וינקובצי
| מדינה |
 קרואטיה |
|---|---|
| מחוז | ווקובאר-סרם |
| ראש העיר | מלאדן קארליץ' |
| שטח | 94.21 קמ"ר |
| גובה | 90 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 35,312[1] (2011) |
| ‑ צפיפות | 370 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 45°17′28″N 18°48′04″E / 45.29111°N 18.80111°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.vinkovci.hr | |
וינקובצי (בקרואטית: Vinkovci) היא עיר ורשות מקומית בקרואטיה, השוכנת במחוז ווקובאר-סרם אשר בחבל סלבוניה, 43 קילומטרים דרומית לאוסייק.
היסטוריה
בתקופת הקיסרות הרומית שכנה במקום עיר מרכזית ובה נולדו הקיסרים ואלנס ואחיו ולנטיניאנוס הראשון. בהמשך, נשלט האזור על ידי האימפריה הביזאנטית ובשלהי המאה ה-6 נכבש על ידי האווארים.
במהלך המאה ה-11 הייתה העיר בחזקת ממלכת הונגריה. ב-1526 נכבש האזור על ידי צבאו של סולימאן הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית. במהלך מלחמת האימפריה העות'מאנית-הליגה הקדושה (1683–1699) נכבשה העיר על ידי צבא ממלכת הבסבורג ונותרה בחזקת ההבסבורגים מתוקף הסכם קרלוביץ אשר חתם את המלחמה. בעת הזו מופיע שם העיר בכתובים בגרסתו הגרמנית "וינקובצה".
במהלך המאה ה-19 הייתה וינקובצה חלק מהאימפריה האוסטרית ובהמשך חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. ב-1850 ניתן לה שמה המודרני וינקובצי. לאחר מלחמת העולם הראשונה נכללה וינקובצי בשטחי ממלכת יוגוסלביה.
באפריל 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית והעיר וינקובצי נכללה בשטחי מדינת קרואטיה העצמאית בשלטון האוסטאשה. לאחר המלחמה נכללה העיר בשטחי יוגוסלביה ובראשית שנות ה-90 של המאה ה-20, לאחר התפרקות יוגוסלביה, עברה וינקובצי לחזקת קרואטיה.
במהלך מלחמת העצמאות של קרואטיה הפכה וינקובצי הסמוכה יחסית לגבול הסרבי חלק מאזור קרבות בין הסרבים לקרואטים.
הקהילה היהודית
קהילה יהודית התקיימה בעיירה ככל הנראה מאמצע המאה ה-19.[2] בני הקהילה היגרו לווינקובצי ממוראביה, סלובקיה והונגריה. ב-1880 התגוררו בווינקובצי 272 יהודים.[3] בית הכנסת הראשון נבנה ב-1863 וב-1870 הוקם בית עלמין. בני הקהילה היו ברובם אומנים ומקצתם בעלי מקצועות חופשיים. בשלהי מלחמת העולם הראשונה סבלו יהודי וינקובצי מהתקפות של חיילי הקאדר הירוק, רבים נטשו את העיר, ורק כמה עשרות נותרו להתגורר בה.
עם סיום המלחמה וייסוד ממלכת יוגוסלביה, התחדשה הפעילות הקהילתית, בני הקהילה שבו לווינקובצי ובנוסף הגיעו מהגרים חדשים. ב-1923 התקיימה בווינקובצי ועידת רבני יוגוסלביה ובמקביל התגברה הפעילות הציונית והוקמו אגודות נוער ונשים שפעלו ללימוד העברית ומורשת ישראל. בשנה זו נחנך בית הכנסת המרכזי החדש של וינקובצי. בית הכנסת תוכנן על ידי האדריכל פרנק פונטאק ונבנה בסגנון נאו-מורי. מתקופת מלחמת העולם הראשונה ועד לתקופת השואה, כיהן הרב משה פרנקפורטר כרב הקהילה. בנו, דוד פרנקפורטר התנקש בחייו של מייסד סניף התנועה הנאצית בשווייץ.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו בווינקובצי 630 יהודים. ב-1941, לאחר כיבוש יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית וכינון מדינת קרואטיה העצמאית בשלטון האוסטאשה הוחל ברדיפות יהודים. ביולי 1942 נעצרו בני הקהילה והועברו ביחד עם יהודי אילוק, רומה, שיד וסרמסקה מיטרוביצה למחנה ריכוז בווינקובצי אשר מוקם באצטדיון הכדורגל המקומי. באוגוסט גורשו כולם אל מותם במחנות ההשמדה יאסנובאץ ואושוויץ. לאחר המלחמה לא חודשה הפעילות הקהילתית.[4]
לאורך שנות קיומה העמידה הקהילה אישים רבים ובהם המשפטן והשופט לאבוסלב קאדלבורג, הפתולוג קארל הייצמן(אנ'), הפסלת דינה מרחב והרופא ד"ר אויגן מישקולצי(אנ').
לקהילת וינקובצי השתייכו יהודי העיירה ז'וּפָּאנְיָה(אנ'). קהילה נוסדה שם בשלהי המאה ה-19. הוקם בית עלמין יהודי. ב-1931 התגוררו בז'ופאניה 88 יהודים. הקהילה חרבה בשואה. נכון ל-2010 עדיין ניתן היה לאתר את שירידי בית העלמין היהודי.[5]
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
- רשימת נרצחים בשואה מהעיר וינקובצי, במאגר המידע של יד ושם
הערות שוליים
- ^ [1]
- ^ הקהילה היהודית בווינקובצי, באתר הספרייה היהודית המקוונת, אוחזר ב-13 בינואר 2015 (באנגלית).
- ^ קהילת וינקובצי, באתר jewishgen.org, אוחזר ב-13 בינואר 2015.
- ^ הקהילה היהודית בווינקובצי, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמ' 120-119.
- ^ קהילת ז'ופאניה, באתר jewish cemetery project (באנגלית).
26175485וינקובצי