הרי הגעש של העשור
הרי הגעש של העשור (באנגלית: "Decade Volcanoes") הם 16 הרי געש שהוכרזו ב-1991 על ידי האגודה הבינלאומית לוולקנולוגיה ולכימיה של פנים כדור הארץ (International Association of Volcanology and Chemistry of the Earth's Interior, בראשי תיבות IAVCEI) כראויים למחקר מיוחד בשל היסטורית ההתפרצויות הגעשיות הנרחבות וההרסניות שלהם וקרבתם לאזורים מאוכלסים. מיזם הרי הגעש של העשור עודד מחקרים על הרי געש אלו ופעילויות להגברת ערנות הציבור לגביהם במטרה להגיע להבנה טובה יותר של הרי הגעש והסכנות שהם מהווים, ובכך לצמצם מחומרת אסונות הטבע.
השם "הרי הגעש של העשור" ניתן למיזם משום שהוא הוחל במסגרת "העשור הבינלאומי להפחתת אסונות הטבע" (International Decade for Natural Disaster Reduction) ביוזמת ובמימון האו"ם, בעקבות החלטה מספר 44/236 של העצרת הכללית של האומות המאוחדות.
הר געש הוגדר כהר געש של העשור אם אופי פעילותו היווה מקור ליותר מסכנה געשית אחת (תושבים המתגוררים בסמוך להרי הגעש של העשור עלולים לחוות נפילת טפרה, זרמים פירוקלסטיים, קילוחי לבה, להארים, חוסר יציבות של ההר והתמוטטות כיפת לבה); אם התרחשה בו בתקופה האחרונה פעילות גאולוגית; אם הוא שוכן באזור מאוכלס (התפרצות של כל אחד מהרי הגעש של העשור עלולה לסכן עשרות אלפי או מאות אלפי תושבים, ומשום כך חיוני להפחית את סיכוני ההתפרצות של הרי געש אלו); אם הוא נגיש פיזית ופוליטית על מנת לבצע בו מחקרים; ואם קיים סיוע מקומי לעבודת המחקר.
מטרות המחקר
הגישה הכללית במיזמים של הרי הגעש של העשור הייתה לכנס סדנת תכנון, לזהות את החולשות והחוזקות של האמצעים להפחתת הסיכון בכל אחד מהרי הגעש, ולתכנן כיצד לטפל בחולשות שזוהו. אחד הקשיים שנתגלעו בהפחתת הסיכונים של הרי הגעש היה כיצד להבטיח שתהיה תקשורת מלאה בין המדענים מצד אחד ואלו שיפעילו את האמצעים להפחתת הסיכונים מצד שני. תוכנית הרי הגעש של העשור ניסתה לטפל בקושי זה בכך שהובטח ששתי הקבוצות תהיינה מיוצגות בצורה שווה בסדנאות של מיזם הרי הגעש של העשור.
הבעיות במימוש
מימון
הציפיות שהמימון למיזמי הר הגעש של העשור יגיעו מהאו"ם נכזבו, ולפיכך היה צורך לחפש מימון ממקורות מגוונים אחרים. לדוגמה, גופי מדע והגנה אזרחית במקסיקו מימנו את עבודת המחקר בהר הגעש קולימה, בעיקר עבור מדענים מקסיקנים, אבל גם עבור קומץ עמיתים זרים; תוכניות דו-צדדיות, אינדונזיות-צרפתיות ואינדנזיות-גרמניות מימנו מחקר בהר מראפי; והאיחוד האירופי מימן רבים מהמחקרים שהתבצעו על הרי הגעש באירופה.
פעילות אחת במיוחד לא זכתה למימון - משום שהיא בדרך כלל אסורה על פי חוקי המדינות או כללי המימון הבילטרליים - והיא חילופי מדענים ואחראים על ההגנה האזרחית בין מיזמי הר הגעש של העשור של מדינות מתפתחות, לדוגמה בין הפיליפינים לאינדונזיה, או בין מקסיקו, גואטמלה וקולומביה. עובדה זו פגעה במיוחד במיזם משום שמדענים ובעלי תפקידים בהגנה האזרחית של מדינות מתפתחות יכלו לרכוש ידע רלוונטי לארצם מניסיונם של עמיתיהם מארצות מתפתחות יותר מאשר ניסיונם של עמיתים מארצות מפותחות. בנוסף לכך, בעלי תפקידים בהגנה אזרחית ממדינה אחרת שחוו משברים הקשורים לטיפול בהתפרצויות געשיות נחשבים אמינים הרבה יותר בעיני עמיתיהם מאשר מדענים מקומיים או זרים.
המחסור במימון למחקר של הרי הגעש גרמו לתוכנית להתחרות על המשאבים המוגבלים עם תוכניות אחרות של האגודה הבינלאומית לוולקנולוגיה או של ארגוני מדע אחרים.
אזורי עימות
חלק מהרי הגעש מצויים באזורי לחימה. מלחמת האזרחים בגואטמלה השפיעה על מחקר הר הגעש סנטה מריה עד שהוכרזה הפסקת אש ב-1996, ומלחמת האזרחים הנמשכת ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו עצרה מחקרים בהר הגעש ניאראגונגו.
ביקורת על רשימת הרי הגעש שנבחרה
יש הטוענים[1] כי הרי הגעש שברשימה נבחרו מסיבות פוליטיות, וכי העובדה שהמדינות היחידות ברשימה שבשטחן כלולים שני הרי געש הן ארצות הברית, יפן ורוסיה, מעידה על ההשפעה הכלכלית והמדינית של מדינות אלו. תמיכה בטענה זו היא העובדה שיש ברשימה ארבעה הרי געש השייכים למדינות אירופיות. תמיהה מיוחדת היוותה הבחירה בהר הגעש אולאוון בפפואה גינאה החדשה, שאין בקרבתו מרכזי אוכלוסייה גדולים, ושהסיכון הפוטנציאלי ממנו נמוך בשל ההתפרצויות המרובות שלו שמונעות התיישבויות קרובות אליו מחד ומצמצמות את הסיכון להצטברות התפרצות גדולה מאידך.
הישגים
מאז שתוכנית הר הגעש של העשור החלה הושגו מספר הצלחות בניבוי של אירועים געשיים ובהפחתת מקרי האסון. אחת ההצלחות הבולטות הייתה הסטת קילוח הלבה בהר הגעש אטנה ב-1992. הקילוח איים על העיירה זפרנה (Zafferana), ופרץ כמה מחסומים שהונחו במאונך לכיוון זרימתו במורד העמק. מדענים ואנשי ההגנה האזרחית החליטו לסכור את הקילוח במקום גבוה יותר באמצעות הטלת גושי בטון גדולים דרך הצוהר של צינור הלבה שהזין את הקילוח. עקב כך נבלם הקילוח מרחק קצר לפני זפרנה.
התוכנית שיפרה בצורה משמעותית את הידע על הרי הגעש של העשור, שחלקם כמעט שלא נחקרו לפני שנוספו לתוכנית. התוכנית ביססה את היסטוריית ההתפרצויות של הר הגעש גלראס באופן ניכר, ובהר הגעש טאאל הוברר חלקם של המים בהתפרצויות המתפוצצות של ההר.
אמצעים שננקטו לצמצם סיכונים שעלולים להתחולל בהתפרצויות עתידיות כוללים חוק חדש שנחקק באזור הר ריינייר המחייב ביצוע של הערכה של סכנות גאולוגיות לפני כל בנייה חדשה, הגבלה על הקמת בנייני מגורים גבוהים באזור הקלדרה של הר הגעש טאאל, ופיתוח של תוכניות פינוי עבור האזורים בנאפולי שעלולים להיות מושפעים במקרה של התפרצות של הווזוב.
כישלונות
אף שמחקרים בהרי געש רבים הובילו לצמצום ניכר בסיכון ליישובים הקרובים, הדגימו התפרצויות בחלק מהרי הגעש של העשור את הקשיים הניצבים בפני התוכנית. ההתפרצויות שהחלו בהר הגעש אונזן זמן קצר לאחר שנוסף לרשימת הרי הגעש של העשור היו מנוטרות היטב, אבל למרות זאת, זרם פירוקלסטי גדול הרג 43 איש, כולל שלושה וולקנולוגים.
שנתיים אחר-כך הסתיים כינוס הרי הגעש של העשור בעיר פאסטו בקולומביה באסון כאשר כמה מהמדענים שהשתתפו בכינוס ארגנו משלחת מאולתרת ללוע הר הגעש גלראס הסמוך. כאשר היו בפסגה התחוללה לפתע התפרצות שגרמה למותם של שישה מדענים ושלושה תיירים.[2]
ב-1994 התפרצו במקביל וולקן וטבורבור שני הרי הגעש הנמצאים בשולי קלדרת רבאול. לתושבים ניתנה התרעה מספקת ובהתפרצות היו רק חמישה הרוגים, אבל רבאול חרבה כליל, והבירה המחוזית עברה ממנה לעיירה קוקפו. זו הייתה ההתפרצות הגדולה השנייה במאה ה-20 של שני הרי הגעש וגם בפעם הקודמת נחרבה העיירה. קלדרת רבאול נמצאת כ-200 קילומטרים בלבד מצפון מערב להר הגעש אולאוון, והתפרצות זו הוכיחה כי הבחירה באולאוון במקום בקלדרת רבאול הקרובה כהר געש של העשור הייתה שגויה.
הר הגעש שנבחרו
קישורים חיצוניים
- Decade Volcano Program - IAVCEI - IDNDR - סיכום של תת-הוועדה של IAVCEI לנושא הרי הגעש של העשור לקראת סיום המיזם לגבי ההישגים שהושגו בהרי הגעש השונים.
- USGS Decade Volcano page
הערות שוליים
- ^ The Decade Volcano Programme
- ^ Deaths and injuries in the eruption of Galeras Volcano, Colombia, 14 January 1993 Journal of Volcanology and Geothermal Research, volume=77
.svg)
