אולאוון
 | |
| אולאוון פולט קיטור | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג הר | הר געש שכבתי |
| גובה | 2,234 מטרים |
| מיקום | מזרח בריטניה החדשה, פפואה גינאה החדשה |
| רכס הרים | הקשת הגעשית של ביסמרק |
| מספר הר געש | =0502-12 |
| התפרצות אחרונה | 2012[1] |
| קואורדינטות | 5°03′00″S 151°20′00″E / 5.05°S 151.3333°E |
אוּלַאווּן (באנגלית: Ulawun), מכונה גם The Father ("האב"), North Son ("הבן הצפוני")[2] ו-Vatr,[3] הוא הר געש פעיל באי בריטניה החדשה, השייך לפפואה גינאה החדשה.
גאוגרפיה ותיאור
הר הגעש אולאוון שוכן במזרח האי בריטניה החדשה שבמרכז פפואה גינאה החדשה, כ-130 קילומטרים דרומית מערבית לעיר רבאול, כשהוא משתרע על הגבול בין מחוז "מזרח בריטניה החדשה" מדרום מזרח ומחוז "מערב בריטניה החדשה" מצפון מערב. ההר שוכן על חופו הצפוני של האי כשהוא צופה על ים ביסמרק. דרומית מערבית לו שוכן ההר באמוס (Bamus), הר געש פעיל נוסף כשביניהם מפריד אוכף. צורת ההר חרוטית, מדרונותיו תלולים, והפסגה בגובה 2,334 מעל פני הים היא הפסגה הגבוהה ביותר בקשת הגעשית של ביסמרק, שרשרת של הרים באורך של כ-1,000 קילומטרים המשתרעת מרבאול במזרח ועד ויוואק במערב וכוללת לא פחות מ-21 הרי געש.[4] פסגת אולאוון היא גם הנקודה הגבוהה ביותר בארכיפלג ביסמרק.
אולאוון הוא הר געש שכבתי הבנוי משכבות שהתקשו של לבה, וטפרה (אפר געשי וסלעים) שנפלטו בהתפרצויות קודמות. צורת ההר סימטרית למעט מתלול גדול בצידו הדרומי שככל הנראה נוצר עקב שקיעה. לועות צדדים שוכנים על המדרונות המזרחיים והצפון-מערביים. קניון שקירותיו תלולים התחתר בצד הצפון מערבי של ההר ודרומית לו יש מתחם של קילוחי לבה. האקלים באזור בו שוכן ההר הוא אקלים טרופי ולכן צומח יער גשם טרופי על מדרונותיו, למעט 1,000 המטרים האחרונים שבשל ההתפרצויות חשופים לגמרי מצמחייה.
פעילות געשית
אולאוון הוא אחד מהרי הגעש הפעילים ביותר בפאפואה גינאה החדשה,[5] והוא חלק מטבעת האש, אזור המקיף את האוקיינוס השקט וכולל כמה מהרי הגעש הפעילים ביותר בעולם. הלבה שההר פולט במהלך התפרצויות מתפוצצות היא בזלתית עד אנדזיטית. הרי הגעש בפאפואה גינאה החדשה הם בין המקורות השופעים ביותר לגופרית דו-חמצנית. מחקרים שנערכו לאחרונה הראו שמהר אולאוון נפלטים כ-7 ק"ג SO2 לשנייה, כ-2% מסך הפליטה העולמית של SO2 לאטמוספירה.[6]
ההתפרצויות הגעשיות מתחוללות מהלוע המרכזי של ההר ואופיין הוא בדרך כלל סטרומבוליאני עד פלאני: התפרצויות מתפוצצות, זרמים פירוקלסטיים, להארים והתפרצות פריאטיות. מדד ההתפרצות הגעשית (VEI) הוא בדרך כלל בין 1 ל-3.
ההתפרצות הגעשית המתועדת הראשונה של ההר הייתה של שודד הים ומגלה הארצות האנגלי ויליאם דמפייר (William Dampier; 1715-1651) ב-1700. התיעוד הבא היה רק 178 שנים אחר כך. ב-1878 דיווח איש עסקים אוסטרלי בשם וילפרד פאוול (Wilfred Powell) על התפרצות ההר.[4] מהמאה ה-18 תועדו 22 התפרצויות בהר. התפרצות גדולה ב-1915 השקיעה 10 סנטימטר של אפר בטוריו (Toriu), כ-50 קילומטרים צפונית מזרחית להר.[7] כמעט לאורך כל השנים האחרונות הייתה באולאוון פעילות געשית רציפה והתפוצצויות קטנות מתרחשות לעיתים קרובות בהר. הפעילות הגעשית בהר התגברה החל מ-1970 ובסדרה של התפרצויות התחולל שינוי בצורת הלוע המרכזי של ההר.[8] התפרצות ב-1980 פלטה עמוד אפר לגובה של 20 קילומטרים וזרמים פירוקלסטים שסחפו את כל מדרונות ההר וגרמו נזקים לאזור בגודל 20 קמ"ר.[7] הפעילות הגיעה לשיא בהתפרצות שהחלה ב-28 בספטמבר 2000 ונמשכה עד חודש נובמבר 2000 שבה מדד ההתפרצות הגעשית היה 4, ובמהלכה היו התפוצצויות, זרמים פירוקלסטיים ולהארים שגרמו נזק רב לרכוש ואילצו לפנות כ-4,000 תושבים מהאזורים בסיכון בסמוך להר.
הסכנה הרצינית ביותר מההר היא התמוטטותו שעלולה לגרום נזק לשטח בגודל של מאות קמ"ר. מכיוון שההר גבוה בכ-400 מטרים ממרבית הרי הגעש בקשת הגעשית של ביסמרק חוששים החוקרים שההר הגיע לגבול היציבות המבנית שלו.[7] לנוכח סיכון זה ולנוכח ההיסטוריה הגעשית של ההר והקרבה לאוכלוסייה בת כמה אלפי תושבים המתגוררים ביישובים הסמוכים הוא הוכרז על ידי האגודה הבינלאומית לוולקנולוגיה ולכימיה של פנים כדור הארץ (International Association of Volcanology and Chemistry of the Earth's Interior) ב-1991 כאחד מ-16 הרי הגעש של העשור ("Decade Volcanoes"), ולכן כראוי למחקר מיוחד כחלק מ"העשור הבינלאומי להפחתת אסונות הטבע" של האו"ם.[9]
קישורים חיצוניים
- Ulawun הדף על אולאוון באתר Global Volcanism Program
- Ulawun תמונות והסברים על אולאוון באתר Global Volcanism Program
- Ulawun Volcano - John Seach
- Ulawun Volcano
הערות שוליים
- ^ Ulawun Weekly reports
- ^ בהקבלה להר הגעש באמוס הנמצא דרומית מערבית לאולאוון והמכונה גם הבן הדרומי
- ^ Ulawun Synonyms & Subfeatures
- ^ 4.0 4.1 Ulawun Volcano
- ^ היסטוריה של התפרצויות
- ^ McGonigle A.J.S., Oppenheimer C., Tsanev V.I. et al. (2004), Sulphur dioxide fluxes from Papua New Guinea's volcanoes תקציר המאמר שהופיע ב-Geophysical Research Letters, v. 31, issue 8
- ^ 7.0 7.1 7.2 Ulawun Volcano - John Seach
- ^ Volcanic Activity on Ulawun: Natural hazards
- ^ Decade Volcanoes
28942713אולאוון