העונות
"העונות" (בגרמנית: Die Jahreszeiten) היא אורטוריה מאת יוזף היידן, לשלושה סולנים, מקהלה ותזמורת. היא אחת מיצירותיו האחרונות של המלחין, וכן מן הגדולות והחשובות שבהן. האורטוריה הועלתה לראשונה ב-29 במאי 1801 בווינה. באורטוריה ארבעה חלקים, וביצועה אורך בין שעתיים ורבע לשעתיים וחצי.
הרקע ליצירה
כותב הלברית של האורטוריה, איש הספרות הברון גוטפריד ואן סוויטן (Gottfried van Swieten), היה מבושם מהצלחת היצירה האחרונה שעליה עבדו הוא והיידן יחדיו, אורטוריית "הבריאה" (Die Schöpfung). האורטוריה הזו זכתה להצלחה מסחררת[1] בווינה ובלונדון (ומאוחר יותר במרבית ארצות אירופה), ווואן סוויטן רצה לנצל את המומנטום על מנת לכתוב יצירה נוספת שתצליח גם היא. היידן, שהיה כבר מבוגר, והחל להתעייף ממלאכת ההלחנה שלה הקדיש את מרבית כוחותיו וכישרונו ב-50 השנים האחרונות, היה נלהב פחות מן הרעיון, והוא ידע שיצירה נוספת בז'אנר הזה חייבת להיות מוצלחת לא פחות מקודמתה. היצירה אכן הייתה להצלחה עצומה מבחינת היידן, אך היא לא הייתה פופולרית כמו האורטוריה "הבריאה", שנחשבה בראשית המאה ה-19 ליצירתו הגדולה ביותר של המלחין.
היידן החל לעבוד על האורטוריה החדשה בשנת 1799. ואן-סוויטן הציע לברית עממית ולא דתית העוסקת בחיי הכפר, שחילופי עונות השנה יאירו אותם באופן מיוחד. לשם כך נבחרה פואמה אפית משנת 1726 של ג'יימס תומסון (James Thomson), סופר בריטי מתקופת ההשכלה. הפואמה דברה בעיקר בשבח ההשפעה שיש לחיי הכפר על נפש האדם ועל השתקפויות הטבע בנפשו של איש הכפר. הלברית הסופית והאורטוריה עצמה (בעיקר בעידודו של ואן-סוויטן) אכן מתייחסים לדברים באופן "קלאסי" יותר. זאת בזמן שהתנועה הרומנטית שכבר הייתה "מעבר לפינה" ראתה את האלמנט המיסטי-משהו של הטבע, ושל האמן שהטבע הוא בשבילו מקום מפלט, בדידות, ומקור השראה.
שלוש הדמויות המציגות הן בני כפר. סימון (Simon), איכר מבוגר (בס), לוקאס (Lukas), בנו (טנור), שבמהלך ההתרחשות מתאהב בהנה (Hanne סופרן).
הטקסט והמוזיקה
במהלך כתיבת היצירה ניטשו ויכוחים בין היידן לוואן סוויטן, על אופי הכתיבה ועל הטקסט. ואן סוויטן אפילו הרהיב עוז והתערב במוזיקה עצמה, והביע את רצונו שהמוזיקה תהיה ממש אילוסטרציה של הטקסט (אילוסטרציות שמוצאים בשפע רב יותר באורטוריה "הבריאה" הקודמת). היידן עמד על כך שיש לשנות את מקום העלילה מאזור כפרי-הררי, לכפר הנמצא במרחבים הפתוחים, ליד הכרמים והיקבים. ייתכן שמפני שהיה זה נוף שאיתו יכול היה להזדהות מאזור האחוזה של בית אסטרהאזי, או של כפר ילדותו, רוראו. הטקסט עצמו, הגרמני והאנגלי, כתובים בלשון מליצית, וההתרחשות בו נוטה להיות אידילית יותר מאשר נטורליסטית. לאחר סיום היצירה אמר היידן "היצירה התישה אותי. לא הייתי צריך לכתוב אותה מעולם". ייתכן מאוד שהדברים נאמרו עקב הוויכוחים הרבים עם ואן סוויטן ואולי אף עקב מצבו הבריאותי הירוד, אך אין ספק שהיצירה אכן הייתה עול כבד מדי בשביל היידן; אחריה הוא כתב רק את הרביעייה אופוס 103, (שאותה לא סיים מחמת תשישותו), את העיבודים שלו לשירי עם סקוטיים וולשיים, וכן עסק בעיבודים והוצאות של יצירותיו הקודמות.
היצירה הועלתה לביצועי טרום-בכורה בארמון שוורצנברג שבווינה ב-24 וב-27 באפריל וב-1 במאי 1801. לאחר מכן הועלתה שוב בפני החצר הקיסרית בווינה, ונפתחה ב"המנון הקיסר" של היידן ("Gott erhalte"), בשירתה של הקיסרית. ביצוע הבכורה הועלה ב-29 במאי 1801 באולם רדוטנזאל. היצירה הופצה אז בהוצאת ברייטקופף, ובסוף אותה שנה כבר הועלה ביצוע מחוץ לאוסטריה, בלייפציג. הביצועים הראשונים היו בהרכב קטן יחסית של כ-32 זמרי מקהלה ו-40 נגנים, בגלל בעיית צפיפות, ביצועים נוספים של האורטוריות של היידן בשנים שלאחר מכן בוצעו גם בהרכבים גדולים יותר.
למרות ההערה הנ"ל של היידן, ביצירה עצמה אין זכר למרירות, והיא חיונית מאוד, מבריקה ועשירה בהומור, כפי שהיידן מטיב להלחין.
.jpg)
תזמור
התזמורת לה כתובה היצירה כוללת: שני חלילים (השני מכפיל פיקולו באריה אחת), שני אבובים, שני קלרינטים, שני בסונים וקונטרה בסון. סקציית כלי המתכת מורחבת יחסית: 4 קרנות (ארבעתן יחד מנגנות רק בפרק אחד), שתי חצוצרות (פרק לפרק האחרון, בו מנגנות שלוש חצוצרות), ושלושה טרומבונים. בסקציית כלי ההקשה מנגנים בנוסף לטימפני, גם משולש וטמבורין (תוף מרים), דבר אשר תורם לאווירה של חגיגה כפרית בחלקים מסוימים ביצירה. סקציית כלי הקשת היא סטנדרטית וכוללת כינור ראשון וכינור שני, ויולה, צ'לו וקונטרבס. ברצ'יטטיבים מנגן גם פורטה-פיאנו[2].
באורטוריה "העונות", כמו גם באורטוריה "הבריאה", היידן מאפיין פרקים באופן מאוד צבעוני וייחודי בעזרת תזמור ומרקם. פרט לתפקיד ההולך וגדל של כלי הנשיפה ביצירות אלו, הקלרינט גם הוא מקבל תפקידים סולניים רבים, גם ליריים וגם וירטואוזיים. בסימפוניות לונדון האחרונות, למשל, אומנם יש כבר תפקיד לקלרינט, אך שם הוא כמעט תמיד מכפיל ומעשיר את התזמור.
מבנה
האורטוריה בנויה בארבעה חלקים, כאשר היידן מייחד כל חלק לעונה (היצירה פותחת בעונת האביב). ליצירה הזו יש מאפיינים רבים של אורטוריה, כמו למשל ההרכב המבצע, חלוקה, והרכבי הפרקים השונים, שהם: אריות וקטעי אנסמבל הסולנים, רצ'יטטיבים (מתוזמרים או סקו) וקטעים מקהלתיים גדולים ומרהיבים (Chorus) שבסופי כל "עונה" הם בדרך כלל פוגאליים. בניגוד לאורטוריה הקודמת, באורטוריה זו אין פוגות כפולות. לעיתים נוטים שלא להגדיר את היצירה כאורטוריה לכל דבר ועניין, משום שהיא מחולקת לארבעה חלקים (בניגוד לחלוקה המקובלת ל-2) והסיבה המרכזית – היא כתובה לפי טקסט חילוני, ואין בה אף ציטוט מכתבי הקודש הקאנוניים, גם אם לעיתים ישנם פרקים בעלי הקשר דתי.
סדר הפרקים
עם הערות בנוגע לטקסט, למוזיקה ולקשר ביניהם.
אביב – Der Frühling
מס' 1[3]: פתיחה – לארגו – ויואצ'ה
"הפתיחה מתארת את המעבר מן החורף לאביב."[4]
הפתיחה היא בסולם סול מינור, ומזכירה באופן מפתיע את התיבות הראשונות בקונצ'רטו "החורף" מתוך ארבע העונות מאת ויוואלדי.
רצ'יטטיב של הסולנים "Seht, wie der strenge Winter flieht"
המתאר את סיום החורף וראשית האביב.
מס' 2: מקהלה "!Komm, holder Lenz"
בני כפר, ובנות כפר, לסירוגין וביחד.
מס' 3: רצ'יטטיב של סימון "Vom Widder strahlt jetzt"
מס' 4: אריה של סימון "Schone eilet froh der Ackersmann"
זו האריה שבה משתתף הפיקולו. באריה הזו היידן מצטט את עצמו בתפקידיהם של הכלים הגבוהים. הציטוט המפורסם הוא בעצם הפרק השני מתוך סימפוניה מס' 94 "ההפתעה" מאת היידן. הנושא הקליט של הפרק הפך להיות מושא לשריקה ברחוב, כמו שמעיד אחד מחבריו של היידן בלונדון. היידן מתאר בעזרת הפיקולו את סימון האיכר שורק להנאתו את אותו נושא.
מס' 5: רצ'יטטבי של לוקאס "Der Landmann hat sein Werk vollbracht"
מס' 6: "תפילה" Bittgesang (שיר בקשות) - סולנים ומקהלה לסירוגין "!Sei nun gnädig, milder Himmel"
מס' 7: רצ'יטטיב של הנה "Erhört ist unser Flehn"
מס' 8: "שיר שמחה" Freudenlied. – סולנים ומקהלה לסירוגין עם מקהלה נוספת של נערים ונערות "O wie lieblich"
מס' 9: סיום חלק האביב – סולנים ומקהלה, לסירוגין וביחד "!Ewiger, mächtiger, gütiger Gott"
קיץ – Der Sommer
"הקדמה [תזמורתית] קצרה המתארת דמדומים לפני עלות החמה".
באבוב מופיעים קטעי סולו קצרים שמתארים קריאות של ציפורים, בתוך הרקע העמום שיוצרים כלי הקשת.
מס' 10: רצ'יטטיב של לוקאס וסימון "In grauen Schleier rückt heran"
מס' 11: אריה של סימון "Der muntere Hirt versammelt nun"
תיאור של רועי הצאן, עם "קריאות" של קרן שנשמעות ברקע.
מס' 12: סולנים ומקהלה, לסירוגין וביחד "Sie steigt herauf, die Sonne, sie steigt"
זריחת השמש, מתוארת בפעם השלישית לפחות ביצירתו של היידן. בפעם האחרונה, הוא עשה זאת באופן מבריק ונוגע ללב באורטוריה "הבריאה". שם הדבר נעשה בעזרת פתיחה איטית בתזמורת, ובאורטוריה "העונות", הסולנים נכנסים אחד אחרי השני ולוחשים "היא עולה", "היא באה" וכו', במהלך מלודי-כרומטי עולה. סימפוניית "הבוקר" (מס' 6) כונתה בשמה, מאחר שהיא נפתחת בפרק איטי שככל הנראה העלה אסוציאציה של זריחה באוזני שומעיה הראשונים. הפתיחה האיטית בסימפוניה מזכירה את הזריחה שבאורטוריה "הבריאה". בכל המקומות הללו הסולם הוא רה מז'ור.
מס' 13: רצ'יטטיב של סימון "Nun regt und bewegt sich alles umher"
מס' 14: רצ'יטטיב של לוקאס "Die Mittagsonne brennet jetzt in voller Glut"
מס' 15: "קווטינה" Kavatine של לוקאס "Dem Druck erlieget die Nater"
תיאור חום הקיץ. היידן משתמש בכלי קשת עם עמעם ובמרקם רב קולי דחוס, ובוחר בטמפו "לארגו" על מנת ליצור את תחושת הבל החום.
מס' 16: רצ'יטטיב של הנה "Willkommen jetzt, o dunkler Hain"
מס' 17: אריה של הנה "!Welche Labung für die Sinne"
מס' 18: רצ'יטטיב של סימון, לוקאס, והנה "O seht! Es steigt in der schwülen Luft"
תיאור הסערה המתקרבת.
מס' 19: מקהלה "!Ach, das ungewitter naht"
בפרק זה היידן מתאר סערת קיץ, ואף רעידת אדמה. זהו פרק דרמטי מאוד. התיאורים הצליליים, שינויי הדינמיקה הקיצוניים והקצב שבו מזכירים מאוד את פרק הסערה בסימפוניה "הפסטורלית" מאת בטהובן. הפרק נפתח באקורד מוקטן ומפורק בירידה בחליל יחיד, באופן שדומה בהחלט לפתיחת פרק "הסערה" La tempesta מתוך סימפוניית "הערב" (מס' 8) מאת היידן.
מס' 20: סיום חלק הקיץ - סולנים לחוד ובאנסמבל, ומקהלה "Die düstern Wolken trennen sich"
הסערה שוכחת.
סתיו – Der Herbst
הסתיו הוא החלק הארוך והרב-גוני ביותר ביצירה.
מס' 21: הקדמה – אלגרטו
"נושא ההקדמה הוא שמחת האיכר על קציר טוב"
רצ'יטטיב של הנה "Was durch seine Blüte"
מס' 22: רצ'יטטיב של לוקאס וסימון "Den reichen Vorrat fährt er nun"
מס' 23: סולנים לחוד ובאנסמבל, ומקהלה "So lohnet die Natur den Fleiβ"
פרק בשבחי העבודה והחריצות. היידן ווואן סוויטן רבו במשך ימים על נושא הפרק, כשוואן סוויטן צידד בנושא הזה ואף רצה שהוא היה מוטיב מרכזי ביצירה. הפרק מתוזמר באופן צבעוני במיוחד בכלי הנשיפה.
מס' 24: רצ'יטטיב של הנה, סימון ולוקאס "Seht, wie zum Haselbusche dort"
מס' 25: דואט של לוקאס והנה "!Ihr schönen aus der Stadt, kommt her"
חיזוריו של לוקאס אחר הנה.
מס' 26: רצ'יטטיב של סימון "Nun zeigt das entblöβte Feld"
מס' 27: אריה של סימון "!Seht auf die breiten Wiesen hin"
ברצ'יטטיב הקודם נפתחה סצנת הציד ביצירה. האריה הזו "מציירת" את השיטוט אחר הציד, את רחרוח הכלבים, את ההליכה שהולכת ומתגברת והופכת להיות ריצה. היידן מסמן פעמיים בפרטיטורה על הגברת הקצב (più mosso). עד שלפתע המוזיקה מפסיקה, על מנת לציין את החיה שלפתע נעצר. הצייד מתקרב אליו אט-אט ובשקט, וכל זאת מתואר בעזרת שינוי קצב ודינמיקה. הרגע שבו הציד מבחין מסומן על ידי פיציקטו בכלי הקשת, שלאחריו הציד מנסה לברוח, עד לכיתורו על ידי הציידים. ייתכן שהסצנה הזו עוררה בהיידן הזדהות מסוימת, מאחר שאחד התחביבים שלו בזמן שירותו באסתרהאזי היה ציד.
מס' 28: רצ'יטטיב של לוקאס: "Hier treibt ein dichter Kreis"
המשך סצנת הציד, בדומה לאריה הקודמת.
מס' 29: מקהלה של ציידים, כפריים וכפריות "Hört, hört das leute Getön"
הפרק המסיים והפומפוזי של סצנת הציד. הפרק מתאר את בואם של ציידים רבים ואת קול קרנות הציד. פרק זה פותח בארבע הקרנות באוניסון. אחר כך מצטרפים אליהם שלושת הטרומבונים ושאר כלי התזמורת, אך תרועת הקרנות מצלצלת לאורך הפרק כולו. אחרי בוא הציידים המקהלה שרה להם הלל. אין ספק שהשימוש המאסיבי בכלי המתכת, ובאופן כללי, איך שמצלצל הפרק כולו, חורגים מן הנורמות המעודנות יותר של התקופה הקלאסית. דבר דומה נעשה בסימפוניות של בטהובן, בסימפוניות המאוחרות של שוברט, ובאופרות של ובר. הפרק הספציפי הזה מצלצל דומה מאוד לשיר הציידים באופרה "הקלע החופשי" מאת ובר. אלמנט מעניין נוסף הוא מודולציה זריזה באמצע הפרק, בין הסולם הפותח, רה מז'ור, שהופך לפתע למי במול מז'ור. היידן לא חוזר שוב לרה מז'ור, אלא מסיים את הפרק בסולם החדש.
מס' 30: רצ'יטטיב של הנה, סימון ולוקאס "Am Rebenstocke blinket jetzt"
מס' 31: סיום חלק הסתיו - מקהלה "Juchhe! Juchhe! Der Wein ist da"
שיר הודיה על היין. פרק יחסית ארוך שמורכב מכמה שירים אחד אחרי השני. כולם בעלי אופי מאוד עממי ואפילו קצת גס, שמתאר את החגיגות הכמעט בכחנליות של הכפריים באירופה לפני בוא החורף הקר. בפרק זה משתתפים גם המשולש והטמבורין, ואפשר לשמוע גם אפקטים שמזכירים חמת חלילים וצלילי נקודת עוגב חזקים (Drones), בדומה לטריו מתוך הסימפוניה מס' 88 מאת היידן. מאוחר יותר, היידן חש חרטה קלה על הלחנת הפרק, משום שהוא נשמע לו וולגארי.
חורף – Der Winter
מס' 32: הקדמה, אדג'יו מה נון טרופו
"[ההקדמה] מתארת את הערפילים הכבדים עם בוא החורף"
מס' 33: רצ'יטטיב של סימון והנה "Nun senket sich das blasse Jahr"
מס' 34: קווטינה של הנה "Licht und Leben sind geschwächet"
שיר מעט מלנכולי על הקור והחשיכה ששוררים בחורף.
מס' 35: רצ'יטטיב של לוקאס "Geffeselt steht der breite See"
מס' 36: אריה של לוקאס "Hier steht der Wanderer nun"
מס' 37: רצ'יטטיב של לוקאס, הנה וסימון "So wie er naht, schallt in sein Ohr"
הרצ'יטטיב רומז בסופו על מוטיב ה"סיבוב", כהקדמה לשיר הבא:
מס' 38: "שיר הכישור" Spinnerlied" – לסולנים ומקהלה "Knurre, schnurre, knurre"
הטקסט היחיד באורטוריה שלא נכתב על ידי ואן סוויטן, אלא על ידי גוטפריד אוגוסט בירגר (Gottfried August Bürger). הפרק כתוב בצורת שיר בתים, ובו חוזר מוטיב ה"סיבוב" של גלגל המים. המוטיב דומה מאוד לזה שאחר כך שוברט יעשה בו שימוש בשירו המפורסם "גרטכן על-יד הכישור" ובשיר ללא מילים בעל אופי דומה של מנדלסון. ה"עממיות" מודגשת בשיר גם בעזרת הרמון שהוא לעיתים קצת מודאלי ופשטני. בסיום השיר הגלגל אט-אט נעצר, כשהיידן מתאר זאת בעזרת ריטנוטו (האטה) מולחן על ידי הגדלת הערכים הרתמיים, החלשת הדינמיקה ודילול התזמור עד לפיאניסימו בכלי הקשת.
מס' 39: רצ'יטטיב של לוקאס "Abgesponnen ist der Flachs"
מס' 40: שיר של הנה עם מקהלה "Ein Mädchen, das auf Ehre hielt"
גם השיר הזה בנוי כשיר בתים, והוא מעין דואט בין הנה למקהלה. הנה שרה על הלבטים (שלה עצמה) כלפי הבחור שהיא אוהבת, ואחרי כל בית זוכה למענה מן המקהלה.
מס' 41: רצ'יטטיב של סימון "Vom dürren Osten dringt"
מס' 42: אריה של סימון "Erblicke hier, betörter Mensch"
שיר מלנכולי ומהורהר של סימון, שככל הנראה מדבר על נעוריו הרחוקים. כשהוא נזכר בקיץ ובדברים חיוביים אחרים מצעירותו, המוזיקה הופכת פתאום לעליזה, אך נעצרת כשהוא אומר "הכל נעלם כמו חלום, רק האמת נותרה", פילוסופיה כפי שבא היטב לידי ביטוי בספר "קהלת". ייתכן שהטקסט הזה משקף במקצת את הלך רוחו של היידן, שהיה כבר מבוגר וחלש, וגם דתי מאוד. הרצ'יטטיב הבא מדגיש את התפישה הדתית הזו, שגם מסיימת את היצירה בפרק המקהלה הבא.
מס' 43: רצ'יטטיב של סימון "Die bleibt allein"
"...[האמת] שנותרה לבדה"
מס' 44: סוף החורף וסיום היצירה - סולנים, ומקהלה כפולה "Dann bricht der groβe Morgen an"
המלנכוליה של הפרקים האחרונים הוחלפה בעליצות והודיה לאל. פרק הסיום הזה הוא סטנדרטי ומסורתי. הוא בסולם דו מז'ור, שהוא הסולם המסורתי שבסיומי אורטוריות (האורטוריה "הבריאה" מסתיימת באופן חריג בסי במול מז'ור, וחוקרים העלו השערות שונות לגבי הבחירה הזו של היידן). חלקו האחרון של הפרק הוא פוגה, שמסתיימת, כנהוג, באמירת "אמן" על צליל הטרצה.
לקריאה נוספת
- קארל שומאן, Joseph Haydn's "The Seasons" - an oratorio at the turning-point
- ה. צ'. רובינס לנדון, Haydn: Chronicle and Works. הוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, 1980-1976
הערות שוליים
העונות35606359Q970337