קופריבניצה
| |||
 | |||
| מרכז העיר (2012) | |||
| מדינה |
 קרואטיה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז |
 קופריבניצה-קריז'בצי | ||
| חבל ארץ | סלאבוניה | ||
| שפה רשמית | קרואטית | ||
| שטח | 90.94 קמ"ר | ||
| גובה | 140 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 23,955 (2011) | ||
| ‑ במטרופולין | 30,854[1] (2011) | ||
| ‑ צפיפות | 340 נפש לקמ"ר (2011) | ||
| קואורדינטות | 46°09′46″N 16°49′42″E / 46.16278°N 16.82833°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| https://koprivnica.hr | |||
קוֹפְּרִיבְנִיצָה (בקרואטית: Koprivnica) היא עיר בצפון קרואטיה, בירת מחוז קופריבניצה-קריז'בצי, השוכנת 80 קילומטרים מבירת המדינה זאגרב.
היסטוריה
היישוב מתועד לראשונה במסמכים מ-1272 עת נשלט האזור על ידי לסלו הרביעי, מלך הונגריה. החל מאמצע המאה ה-16 שכנה העיר על גבול אזור הספר בין ממלכת הבסבורג לאימפריה העות'מאנית. במקום הקימו האוסטרים מבצר גבול וסביבו התפתח היישוב המודרני. ב-1765, תקופת שלטונה של מריה תרזה הפכה העיר לחופשית ובוטל מצב הספר הצבאי.[2]
בהמשך, נשלטה העיר על ידי האימפריה האוסטרית ומאוחר יותר על ידי האימפריה האוסטרו-הונגרית. לאחר מלחמת העולם הראשונה נכלל האזור בשטחי ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, אשר שמה שונה בהמשך לממלכת יוגוסלביה. בראשית אפריל 1941 פלשה גרמניה הנאצית ליוגוסלביה והכניעה את צבאה תוך ימים אחדים. בהמשך, נכללה קופריבניצה בשטחי מדינת קרואטיה העצמאית שנשלטה על ידי האוסטאשה. ב-7 בנובמבר 1943 עלה בידי כוחות הפרטיזנים של טיטו לשחרר את העיר, אך ב-9 בפברואר 1944 עלה בידי כוחות האוסטאשה והוורמאכט לכבוש אותה מחדש. ב-17 באוקטובר 1944 עלה בידי כוחות הפרטיזנים לכבוש אותה בשנית. לאחר מלחמת העולם השנייה נכללה קופריבניצה בשטחי הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה.
ביוני 1991 הכריזה קרואטיה על עצמאותה והתנתקה מיוגוסלביה. כפועל יוצא מההכרזה פרצה מלחמת העצמאות של קרואטיה ובמהלכה התחוללו בעיר קרבות בין צבא יוגוסלביה לצבא קרואטיה. בסיום הלוחמה נכללה קופריבניצה בשטחי קרואטיה.
הקהילה היהודית
תיעוד לנוכחות יהודים בעיר קיים משלהי המאה ה-18. היו אלו מספר משפחות אשר היגרו מהעיירה שליינינג(אנ') אשר בבורגנלנד בעקבות כתב הסובלנות שהוציא יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. המשפחות היהודיות התגוררו מחוץ לחומות המבצר ושילמו עבור הזכות להתגורר במקום. ב-1810 התגוררו בקופריבניצה 23 יהודים. הם עסקו ברוכלות כגון מכירת מוצרי סדקית וכן במכירת תוצרת חקלאית עבור בעלי אדמות מהאזור. בהמשך, היגרו למקום משפחות ממוראביה. ב-1842 הוקם בית עלמין יהודי וב-1850 נוסדה רשמית הקהילה היהודית במקום. ב-1875 נחנך בית הכנסת המרכזי(אנ') ולצידו בית מדרש. בהמשך, הוקם בית ספר יסודי יהודי שבו למדו ילדי הקהילה גם תכנים אוניברסליים ובו התנהלו הלימודים בגרמנית. ב-1888 הוקמה רשמית חברה קדישא לקהילה. ב-1896 התגוררו בקופריבניצה 398 יהודים, שהיוו 7 אחוזים מכלל האוכלוסייה.[2]
לאחר מלחמת העולם הראשונה החלה פעילות ציונית בקרב הקהילה ונוסדו אגודות הנוער "התחייה" ו"חרות" וכן סניף של ויצו. בני הקהילה התערו בחיי החברה והחיים הפוליטיים של קופריבניצה. נמנו מקרבם תעשיינים שניהלו בתי חרושת בענפי המתכת והמזון, ומהם ניתן לציין את ארמין שריינר(אנ'). בשלהי שנות השלושים של המאה ה-20 נבחר יצחק איבו הירשל(אנ') לראש העיר קופריבניצה. כמו כן נודע האדריכל סלאבקו לוי(אנ'). מ-1924 ועד לתקופת השואה כיהן ד"ר ישראל כהן כרב הראשי לקהילה. ב-1937 נערכו שיפוצים בבניין בית הכנסת.
לקהילה זו השתייכו יהודי הכפר גוֹלָה(אנ'). קהילה התקיימה שם במאה ה-19 והוקם בית עלמין. הקהילה חרבה בשואה. שרידי בית העלמין עדיי פזורים בשטח הכפר. הוא לא היה מתוחזק. נכון ל-2009, היו פזורות באתר מצבות אשר את הכיתוב עליהן לא ניתן היה לקרוא.[3][4] גם יהודי הכפר קוֹטוֹרִיבָּה(אנ') השתייכו לקהילת קופריבניצה. ישנן עדויות מעטות לקהילה שם. נכון ל-1994 ניתן היה לאתר את שרידי בית העלמין היהודי בכפר.[5] בעידן היוגוסלבי השתייכו גם יהודי הכפר לֶגְרָאד(אנ') לקהילת קופריבניצה. קהילה נוסדה שם במהלך המאה ה-19. הוקמו בית עלמין ובית כנסת. ב-1918 איבדה את מעמדה העצמאי. ב-1931 התגוררו בלגראד 30 יהודים. הקהילה חרבה בשואה. ב-1947 נמכר שטח בית העלמין ונכון ל-2009 היה שטח פרטי. במקום אותרו שרידיהן של 20 מצבות.[6][7]
בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו בקופריבניצה 358 יהודים. לאחר כיבוש יוגוסלביה וכינון שלטון האוסטאשה, הוחל ברדיפות יהודים. ב-29 באפריל 1941 ביצעו הקרואטים אקציה בעיר וריכזו את בני הקהילה בשטח מפעל "דאניצה" אשר היה בבעלות יהודית, והפך למחנה הריכוז הראשון שהקימו אנשי האוסטאשה. ב-8 ביולי 1941 גורשו הגברים מדאניצה למחנות הריכוז: ידובנו, וגוספיץ' והנשים והילדים לקרושצ'יצה ולג'קובו. קיים תיעוד ל-214 נרצחים מקרב בני הקהילה.[2]
במהלך המלחמה שימש בית הכנסת מתקן מעצר של שלטונות האוסטאשה. הוא חולל והמבנה נפגע. לאחר המלחמה שבו שרידי הקהילה לעיר. רובם עלו למדינת ישראל לאחר הקמתה. ב-1948 נמכר מבנה בית הכנסת לרשות המקומית. ב-1952 חדלה רשמית הקהילה מלהתקיים. במועד זה התגוררו בעיר 5 יהודים. בתקופה היוגוסלבית שימש בית בכנסת כמחסן סחורות. ב-2013 שוקם המבנה ונפתח מחדש כאולם קונצרטים. בית הקברות היהודי נפגע במהלך מלחמת העצמאות של קרואטיה. נכון ל-2009 היו קיימות בו 250 מצבות שהכיתוב עליהן בעברית, בגרמנית, בהונגרית ובסרבו-קרואטית. בית העלמין היה מגודר ומתוחזק במצב טוב. באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 חודשה פעילות הקהילה היהודית בעיר, עת התגוררו בקופריבניצה 50 יהודים.[8][9][10]
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של קופריבניצה- הקהילה היהודית בקופריבניצה, באתר המרכז לאמנות יהודית
- "קופריבניצה", באתר JewishGen (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ מפקד האוכלוסין בקרואטיה (2011), באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בקרואטיה (באנגלית).
- ^ 2.0 2.1 2.2 הקהילה היהודית בקופריבניצה, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמוד 296-294.
- ^ צילום בית העלמין היהודי בגולה (2000), באתר "המרכז לאמנות יהודית".
- ^ בית העלמין היהודי בגולה, באתר jewish cemetery project (באנגלית).
- ^ בית העלמין היהודי בקוטוריבה, באתר jewish cemetery project (באנגלית).
- ^ צילום בית העלמין היהודי בלגראד (2000), באתר "המרכז לאמנות יהודית".
- ^ בית העלמין היהודי בלגראד, באתר jewish cemetery project (באנגלית).
- ^ צילום מבנה בית הכנסת (2000), באתר המרכז לאמנות יהודית.
- ^ בית העלמין היהודי בקופריבניצה, באתר Jewish Cemetery Project (באנגלית).
- ^ אתרי מורשת יהודית בקרואטיה (2006), באתר heritageabroad.gov, עמודים 16–17 (באנגלית).
34615642קופריבניצה