ונקובר
 | |
| מראות העיר ונקובר | |
| מדינה |
 קנדה |
|---|---|
| פרובינציה |
 קולומביה הבריטית |
| ראש העיר | קנדי סטיוארט (נבחר ב-2018) |
| תאריך ייסוד | 1886 |
| שטח | 114.67 קמ"ר |
| גובה | 2 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ במטרופולין | 2,524,113 (2007) |
| ‑ צפיפות | 5,335 נפש לקמ"ר (2006) |
| קואורדינטות | 49°16′N 123°7′W / 49.267°N 123.117°W |
| אזור זמן | UTC -8 |
| www.vancouver.ca | |
וַנְקוּבֶר (באנגלית: Vancouver, להאזנה (מידע • עזרה)) היא עיר הנמצאת בדרום-מערב הפרובינציה קולומביה הבריטית שבקנדה. היא נקראת על שמו של ג'ורג' ונקובר, קצין בצי הבריטי שחקר את האזור בסוף המאה ה-18. לוונקובר אוכלוסייה של 587,891 איש בתוך העיר עצמה בעוד שאוכלוסיית כל המטרופולין היא 2,180,737. המטרופולין של ונקובר היא הגדולה במערב קנדה והשלישית בגודלה במדינה כולה. העיר היא גם הגדולה ביותר בחוף הפסיפי הצפון-מערבי והמטרופולין שלה שנייה בגודלה באותו אזור רק לסיאטל. ונקובר מגוונת מאוד מבחינה אתנית; יותר ממחצית תושביה מדברים שפה אחרת מאנגלית בתור שפת אם.
ונקובר שוכנת בין מצר ג'ורג'יה לבין הרי החוף. כלכלתה נסמכת באופן מסורתי על משאביה של קולומביה הבריטית, הכוללים יערות, מכרות, דיג וחקלאות. העיר יושבה בשנות השישים של המאה ה-19 כתוצאה מהגירה מארצות הברית, שנגרמה מהבהלה לזהב של קניון פרייזר, אולם רבים מהמהגרים לא נשארו כשהבהלה הסתיימה. העיר התפתחה במהירות ממנסרה בודדת למרכז מטרופוליני גדול לאחר הגעתה של מסילת הברזל הקנדית-פסיפית (אנ') ב-1887. נמל ונקובר נעשה משמעותי מבחינה בינלאומית לאחר השלמתה של תעלת פנמה שאפשרה לייצא דגן מערבה. מאז הפך הנמל לעמוס ביותר בקנדה ומייצא סחורה יותר מכל נמל אחר בצפון אמריקה. עם זאת, הכלכלה של העיר נעשתה מגוונת יותר עם השנים. לוונקובר תעשיית תיירות צומחת והיא הפכה למרכז הפקת הקולנוע השלישי בגודלו בצפון אמריקה, אחרי לוס אנג'לס וניו יורק, ואפילו הוענק לה הכינוי "צפון הוליווד". בעת האחרונה צומחת בוונקובר תעשיית היי-טק מפותחת המתרכזת במיוחד בפיתוח משחקי מחשב.
ונקובר בדרך כלל מדורגת בין 10 הראשונות בדירוג הערים הטובות ביותר למחיה בעולם. בשנת 2007 היא דורגה במקום ה-89 ברשימת הערים היקרות ביותר בעולם מתוך רשימה של 143 ערים גדולות. ובמקום השני בקנדה אחרי טורונטו. העיר גם דורגה במקום השלישי (יחד עם וינה) ברשימת הערים עם איכות החיים הטובה ביותר בעולם, אחרי ציריך וז'נבה.
ונקובר אירחה את אולימפיאדת החורף בשנת 2010.
ההיסטוריה של העיר
ראיות ארכאולוגיות מרמזות כי בני אדם ישבו באזור כבר לפני אלפי שנים. קו החוף של האזור נחקר בפעם הראשונה ב-1791 על ידי החוקר הספרדי חוזה מריה נרווז ושנה לאחר מכן על ידי ג'ורג' ונקובר, שנתן למקומות רבים באזור שמות בריטים. החוקר והסוחר סיימון פרייזר(אנ') יחד עם צוותו היו האירופאים הראשונים שדרכו על אדמת האזור ב-1808.
הבהלה לזהב של קריבו בשנת 1861 הביאה 25,000 איש, בעיקר מקליפורניה, לשפך הנהר פרייזר, היכן שתוקם העיר ונקובר. היישוב האירופאי הראשון הוקם ב-1862 ב"חוות מקלירי" על נהר פרייזר. מנסרה שהוקמה ב-1863 במקום שנמצאת היום העיר צפון ונקובר השיקה את הקשר הארוך של העיר עם תעשיית העץ ואחריה הוקמו מנסרות רבות כשאחת מהן, "מנסרת הייסטינגס", הפכה לגרעין שסביבה התפתחה העיר. חשיבותה של המנסרה פחתה עם הגעתה של מסילת הברזל הקנדית-פסיפית (אנ') בשנות השמונים של המאה ה-19, אך היא נשארה חלק חשוב בכלכלה המקומית עד לסגירתה בשנות העשרים של המאה ה-20.
ונקובר היא אחת מהערים הצעירות ביותר בקולומביה הבריטית. שכונת גאסטאון גדלה במהירות סביב פאב ארעי שהוקם על ידי ג'ק "גאסי" דייטון ב-1867 צמוד למנסרת הייסטינגס. ב-1870 ממשלת המחוז בדקה את היישוב ובחרה אתר לעיירה בשם גרנוויל, על שם שר החוץ הבריטי האחראי על הקולוניות, גראנוויל לווסון-גאוור. אתר זה, עם המפרץ הטבעי שלו, נבחר מאוחר יותר כתחנה הסופית של מסילת הברזל הקנדית-פסיפית. בניית מסילה זו הייתה אחד מהתנאים המוקדמים להצטרפותה של קולומביה הבריטית לקונפדרציה הקנדית ב-1871.
העיר ונקובר הוקמה רשמית מאיחוד מספר עיירות ב-6 באפריל 1886, אותה שנה שהרכבת הטרנס-יבשתית הגיעה. שמה של העיר נבחר על ידי נשיא מסילת הברזל הקנדית-פסיפית. חודשיים בלבד לאחר מכן שרפה קשה החריבה את העיר כולה, שנבנתה מחדש במהירות. מאוחר יותר באותה השנה הוקמה "מחלקת מכבי האש של ונקובר". תוך 30 שנה אוכלוסיית העיר גדלה מ-1,000 תושבים בשנת 1881, ליותר מ-100,000 בשנת 1911.
הכלכלה של העיר בתחילת דרכה נשלטה על ידי חברות גדולות כמו מסילת הברזל הקנדית-פסיפית שסיפקה ממון רב לבניית העיר. עד שנות השלושים של המאה ה-20 הסחורה שעברה בנמל היוותה את הסקטור הכלכלי הגדול ביותר בעיר. השליטה של העסקים הגדולים בכלכלה לוותה בתנועת עבודה שהייתה לעיתים מיליטנטית. שביתת האהדה הראשונה התרחשה בעיר בשנת 1903 כשעובדי הרכבת שבתו כנגד מסילת הברזל הקנדית-פסיפית במטרה לקבל הכרה כאיגוד ואחריה הגיעו שביתות כלליות רבות שהיו סוערות מאוד והסתיימו לעיתים עם הרוגים. בשנות העשרים הייתה רגיעה בכמות ובעוצמת השביתות אך היא הגיעה לסופה עם השפל הגדול. בשנות השלושים היה גל שביתות שהונהגו על ידי המפלגה הקומוניסטית.
גאוגרפיה
המבנה הטופוגרפי המיוחד של העיר, המוקפת גופי מים מ-3 צדדים (צפון, מערב ודרום), וההרים המתנשאים מצפונה, עושים אותה לאחת הערים בעלות הנוף הנחשב לאחד מהיפים בעולם. לוונקובר שטח של 114 קמ"ר הכולל אדמה שטוחה והררית. העיר שוכנת בצמוד למצר ג'ורג'יה, גוף מים המוגן מהאוקיינוס השקט על ידי האי ונקובר. העיר מהווה חלק מחצי האי בורארד הנמצא בין מפרצון בורארד בצפון לנהר פרייזר בדרום. טעות נפוצה היא לחשוב כי העיר ונקובר שוכנת על האי ונקובר. גם העיר וגם האי (וכן העיר ונקובר במדינת וושינגטון) נקראים על שם ג'ורג' ונקובר.
העיר נודעת בשל נופיה המרהיבים ונמצא בה אחד מהפארקים האורבניים הגדולים ביותר בצפון אמריקה, פארק סטנלי. הרי החוף הצפוני שולטים בנוף העיר וביום בהיר ניתן לראות גם את הר הגעש המושלג הר בייקר, הנמצא דרומית-מזרחית לעיר במדינת וושינגטון שבארצות הברית, את האי ונקובר הנמצא מעבר למצר ג'ורג'יה, ואת חוף השמש בנמצא בצפון-מערב.
אזור העיר ופרבריה ידוע גם בשם "היבשה התחתית".
צמחייה
הצמחייה המקורית של רוב אזור ונקובר הייתה יער גשם ממוזג צפוף, שכלל עצים מחטניים ומספר ריכוזים של עצי אדר ואלמון, וכן אזורים נרחבים של אדמת ביצה.
העצים המחטניים היו תערובת אופיינית לקולומביה הבריטית של אשוחית סיטקה, ארז אדום מערבי, רוש מערבי, אשוח דאגלס וטקסוס. בעבר האזור היווה את הריכוז הגדול ביותר של העצים הללו בכל אזור החוף של קולומביה הבריטית, ומכל החוף הפסיפי רק באזור סיאטל ישנם עצים יותר גבוהים. העצים הגדולים ביותר באזור היו היכן שנמצאת היום שכונת גאסטאון, בה החלה תעשיית כריתת העצים בוונקובר. היער בפארק סטנלי כולל בעיקר צמיחה שנייה ושלישית.
מבחר מגוון של צמחים ועצים יובא לאזור מחלקים אחרים של היבשת ושל האוקיינוס השקט. מינים שונים של עצי דקל הצליחו לצמוח באקלים של האזור וניתן לראות אותם במספרים גדולים, כמו גם צמחים כמו אדר יפני, מגנוליה ומיני רודודנדרון. צמחים אלו גדלים לעיתים לממדים עצומים משום שהם באים מאקלימים קשים יותר במזרח קנדה ואירופה. ברחובות רבים בעיר ניתן למצוא מגוון של עצי דובדבן יפני שנתרמו על ידי יפן משנות השלושים.
אקלים
ערך מורחב – האקלים של ונקובר
האקלים בוונקובר הוא מתון בצורה יוצאת דופן יחסית לאקלים הקנדי; העיר היא הרביעית בקנדה מבחינת חורפים חמים (שלוש הראשונות נמצאות על האי ונקובר). הטמפרטורה הממוצעת היומית בעיר נופלת מתחת ל-0 מעלות צלזיוס ב-46 ימים בשנה בממוצע ומתחת ל-10- מעלות בשני ימים בלבד. כמות המשקעים הממוצעת היא כ-1219 מילימטר בשנה, אולם נתון זה משתנה בצורה דרמטית בין חלקי העיר השונים. חודשי הקיץ הם די שמשיים ויבשים והטמפרטורות בהם נוחות אך לעיתים קרירות בשל רוחות מהים. הטמפרטורה הממוצעת היומית בקיץ מגיעה למקסימום של 22 מעלות, אולם לעיתים הטמפרטורה עולה אפילו מעל ל-26 מעלות. בתקופת החורף יותר מחצי מהימים הם גשומים. שלג נופל בממוצע כ-11 ימים בשנה, כאשר מתוכם רק בשלושה ימים הוא נערם לגובה של יותר מ-6 סנטימטרים.
דמוגרפיה
מתכנני העיר בשנות החמישים והשישים עודדו בכוונה התפתחות של בתי מגורים רבי-קומות בשכונת ווסט אנד הנמצאת בחצי האי דאונטאון ויצרו ליבה אורבנית קומפקטית. צפיפות חצי האי בשנת 2001 הייתה כ-12100 איש לקמ"ר (לעומת צפיפות של כ-5200 איש לקמ"ר בעיר כולה). העיר, ובמיוחד ראש העיר סם סאליבן, מנסה להגדיל את צפיפות האוכלוסין בתוך העיר כדי למנוע התפשטות של תושבים ויצירת פרברים.
ונקובר נקראת לעיתים "עיר של שכונות", כאשר לכל שכונה יש אופי וערבוב אתני משלה. אנשים ממוצא בריטי היו בעבר הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בעיר, ואלמנטים של התרבות הבריטית נראים בבירור בחלק מאזורי העיר, במיוחד בשכונות דרום גרנוויל וקריסדייל. כיום הסינים הם הקבוצה האתנית הנראית לעין הגדולה ביותר בעיר, ולונקובר יש את אחת הקהילות דוברות הסינית המגוונות ביותר, כאשר מספר שפות סיניות מיוצגות בה. ישנן גם שכונות רבות בעלות קבוצה אתנית בודדת, כמו השוק הפונג'בי, איטליה הקטנה, גריקטאון (השכונה היוונית) וג'פנטאון (השכונה היפנית). בשכונות רבות ניתן למצוא שלטים בשתי שפות.
מהגרים רבים מהונג קונג הפכו את ונקובר לביתם לפני החזרתה לסין ב-1997. הגירה זו המשיכה מסורת של הגירה מרחבי העולם שביססה את ונקובר כעיר השנייה בקנדה במספר המהגרים (אחרי טורונטו). קבוצות אתניות אסיאתיות חשובות אחרות בעיר הן דרום אסיאתים (בעיקר פנג'אבים), וייטנאמים, פיליפינים, קוריאנים, קמבודים ויפנים. האוכלוסייה הלטינית בעיר גדלה במהרה וכוללת בעיקר מהגרים מפרו, אקוודור ומקסיקו.
לפני ההגירה הגדולה מהונג קונג בשנות השמונים, הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בעיר מלבד הבריטים היו גרמנים, ואחריהם אוקראינים, סקנדינבים, איטלקים וסינים ותיקים. בתקופה האחרונה מגיעים לעיר גם מהגרים רבים ממזרח אירופה. באזור המטרופולין ישנה גם קהילה גדולה של ילידים וכתוצאה מכך ונקובר היא בית לקהילת הילידים הגדולה ביותר בכל קולומביה הבריטית.
אף על פי שהעיר לא חופשייה לגמרי ממתח אתני, הקשרים בין הקבוצות השונות הם די הרמוניים. תוצאה אחת של ההרמוניה היחסית היא אחוז גבוה של נישואים מעורבים, ובכל שכונה כמעט בעיר ניתן לראות זוגות ממוצא שונה. באירועים כמו ראש השנה הסיני ופסטיבל סירת הדרקון משתתפים תושבים מכל הרקעים האתניים.
יהודים
היהודים הגיעו לוונקובר במחצית השנייה של המאה ה-19. הסוחר היהודי הראשון שתועד כמי שהגיע לעיר היה לואי גולד. מרבית היהודים בגל ההגירה הראשון של העיר היו יוצאי ארצות הברית ואנגליה, והם עסקו במסחר, מסחר זעיר (לרבות רוכלות) וחקלאות. הקשרים ביניהם לבין המרכזים היהודיים הגדולים באמריקה היו רופפים, וגם בינם לבין עצמם לא היו קשרי קהילה הדוקים. תחילה נזקקו היהודים לבית הכנסת עמנו-אל שפעל בוויקטוריה הסמוכה, אך בעשור האחרון של המאה ה-19 הם הקימו את בית הכנסת האורתודוקסי 'אגודת אחים' שפעל בין השנים 1891--1906. לאחר מכן הוקם בית הכנסת הרפורמי המתון 'עמנו-אל' בוונקובר עצמה, והוא פעל בין השנים 1894--1917.
בשני העשורים הראשונים של המאה ה-20 הקימו היהודים מוסדות רבים, וכן החלה התארגנות ציונית, ושופט יהודי ראשון, סמואל דייוויס-שולץ, נבחר לכהן בבית המשפט המחוזי. בעקבות מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הבולשוויקית ברוסיה הגיעו לוונקובר גם יהודים רבים ממזרח אירופה, שחיזקו מאוד את הקהילה ואת מוסדותיה. לאחר מלחמת העולם השנייה הגיעו לעיר יהודים רבים מחלקים אחרים של קנדה, ולראשונה גם גל מהגרים קטן של יהודים ממוצא מזרחי. במלחמת העצמאות של ישראל התנדבו כמה גברים מוונקובר, כמעט כולם יהודים, להילחם בשורות צה"ל במסגרת מח"ל[1].
בשנות הששים והשבעים של המאה העשרים נוספו מרכזי תרבות ודת רבים, ובהם גם מוזיאון יהודי פעיל ובית חב"ד.
בשנת 1981 נספרו בוונקובר כ-12,000 יהודים. בשנת 2002 נספרו באזור ונקובר (רבתי) כ-26,000 יהודים. סקר משנת 2001 קבע כי כ-60% מיהודי ונקובר נשואים בנישואי תערובת.
גידול אוכלוסין
הטבלה הבאה מראה את הגידול באוכלוסיית ונקובר והאזור המטרופוליני:
| שנה | ונקובר | מטרופולין | שנה | ונקובר | מטרופולין | |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1891 | 13,709 | 21,887 | 1966 | 410,375 | 892,853 | |
| 1901 | 26,133 | 42,926 | 1971 | 426,256 | 1,028,334 | |
| 1911 | 100,401 | 164,020 | 1976 | 410,188 | 1,085,242 | |
| 1921 | 117,217 | 232,597 | 1981 | 414,281 | 1,169,831 | |
| 1931 | 246,593 | 347,709 | 1986 | 431,147 | 1,266,152 | |
| 1941 | 275,353 | 393,898 | 1991 | 471,644 | 1,602,590 | |
| 1951 | 344,833 | 562,462 | 1996 | 514,008 | 1,831,665 | |
| 1956 | 365,844 | 656,564 | 2001 | 545,671 | 1,986,965 | |
| 1961 | 384,522 | 790,741 | 2006 | 578,041 | 2,116,581 |
כלכלה
עם מיקומה על הטבעת הפסיפית ובקצהו המערבי של הכביש הטרנס-יבשתי של קנדה ושל מסילות רכבת, ונקובר היא אחד המרכזים התעשייתיים הגדולים בקנדה. סקטורים כלכליים חשובים בעיר כוללים מסחר, סרטים, משאבים טבעיים, טכנולוגיה ותיירות. בחירתה של העיר כמארחת אולימפיאדת החורף ב-2010 השפיעה על הפיתוח הכלכלי. עלה אז חשש כי בעיית חסרי הבית ההולכת וגדלה תהפוך לחמורה ביותר כתוצאה מהאולימפיאדה מכיוון שמלונות רבים נבנים במקום הוסטלים ששיכנו את מיעוטי היכולת. אירוע בינלאומי אחר שהשפיע על כלכלת העיר היה התערוכה העולמית שנערכה בוונקובר ב-1986. זו הייתה התערוכה העולמית האחרונה בצפון אמריקה והיא נחשבה להצלחה גדולה עם יותר מ-20 מיליון מבקרים.
הפופולריות של העיר באה עם מחיר. ונקובר נחשבת כעיר יקרה; נמצאים בה מחירי הבתים הגבוהים בקנדה, והנדל"ן בה מדורג במקום ה-13 בעולם מבחינת יוקרו. רבים מתושבי העיר הם אמידים ויש כמות גדולה של מכוניות יוקרה בעיר.
ונקובר דורגה שביעית לצד סידני (אחרי ז'נבה ולפני אוסקה) בדירוג הערים שהכי טוב לחיות בהן על פי הסקר השנתי של אקונומיסט וחברת EIU, שפורסם ביוני 2024.[2] הדירוג מציב את ונקובר במקום השני בקנדה אחרי קלגרי (שדורגה חמישית בעולם). הסקר מדרג 173 ערים ברחבי העולם ובוחן חמש קטגוריות: יציבות, מערכת הבריאות, תרבות וסביבה, חינוך ותשתיות[3][4].
מסחר בינלאומי
נמל ונקובר, הגדול והמגוון מסוגו במדינה, ביצע ב-2016 מסחר בסחורות בשווי כ-200 מיליארד דולר קנדי בשנה עם יותר מ-170 מדינות. הנמל מהווה את אחד השערים החשובים ביותר למסחר באוקיינוס השקט והוא מדורג ראשון בייצוא זר בצפון אמריקה ושני בנפח מטען כולל בחוף המערבי. הפעילויות בנמל מניבות 12 מיליארד דולר בתמ"ג ו-24 מיליארד דולר בתוצרת כלכלית, וכן 69,200 עבודות.
במרכז ונקובר נמצא 60% מכלל השטח המשרדי באזור; נמצאים בו המשרדים הראשיים של חברות יערנות וכרייה וכן סניפים של בנקים, חברות ראיית חשבון ומשרדי עו"ד, מקנדה ומהעולם. בשנים האחרונות העיר הפכה למרכז חשוב לפיתוח תוכנה, וביוטכנולוגיה.
תעשיית הסרטים
הכינוי "צפון הוליווד" ניתן לוונקובר בשנים האחרונות משום שמפיקים בה בערך 10% מהסרטים של הוליווד. סדרות טלוויזיה וסרטים רבים מצולמים בוונקובר הודות למספר גורמים, ביניהם השער הטוב של הדולר הקנדי, אזור הזמן הזהה ללוס אנג'לס, והנופים המגוונים שיש בעיר הנותנים את האשליה של צילום במקומות שונים ברחבי העולם.
משאבים טבעיים
כמרכז חשוב בתעשיית העץ העולמית, ונקובר מארחת אירועים וכנסים רבים בנושא. היא משמשת גם בסיס לעסקי היערנות הגדולים של קולומביה הבריטית ולשתיים משלוש חברות העצים הגדולות בעולם. ונקובר היא גם מרכז חשוב לתעשיית הכרייה והבורסה שלה היא הגדולה בעולם לעסקי כרייה קטנים עד בינוניים. העיר היא גם נקודת ייצוא חשובה לגפרית המזוקקת באלברטה.
טכנולוגיה
מספר האוניברסיטאות המקומיות ורמת החיים הגבוהה בוונקובר גרמו לתעשיית היי-טק מפותחת, המתרכזת בעיקר בפיתוח תוכנה. בעיר יש ריכוז גדול של חברות לפיתוח משחקי מחשב כשהגדולה מביניהן, Electronic Arts, מעסיקה יותר מאלף עובדים. בנוסף העיר מובילה את פיתוח טכנולוגיית תאי הדלק בעולם.
תיירות
הנוף המרהיב של ונקובר הופך אותה ליעד תיירות חשוב. המבקרים באים לראות את גניה של העיר, כמו סטנלי פארק ופארק המלכה אליזבת, ואת ההרים, האוקיינוס והיערות המקיפים את העיר. המבחר הרב של חופים, פארקים ונופים הרריים, יחד עם אופייה הרב-אתני של העיר, תורמים למשיכה הייחודית של ונקובר לתיירים. יותר ממיליון איש עוברים בעיר בדרכם לעלות על ספינת תענוגות, בדרך כלל לכיוון אלסקה.
אתר הסקי וויסלר-בלאקומב, כ-126 ק"מ צפונית לוונקובר הוא אחד מאתרי הסקי הפופולריים בצפון אמריקה, ושם התקיימו תחרויות הסקי באולימפיאדת החורף ב-2010. הר גראוס, הר סימור, והר סייפרס שלושתם נמצאים במרחק של פחות מ-30 ק"מ ממרכז העיר ובכולם פעילויות חורפיות וקיציות.
יחסים בינלאומיים
מרכז העיר מהווה מרכז חשוב לדיפלומטיה וקשרי חוץ. רוב מדינות העולם מחזיקות בקונסוליה באזור המסחרי של ונקובר. בנוסף, פגישות דיפלומטיות חשובות נערכו בעיר, כמו פסגת ילצין-קלינטון ב-1993. ארגון גרינפיס נוסד בוונקובר והמטה הראשי שלו ישב שם בעבר. כתוצאה מיישום של פוליטיקה ירוקה ענפה בעיר, ונקובר הייתה אחת מהערים הראשונות בצפון אמריקה להכריז על עצמה כאזור נקי מנשק גרעיני.
שלטון
שלטון מקומי
העיר ונקובר, בניגוד לרשות מקומיות אחרות בקולומביה הבריטית, מאוגדת תחת תקנה מחוזית ייחודית הנקרא "צ'רטר ונקובר". תקנה זו, שעברה ב-1953, מעניקה לעיר כוח גדול ושונה מקהילות אחרות במחוז.
בשנת 2008 נבחר גרגור רוברטסון ממפלגת Vision Vancouver (חזון ונקובר) לראשות העיר ב-2008, לאחר שנים ארוכות שבהן החזיקה בשלטון המקומי כמעט ברציפות ה-NPA, התארגנות פוליטית מהמרכז-ימין. בשנת 2018, לאחר שרוברטסון החליט לא לרוץ לקדנציה נוספת, נבחר לראשות העיר קנדי סטיוארט, מועמד עצמאי המזוהה עם המפלגה הדמוקרטית החדשה. את העיר מנהלת מועצת עיר בעלת עשרה חברים, מועצת חינוך בעלת תשעה חברים ומועצת פארקים בעלת שבעה חברים, כאשר כל החברים נבחרים לכהונות של שלוש שנים.
על אף שהמועצות מחולקות מבחינה פוליטית, בעיר ישנם קונצנזוסים במספר נושאים, כמו הגנה על פארקים עירוניים, פיתוח תחבורה ציבורית מהירה בניגוד לכבישים מהירים ודאגה כללית בנוגע לפיתוח קהילתי.
ייצוג מחוזי
ונקובר מיוצגת על ידי אחד עשר חברים במועצה המחוקקת של קולומביה הבריטית. אחד עשר המושבים מתחלקים כיום בין "המפלגה הליברלית של קולומביה הבריטית" (שלושה מושבים) ל"מפלגה הדמוקרטית החדשה של קולומביה הבריטית" (שמונה מושבים).
ייצוג פדרלי
בבית הנבחרים הקנדי ונקובר מיוצגת על ידי שישה חברי פרלמנט. כיום ארבעה ממושבים אלו מוחזקים על ידי המפלגה הליברלית של קנדה ושניים על ידי המפלגה הדמוקרטית החדשה של קנדה. השר הקנדי לביטחון המולדת, הרג'יט סג'אן, מייצג את אחד מששת המחוזות הנ"ל (ונקובר דרום).
שיטור
אף שהשיטור ברוב אזור ה"לואר מיינלנד", בו נמצאת ונקובר, הוא באחריותה של המשטרה הרכובה המלכותית של קנדה, לעיר יש כוח שיטור משלה בו משרתים 1,174 חברים. למשטרת ונקובר יש מספר מחלקות מבצעיות הכוללות יחידת אופניים, יחידה ימית ויחידת כלבנים. יש בה גם יחידה רכובה המשמשת בעיקר לסיורים בפארק סטנלי. ב-2005 יוסד כוח משטרתי חדש האחראי על התנועה בעיר.
אף על פי שהשימוש בסמים קלים אסור בעיר, שוטרי ונקובר לא עוצרים אנשים על אחזקת כמויות קטנות של מריחואנה. בשנת 2000 נוסדה יחידת סמים חדשה שנועדה למגר את תופעת גידול המריחואנה באזורי המגורים.
בשנת 2005 שיעור הפשע בוונקובר היה הרביעי בגובהו מבין 27 אזורי מטרופולין בקנדה, אולם שיעור הפשע בעיר, כמו בקנדה כולה, יורד בצורה דרמטית. שיעור פשעי הרכוש בעיר הוא מהגבוהים בצפון אמריקה אולם אף שיעור זה ירד ביותר מ-10 אחוז בין 2004 ל-2005.
ב-2022 אישרה ממשלת בריטיש קולומביה ניסוי של 3 שנים באי הפללה של משתמשי סמים כל עוד זה בכמויות קטנות ובמקומות שמיועדים לכך. כתוצאה מכך כל הסמים הפכו לחוקיים כולל סמים כבדים כמו קוק, הרואין, קריסטל ופנטה[5]
תחבורה
לתחבורה בוונקובר יש רבים מהמאפיינים של ערים מודרניים בעולם אך גם כמה הבדלים מעניינים. בניגוד למטרופולינים רבות אחרות, בוונקובר אין כבישים מהירים העוברים במרכז העיר, כתוצאה מהתנגדות התושבים בשנות השישים. מכיוון שהעיר מוקפת במים משלושה כיוונים יש בה מספר גשרים מצפון ומדרום.
בדומה לרוב שאר הערים הגדולות בעולם, גם בוונקובר כלי התחבורה החשוב ביותר הוא המכונית, אולם יש בה אלטרנטיבות רבות כמו מערכת הרכבת הקלה האוטומטית הארוכה בעולם ורשת נרחבת של מסלולי אופניים.
אוטובוסים
שירות אוטובוסים פועל ברחבי האזור תחת חברות פרטיות. בנוסף לאוטובוסים הרגילים ישנן גם חשמליות, וונקובר, יחד עם אדמונטון, הן הערים היחידות בקנדה המפעילות עדיין חשמליות. רוב האוטובוסים בעיר הם ידידותיים לכיסאות גלגלים ולאופניים.
"רכבת השמיים"
הסקאי טריין בוונקובר היא מערכת רכבת קלה משוכללת, הפועלת באופן אוטומטי לגמרי בעיקר על מסילות מוגבהות (ומכאן שמה). מאז בנייתה, לכבוד התערוכה העולמית של 1986, לא נרשמו מקרים של ירידות מהפסים או התנגשויות. לרכבות אין נהגים אלא דיילים שתפקידם להגיש עזרה ראשונה, לעזור עם כיוונים, לתת שירות לקוחות, לבדוק כרטיסים, לבדוק פגמים בקרונות ובמקרה הצורך אף לנהוג ברכבת.
יותר מ-86.1 הקילומטרים של המסילה של ה"סקאי טריין" הופכים אותה למערכת הרכבת הקלה האוטומטית הארוכה בעולם. הסקאי ברידג', גשר החוצה את הנהר פרייזר ונבנה בשביל הרכבת בשנת 1989, הוא גשר הרכבת הארוך בעולם (616 מטר). במערכת כולה ישנן 62 תחנות בהם עוברים יותר מ-390,000 איש בכל יום. כיום קיימים שלושה קווים, קו אקספו, קו מילניום וקו קנדה.
רכבת פרברים
הווסט קוסט אקספרס היא רכבת הפרברים היחידה בקולומביה הבריטית העוברת בין מספר אזורים. הרכבת יוצאת מהפרברים הנמצאים דרום-מזרחית לוונקובר ובמרכז העיר היא מתחברת אל ה"סקאי טריין".
אוטובוס ימי
מעבורת להולכי רגל ונוסעי אופניים בלבד, המחברת בין מרכז ונקובר לעיר צפון ונקובר.
אופניים
בוונקובר יש רשת של כ-170 ק"מ מסלולי אופניים. רוב המסלולים הללו נמצאים ברחובות שבהם אמצעים רבים להרגעת התנועה, כמו כיכרות ותמרורים. העיר מעודדת את השכונות לטפל במסלולי האופניים ואף להוסיף להם יצירות אמנות. מאז 2004 העיר מוסיפה נתיבי אופניים רבים במרכז העיר כדי לעודד את התושבים להשתמש יותר באופניים.
בוונקובר קהילת רוכבי אופניים גדולה ותוססת, וביום שישי האחרון של כל חודש נפגשים מאות רוכבים לרכיבה משותפת, הגדולה בקנדה.
כבישים מהירים
הכביש המהיר היחידי שנכנס לוונקובר הוא הכביש הטרנס-קנדי, העובר רק בגבול המזרחי של העיר. כל שאר הכבישים המהירים מפסיקים להיות כאלו כשהם נכנסים לתחומי העיר.
נמל תעופה
נמל התעופה הבינלאומי של ונקובר, הנמצא 15 ק"מ דרומית למרכז העיר, הוא הנמל החשוב במערב קנדה והשני הכי עמוס במדינה. הנמל זכה בפרסים בינלאומיים רבים ונחשב לאחד הטובים בצפון אמריקה. ב-2006 עברו בו 16.9 מיליון נוסעים.
רכבות
רכבות יוצאות מתחנת "פסיפיק סנטרל" למרכז ומזרח קנדה, עד טורונטו, וכן דרומית לסיאטל. רכבות טיולים יוצאות מתחנת "רוקי מאונטניר" לאזור הרי הרוקי.
אדריכלות
בין המבנים החשובים בוונקובר ניתן למצוא את קתדרלת כנסיית הצלוב, מלון ונקובר, המוזיאון לאנתרופולוגיה באוניברסיטת קולומביה הבריטית והגלריה לאמנות של ונקובר. במרכז העיר ישנם מספר מבנים מודרניים מרשימים, כמו מרכז הנמל, בתי המשפט שבכיכר רובסון והספרייה הציבורית של ונקובר (שנבנתה על ידי האדריכל הישראלי משה ספדיה), המזכירה את הקולוסיאום ברומא.
תוספת בולטת לנוף העיר הוא קנדה פלייס, מבנה ענק בעל מסגרת דמוית אוהלים, המשמש כמרכז הכנסים של העיר וכן כטרמינל לספינות נוסעים. מספר מבנים אדוארדים בליבה הישנה של העיר היו בזמנם הבניינים הגבוהים ביותר באימפריה הבריטית. כיום הבניין הגבוה בוונקובר הוא שרטון וול סנאר, שגובהו 150 מטרים.
בשנת 1990 אושר בעיר חוק המגביל בניית בניינים חדשים ואת גובהם כדי לא להסתיר את נופם של הרי החוף הצפוני. אולם בשנים האחרונות ישנם קולות רבים הטוענים שיש צורך בבניינים גבוהים מאלה הקיימים כדי לגוון את קו הרקיע של העיר, וכתוצאה מכך נבנים כיום מספר בניינים העוברים את מגבלת הגובה, כשהגבוה מביניהם יגיע לגובה של 197 מטרים.
תרבות
בוונקובר נמצאים מספר מוזיאונים וגלריות, ביניהם הגלריה לאמנות של ונקובר המחזיקה יותר מ-7,900 יצירות באוסף הקבוע שלה. במוזיאון הימי ניתן למצוא את הספינה "סנט רוש", שהייתה הראשונה לשוט במעבר הצפון-מערבי ממערב למזרח. המוזיאון לאנתרופולוגיה באוניברסיטת קולומביה הבריטית הוא מהמובילים בעולם בנושא תרבות האומות הראשונות של החוף הפסיפי הצפון-מערבי.
ונקובר היא מרכז אזורי חשוב בהתפתחות מוזיקה קנדית בז'אנרים שונים. העיר הצמיחה להקות פאנק ורוק אלטרנטיבי חשובות כמו D.O.A ואמנים פופולריים בכל העולם כמו בריאן אדמס, שרה מקלכלן ועוד. גם לאוכלוסייה הסינית הגדולה של ונקובר יש סצנת מוזיקה חשובה שייצרה מספר אמנים חשובים בתרבות הקנטונזית. בדומה לכך מספר אמנים מהקהילה ההודית של ונקובר הפכו למפורסמים בבוליווד.
חיי הלילה של ונקובר הם די מוגבלים ביחס לערים אחרות. הבארים והמועדונים נסגרים מוקדם והרשויות לא ששות לפתח את הסצנה. למרות זאת מאז 2003 זמני הסגירה נעשים יותר גמישים וישנו ניסיון לפתח את אזור הדאונטאון כאזור בילויים.
ספורט ופעילויות
האקלים הנוח של העיר וקרבתה לאוקיינוס, להרים, לנהרות ולאגמים הופכים אותה ליעד פופולרי לפעילויות בטבע. אכן, אחוז המבוגרים השמנים (Obese) בוונקובר הוא רק 12%, נמוך מאוד יחסית לממוצע הארצי של 23%. זוהי העיר הרביעית הכי רזה בקנדה, אחרי טורונטו, מונטריאול והליפקס.
בוונקובר יש כ-13 קמ"ר של פארקים, כשהגדול מביניהם הוא פארק סטנלי עם שטח של כ-4 קמ"ר. באזור העיר ישנם מספר חופים גדולים שאורכם הכולל הוא 18 קילומטר. קו החוף מאפשר סוגים רבים של ספורט ימי והעיר היא יעד פופולרי לאוהבי סירות.
בהרי החוף הצפוני ניתן למצוא שלושה אתרי סקי - הר סייפרס, הר גראוס והר סימור, כולם במרחק של עד שלושים דקות נסיעה ממרכז העיר. מספר נהרות הנמצאים רק כעשרים דקות נסיעה מהעיר הם יעד לאוהבי מים לבנים, במיוחד בתקופות גשם והפשרת שלגים.
קבוצת הייצוג המקצוענית החשובה בעיר היא קבוצת ההוקי קרח ונקובר קנאקס המשחקת בליגת ה-NHL. בוונקובר פועלות גם קבוצת פוטבול מקצוענית, בי.סי. ליונס המשחקת בליגת הפוטבול הקנדית CFL, וקבוצת כדורגל מקצוענית, ונקובר וייטקאפס, שהצטרפה ב-2011 לליגת ה-MLS. בין 1995 ו-2001 פעלה בעיר קבוצת NBA, ונקובר גריזליס, שעברה ב-2001 לממפיס.
ערים תאומות
אודסה, אוקראינה (מ־1944)
יוקוהאמה, יפן (מ־1965)
אדינבורו, סקוטלנד, בריטניה (מ־1978)
גואנגג'ואו, הרפובליקה העממית של סין (מ־1985)
לוס אנג'לס, ארצות הברית (מ־1986)
אלברוויל, אוברן-רון-אלפ, צרפת
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: ונקובר |
אתר האינטרנט הרשמי של ונקובר- אתר התיירות הרשמי של ונקובר
- מדריך לתיירים בוונקובר בויקימסע האנגלי (באנגלית)
- רויטרס, נסיכת הקרח: 48 שעות בוונוקובר, באתר ynet, 14 במרץ 2011
- ארווין פלר, תיירים עפים בשבילה: העיר מספר 1 ביבשת אמריקה, באתר וואלה!, 17 ביולי 2018
רמי סקאלצה, ניו יורק טיימס, פארק לחוף האוקיינוס הצלול, טבע מרהיב ואוכל משובח: 36 שעות בוונקובר, באתר הארץ, 23 ביולי 2023- ונקובר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ונקובר (בריטיש קולומביה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ *המתנדבים מסוף מערב: מתנדבי הפרובינציות המערביות בקנדה במלחמת העצמאות. עת מול, גיליון 223
- ^ Tamara Hardingham-Gill, The world’s most liveable cities for 2024, CNN, 2024-06-27 (באנגלית)
- ^ תל אביב נפלה 20 מקומות בדירוג הערים שהכי טוב לחיות בהן, באתר הארץ, 27 ביוני 2024
- ^ Tamara Hardingham-Gill, The world’s most liveable cities for 2024, CNN, 2024-06-27 (באנגלית)
- ^ A Canadian province decriminalized hard drugs. Now it’s reversing course., Washington Post, 2024-06-08 (באנגלית)
39601271ונקובר