הקאדר הירוק
הקָאדֶר הירוק (בסרבו-קרואטית: Zeleni kadar, בגרמנית: Grüner Kader) היה כינוי שניתן לקבוצה גדולה של חיילים ממוצא קרואטי שערקו מצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית, בעיקר בשלהי מלחמת העולם הראשונה. כינויים ניתן להם בשל צבע מדיהם ומאפייני פעולתם דמו לאלו של הפרייקור.
עם התמשכות הלחימה בחזיתות השונות והחמרת מצבו של הצבא האוסטרו-הונגרי בעיקר בתחום האספקה, ערקו אלפי חיילים ממוצא קרואטי מצבא האימפריה, הסתתרו ביערות באזורי וויבודינה וקרואטיה והוגדרו כפורעי חוק. עריקים אלו זכו ליחס אוהד ולאספקת מזון מחלק מבני האוכלוסייה המקומית, אך ביצעו מעשי ביזה בעיקר בקרב יישובים קטנים יחסית ובמהלכם נרצחו תושבים מקומיים אשר סירבו לשתף פעולה.
במרבית המקרים היו בני הקהילות היהודיות הנפגעים הראשונים מההתקפות של העריקים הקרואטים. תועדו פרעות בקהילות היהודיות באילוק ובדָארוּבָאר וכפרי הסביבה. בווירוביטיצה, בפאקראץ ובסלאבונסקה פוז'גה בוצעו מעשי שוד רבים ובכלל זה של תשמישי קדושה. נגרם נזק כבד לרכוש אך לא היו אבידות בנפש. הפגיעה הקשה ביותר הייתה ביהודים שהתגוררו במחוז סרם אשר בוויבודינה. יהודים מכפרים ועיירות קטנות במחוז ברחו לנובי סאד ורובם לא שבו לבתיהם לאחר המלחמה.[1]
בפברואר 1918, הורה הפיקוד האוסטרו-הונגרי לגנרל סטפן סרקוטיץ' פון לובצ'ן להתערב בנעשה ולהשליט סדר וזאת בשל התרבות מעשי הביזה, האנרכיה שהשליטו אנשי "הקאדר הירוק" תוך ששלטו בפועל באזורים מסוימים. לאחר קרב ויטוריו ונטו גדל מאד מספר העריקים שנטשו את החזית.[2] חלקם טענו מאוחר יותר שהם מילאו אחר פקודותיו של הגנרל סבטוזר בורוייביץ' ולכן לא נחשבו עריקים. עם סיום המלחמה וכינון ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים הוקם ארגון "הוועדה הקרואטית" ששם לו למטרה להתנגד לכינון הממלכה ונסמך על כ-50,000 חמושי "הקאדר הירוק".
קישורים חיצוניים
- טימוסלאב בוגדאנוביץ', Categories of Austro-Hungarian Army deserters in 1918, (so-called Green Cadres, as they hid in the woods) and their activities in Podravina and Prigorje, באתר hrcak.srce.hr, אוחזר ב-5 באוקטובר 2014 (בקרואטית)
הערות שוליים
- ^ הקהילות היהודיות באילוק, דארובר, וירוביטיצה, נובי סאד, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמודים 33, 88, 122, 183.
- ^ Ivo Banac, The National Question in Yugoslavia: Origins, History, Politics, הוצאת אוניברסיטת קורנל, 1988, עמוד 127, באתר גוגל ספרים, אוחזר ב-5 באוקטובר 2014 (באנגלית).
