל תחומי התפקוד של הממשלה. בסופו של דבר נכנעה הממשלה ושיתפה פעולה עם הוועדה. הדו"ח, שהוגש ב-1987 וחלקו הקטן פורסם, מתח ביקורת חריפה על תפקוד הדרג המדיני והמקצועי בישראל בפרשת הפעלתו של פולארד.

ועדת עיראק

ערך מורחב – הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק

בשנת 2003 פתחה ארצות הברית במבצע להפלת שליט עיראק סדאם חוסיין, על רקע אזהרות של שירותי המודיעין האמריקניים והישראליים מפני הימצאות נשק להשמדה המונית בעיראק. בסיום המלחמה לא נמצא נשק כזה בשטחה של עיראק. במקביל, התגלה כי לוב ניסתה לפתח במשך שנים נשק גרעיני, בלי שהדבר יגיע לידיעת ישראל.

על רקע שני כישלונות מודיעיניים אלה, החליט יושב ראש הוועדה, יובל שטייניץ, לחקור את תפקוד שירותי המודיעין. כמו בפרשת פולארד, גם במקרה זה נתקלה הוועדה בהתנגדות עזה ובסירוב לשתף פעולה, בעיקר מצד המוסד וצה"ל. המשבר נפתר רק בתיווכו של יושב ראש הכנסת ראובן ריבלין. דו"ח הוועדה מתח ביקורת חריפה על המוסד ושירותי המודיעין, וקרא, בין היתר, להפקיע מאמ"ן את תפקיד "המעריך הלאומי". בחלקו הגלוי של הדו"ח התייחסו חברי הוועדה למחלוקת רבת השנים על סמכויותיה:

"ישנם הסבורים שהזכות ש'מעניקה' מערכת הביטחון לוועדת המשנה למודיעין ולשירותים חשאיים להציץ לקודש הקודשים הסמוי של ביטחון ישראל, מאפשרת לה לדרוש בתמורה להימנע מלמתוח עליה ביקורת ציבורית גם היכן שהדבר מתאפשר. ברם, אילו היינו נוהגים על-פי הכלל של "תהיי יפה ותשתקי", או-אז היינו מועלים בחובתנו לחברה ולמדינה, ובסופו של דבר גם בחובתנו למערכת הביטחון".

פרשת טננבוים

ערך מורחב – פרשת טננבוים

בסוף 2003 אישרה ממשלת ישראל על חודו של קול הסכם לחילופי שבויים עם חזבאללה, שבמסגרתו יוחזר ארצה האזרח הישראלי, אל"ם במילואים אלחנן טננבוים שנחטף בחו"ל. אזרחי ישראל לא ידעו מהן נסיבות חטיפתו של טננבוים, שנלקח ללבנון בעת שהגיע למפרץ הפרסי לצורך ביצוע עסקת סמים. בפברואר 2004, בצעד חסר תקדים פרסמה ועדת המשנה לשירותים חשאיים, בחברותם של חברי הכנסת יובל שטייניץ, דוד לוי, אהוד יתום, חיים רמון ואילן ליבוביץ, את ההודעה הבאה:

"פרשת טננבוים היא אחת הפרשות החמורות והמדאיגות בתולדות המדינה. הוועדה לא תנוח ולא תשקוט עד שתגיע הפרשה לסיומה, כולל סיבת הגעתו של טננבוים ללבנון והנזקים לביטחון המדינה, ולנקיטת הצעדים המתבקשים בהתאם".

הצעד החריג שנקטה הוועדה הוביל לדיון ציבורי בנסיבות חטיפתו של טננבוים, באישיותו ובמניעים שהובילו את ראש הממשלה אריאל שרון לקדם את העסקה בכל כוחו. היא פגעה קשות במעמדו הציבורי של טננבוים.

דו"ח האסיר X

ערך מורחב – פרשת בן זיגייר

בפברואר 2013, בעקבות פרסום בכלי תקשורת אוסטרלי, אישר המוסד כי האסיר שהתאבד בכלא איילון בדצמבר 2010 היה בן זיגייר, סוכן של הארגון. סמוך לפרסום הפרשה העידו שלושת יושבי ראש הוועדות בתקופה הרלוונטית כי מעולם לא קיבלו דיווח מהמוסד על הפרשה עד שהתפרסמה בתקשורת.

בצעד חריג, הודיע יושב-ראש ועדת המשנה כי חמשת החברים ישמשו כוועדת בדיקה סביב נסיבות גיוסו למוסד של בן זיגייר, שנודע בכינוי "האסיר איקס", וכן סביב הנסיבות שבהן נעצר, נשפט ונכלא. הדו"ח הוגש לראש הממשלה, שרי הקבינט וגופי הביון הרלוונטיים אולם לא נועד לפרסום. למרות זאת, ביוני 2013 פורסם כי הדו"ח מותח ביקורת קשה על הליך גיוסו של המוסד, קובע שגיוס זיגייר נבע מכשל מערכתי חמור, ומאשים את המוסד בהסתרת מידע חיוני מוועדת החוץ והביטחון. יו"ר הוועדה ליברמן דרש לשלוח לבדיקת פוליגרף את חמשת חברי הוועדה כדי לבדוק מי הדליף את המידע, אולם עקב התנגדות השב"כ והיועץ המשפטי לכנסת לא הבשיל המהלך.

הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאבק בנגיף הקורונה

במרץ 2020 החלה ועדת המשנה לדון בהסמכת שב"כ לסייע למאבק בנגיף הקורונה באמצעות ה'כלי'. בצעד נדיר, היא פתחה את דיוניה לציבור והזמינה נציגים של ארגוני החברה האזרחית ומומחי פרטיות להביע את עמדתם. במסגרת פעילותה בנושא, הוועדה אישרה (לפי סעיף 7 לחוק שירות הביטחון הכללי) את החלטת הממשלה המסמיכה את השב"כ לעקוב אחר חולי קורונה, ושבה ואישרה הארכות של ההחלטה במהלך הגל הראשון של הקורונה.

קישורים חיצוניים

• הוראות ההפעלה של ועדת חוץ וביטחון
• עמיר כהנא ויובל שני, פיקוח על מעקב מקוון בישראל (המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2020)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30834126ועדת המשנה למודיעין ולשירותים החשאיים