דוד פרנקפורטר
דוד פרנקפורטר (9 ביולי 1909 - 19 ביולי 1982) היה יהודי שהתפרסם לאחר שהתנקש בחייו של מייסד סניף התנועה הנאצית בשווייץ.
קורות חייו
דוד פרנקפורטר נולד בשנת 1909 בעיירה דארובאר בקרואטיה של היום, אז בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית למשה שכיהן כרב הראשי של הקהילה ולרבקה. בגיל 22 החל ללמוד רפואת שיניים בלייפציג. בשנת 1931 המשיך את לימודיו בפרנקפורט בגרמניה. משם ברח לברן, לאחר שמקומו במעבדה סומן במגן דוד והוא הרגיש שהטבעת מתהדקת סביב צווארו.
ההתנקשות
בי"א בשבט ה'תרצ"ו (4 בפברואר 1936) הגיע לביתו של וילהלם גוסטלוף, מייסד התנועה הנאצית בשווייץ, בעיר הקיט דאבוס שבשווייץ וירה בו מספר יריות אקדח שגרמו למותו. גוסטלוף, אזרח שווייצרי, שמונה לתפקיד המנהיג האזורי - "גאולייטר", לאחר שהשביע למעלה מ-5,000 אזרחים שווייצריים לרייך השלישי, עשה נפשות לרעיון שעל שווייץ לחבור לגרמניה והיה אחראי להפיכת דאבוס למרכז הנאציזם בשווייץ.
לאחר ההתנקשות הסגיר פרנקפורטר את עצמו לידי המשטרה המקומית. משפטו נפתח בדצמבר 1936, בציבור ובקרב היהודים הדעות על מעשיו היו חלוקות. חלק מהציבור אהד אותו בשל העובדה שגוסטלוף היה נטע זר וגורם חתרני. רבים, ביניהם גם אביו של דוד, שללו את ההרג כסותר ערכים יהודיים בסיסיים. שלטונות שווייץ, שהיו תחת צל הטרור של הנאצים שנשפו בעורפם, שפטוהו בחומרה וניסו להציג את מעשהו כמעשה פלילי גרידא ללא ההקשר הנאצי. התובע ד"ר פרידריך בריגר הסתייע אף בעורך הדין הנאצי גרים (Grimm) - מאנשיו של שר התעמולה הנאצי גבלס - שייצג את אשתו של גוסטלוף. סנגורו של פרנקפורטר היה ד"ר קורטי (Curti) שהסתייע בעו"ד יהודי צעיר בשם ד"ר פייט וילר. בית המשפט הטיל על פרנקפורטר שמונה עשרה שנות מאסר, שלילת זכויות אזרח וגירוש לצמיתות משווייץ לאחר ריצוי עונשו.
הנאצים, שרתחו מזעם, לא הגיבו להתנקשות בפוגרום, כיוון שהתאריך היה בסמוך לאולימפיאדת ברלין (1936), והיטלר חשש מכך שהאולימפיאדה תבוטל.
בתום המלחמה, ב-1 ביוני 1945, זכה פרנקפורטר לחנינה ושוחרר מהכלא. הוא עלה לארץ ישראל באוניית מעפילים עם סרטיפיקט של ידידו ד"ר פייט וילר. בהמשך עבד כפקיד בסוכנות היהודית ובמשרד הביטחון.
דוד פרנקפורטר נפטר בשנת 1982. על שמו קרויים רחוב בעיר פתח תקוה וגן ציבורי ברמת גן.
בעקבות ההתנקשות
דוד פרנקפורטר הוציא ספר בשם "נקם", שבו הוא מתעד את סיפורו, ומה שהוביל אותו למה שעשה. ובו כתב בין היתר את הדברים הבאים:
- "נכנסה שנת 1933, היא שנת הפורענות בגרמניה. מרעידים ישבו היהודים אל מקלטי-הרדיו ומנו מספר לקולות הנאצים בבחירות... ההמונים הוכו בשגעון, התזזית יצאה בחינגה בראש חוצות. מיסקרים ותהלוכות, דגלים ומוזיקה-של פח השתררו בחיי עם הגרמנים. חרדים שוטטו היהודים, בעצם מחול מכשפות זה של היממון חושים, לפני חומות עיר מולדתם שהייתה להם לעיר נכר. חפץ אחד בלבד היה בלבם – החבא אל הכלים, הרכן ראש ועמוד אי כה בסערה. "תבשיל, לא הרי בישולו כהרי אכילתו", הייתה אימרת-הקסם שלהם, קצרת הראות, אשר החזיקו בה כהחזק ב"אני מאמין". לא יכולתי לרדת לסופה של עמדה סבילה ומוגה זו, שעל כל בזיון ועלבון, על כל מאסר וחבישה במחנה ריכוז הייתה תשובתה – שתיקה ואפס מעשה".
פרופ' מאיר שוורץ, מנהל "בית אשכנז" לחקר השואה בגרמניה, משער כי התנקשות זו היתה בין הגורמים החשובים ששווייץ לא נכבשה על ידי הגרמנים ולא היה "אנשלוס", כמו באוסטריה, וכך ניצלו כנראה, כ-20,000 מיהודי שווייץ מכליה. עוד הוא משער כי ההתנקשות בגוסטלוף וחוסר התגובה שבאה בעקבותיה, היוו מקור השראה להרשל גרינשפן, כמעט שלוש שנים אחרי, לבצע את ההתנקשות שלו, התנקשות שהיוותה עילה לפוגרום ליל הבדולח.
אוניית נוסעים גדולה שנבנתה בגרמניה, נקראה על שמו של וילהלם גוסטלוף. בעת מלחמת העולם השנייה בשנת 1945 טובעה אוניה זו בים הצפוני משלושה טורפדות של צוללת רוסית, בעת שהיו בה למעלה מ-6,000 פליטים גרמניים. אירוע זה נחשב לאסון הימי הגדול ביותר בעת החדשה. דרך אסון אוניית וילהלם גוסטלוף, גרמנים רבים זוכרים את שמו של נאצי זה. בספר "בהילוך של סרטן" של הסופר הגרמני גינטר גראס, שב-2006 נחשף כי שירת בואפן אס אס, ההתנקשות בגוסטלוף וטיבוע האוניה שנשאה את שמו מהוות ציר מרכזי. בדרך הצגת הדברים יש הרואים כמעוותת את האירועים.
לקריאה נוספת
- אמיל לודוויג, רצח בדאבוס, יצא לאור בשנת 1936 באמסטרדם. תורגם לאנגלית באותה שנה בהוצאת ויקינג, בשם The Davos Murder. לא הופיע בתרגום עברי.
קישורים חיצוניים
- מאיר שפר, פרשת פרנקפורטר, באתר "דעת"
- סיפורו של דוד פרנקפורטר, אתר בית אשכנז
- עדות בנו כהן במשפט אייכמן, אתר סנונית
- גינטר גראס, בהילוך של סרטן, באתר ynet, 19 באוקטובר 2004
