המערכה בנורווגיה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף המערכה בנורבגיה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

המערכה בנורווגיה
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
תאריכים 9 באפריל 19408 ביוני 1940 (8 שבועות ו־5 ימים)
קרב לפני המלחמה המדומה
קרב אחרי המערכה על צרפת
מקום נורווגיה
תוצאה ניצחון גרמני
הצדדים הלוחמים

גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית גרמניה הנאצית

דנמרקדנמרק דנמרק
נורווגיהנורווגיה נורווגיה
בריטניהבריטניה בריטניה
צרפתצרפת צרפת
פוליןפולין כוחות פולין במערב

מפקדים
כוחות

תשע דיוויזיות
אגד ארטילרי
חטיבת חיל רגלים ממונעת
סה"כ כ-120,000 חיילים

נורווגיה: שש דיוויזיות כ-60,000 חיילים
דנמרק: שתי דיוויזיות כ-14,500 חיילים
צרפת ובריטניה: כ-35,000 חיילים
סה"כ כ-109,500 חיילים

אבדות

3,800 הרוגים, 1,600 פצועים

6,200 חיילים הרוגים, 400 אזרחים נורווגים הרוגים

הערים בהן נחתו חיילים גרמנים במהלך הפלישה

המערכה בנורווגיה (נקראת גם מבצע וסריבונג) הייתה העימות הצבאי הראשון בין בעלות הברית בריטניה וצרפת לגרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה. המערכה החלה ב-9 באפריל 1940 עם פלישת כוחות גרמניים לדנמרק (שנכנעה ונכבשה בתוך מספר שעות), ולנורווגיה, והסתיימה לאחר חודשיים של קרבות בין הצבא הנורווגי וכוחות בעלות הברית מצד אחד, והצבא הגרמני מהצד השני, בניצחון של גרמניה הנאצית, עם כיבוש נרוויק על ידי הגרמנים ב-8 ביוני.

מניעים לפלישה

היו מספר מניעים לפלישה הגרמנית לנורווגיה. הסיבה הראשונה הייתה החשש הגרמני מכיבוש נורווגיה על ידי הבריטים, דבר שיפגע באספקת עפרות הברזל משוודיה לגרמניה, מכיוון שאספקה זו עברה בעונת החורף בנתיב יבשתי משוודיה לנרוויק שבנורווגיה, ומשם לגרמניה דרך המים הטריטוריאליים של נורווגיה. חשש זה התגבר עם הפלישה הסובייטית לפינלנד וכוונותיהן של בעלות הברית לשלוח משלחת צבאית לסיוע הפינים שתעבור דרך נורווגיה ובכך תנתק את קווי האספקה הגרמנים.

כמו כן, מאז תחילת המלחמה היה קיים לחץ מצד מפקד הצי הגרמני (הקריגסמרינה), אריך רדר, להוציא לפועל מבצע לכיבוש נורווגיה לשם לכידת נמליה והפיכתם לבסיסים למען הצי הגרמני, דבר שינתק את קווי הסגר הימיים של הבריטים על גרמניה ויפתח את האוקיינוס האטלנטי בפני כלי שיט גרמנים ובכך יאפשר לבצע הסגר על האיים הבריטים.

הכנות לפלישה

בעזרתם של אריך רדר ואלפרד רוזנברג הצליח הפוליטיקאי הנורווגי וידקון קוויזלינג, מנהיג הנאציונל סמלינג (מקבילתה של המפלגה הנאצית בנורווגיה), להיפגש עם הפיהרר והקנצלר, אדולף היטלר. בפגישה הבטיח קוויזלינג להיטלר שחלק גדול מהצבא הנורווגי נאמן לו ויהיה מוכן לשתף פעולה עם גרמניה במקרה של פלישה גרמנית. היטלר התרשם מקוויזלינג, אולם בשלב זה הסתפק בהעברת כספים למפלגתו כדי לחזק את התעמולה הפרו-גרמנית בנורווגיה. אחת הסיבות לדחיית הפלישה הייתה חילוקי דעות בין ראשי הצי, שסברו שבריטניה מתכננת מבצע לכיבוש נורווגיה, לבין ראשי ה-OKW, שסברו שאין כל חשש לפלישה בריטית לנורווגיה ולעת עתה מוטב שהיא תישאר נייטרלית.

ב-14 בפברואר 1940 שייטה הספינה הגרמנית אלטמרק במים הטריטוריאליים של נורווגיה תוך שהיא נושאת שבויים בריטים. המשחתת הבריטית אה"מ קוזאק תקפה את הספינה ושחררה מאות שבויים בריטים, תוך שנורווגיה עצמה לא נקטה שום פעולה מלבד הגשת מחאה. דבר זה הבהיר להיטלר שנורווגיה לא תתנגד להפרת ריבונותה מצד בריטניה והגביר את חששו מחסימת נתיב האספקה הגרמני במימיה של נורווגיה.

היטלר מינה את הגנרל ניקולאוס פון פאלקנהורסט לאחראי על תכנון הפלישה, וזה הגיש להיטלר את תוכנית הפלישה ב-21 בפברואר. על פי התוכנית, תוקצה דיוויזיה גרמנית אחת לשם כיבוש כל אחד מנמליה החשובים של נורווגיה - אוסלו, כריסטיאנסנד, ברגן, טרונדהיים ונרוויק.

המניע העיקרי לפלישה הוסר ב-12 במרץ 1940 כשהמלחמה הסובייטית-פינית הגיעה לקיצה, אולם היטלר היה נחוש בדעתו לפלוש לנורווגיה גם בלי הצדקה מדינית.

מהלך הפלישה

ב-9 באפריל 1940 התחילו כוחותיה של גרמניה בפלישתם לנורווגיה. באותו הזמן הגיש שגריר גרמניה באוסלו אולטימטום שבו הוא דורש שממשלת נורווגיה תקבל בברכה את כוחות הוורמאכט לשם "הגנה" מפני פלישה אנגלו-צרפתית. כעבור כמחצית השעה ממשלת נורווגיה דחתה את האולטימטום הגרמני והכריזה על כוונתה להילחם בפולשים.

כאשר הגרמנים נחתו בנרוויק נכנע להם מפקד חיל המצב המקומי קולונל קונראד סונדלו שהיה תומכו המושבע של קוויזלינג. הצי הנורווגי גילה התנגדות, אולם שתי ספינותיו במקום טובעו על ידי הצי הגרמני. כיבושה הסופי של נרוויק בידי הגרמנים הושג רק אחרי קרבות ימיים בנמל שלה ובפיורד שלו "אופוט" (Ofotfjord) עם הצי הבריטי, וקרבות יבשתיים בהרים המקיפים את העיירה הצפונית עם כוחות נורווגים וכוחות של בעלות הברית, שהתרחשו מ-9 באפריל עד 8 ביוני 1940. בתחילת הקרבות האלה ספגו הגרמנים מפלה, אולם ידם הייתה על העליונה לאחר מתקפות הנגד שלהם, (כפי שיתואר בהמשך)[1]. .

העיר טרונדהיים נפלה בקלות; ספינות הצי הנורווגי לא התנגדו לכוחות הפולשים ומלבד כמה מבצרים שנלחמו במשך שעות מספר, הנמל נלכד ללא כל קושי.

בברגן ההתנגדות הייתה יותר קשה; הסוללות שהיו מופקדות על הגנת הנמל פתחו באש ופגעו קשות בסיירת "קניגסברג" וספינה נוספת, אולם חיילים גרמנים שהצליחו לנחות מכלי שיט אחרים כבשו את העיר עד הצהריים. בשעה זאת הגיע כוח בריטי לעזרת הנורווגים ומפציצים טיבעו את ה"קניגסברג". צי בריטי המורכב משבע משחתות וארבע סיירות עמד להיכנס לקרב עם הצי הגרמני הקטן ממנו, אולם הוא נסוג בעקבות חשש הבריטים ממוקשים ימיים וממפציצי הלופטוואפה, חיל האוויר הגרמני.

צנחנים גרמנים לכדו את שדה התעופה בסולה, דבר שנתן למפציצים הגרמנים יתרון על הכוחות הבריטים וסיכל כל ניסיון בריטי להנחית כוחות במספרים גדולים.

הצי הגרמני שתקף את כריסטיאנסנד נהדף פעמיים על ידי המגנים הנורווגים, שאף גרמו נזק כבד לסיירת "קארלסרואה" שהובילה את ההתקפה, אולם ביצורי המגנים הושמדו בהפצצה של הלופטוואפה והעיר נכבשה על ידי הכוחות הגרמנים.

ההתקפה הגרמנית באוסלו נהדפה. הצי הנורווגי הצליח להטביע את הסיירת הכבדה בליכר, שבין 1,600 נוסעיה שטבעו היו סוכני גסטפו ופקידי מינהלה שהיו אמורים לאסור את המלך הוקון השביעי והממשלה ולהתקין בנורווגיה משטר כיבוש. הצי הצליח בנוסף להכריח את אוניית המערכה זוטא ליצו לסגת אחרי שספגה פגיעות. למרות זאת כוח קטן של צנחנים גרמנים הצליח לכבוש את אוסלו, אולם לא לפני שהמלך והממשלה, יחד עם הזהב שהיה מאוחסן בבנקים ומסמכי משרד החוץ, הצליחו להימלט לצפון המדינה.

הציר הגרמני באוסלו קורט ברוייר ביקש להיפגש עם הוקון, על פי הוראתו של שר החוץ יואכים פון ריבנטרופ. ראש ממשלת נורווגיה הסכים בתנאי שהוורמאכט ייסוג דרומה כדי להבטיח את ביטחונו של המלך, אך ברוייר סירב. הגרמנים ניסו ללכוד את המלך באמצעות שתי פלוגות צנחנים. בקרב שהתפתח בבאמאר הסב הצבא הנורווגי אבדות כבדות לגרמנים והם אולצו לסגת.

בעקבות כישלון הניסיון ללכוד את המלך נפגש איתו ברוייר באלווארום ב-10 באפריל 1940 וניסה לשכנע אותו להשפיע על ממשלתו שתיכנע. למרות ניסיונותיו של ברוייר, ניסיונו לשכנע את הוקון למנות את קוויזלינג לראש ממשלה ולהפסיק את הלחימה נכשלו. אחרי הפגישה, בעת שנאם לפני ממשלתו, שלל המלך מכל וכל את תנאי הגרמנים ואף אמר שאם הממשלה תקבל אותם הוא יתפטר מתפקידו. הממשלה החליטה על המשך ההתנגדות לפלישה.

הגרמנים עשו עוד מספר ניסיונות לשכנע את המלך וממשלתו להיכנע וכשאלו כשלו, החליטו לחסל אותם. ב-11 באפריל 1940 להק מפציצי לופטוואפה נשלח לכפר ניבארגסונד, בו שהו אנשי הממשלה. הלופטוואפה הפציץ את הכפר עד שהושמד לגמרי, אולם למזלם של המלך וממשלתו הם הצליחו למצוא מקלט ביער סמוך כששמעו את המפציצים הבאים. לאחר עזיבת המטוסים המלך וממשלתו החליטו לסגת צפונה לכיוון ההרים.

בינתיים הבריטים המשיכו להילחם בכוחות הפולשים. ב-10 באפריל 1940 כוח ימי בריטי של 5 משחתות נכנס לנמל נרוויק והצליח להטביע שתיים מתוך חמש המשחתות הגרמניות, לגרום נזק לאחרות ולהשמיד את כל ספינות האספקה הגרמניות מלבד אחת. ביציאה מהנמל נפגשו עם כוח של חמש משחתות גרמניות שגרמו לטיבוען של שתיים מאלו הבריטיות, בעוד שהשאר הצליחו להימלט אל הים הפתוח.

הבריטים ערכו התקפה נוספת על נרוויק ב-13 באפריל 1940, בהובלת אוניית הקרב אה"מ וורספייט ומספר משחתות. הכוח הבריטי השמיד את זה הגרמני וגרם לבהלה ואי סדר בקרב חיל המצב הגרמני בעיר. הבריטים לא השכילו לנצל את ההזדמנות לכיבוש העיר, ובמקום זה בחרו להנחית את הכוח שלהם בהארסטאד, שהייתה בשליטה נורווגית ובמרחק 35 מיל צפונית לנרוויק.

כוחות בריטים וצרפתים נחתו מצפון ומדרום לטרודנהיים ב-20 באפריל 1940 במטרה להתקיף אותה, אולם זנחו את תוכניתם בשל חימושם הקל והפצצות הלופטוואפה. הם החליטו להצטרף לצבא הנורווגי בראשותו של קולונל אוטו רוגה, שנלחם כדי לעצור את ההתקדמות הגרמנית מאוסלו.

התנגשות ראשונה בין כוחות קרקע בריטים לגרמנים התרחשה בלילהאמר ב-21 באפריל 1940. הכוח הבריטי היה מצויד בחימוש קל בלבד למול הטנקים והתותחים הכבדים, וכן היה נתון להפצצות הלופטוואפה. לאחר קרב שנמשך כיום נסוגו כוחות בעלות הברית לכיוון אנדאלסנאס, משם פונו על ידי הצי הבריטי בליל 30 באפריל.

כוח עדיף מספרית של בעלות הברית שתקף את נרוויק הצליח להסיג את הכוחות הגרמנים ב-28 במאי 1940 ונראה שבעלות הברית הצליחו לבסס את אחיזתם בצפון נורווגיה. ניצחון זה היה זמני בלבד, והתקפות הגרמנים בחזית המערבית גרמו להסגתן של יחידות בעלות הברית. הכוחות הגרמנים בראשותו של גנרל אדוארד דיטל חזרו ממקום מקלטם בהרי הצפון וכבשו את נרוויק שוב ב-8 ביוני 1940. חיל המצב הנורווגי בראשותו של קולונל רוגה נכנע לגרמנים ב-12 ביוני 1940.

המלך וממשלתו נמלטו לגלות בבריטניה על גבי אה"מ דבונשיר ב-7 ביוני 1940 ולא שבו לנורווגיה עד לתום המלחמה, בשנת 1945.

תוצאות

גרמניה הצליחה לכבוש את נורווגיה ובכך להבטיח לעצמה את נתיב אספקת המשאבים החיוניים משוודיה. כמו כן, היא השתלטה על בסיסים ימיים בנורווגיה שהרחיבו את תחום פעילותו של הקריגסמרינה. עם זאת, הגרמנים החזיקו בנורווגיה כ־300,000 חיילים שיכלו לשמש אותם בחזית. ניסיונם למנות את קוויזלינג כראש ממשלה לגיטימי ולהעביר את המדינה תהליך של נאציפיקציה נכשל כישלון גמור כתוצאה מהתנגדותם העיקשת של הנורווגים והוקם משטר קוויזלינג שהייתה ממשלת בובות נאצית, בפועל מי ששלט בנורווגיה היה הרייכסקומיסר של נציבות הרייך נורווגיה (אנ'), יוזף טרבובן.

לאחר כיבושה היוותה נורווגיה המאגר הגדול ביותר של גרמניה הנאצית לילדי פרויקט לבנסבורן, ונפתחו בה בין 9 ל-15 מרכזי לבנסבורן.

כישלון בעלות הברית במערכה בנורווגיה היה לאחת מן הסיבות שהובילו להתפטרות ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברלין והחלפתו בווינסטון צ'רצ'יל.

יהדות נורווגיה במהלך הכיבוש

ערך מורחב – יהדות נורווגיה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הייתה בנורווגיה קהילה יהודית קטנה ביותר; שכן בדומה לשאר ארצות סקנדינביה, אסורה הייתה כניסת יהודים לנורווגיה עד המאה ה-19. בנורווגיה הייתה נהוגה אנטישמיות מובהקת עוד זמן רב לפני הכיבוש הנאצי. הדבר בא לידי ביטוי בכלי התקשורת ובנאומי מדינאים, אף כי לפני הכיבוש הנאצי לא התבטא בחקיקה פורמלית כנגד יהודים. כאשר פלשו הגרמנים למדינה, בשנת 1940, חיו בה כ-1,800 יהודים. המחתרת הנורווגית שלחמה בצבא הגרמני הצליחה להבריח כשני שלישים מיהודי המדינה, 930 במספר, אל מעבר לגבול השוודי. מאה יהודים נוספים שרתו בצבא הנורווגי החופשי שהוקם על אדמת בריטניה. שאר יהודי נורווגיה, כ-750 במספר, נשלחו למחנה הריכוז אושוויץ, משם לא שבו, פרט ל-25 מהמשולחים בלבד אשר שרדו.

המערכה בדנמרק

לקריאה נוספת

אנטוני ביוור, מלחמת העולם השנייה הוצאת ידיעות אחרונות, 2014

הערות שוליים

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המערכה בנורווגיה בוויקישיתוף


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37580393המערכה בנורווגיה