לשכה 06

לשכה 06 הייתה יחידת משטרה אשר הוקמה ב-1960 לצורך הכנתו של תיק הראיות לקראת משפטו של אדולף אייכמן.

הקמת היחידה

לאחר לכידת אדולף אייכמן על ידי המוסד, הודיע ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון ב-23 במאי 1960 בשעה 16:00 מעל בימת הכנסת: ”אדולף אייכמן נמצא כבר במעצר בארץ, ויעמוד בקרוב למשפט בישראל בהתאם לחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם”^[1]. מיד עם שידור ההודעה הוחלט על ידי המפקח הכללי של משטרת ישראל דאז, יוסף נחמיאס כי לצורך ניהול החקירה במשפט תוקם יחידה משטרתית מיוחדת.

בתאריך 26 במאי 1960 מונה ניצב אברהם "רמי" זלינגר שהיה באותה העת מפקד המחוז הצפוני לעמוד בראש היחידה. לסגנו מונה ניצב משנה אפרים הופשטטר שהיה באותה העת ראש ענף החקירות במחוז תל אביב.

שמה של היחידה החדשה היה לשכה 06 וזאת משני טעמים:

באותה העת היו תחת פיקודה של משטרת ישראל חמישה מחוזות והיחידה החדשה הייתה בבחינת השישי שבהם.
הרצון שלא לקרוא ליחידה בשם המתבקש "מיוחד" שהייתה מילת ההסוואה הגרמנית לרצח.

מיקומה של היחידה היה בבית המעצר ביגור שכונה לצורך המבצע "מחנה אייר" שם הוחזק אדולף אייכמן במעצר ושם נקבע גם מקומו של ארכיון החקירה.

כיועץ משפטי וכמלווה לעבודת היחידה מונה גבריאל בך. כל הקצינים שמונו ליחידה שלטו בשפה הגרמנית.

המבנה הארגוני

ככלל חולקה היחידה לשלושה ענפים:

ענף 1 – אחראי על איסוף הראיות והעדויות, הן ממשפטים קודמים והן ממקורות אחרים אשר היו עשויים לשמש כראיות במשפט, מיונם בהתאם לארצות השונות ואימותם של מסמכים. הענף חולק לשישה מדורים אשר כל אחד מהם קיבל תחת אחריותו אזור אשר היה בשליטת גרמניה הנאצית בעת המלחמה או שהייתה לו נגיעה למעשיו של אייכמן.
ענף 2 – אחראי על חקירת אדולף אייכמן. בראש ענף זה הושם פקד אבנר לס מאגף החקירות במטה הארצי שגם מונה להיות חוקרו האישי של אייכמן.
ענף 3 – מזכירות וארכיון - תיוק רישום והחזקת חומר הראיות. בראש ענף זה הושם רב פקד מנחם צפריר.

סגן ראש הלשכה נצ"מ הופשטטר אחראי היה לתיאום בין הענפים ושיבוץ החומר כולו לכדי פרשה אחת. סגן מפקד הלשכה היה אחראי על ריכוז החומר, השוואתו ושיבוצו לכדי תמונה כוללת. מפקח אורי יחיאלי מונה כקצין הניהול.

מלאכת החקירה והאיסוף

אייכמן נחקר בפעם הראשונה תחת אזהרה ב-29 במאי 1960, וב-6 ביוני 1960 הוא הוזהר פעם נוספת. כל חקירותיו הוקלטו ותורגמו לעברית. אייכמן חתם על כל תעתיק לאחר שעבר עליו ורשם את הערותיו/ הסתייגויותיו. בתחילה פנה אליו אבנר לס בתואר "הר (אדון) אייכמן", אך פנייה זו עוררה את חמתם של אנשי הלשכה וזלינגר נתן הוראה כי ייפסק השימוש בתואר "הר".

במסגרת מלאכת איסוף הראיות עברו אנשי ענף 1 – 11 במספר – על כ–400,000 עמודי חומר, סרקו מיקרופילמים, ניתחו ועיבדו מסמכים לפני הגשתם לסגן מפקד הלשכה. כמו כן הם גבו עדויות מכ-120 עדים, עברו על מסמכים שנשלחו מארכיונים שונים ועמדו בקשר שוטף עם אנשי הפרקליטות. בנוסף, מדי ערב הייתה נערכת ישיבה שכונתה בפי אנשי היחידה "קריאת פרקי תהילים" - במסגרתה היו עוברים על הודיות החשוד והחומר שנאסף.

ניצב זלינגר כתב בדו"ח הסיכום: ”עמדנו במשימה רק הודות לרוח הצוות שהקיפה את אנשי הלשכה, החל בנהג, בחבלן, בכתבניות ועד אחרון הקצינים”. נצ"מ הופשטטר ציין בין היתר בדוח הסיכום שהעביר כי ”אם נוסיף לכל אלה, שהם כשלעצמם נטל כבד מהרגיל, פעילויות נוספות כמו החלפת דעות, התעמקות בחומר, קשירת עובדות שאין למדוד אותם במספרים וכן חיפוש אחר חומר, עדים וכו' נראה שהמאמץ שבפניו עמדו חוקרי הלשכה היה אולי על-אנושי. לא יכולנו לעמוד בו בלי רוח צוות ורוח עבודה ורצון חזק כפי שהיה.”

העבודה הקשה, תחושת השליחות וריחוקם מהבית של רבים מאנשי הלשכה הביא לגיבוש חזק מאוד. חלק הארי של החוקרים מסר עצמו למשימה מבוקר עד לילה וחזר לביתו רק בסופי שבוע.

מספרם של ימי ההיעדרות בשל מחלה או מסיבות משפחתיות היה זניח. פקד מיכאל גולדמן – ראש מדור ב' בענף 1- מספר בעדותו: ”כל ימי השישי שהיינו נוסעים הביתה, לפי פקודה היינו צריכים להיכנס ליער בדרך ולאסוף פטריות, כדי להוציא מהראש את כל השבוע”. כמעט 70% מאנשי לשכה 06 היו ניצולי שואה.

על כל מהלך החקירה הוטלה סודיות מוחלטת שכללה גם איסור פרסום מקום החזקתו של אייכמן וזאת מחשש לחטיפתו.

פירוק היחידה

משימתה של היחידה נמשכה בפועל כעשרה חודשים והיא פורקה ביום 19 במרץ 1961.

בסיכום פעולותיה של היחידה נכתב על ידי זלינגר: ”ההחלטה למסור חקירה קשה, מוסבכת והיסטורית זו לידי המשטרה מעידה על האמון שמשטרת ישראל הצליחה לרוכשו, אמון ביכולתה, באחריותה, במהימנותה ובבגרותה הציבורית.

אחד מגדולי המשפטנים המומחים בסוגיה זו (רובינסון) אמר כי שום משטרה אחרת בעולם לא הייתה מסוגלת לבצע חקירה זו. עם כל ההסתייגויות מן ההכללה היתירה שבדעה זו, יש לומר בכל יראת הכבוד ובכל הענווה כי חקירה זו, שבה שימשו בערבוביה מחקר היסטורי קשה ויסודות משפטיים ופליליים, קשים ומסובכים עוד יותר, היא אמנם יחידה במינה וללא אח ודוגמה בתולדות החקירות במשטרות בעולם. על כך יש להוסיף שהחקירה התנהלה בתנאים שאין כמוהם לקושי: התקופה ההיסטורית שבה בוצעו הפשעים ללא תקדים נגד עם ישראל קרובה אלינו ביותר קרבת זמן וקשה להשיג פרספקטיבה היסטורית ואובייקטיבית מדעית, הן מבחינה אנושית והן מבחינה מחקרית”.