רבי אפרים שמואל לרנר
הרב אפרים שמואל לרנר (פפרמן; י"ב בתשרי תרל"ט, 9 באוקטובר 1878 - כ"א בתמוז תשכ"ב, 23 ביולי 1962) היה תלמיד חכם ירושלמי, מקובל, ראש ישיבת המקובלים שער השמים, ממקימי שכונת שערי חסד בירושלים, מייסד בית הכנסת הגר"א בשכונה והחזן בו.
ביוגרפיה
נולד בבריסק לטויבא איטה ולרב מרדכי לרנר שהיה מראשי הקהילה ומקורבו של רב העיר הרב יהושע ליב דיסקין. סבו של אביו הרב חיים לרנר היה תוקע של הגאון מווילנה ומתלמידיו הקרובים. בשנת תרל"ז (1877) נעצר הרב דיסקין בידי השלטונות לאחר הלשנה והוברח מבית הכלא על ידי אביו הרב מרדכי לרנר לארץ ישראל, בעקבות כך נאלץ להחליף את שם משפחתו לפפרמן, בתרמ"ד (1884) עלתה משפחתו לארץ ישראל והתיישבה ביפו, אז חזרה לשם משפחתם המקורי לרנר אולם דבק בה הכינוי לרנר-פפרמן.
בהוראת הרב דיסקין, בהיותו בן 9, נכנס ללמוד בישיבת תורת חיים בירושלים אצל הרב יצחק וינוגרד לצד הרב אריה לוין, הרב ברוך מרקוס ועוד. בתקופת לימודיו בישיבה סעד על שולחנו של ראש הישיבה הרב וינוגרד, התארח לעיתים בבית הרב דיסקין והתקרב להרב שמואל סלנט.
בערב ראש חודש שבט תרנ"ח נשא את שרה בתו של הרב נתן גינזבורג שהיה מהנדיבים בעיר העתיקה בירושלים, בעל טחנת הקמח הממונעת הראשונה בעיר העתיקה. ביום חתונתו נפטר רבו הרב יהושע ליב דיסקין.
לאחר נישואיו התגורר בשכונת בתי ברוידא, וקבע את חוק לימודיו בבית הכנסת המקומי לצד הרב זאב פרנק, הרב יוסף דינקליס, הרב שמואל תפילינסקי ושאר רבני השכונה בפניהם החל למסור שיעורים ומערכות תורניות, לאחר תקופה מונה לשמש כבעל תפילה בימים נוראים.
היה מתלמידי הרב יעקב משה חרל"פ והרב אברהם יצחק קוק עמם נהג להתייעץ ולדון בעניינים תורניים וקבליים. בהכוונתם מונה בתרע"א (1911) לעמוד בראש חבורת "שומרי תורה" שהקים הרב זרח ברוורמן יחד עם קבוצת רבנים מירושלים, במסגרת ארגון זה פעל להקמת מסגרות ותלמודי תורה לילדים במושבות הברון עקרון (מזכרת בתיה), נס ציונה, רחובות וראשון לציון.
נפטר בכ"א בתמוז תשכ"ב (1962).
לימודי קבלה בישיבת שער השמים
במקביל ללימודיו הרגילים עסק רבות בתורת הנסתר ונדע כאחד ממקובלי ירושלים.
בתרס"ו (1906), כשהוקמה ישיבת המקובלים שער השמים נכנס ללמוד שם תורת הנסתר לצד המקובלים רבי מנחם מנכין, רבי אהרן שלמה מהרי"ל ושאר המקובלים בישיבה.
תקופה קצרה לאחר שנכנס החל ללמוד בחברותא עם ראש הישיבה הרב שמעון צבי הורוביץ (לידר) עד לפטירתו, בלימודם עסקו רבות במקומם של עשרת השבטים הגולים לאחר שהרב הורביץ חזר ממסע באסיה בשליחות מקובלי ירושלים שתואר בספרו קול מבשר. בהמשך נהג ללמוד עמו מדי שבוע בביתו בשכונת שערי חסד.
בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20 מונה לכהן כראש ישיבת שער השמים ומנהלה.
הקמת בית הכנסת הגר"א
ערך מורחב – בית הכנסת הגר"א (שערי חסד)
בתרס"ט הצטרף לרב נפתלי צבי פרוש והיה שותף בהקמת שכונת שערי חסד ואף היה מראשוני המתיישבים בה. באותה עת החל באיסוף כספים לבניית בית הכנסת הגר"א בשכונה, הרעיון שהנחה אותו לדבריו :
"עצם התחדשות היישוב היהודי בארץ ישראל נבע מרצון הגר"א לעלות לארץ ומן השמים עיכבוהו ותלמידיו הם שהגשימו שאיפתו, מן הראוי אפוא להנציח ככל האפשר ישיבות ובתי מדרש על שם הגר"א ומנהגיו"[1]
תחילה הקים את החדר הראשון של בית הכנסת ששימש אף כחדר (תלמוד תורה) לילדי השכונה, לאחר שנוצרה התנגשות בין שעות הלימוד של הילדים לשעות התפילות, אסף כספים והקים חדר נוסף בבית הכנסת. בין שני החדרים הוצב תנור ששימש את תושבי השכונה והמעבר בין החדרים רוצף והפך לחלק מבית הכנסת.
בתרצ"ב (1932) החליט להרחיב את בית הכנסת והקים את "קרן הבניין של בית המדרש הגדול ות"ת בשכונת שערי חסד", בח' סיון תרצ"ב התקיימה הנחת אבן הפינה לקומה השנייה והרחבת בית הכנסת, שם הוא נשא דברים במעמד רב השכונה הרב יעקב משה חרל"פ, הרב חיים ליב אוירבך, הרב שמואל יצחק הילמן ראב"ד לונדון והרב יצחק אייזיק הרצוג. את הקמת הקומה השנייה תכנן הרב לרנר לפרטים, הוא עמד על כך שלא יהיו עמודים שיתמכו את תקרת בית הכנסת משום שהדבר עשוי לפגוע במרחב ולפגום ביופיו של בית הכנסת, הוא התקשה במציאת מהנדס וקבלן שיממשו את תוכניותיו אך לבסוף המהנדס שמואל דיסקין הסכים לאשר בנייה זו וגג בית הכנסת עומד ללא תמיכת עמודים.
לאחר הקמת בית הכנסת מונה הרב לרנר לשמש כשליח ציבור ובעל קורא של בית הכנסת, תפקיד אותו נשא במשך עשרות שנים.
במהלך השנים התפרסם בית הכנסת כאחד מבתי הכנסת הוותיקים של ירושלים ומושך אליו תיירים רבים המסיירים בשכונות הוותיקות של ירושלים, בנוסף משמש בית הכנסת את תלמידי ישיבת מעלות התורה בשערי חסד הלומדים במקום.
מנהגיו ונוסח תפילתו
הרב לרנר היה החזן הקבוע של בית הכנסת הגר"א במועדים ובימים הנוראים. נוסח תפילותיו התקבל כנוסח "שערי חסד" והוא נהוג בקהילות רבות בירושלים. אחד ממתפללי בית הכנסת הנודעים היה הרב שלום שבדרון ששימש כחזן בתפילת מוסף בימים הנוראים בישיבת חברון, בתפילותיו נהג להתפלל בנוסח של הרב לרנר כפי שהתפלל בבית הכנסת הגר"א ונהוג בישיבה עד היום. בישיבות רבות הנוהגות כמנהגי ישיבת חברון מתפללים בנוסח זה בימים נוראים ובחגים.
כך גם מנהגים רבים שהנהיג לפי שיטת הגר"א או על פי קבלת האריז"ל והרש"ש בענייני תפילות, קריאת התורה ובית הכנסת נהוגים במקומות שונים.
הנהגותיו לאורך ימות השנה פורסמו על ידי תלמידו המוקבל הרב שריה דבליצקי[2].
חלק מהנהגותיו שהושרשו בבית הכנסת הגר"א ונהוגים על ידי חלק מהמקובלים ובקהילות רבות:
- תפילת ערבית בליל שבת החלה רבע שעה לאחר שקיעת החמה.
- בנוסח הקדיש בעשרת ימי תשובה הנהיג לכפול את המילים "לעילא" "לעילא" (בלי ו' החיבור "לעילא ולעילא").
- כבעל קורא, הנהיג קריאת אותה הפטרה בפרשיות אחרי מות וקדושים בשנים בהן הן יצאו נפרדות (בניגוד לשיטות אחרות הנוקטות שלא כופלים את הפטרת פרשת אחרי מות אלא הפטרה נפרדת לכל פרשה).
- בשבועות של פרשיות שובבי"ם הנהיג מניין עם כוונות הרש"ש בבית הכנסת רנד שבשכונת כנסת בירושלים, הוא היה החזן המכוון כשהוא עטור בטלית ותפילין.
- בנוסח תפילת שמונה עשרה, אף שנהג להתפלל בנוסח אשכנז, הנהיג שבברכת "ולירושלים עירך" יש לומר וכסא דוד "עבדך" כפי נוסח ספרד, על פי הנהגתו זו שינה הרב שלמה זלמן אויערבך את נוסח תפילתו.
מתלמידיו
- הרב שריה דבליצקי - רב פוסק ומקובל
- הרב מרדכי אוירבך - רב קהילת "אביר יעקב" בתל אביב
משפחתו
- גיסו (נשוי לאחות אשתו) הוא הרב ברוך מרקוס שהיה רבה הראשון של חיפה.
- בנו הרב אשר לרנר (נפטר בתשנ"ב) מרבני שערי חסד ומראשי בית הכנסת הגר"א בשערי חסד לאחר פטירתו.
- בנו הרב מרדכי לרנר (נפטר בתשנ"ז) מלמד בכיתות הגבוהות בתלמוד תורה עץ חיים ומרבני שכונת גבעת שאול בירושלים
- נכדו הרב יאיר לרנר דיין בבית הדין הרבני בנתניה.
- נכדו הרב אשר זנובסקי ראש ישיבה לצעירים פתח תקווה.
- נינו הרב מאיר קוט מראשי ישיבת קול תורה לצעירים
- נינו הרב מיכאל שוהם רב שכונה בפתח תקווה
- נינו הרב אפרים שמואל מאיר מחבר ספרי "עבודת משא" על ספר הי"ד החזקה להרמב"ם
לקריאה נוספת
- שפרה לרנר, הזיידע - הרב אפרים שמואל לרנר - קווים לדמותו, דוקוסטורי, 2007
- ראובן גפני, מקדש מעט - בתי כנסת מוכרים ונסתרים בירושלים, יד בן צבי, 2004
הערות שוליים
