המתנה בין בשר לחלב
המתנה בין בשר לחלב בהלכות כשרות, היא תקנת חכמים המחייבת המתנה בין אכילת מאכלי בשר למאכלי חלב (במקרה הפוך שטיפת פה והמתנה קלה תספיק). יסודו של דין זה הוא דרבנן, ובמהלך הדורות נוספו לו חלקים נוספים, חלקם מתוקף מנהג.
רקע
מדין התורה, נאסרה רק אכילת בשר וחלב שהתבשלו יחדיו, בעוד אכילת בשר וחלב שלא התבשלו יחדיו (ואינם חמים עד כדי כך שיחשבו כמבשלים זה את זה כעת) או אכילתם זה אחר זה - מותרת. חז"ל אסרו אכילת בשר וחלב יחדיו גם כאשר לא התבשלו יחדיו.
סוגיות הגמרא
בגמרא[1] מובאות שתי סוגיות העוסקות באכילת מאכלי חלב לאחר אכילת מאכלי בשר, ולהפך.
הסוגיה הראשונה עוסקת בפעולות הנדרשות על מנת לאכול מאכלי חלב לאחר מאכלי בשר (ולהפך), ובה מובא כי אדם יכול לאכול בזה אחר זה (אך לא בבת אחת) בשר עוף ומאכלי חלב ללא צורך בנקוי ידיים ופה מהמאכל הקודם. לעומת זאת, הרוצה לאכול בשר בהמה ומאכלי חלב בזה אחר זה, עליו לנקות את פיו ואת ידיו ('קינוח והדחה') משיירי המאכל הקודם. סיבת ההחמרה בבשר בהמה נעוצה בכך שבשר בהמה אסור מהתורה להאכל מבושל עם חלב, בניגוד לבשר עוף האסור רק מדרבנן. דין זה מובא כדעת בית שמאי ובית הלל. ניקוי הפה יכול להעשות על ידי אכילת כל מאכל, למעט מאכלים רכים ודביקים כדוגמת: קמח, תמרים וירקות.
הסוגיה השנייה דנה בהמתנה בין אכילת מאכלי בשר למאכלי חלב, ובה מובאת דעת רב חסדא כי יש להמתין פרק זמן מסוים בין אכילת בשר בהמה לגבינה, בעוד אין צורך בהמתנה במקרה ההפוך של אכילת גבינה ואחריה בשר בהמה. בהמשך הגמרא מובאים דברי מר עוקבא המתאר כי הוא ממתין בין אכילת בשר לאכילת מאכלי חלב מרחק של סעודה, בעוד אביו המתין כיממה בין אכילת בשר למאכלי חלב. בסוגיא מובא גם כי חתיכות בשר שנתקעו בין השיניים, נחשבות לבשר.
יישוב שתי הסוגיות
בין שתי הסוגיות ישנה סתירה לכאורה, שכן בעוד לפי הסוגיה הראשונה ישנו צורך בניקוי הפה והידיים, על מנת לאכול מאכלי חלב לאחר מאכלי בשר בהמה, ומנגד אין צורך בהמתנה, לפי הסוגיה השנייה ישנו צורך בהמתנה, ומנגד אין צורך בניקוי הפה והידים.
התוספות[2] (שעוסק בשאלה אחרת, אך תשובותיו עונות גם על סתירה זו) מביא 2 הסברים לסתירה:
- על פי ההסבר הראשון, הסוגיה הראשונה בה מובא שדי בניקוי הפה והידים, עוסקת באכילת מאכלי חלב ולאחריהם מאכלי בשר, בעוד הסוגיה הדורשת המתנה, עוסקת באכילת מאכלי בשר ולאחריהם מאכלי חלב. על פי הסבר זה אין מחלוקת בין הסוגיות, מאחר שכל אחת עוסקת במקרה אחר.
- על פי ההסבר השני (מובא בשם רבינו תם ובעל הלכות גדולות), הסוגיה השנייה הדורשת המתנה היא במקרה ולא נעשה ניקוי הפה והידיים. על פי הסבר זה, כדי לאפשר אכילת מאכלי בשר ולאחריהם מאכלי חלב יש צורך בניקוי הפה והידיים או בהמתנה, אך במקרה ההפוך מותר לאכול מאכלי חלב ולאחריהם בשר ללא כל הגבלה. על פי הסבר זה הסוגיות אינן חולקות זו על זו על אף שהן עוסקות באותו מקרה, היות שהן אינן שוללות אחת את השנייה אלא מוסיפות אחת על השנייה.
הרמב"ם[3] מקבל את החילוק העקרוני המובא בתירוץ הראשון בתוספות, לפיו בין אכילת בשר למאכלי חלב יש צורך בהמתנה, בעוד במקרה ההפוך יש צורך בניקוי הפה והידיים.
סיבת הצורך בהמתנה
ישנה מחלוקת ראשונים לגבי סיבת הצורך בהמתנה בין אכילת בשר למאכלי חלב. לפי רש"י[4] הסיבה היא השומן הנמצא בבשר, הנדבק בפה ומחזיק את טעם הבשר בו. לפי הרמב"ם[5], הסיבה היא חתיכות בשר הנשארות בין השיניים ואינן מוסרות באמצעות ניקוי הפה.
דעות הפוסקים בהמתנה בין בשר לחלב
מרבית הפוסקים קבעו את דעתו של מר עוקבא להלכה, לפיה יש צורך בהמתנה בין אכילת בשר בהמה למאכלי חלב "מסעודה לסעודה" (ראו בהמשך לגבי המשמעות המעשית של ביטוי זה), כאשר ישנה מחלוקת האם ניקוי הפה והידיים יכול לשמש כתחליף להמתנה, הנובעת מהמחלוקת בין שני ההסברים לגבי הסתירה בין סוגיות הגמרא. דעת הרמב"ם, הטור והשו"ע היא כי יש צורך דווקא בהמתנה, בעוד דעת הרמ"א היא כי די בניקוי הפה והידיים משיירי המאכל יחד עם ברכת המזון (המציין את סיום הסעודה), על מנת להתיר מיידית אכילת מאכלי חלב לאחר אכילת בשר (אך הרמ"א מציין גם כי המנהג בתקופתו הוא להמתין שעה בין בשר לחלב).
שיעור זמן ההמתנה
ישנה מחלוקת לגבי שיעור זמן ההמתנה הנדרש בין אכילת בשר בהמה למאכלי חלב, המאוזכרת בסוגיית הגמרא כ־'מסעודה לסעודה'. דעת הרמב"ם, הרשב"א, הרא"ש והטור היא כי מדובר בשיעור זמן אחיד של 6 שעות (הפרש הזמן הקבוע בין סעודה לסעודה באופן רגיל), בעוד דעת התוספות, המרדכי (בשם ראבי"ה), הגהות מימוניות והגהות אשר"י היא כי כוונת הביטוי היא לאסור אכילת מאכלי חלב בהמשך לסעודה בה נאכלו מאכלי בשר, אכילה שתהיה מותרת רק בסעודה חדשה, ולא לקבוע זמן המתנה קצוב. על כן, זמן ההמתנה יסתיים כאשר האדם ישב לאכול סעודה חדשה, אפילו כעבור זמן קצר מסיום הסעודה הראשונה.
מחלוקת זו מצאה את ביטויה במחלוקת ההלכתית בין השו"ע הסובר כי יש להמתין 6 שעות, והרמ"א, המביא בדבריו 3 דעות "ויש אומרים דאין צריכין להמתין שש שעות רק מיד אם סלק ובירך ברכת המזון מותר על ידי קנוח והדחה והמנהג הפשוט במדינות אלו להמתין אחר אכילת הבשר שעה אחת ואוכלין אחר כך גבינה מיהו צריכים לברך גם כן ברכת המזון אחר הבשר דאז הוי כסעודה אחרת דמותר לאכול לדברי המקילין אבל בלא ברכת המזון לא מהני המתנת שעה ... ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה וכן נכון לעשות". מחד, מעיד הרמ"א שהמנהג הרווח להמתין רק שעה (נחלקו הש"ך והט"ז נאם צריך קנוח והדחה) אולם כותב שנכון להחמיר שש שעות. כלומר נראה מדבר שהיו אנשים בתקופתו שנהגו להמתין פחות אך הוא פסק בסופו של דבר שהזמן הנכון להמתין הוא כ6 שעות .
(2 הראשונות מבוססות על הדעה החולקת): דעה המסתפקת בזמן כל שהוא (יחד עם ניקוי הפה והידיים, וברכת המזון), דעה המסתפקת בהמתנה של שעה בלבד, ובתנאי שהסועדים בירכו ברכת המזון, כך שהתחילה סעודה חדשה (הרמ"א מעיר גם כי כך המנהג בתקופתו), ולבסוף את הדעה המחייבת המתנה של 6 שעות, כמותה ממליץ הרמ"א לנהוג[6].
ישנן דעות שונות בשאלה האם 6 השעות הן שעות קבועות או זמניות.
ישנה מחלוקת האם ניתן לחשב זמן 6 השעות מסוף אכילת הבשר בתוך הסעודה, או דווקא מסוף הסעודה שבה נאכל הבשר[7]. למחלוקת זו אין משמעות לגבי הדעות המצריכות המתנה של שעה, בהן הזמן נמדד בכל מקרה מסוף אכילת בשר[8].
מנהגים
המנהג שהיה נפוץ במדינות אשכנז בימי הביניים, היה להמתין שעה אחת[9]. רבי ישראל איסרלן (בעל תרומת הדשן) סבור שאין לזה מקור הלכתי, וזוהי פשרה בין הדעות שאנשים עושים מדעתם[10]. אולם בספר הזוהר מופיע עונשו של מי שאוכל בשר וחלב בשעה אחת או בסעודה אחת[11] וכנראה זה מקור המנהג. כתב על זה המהרש"ל: "כל מי שיש בו ריח תורה ראוי לו להחמיר להמתין שש שעות".
המנהג הנפוץ ביותר כיום הוא להמתין שש שעות. במוסדות רבים (ביניהם ישיבות) פער הזמן בין סוף ארוחת הצהריים לתחילת ארוחת הערב קטן מ־6 שעות, והנוהג בהם הוא המתנה של 5 שעות ומשהו (או 5 שעות וחצי), בין השאר בהתבסס על הכלל ההלכתי "מקצתו ככולו", מנהג זה מתבסס על לשון הרמב"ם שכתב להמתין "כמו שש שעות"[12]. מנהגים נוספים הממשיכים להתקיים באופן מצומצם הם המתנה של 4 שעות, 3 שעות (יוצאי יהדות גרמניה ואוסטריה), שעתיים ושעה אחת (יוצאי יהדות הולנד).
המתנה לאחר אכילת בשר עוף
על פי סוגיות הגמרא המתירות אכילת מאכלי חלב לאחר בשר עוף ללא המתנה או ניקוי, הרמב"ן והרא"ה מתירים לאכול גבינה אחרי בשר חיה ועוף בלא נטילת ידיים וניקוי הפה[13].
דעת הרמב"ם היא שיש צורך בהמתנה בין בשר עוף למאכלי חלב כמו בין בשר בהמה לחלב, וכן דעות הטור, השו"ע והרמ"א, כאשר זמן ההמתנה לאחר אכילת בשר עוף הוא בהתאם לדעותיהם במחלוקת לגבי זמן ההמתנה לאחר אכילת בשר בהמה (המתנה 6 שעות או המתנה של זמן קצר / שעה). עם זאת, גם במקומות בהם נקבע כי אין צורך בהמתנה לאחר אכילת בשר עוף (בהתאם לדעה המתירה), מוזכר כי מנהג העם הוא להחמיר ולהשוות אכילת בשר עוף לבשר בהמה[14]. בקרב יהדות תוניסיה נהוג לחלק בין בשר עוף לבשר בהמה, כאשר לבשר עוף ממתינים 3 שעות ולבשר בהמה ממתינים 6 שעות. מקור המנהג הוא הכלל "אין עושים תקנה לתקנה"[15], מאחר שאיסור אכילת בשר עוף וחלב הוא תקנה, והרחקה של 6 שעות היא תקנה, הרי שאיננו יכולים להחיל את התקנה על התקנה.[דרוש מקור]
המתנה לאחר אכילת תבשיל בשר ללא הבשר
ישנה שאלה הנידונה בפוסקים לגבי אדם שאכל מאכל שנתבשל עם חתיכות בשר, אך לא אכל את חתיכות הבשר, אם נחשב כאוכל בשר או לא לעניין המתנה שלאחר האכילה עד לאכילת מאכל חלבי.
דעת השולחן ערוך היא שאין צורך בהמתנה במקרה זה (ורק דן שם אם צריך נטילת ידיים או לא)[16], בעוד דעת הרמ"א היא כי יש להמתין במקרה זה כמו אחרי אכילת בשר, וכן דעת הרב עובדיה יוסף בילקוט יוסף (סימן פט' סעיף לג').
המתנה בין מאכלי חלב לבשר
על פי שני ההסברים ביישוב סוגיות הגמרא, המקרה של אכילת מאכלי חלב ולאחריהם מאכלי בשר הוא קל יותר מהמקרה ההפוך של אכילת מאכלי בשר ולאחריהם מאכלי חלב. על פי ההסבר הראשון (שבעקבותיו הלכו הרמב"ם, הטור והשו"ע), די בניקוי הפה והידיים ('קינוח והדחה', ניקוי הידיים נדרש כאשר אכל בידיו וללא סכו"ם) משאריות מאכל החלב, על מנת להתיר לאכול בשר לאחריו. על פי ההסבר השני, כלל אין צורך בניקוי.
הרמב"ם, ההולך לפי הסבר הראשון ביישוב הסוגיות ודורש ניקוי פה וידיים בין מאכלי חלב לבשר, פסק גם כי דין זה תקף לגבי בשר בהמה, אך אין צורך בניקוי קודם לאכילת בשר עוף, וכך גם דעת השו"ע. מנגד, הרא"ש[17] כתב כי המנהג הוא להשוות בין אכילת בשר בהמה לבשר עוף, ועל כן יש צורך בניקוי והדחה גם בין מאכלי חלב לבשר עוף.
יש שהחמירו[18] שלא מספיק קינוח והדחה, לאכילת בשר אחר חלב, ונצרך גם המתנה של שעה או חצי שעה[19], וסעודה אחרת.
פינוי שאריות אוכל והחלפת מפה
בנוסף יש צורך לפנות את כל המאכלים שאכלו ביחד עם הגבינה, וכן להחליף את המפה וכלי האוכל[20].
קינוח והדחה
ניקוי הפה משאריות המאכל הקודם נעשה באמצעות אכילה ('קינוח') של מזון כל שהוא (כדוגמת פרוסת לחם), שעל ידו יתנקה הפה מהשאריות, ושתיית משקה כל שהוא ('הדחה') בנוסף לאכילה. ה'קינוח' יכול להיעשות על ידי כל מאכל, למעט מאכלים רכים ודביקים.
אכילת בשר לאחר גבינה קשה
ברמ"א מובאת דעה המחמירה באכילת מאכלי בשר לאחר גבינה קשה, ומחילה עליה את גדרי ההמתנה של אכילת מאכלי חלב לאחר בשר (הדעה החולקת מסתפקת בניקוי הידיים והפה). הרמ"א ממליץ להחמיר כדעה הראשונה.
גבינות קשות המצויות בזמנינו
מצויות כיום גבינות המתיישנות שישה חודשים ויותר, כגון גבינת קשקבל ופרמזן[21], ובהם אין ספק שיש להחמיר כגבינות הקשות שהיו מצויות בזמנם, אולם מצויות גם גבינות שאינם מתיישנות בשיעור הזמן הנ"ל, הנפוצה שבהם היא גבינה צהובה, ובדינה נחלקו פוסקי זמננו. יש שנקטו שמפני שמעבירים אותה תהליך כימי הדומה בהשלכותיו ליישון שהיה נהוג בעבר[22] או מפני שהמציאות בעניין משתנה מעת לעת[23] יש להחמיר בה להמתין שש שעות לדעת הרמ"א, ויש שנקטו להקל בזה[24], ויש שנקטו להקל בדיעבד בהמתנת שעה[25], ובדעת הרב שלמה זלמן אוירבך נאמרו שמועות סותרות[26].
תבשיל חלבי
מותר לאכול בשר לאחר אכילת תבשיל חלבי (מאכל שהתבשל יחד עם חלב, אך אינו מכיל אותו כעת), גם לפי הדעה המחמירה במקרה ההפוך של תבשיל בשרי.
חזקת בשרי וחזקת חלבי
מאכל שבושל ללא בשר בכלי ששימש קודם לכן לבישול בשר (מאכל כעין זה מכונה "בחזקת בשרי"), אינו נחשב כבשר לעניין המתנה, ומותר לאכול אחריו מאכלי חלב ללא הגבלה. דין זה נכון גם במקרה ההפוך, אכילת בשר לאחר אכילת מאכל "בחזקת חלבי".
קישורים חיצוניים
- הרב יוסף אפיריון, המתנה בין בשר לחלב, באתר "ישיבה", תשע"ג
- אביעד ברטוב, המתנה בין בשר לחלב, אתר בית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון
- המתנה בין בשר לחלב - חלק א', חלק ב', הרב אריה דוד וסרמן, אתר שטייגן
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ד עמוד ב',תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ה עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ד עמוד ב', תוספות ד"ה 'עוף וגבינה'
- ^ רמב"ם, משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות פרק ט' הלכות כה - כז
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ה עמוד א' ד"ה 'אסור לאכול גבינה
- ^ משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות פרק ט' הלכה כח
- ^ שולחן ערוך,יורה דעה, הלכות בשר בחלב, סימן פט
- ^ הדעה האוסרת הובאה ברבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, יורה דעה, סימן פ"ט, סעיף ד', הדעה המתירה הובאה בקיצור שולחן ערוך ילקוט יוסף
- ^ רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, יורה דעה, סימן פ"ט, סעיף ז'
- ^ רמ"א יורה דעה פט, א
- ^ הגהות שערי דורא סימן עו, ב
- ^ משפטים קכה, א
- ^ "מי שאכל בשר בתחלה, בין בשר בהמה בין בשר עוף, לא יאכל אחריו חלב עד שיהיה ביניהן כדי שיעור סעודה אחרת, והוא כמו שש שעות, מפני הבשר של בין השינים שאינו סר בקינוח" (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות ט כח).
- ^ וכך נהגו תלמידי הרמב"ן כפי שהובא בספר מגן אבות למאירי פרק ט
- ^ מוזכר כבר בתוספות - תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ד עמוד ב', תוספות ד"ה 'עוף וגבינה'
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ה' עמוד ב'.
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן פ"ט, סעיף ג'
- ^ מובא בטור יורה דעה סימן פ"ט
- ^ בית יוסף, אורח חיים, סימן קע"ג, כנסת הגדולה הגה"ט סקי"ח.
- ^ מטה ראובן סימן קפ"ו
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן פ"ט, סעיף ד'
- ^ בנתיב החלב, א', עמוד 100
- ^ קובץ תשובות לרבי יוסף שלום אלישיב, א, נח
- ^ רבי שמואל וואזנר, שבט הלוי, ב, לה
- ^ רבי ישראל יעקב פישר, אבן ישראל, ט, סח. וכן הביא במשנה הלכות, טז, ט, בשם רבי משה פיינשטיין.
- ^ רבי משה שטרנבוך, תשובות והנהגות, ב, שפח
- ^ בהליכות שלמה, שבועות, יב,יג, ובקובץ מהדרין, יב, עמוד פח, נקטו להחמיר בשמו. ולעומת זאת במוריה תשנו, טבת, עמוד עט, נקטו להקל בשמו.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
