המלחמה בעיראק (2013–2017)
 | ||||||||||||||
| השטחים בהם שלטה המדינה האסלאמית בספטמבר 2017 | ||||||||||||||
| מערכה: מלחמות המפרץ, המלחמה העולמית בטרור ומבצע נחישות טבועה | ||||||||||||||
| תאריכים | 18 בדצמבר 2011 – 9 בדצמבר 2017 (6 שנים) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מלחמה לפני | מלחמת עיראק | |||||||||||||
| מלחמה אחרי | התקוממות המדינה האסלאמית | |||||||||||||
| מקום | עיראק | |||||||||||||
| תוצאה | ניצחון לעיראק והשתלטות מלאה על השטחים שנכבשו בידי המדינה האסלאמית | |||||||||||||
| ||||||||||||||
מלחמת האזרחים בעיראק או ההתקוממות בעיראק (בערבית: التمرد العراقي) הייתה מלחמת אזרחים בין כוחות של ממשלת עיראק בתמיכת מיליציות שיעיות, כורדיות וטורקמניות, בסיוע של ארצות הברית, לבין מיליציות סוניות ובראשן המדינה האסלאמית, שנלחמו להקמת ח'ליפות אסלאמית במזרח התיכון. העימות התמזג עם מלחמת האזרחים בסוריה, וקבוצות משני הצדדים חדרו לסוריה כדי לסייע.
ב-9 ביולי 2017, הכריז חיידר אל-עבאדי, ראש ממשלת עיראק על שחרור העיר מוסול בתום קרב ארוך. ב-9 בדצמבר 2017, הכריז אל-עבאדי, כי כוחות הצבא הצליחו להשתלט באופן מלא על הגבול עם סוריה השכנה, ובכך לגרש את שאריות לוחמי המדינה האסלאמית משטח המדינה.
רקע
ערך מורחב – מלחמת עיראק
בשנת 2003 פלשה ארצות הברית לעיראק במטרה להפיל את משטרו של הרודן סדאם חוסיין. כבר בטרם הפלישה, התכוננו אבו מוסעב א-זרקאווי וחברי קבוצתו, שנקראה "קבוצת המונותאיזם והג'יהאד", ללחימה בכוחות הקואליציה שחדרו לעיראק. הקבוצה ביצעה פיגועים נגד מטרות אמריקאיות ושיעיות, וב-2004 סופחה לאל-קאעידה והפכה לשלוחתו בעיראק. מנהיג הארגון אבו מוסעב א-זרקאווי נהרג ב-8 ביוני 2006 בהפצצת חיל האוויר של ארצות הברית בעיראק, לאחר התנקשויות קודמות שנכשלו.[1]
לאחר חיסולו של א-זרקאווי, שונה שם הארגון אל "המדינה האסלאמית בעיראק". אבו איוב אל-מסרי (אבו חמזה אל-מוהאג'ר), שהחליף את א-זרקאווי בראש הארגון, הודיע ב-24 באוקטובר 2008 כי הארגון יתמקד כעת בתקיפות מחוץ לעיראק. בהודעתו רמז אל-מסרי כי ארגונו אחראי לפיגוע הכושל בנמל התעופה הבינלאומי בגלאזגו שבסקוטלנד ביוני 2007.[2]
ב-18 באפריל 2010 חוסל אבו איוב אל-מסרי בפעילות אמריקאית-עיראקית. במקומו מונה אבו בכר אל-בגדאדי למנהיג הארגון. כשלושה שבועות לאחר מכן, ב-10 במאי 2010, ביצע הארגון מספר פיגועים נגד יעדים שיעים ונגד כוחות הביטחון העיראקיים בערים שונות בעיראק, בהם נרצחו מעל מאה בני אדם ונפצעו מעל שלוש מאות.[3]
לאחר הפלתו של חוסיין, השבטים הסונים המתונים יחסית, ובכללם חברי מפלגת הבעת', הרגישו מקופחים בידי המשטר החדש, שתמך בפלגים שיעים. בכך נדחקו סונים מתונים רבים לאל-קאעידה חרף היריבות האידאולוגית ביניהם.[4] האיחוד בין הכוחות הסונים הוא זמני וטקטי רק כדי להפיל את השלטון השיעי.[5]
מהלך המלחמה
ב-18 בדצמבר 2011 עזבו 500 החיילים האמריקאים האחרונים את עיראק. ב-22 בדצמבר נרצחו 81 אזרחים ונפצעו 170 נוספים בסדרת פיגועים בבגדאד ובפיגועים נוספים שנערכו ברחבי עיראק. לכל אורך השנה המשיכו מחבלים מארגון "המדינה האסלאמית בעיראק" ומארגונים נוספים לבצע פיגועים קטלניים שגבו את חייהם של מאות בני אדם. כמו כן, פרצה מחאה במדינה נגד ראש הממשלה נורי אל-מאלכי. הפיגועים החריפו בין השנים 2012 ו-2013.
באוגוסט 2012 הפיץ ארגון "המדינה האסלאמית בעיראק" לאמצעי התקשורת סרטון באורך כ-49 דקות, שבו מוצגת מתקפת טרור שהוא ביצע בעיר חדית'ה שבמחוז אנבאר שבעיראק, ב-5 במרץ 2012. בסרטון נראים, בין היתר, עשרות הטרוריסטים לבושים במדים של יחידת ההסתערות המיוחדת של המשטרה העיראקית הלאומית, כשהם פורצים עם טנדרים, עליהם מורכבים מקלעים, לתחנות משטרה ויעדים נוספים בעיר, תופסים את השוטרים ומפקדיהם, כובלים אותם ורוצחים אותם ביריות.[6]
מאז החל אבו בכר אל-בגדאדי להנהיג את הארגון, הוא התמקד בניסיון להשתלט על אזורים בעיראק ולהשליט שם שלטון אסלאמי קיצוני. בנוסף, הארגון שלח מוג'אהדין ללחימה בסוריה, שהקימו את ארגון "ג'בהת א-נוסרה". ב-2013 הכריז אל-בגדאדי ש"המדינה האסלאמית בעיראק" ו"ג'בהת א-נוסרה" הן היינו הך, ולפיכך על הארגון המשותף להיקרא למעשה "המדינה האסלאמית בעיראק ובשאם" (דאעש). בעקבות כך, איימן א-זוואהירי, מנהיג אל-קאעידה, דרש מארגונו של אל-בגדאדי להתמקד בעיראק ולהותיר את הפעילות בסוריה לארגון "ג'בהת א-נוסרה", שלוחת אל-קאעידה בסוריה.[7] לאחר שאל-בגדאדי סירב להפסיק את פעילותו של הארגון בסוריה, הודיע ארגון אל-קאעידה ב-2014 על ניתוק קשריו עם דאעש.
בתחילת ינואר 2014 השתלט דאעש על פלוג'ה ורמאדי ועל מרבית שטחי מחוז אל-אנבר.[8] לאחר ההשתלטות על מרבית שטחי מחוז אל-אנבר החלו הכוחות המזוינים של עיראק מתקפה נגד דאעש באזור אל-אנבר, זאת במטרה להחזיר את האזור לשליטת הממשלה העיראקית.
המתקפה בצפון עיראק
- ערך מורחב – מתקפת המדינה האסלאמית בצפון עיראק (2014)
בראשית יוני 2014 זכה הארגון להישג בולט כשכבש את רוב שטחה של מוסול - העיר הגדולה והחשובה ביותר בצפון עיראק, והביא למנוסת מאות אלפי פליטים מאזור הלחימה.[9] כמו כן השיג הארגון שליטה בעיר תכרית.[10] ב-15 ביוני דווח כי דאעש כבש גם את העיר תל עפר[11] וכי הוציא להורג כ-1,700 חיילים מצבא עיראק שנשבו על ידו.[12] ב-29 ביוני הודיע הארגון על הקמת ח'ליפות אסלאמית, בהנהגתו של אבו בכר אל-בגדאדי, שכונה "אמיר המאמינים".
המורדים המשיכו לתקוף שטחים בצפון עיראק במה שזכה לכינוי המתקפה בצפון עיראק. ראש ממשלת עיראק, אל-מאליכי קרא בתחינה לקהילה העולמית לעזרה והכריז על מצב חירום במדינה. כיבוש העיר סמן את תחילת התפוררות המשטר הדמוקרטי בעיראק שהחליף את משטרו הדיקטטורי של סדאם חוסיין. עיר זו הייתה האחרונה אשר אותה כבשו כוחות אמריקאיים בעת מלחמת עיראק וסימלה את הדרך לשלום. למרות קריאות חוזרות ונשנות של שר החוץ העיראקי, הושאיר זברי לסיוע מברק אובמה, נשיא ארצות הברית, הוא נענה בסירוב. בתום הלחימה הכריז הארגון כי הוא מתקדם לכיוון בגדאד וכרבלא. עיתון הוושינגטון פוסט פרסם כי הממשל האמריקאי מוכן לסייע בעיראק מפני ההשתלטות של ארגוני טרור בצפון אולם אין לה עניין לסייע בשמירה על שלטונו של אל-מאליכי, הפועל למען האינטרסים השיעיים. בערב של אותו יום התכנסה מועצת הביטחון לדון במשבר בעיראק. באופן כזה ארצות הברית מצהירה על עצמאותה וזכותה של עיראק להגן על עצמה ולהתנהל בהתאם למדיניותה בארצה. מנגד, בשיחות סגורות, מציבה אולטימטום לעיראק שעל השלטון החדש לשתף סונים וכורדים כדי שהממשל יפעל לטובת עיראק.[13]
לנוכח אטימות אמריקה פנה הממשל העיראקי לאיראן, התומכת בכוחות השיעים בעיראק. איראן ששלחה כוחות האיראניים שסייעו להשיג מחדש את השליטה על העיר תיכרית. בהמשך הגיעו כוחות לעיר בגדאד והתארגנו כדי לכבוש מחדש את הערים מוסול, תיכרית, אל-מאליכ ועוד אזורים בכרוכ ודיאלי. ברק אובמה הצהיר כי ארצות הברית תכנס לעיראק רק אם האינטרסים האמריקניים יהיו תחת סכנה. כנגד יצא יו"ר בית הנבחרים האמריקני, ג'ון ביינר, וטען כי אובמה "תופס תנומה" בעת שהמורדים כובשים את עיראק וקרא להתערבות מידית שלה בעיראק. בתגובה, פרסם אובמה, ”בהמשך הגיעו כוחות לעיר בגדאד והתארגנו כדי לכבוש מחדש את הערים מוסול ותיכרית ועוד אזורים בכרוכ ודיאלי. עם זאת האשמות כנגד ממשל אובמה ממשיכים לזרום. שגריר לשעבר בסוריה, רוברט פורד האשים בריאיון ל-CNN וטען כי ממשל אובמה היה צריך לתמוך באופוזיציה המתונה בסוריה בשלב מוקדם הרבה יותר וכך למנוע את כניסתם של ג'יהאדיסטים ולהפיל את משטר אסד”.[14] מנגד, דובר הבית הלבן, ג'יי קרני חיזק את אובמה וטען ”ארה"ב לא צריכה לכבוש מדינות אחרות במשך עשורים” (ynet) לארצות הברית יש אינטרס מובהק בעיראק, בניגוד לסוריה שכן עיראק היא יצרנית הנפט הגדולה ביותר במזרח התיכון אחרי סעודיה.[15]
במקביל מיליציות כורדיות הלוחמות במטרה לחדש את עצמאות כורדיסטן התערבו במלחמה. עם נסיגת כוחות הממשל העיראקי לעבר דרום עיראק מילאו כוחות כורדים מכורדיסטן העיראקית את החלל, כאשר כבשו חלק מהשטחים הנתונים במחלוקת בין עיראק וכורדיסטן.[16] ב-12 ביוני 2014 השתלטו כוחות כורדים על העיר כירכוכ.[17][18]
לאורך 2014 המשיכו המורדים לצבור כוח בעיראק ובסוריה כשהם כופים את חוקי השריעה במקומות שנכבשו ומבצעים פשעים חמורים כנגד אוכלוסיות שיעיות ונוצריות ב-14 באוגוסט פרש אל-מאכי מתפקידו כראש ממשלת עיראק וחיידר אל-עבאדי מונה במקומו בסוף השנה החלו מדינות המערב להתערב בקורה בעיראק ובסוריה בתחילת אוגוסט הצטרפו הכוחות המזוינים של ארצות הברית בהוראת ברק אובמה למלחמה בארגון המדינה האסלאמית באמצעות תקיפות אוויריות.[19]לאחר מכן הודיע אובמה כי ארצות הברית לא תשלח כוחות קרקעיים לעיראק אך תמשיך בפעילות אווירית מתמדת.[20] בהמשך אוגוסט נבלמו במעט כוחות ארגון המדינה האסלאמית בכיבוש עיראק על ידי הכורדים בעזרת התקיפות האוויריות של ארצות הברית, אם כי בתחילת ספטמבר הצליחו כוחות ארגון המדינה האסלאמית לכבוש שטחים נוספים ולהתקרב לשליטה מלאה בעיראק. בסוף חודש אוגוסט, אובמה הודה שעדין לא גובשה החלטה כיצד להתמודד עם המלחמה בדאעש וספג ביקורת קשה מצד הקונגרס.[21] ב-31 באוגוסט, שוחררה העיר אמירלי ממצור בידי המדינה האסלאמית.
בתחילת שנת 2015 הכריזה ארצות הברית על תחילת מבצע נחישות טבועה הראשונה להצטרף לקואליציה הייתה בריטניה, בעקבות רצח אזרחיה בעריפות ראש מול המצלמה לצד אמריקאים. שתי המדינות גייסו לקואליציה מדינות נוספות מהעולם המערבי לצד מדינות העולם הערבי. הקואליציה, מלבד העברת נשק למורדים המתונים בסוריה וללוחמים הכורדים בעיראק, מבצעת גם תקיפות אוויריות כנגד יעדים של הארגון. בתחילה ארצות הברית תקפה לבדה, אך עד מהרה הצטרפו לתקיפות ירדן, סעודיה, בריטניה, צרפת, ובלגיה, ומדינות נוספות, כמו הולנד ואוסטרליה ששלחו את מטוסי הקרב שלהן לצורכי איסוף מודיעין בסוריה ובעיראק. איראן, גם היא תקפה את כוחות דאעש מהאוויר, וכוחות משמרות המהפכה אף מעורבים בלחימה הקרקעית. שיתוף הפעולה של ירדן בהתקפות הקואליציה התהדק, לאחר שפרסם הארגון כי הוציא להורג בשריפה טייס ירדני שנפל בשבי במהלך גיחה מבצעית נגד מטרות של הארגון בעיראק. ב-27 בפברואר הודיעה בלגיה שהיא תשלח 35 חיילים לעיראק כדי לסייע באימון צבא עיראק. החיילים ישהו ב"מקום סודי" למשך שישה חודשים ולא ישתתפו בלחימה.[22]
ב-28 בפברואר ביצעו מטוסי קרב וכלי טיס בלתי-מאוישים של כוחות הקואליציה שבע תקיפות באזור אל-אסד, אל-קאים, כרכוכ ומוסול ובמהלכן הושמדו יחידות טקטיות, סירות, מתקן אחסון, מבנים ומטרות אחרות של המדינה האסלאמית. במאי דווח כי מנהיג המדינה האסלאמית אבו בכר אל-בגדאדי נפצע בתקיפה מן האוויר, נפגע בחוט השדרה, והפך לנכה. וכי מאז מנהיג את הארגון בפועל סגנו אבו עלאא אל-עפרי[23][24] על פי דיווחים בטלוויזיה העיראקית ב-13 במאי 2015, אבו עלאא אל-עפרי חוסל בתקיפת כוחות הקואליציה.[25]
הערות שוליים
- ^ מפקד שלוחת "אלקאעדה" בעיראק נהרג בהפצצה אווירית, אתר המרכז למורשת המודיעין.
- ^ AP, בכיר באל-קאעידה רמז: אנו אחראים לפיגוע בנמל התעופה בגלזגו, באתר ynet, 24 באוקטובר 2008.
- ^ ארגון אלקאעדה בעיראק מינה מחליפים לשני בכיריו, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 23 במאי 2010.
- ^ רון בן ישי, אל-קאעידה בדרך ליצירת חליפוּת איסלאמית, באתר ynet, 11 ביוני 2014
- ^ ירון פרידמן, השבר העיראקי. מלחמת דת תשנה מפת האזור, באתר ynet, 19 ביוני 2014
- ^ חיים איסרוביץ', צפו: התקפה נועזת של אל-קאעידה בעיראק, באתר nrg, 21 באוגוסט 2012
- ^ Qaeda chief annuls Syrian-Iraqi jihad merger, באתר אלג'זירה, 9 ביוני 2013.
- ^ Iraq's Fallujah falls to 'Qaeda-linked' militants, באתר Daily Star, 4 בינואר 2014
- ^ חצי מיליון נמלטו ממוסול: "אין מי שיעזור לנו", באתר וואלה!, 11 ביוני 2014.
- ^ סואדד אל סלחי וטים אראנגו, Sunni Militants Drive Iraqi Army Out of Mosul, הניו יורק טיימס,. 11 ביוני 2014
- ^ אל-קאעידה בדרך לבגדאד: מי נגד מי בעיראק?, באתר ynet, 17 ביוני 2014,
- ^ תמונות מעיראק מראות: מאות חיילים נטבחו, באתר ynet, 16 ביוני 2014.
- ^ יצחק בן חורין, קרי בעיראק: ממשלה שוויונית או שלא נסייע, באתר ynet, 23 ביוני 2014
- ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4529894,00.html
- ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4532151,00.html
- ^ האם מסע הכיבוש של דאעש יביא להקמת מדינה כורדית? - מעריב אונליין Maariv Online
- ^ עיראק: הכורדים התומכים במשטר השתלטו על כירכוכ, באתר וואלה!, 12 ביוני 2014
- ^ חדשות 2 - "ירושלים של הכורדים" - בידיהם
- ^
"הארץ", ארצות הברית תקפה מהאוויר את לוחמי "המדינה האסלאמית" בעיראק, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2014
- ^ מאיה רימר, אובמה: "דאעש איום עולמי, לא נשלח חיילים לעיראק", באתר נענע 10, 7 בספטמבר 2014
- ^ http://news.walla.co.il/?w=/13/2780667
- ^ Belgium sending 35 military trainers to Iraq, באתר הדיילי סטאר הלבנוני, 27 בפברואר 2015
- ^ מרטין צ'ולוב, Isis leader incapacitated with suspected spinal injuries after air strike, באתר הגרדיאן, 1 במאי 2015.
- ^ מנהיג דאעש הפצוע הפך משותק והוחלף, באתר ynet, 1 במאי 2015.
- ^ באתר nana10
| מבצע נחישות טבועה | ||
|---|---|---|
| מערכות צבאיות | התערבות ארצות הברית במלחמת האזרחים בסוריה (התערבות בכובאני (2014-15)) • התערבות ארצות הברית במלחמת האזרחים השנייה בעיראק | 
|
| פעולות טרור עיקריות | אירופה (פיגועי נובמבר) | |
| ארגוני טרור מרכזיים | אל-קאעידה (אל-קאעידה בחצי האי ערב, אל-קאעידה במגרב, ג'בהת א-נוסרה) • המדינה האסלאמית (בוקו חראם) | |
| מנהיגים בולטים | ברק אובמה • דונלד טראמפ • איימן א-זוואהירי • אבו מוחמד אל-ג'ולאני • אבו בכר אל-בגדאדי | |
המלחמה בעיראק (2013–2017)32695713Q2165215