הליגה הקומוניסטית המהפכנית (מצפן מרכסיסטי)
הליגה הקומוניסטית המהפכנית (מצפן מרכסיסטי) היה שמו של פלג טרוצקיסטי-פאבליסטי שפרש ממצפן בינואר 1972.
היסטוריה ומצע פוליטי
בתחילת 1972 פורסמו שתי גרסאות שונות לגיליון מס' 62 של "מצפן". גרסה אחת הייתה פרי ידם של חברי התא התל אביבי של מצפן ואוהדיו בחו"ל ובחיפה, והגרסה השנייה הייתה פרי ידם של חברי התא הירושלמי של מצפן וגרורותיו בחיפה. בשני הגיליונות נטען כי הכותבים אותם הם אנשי מצפן האמיתיים, בשני הגיליונות נכתב על התרחשותו של "הפילוג" ועל "הפורשים" מתוך נקודת המבט של "הארגון המקורי".
בגיליון התל אביבי של "מצפן", נכתב בגילוי הדעת תחת הכותרת "על הפילוג"[1] כי הפילוג החליש את הארגון יותר מכל הפילוגים הקודמים. הם טענו, כי בדיון שהתקיים בערב הפילוג הם הגישו הצעה לעקרונות יסוד שנועדו להפריך את טענת המתפלגים שמצפן הפכה ל"ארגון שאינו ארגון" ושאלה שאינם מתפלגים הם "אנרכיסטים, מבולבלים ואנטי-מרקסיסטים". עוד הם טענו, כי החברים המתפלגים סירבו לקיים דיון על ההצעה והגדירו את מסמך עקרונות היסוד שנוסח כ"מסמך רשלני". חברי "מצפן תל אביב" טענו שהמתפלגים רצו לקבוע ש"הארגון הסוציאליסטי הישראלי (מצפן)" הוא ארגון טרוצקיסטי המשתייך לאינטרנציונל הרביעי, אך אנשי תל אביב סירבו לדעה זו. בנוסף, התנגדו חברי מצפן תל אביב למבנה ההיררכי והאליטרי שהציעו המתפלגים מן הארגון והעדיפו מבנה דמוקרטי יותר. לבסוף דרשו מן המתפלגים שיחדלו מן הניסיון לשקר ולהופיע תחת השם "הארגון הסוציאליסטי הישראלי (מצפן)".
בגיליון הירושלמי של "מצפן", נותר שמם של עודד פילבסקי כעורך ומשה מחובר כמוציא לאור - כפי שנכתב מאז ומתמיד בגיליונות מצפן, על אף שגם פילבסקי וגם מחובר נותרו חלק מאנשי מצפן תל אביב, דבר זה העלה את חמתם של אנשי מצפן תל אביב שהאשימו את אנשי ירושלים בהונאה. בתוך הגיליון, בגילוי דעת שנכתב תחת הכותרת "לכו לשלום" נטען כי החברים שהוציאו את הגיליון הם החלק הגדול של הארגון ואילו החברים מתל אביב הוצגו כ"מיעוט" שהתפלג ממצפן.
בתגובה לפרסום זה - איים משה מחובר לנקוט בצעדים כנגד "הפרסום הכוזב והמזויף", שהיה לדעתו "ניסיון זדוני להונות, להטעות ולהוליך שולל את הציבור", באותו מכתב הדגיש כי אין לו שום קשר לגיליון הירושלמי. מערכת "מצפן" הירושלמית השיבה למשה מחובר בתגובה[2] כי הוא אינו חבר מערכת העיתון מאז שעזב לחו"ל ב-1968, ושטענתו בדבר העדר הקשר בינו לבין הגיליון הירושלמי נכונה, אך היעדר קשר זה נכון גם לשאר הגיליונות שהודפסו, יוצרו ופורסמו על ידי המערכת "במשך השנתיים האחרונות". עם כל זאת, החליטה הקבוצה לשנות את שם ביטאונה מ"מצפן" ל"מצפן (מרכסיסטי)", זאת מסיבות משפטיות מובהקות. השם החדש "מצפן (מרכסיסטי)" רמז לכך שעל פי דעתם, חברי "מצפן" שאינם משתייכים אליהם אינם מרקסיסטים.
לטענת חבר הארגון - מיכאל ורשבסקי, הפילוג בין שתי הקבוצות נבע מוויכוח פנימי על שאלת האינטנסיביות של הארגון והפרוגרמה הפוליטית שלו, לטענתו - לחברים הירושלמים היו קשרים הדוקים יותר מן החברים התל אביבים לאנשי "מהפכת 1968" של השמאל החדש והם הרגישו כי הם חלק מתנועה עולמית, כחלק מכך שאפו החברים הירושלמים "לחדד דברים, לנסח פרוגרמה ולקבוע תקנון". שאיפה אליה, לטענתו, התנגדו התל אביבים.[3].
אנשי "מצפן מרכסיסטי" הורכבו מחברי התא הירושלמי וביניהם מיכאל ורשבסקי (מיקדו), אריה בובר, נביל סעד, לאה צמל ואלי אמינוב, חברים מן התא החיפאי ביניהם יעקב טאוט וג'ברא ניקולא וחברה אחת מן התא התל אביבי - סילביה קלינגברג.
חברי "מצפן מרכסיסטי" שאפו להפוך לסקציה מקומית של האינטרנציונל הרביעי. בגיליון מס' 64 של "מצפן מרכסיסטי", בתשובה לשאלת קורא, נאמר כי "מאז ומתמיד היה בתוך אס"י (מצפן) חברים שהשתייכו לפני 48' לסקציה הפלסטינית של האינטרנציונל הרביעי. כיום חברי אס"י (כלומר:מצפן מרכסיסטי) רואים עצמם כאוהדי האינטרנציונל הרביעי, והדבר בא לידי ביטוי בביטאון הארגון ובהסברתו. כאשר יבוטא הקשר עם האינטרנציונל באופן פורמלי, בין כקבוצה אוהדת ובין כסקציה רשמית - נודיע על כך במצפן (מרכסיסטי)" ביוני 1972 התפרסמה בגיליון 65 של "מצפן מרכסיסטי" ברכה אל חברי הארגון ואוהדיו מאת ראשי האינטרנציונל הרביעי באותה העת - ארנסט מאנדל, טאריק עלי ואלן קריווין[4]. בספטמבר 1972 זכו חברי הארגון לביקור של חבר "המזכירות המאוחדת של האינטרנציונל הרביעי" - ג'רר ורג'ט, ודנו עמו על הצטרפות לארגונו[5]. משהצטרפה "מצפן מרכסיסטי" לאינטרנציונל הרביעי בסוף 1972, טען החבר אלי אמינוב בכתבה אותה פרסם בגיליון מס' 67 של "מצפן מרכסיסטי"[6], כי הצטרפות זו היא צעד המסמל את "קץ הפרה-היסטוריה של הארגון ותחילת ההיסטוריה שלו". באותה הכתבה ניסה אמינוב להציג שוב את "מצפן מרכסיסטי" כארגון המקורי של מצפן, הוא טען כי מצפן נוצרה מלכתחילה על ידי ארבעה פורשים ממק"י וקבוצה גדולה יחסית של טרוצקיסטים. בתגובה לכך כתב משה מחובר כתבה בגיליון מס' 68 של "מצפן" תחת הכותרת "אסכולה של זיופים: הטרוצקיסטים משכתבים את תולדות "מצפן""[7], בה טען כי הטרוצקיסטים הצטרפו למצפן רק שנה לאחר הקמתה והיו בה למיעוט קטן.
ב-1974 התפתחה בתוך "מצפן מרכסיסטי" מחלוקת בין שתי סיעות. סיעת הרוב הורכבה ממיכאל ורשבסקי, סילביה קלינגברג ויעקב טאוט ומנגד סיעת המיעוט הורכבה מאלי אמינוב ויוסי בן עקיבא (סוכן של השב"כ). סיעת המיעוט האשימה את ורשבסקי כי "מטרתו להיות דיקטטור" ואת סיעת הרוב בפאבלואיזם. חברי סיעת המיעוט שלחו מכתב תלונה לאינטרנציונל הרביעי כנגד סיעתו של ורשבסקי, ובמכתב זה טענו שהקבוצה אינה מנהלת ויכוח על המסמכים שהיא מפרסמת, והאשימו את סיעת הרוב בסטליניזם. בסופו של דבר, סולקה סיעת המיעוט מן הארגון והצטרפה לקבוצה טרוצקיסטית אחרת שפרשה ממצפן - היא ברית הפועלים (אוונגרד).
בין "אבנגרד" לבין "מצפן מרכסיסטי" נסב ויכוח סביב השאלה מי מהם מבטא את "הטרוצקיזם האמיתי", ויכוח זה היה חלק מן העימות שהתחולל במקביל ב"עולם הטרוצקיסטי" כולו בין "המזכירות המאוחדת של האינטרנציונל הרביעי" (ש"מצפן מרכסיסטי" הייתה סקציה מקומית שלו) לבין "הוועד הבינלאומי לשיקום האינטרנציונל הרביעי" (ש"אבנגרד" הייתה סקציה מקומית שלו). קבוצת "אבנגרד" טענה שחברי "מצפן מרכסיסטי" הם פאבליסטים הדוגלים בתפיסת "תורת השלבים" במזרח הערבי כמו אנשי "מצפן" התל אביבים. ע"פ חברי "אבנגרד" זיקתה של קבוצת "מצפן מרכסיסטי" ל"מזכירות המאוחדת" מהווה "סכנה לטרוצקיזם ולאינטרנציונל הרביעי". מנגד, "מצפן מרכסיסטי" ראתה את "אבנגרד" כיריבתה העיקרית בשל ההרכב הפעיל של הקבוצה, יציבותה התעמולתית ויכולתה לפעול במסגרת כלל-ארצית ולקנות לעצמה מאחז בשכונות. אך בנוסף לכך, האשימה הקבוצה את "אבנגרד" בהיותה "כת פרזיטית" שעמדותיה הפוליטיות ויחסה לציונות מציב אותה מימין לרק"ח.
בפברואר 1975 שינתה קבוצת "מצפן מרכסיסטי" את שמה מ"הארגון הסוציאליסטי הישראלי" (שמה של "מצפן" המקורית) ל-"הליגה הקומוניסטית המהפכנית", הוויתור על השם "הארגון הסוציאליסטי הישראלי" לטובת שם זה ביטא את הקרע שהעמיק עם "מצפן", ובנוסף היווה תזכורת של כבוד ל"ברית הקומוניסטים המהפכנים" ,מי שהייתה הקבוצה הטרוצקיסטית הראשונה שקמה לה בפלשתינה. עם זאת, שם הביטאון נותר על כנו.
באפריל 1979, התאחדה "הליגה הקומוניסטית המהפכנית" עם אנשי "דרך הניצוץ" שפרשו כמה שנים קודם לכן משורות "אבנגרד". האיחוד נבע מהתנגדותם המשותפת של שני הארגונים להסכם השלום בין ישראל למצרים ונעשה בברכת "המזכירות המאוחדת של האינטרנציונל הרביעי" האיחוד החזיק מעמד למשך שנה תמימה, בשירת הברבור של האיחוד - אנשי "דרך הניצוץ" טענו בפני אנשי האינטרנציונל הרביעי, כי אנשי "מצפן מרכסיסטי" נעשו ציונים וקפיטליסטים ושבכוונתם לזרוק אותם (את "דרך הניצוץ") מן הארגון.
קבוצת "מצפן מרכסיסטי" לא הייתה מוכנה לשנות את האידאולוגיה שלה בנוגע לסיום הסכסוך הערבי-ישראלי, גם לא כאשר בתום מלחמת יום הכיפורים קיבל על עצמו אש"ף את "תפיסת השלבים" ששאפה לפתרון שתי מדינות לשני עמים כפתרון ראשוני לסכסוך. יתר על כן, חברי "מצפן מרכסיסטי" ביקרו בצורה חריפה את אנשי "מאבק" על שהסכימו לשנות את עמדתם וללכת אחר תפיסה זו. בניגוד לעמדה שהתקבלה על ידי קבוצת "מצפן" התל אביבית ש"התיישרה" אף היא עם קו הפת"ח, תמכה "מצפן מרכסיסטי" ב"חזית הסירוב" הפלסטינית שכללה את החזית העממית לשחרור פלסטין בראשות ג'ורג' חבש ואת החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית בראשות אחמד ג'יבריל, חזית שהתעמתה עם הפת"ח ועם החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין ולא הסכימה, באותו שלב, לשנות את עקרונותיה בנוגע לפתרון הסכסוך. אנשי "מצפן מרכסיסטי" הודו כי גם ארגוני "חזית הסירוב" אינם פועלים למען "מהפכה ערבית כוללת", אך בירכו את הארגונים על נכונותם להמשיך ולהיאבק כנגד המדינה הציונית מבלי להתפשר עמה. עם כל זאת, גם ב"מצפן מרכסיסטי" הכירו באש"ף כהנהגה הלאומית הפלסטינית, על אף ההתמתנות שחלה בו. בנוסף לכך הביעה הקבוצה תמיכה במאבקו כנגד הציונות.
ב-1976 חל שינוי גם בעמדות "הליגה הקומוניסטית המהפכנית" (מצפן מרכסיסטי), אנשיה הסכימו לקיים מגעים עם אש"ף תוך תחרות עם אנשי "מצפן" שקיימו מגעים שכאלה כשנה קודם לכן והפיצו שיחות אלה גם בתוך גיליונם וגם כחוברת נפרדת[8]. לק"מ הביעה התנגדות לעמדת מצפן, כפי שהתבטאה בשיחות הללו וטענה כי מתביעת מצפן שאש"ף יכיר ב"זכויות הלאומיות" של "העם היהודי-ישראלי" עולה דרישה שאש"ף יפסיק את מאבקו כנגד הקולוניאליזם הציוני. באפריל 1977 פורסמה בגיליון מס' 94 של "מצפן מרכסיסטי" החלטה, בה הודיעה הליגה כי היא תומכת תמיכה בלתי מותנית באש"ף ורואה את עצמה כחלק בלתי נפרד מארגון זה, שבתוכו תפעל כזרם פוליטי מוגדר במטרה לחזק את "הפלג המהפכני" של התנועה ותתמוך בארגוני "חזית הסירוב" שפועלים כנגד "הנהגתו הזעיר-בורגנית של אש"ף".
ב-1981 היו אנשי הליגה ממייסדי "הוועד לסולידריות עם אוניברסיטת ביר זית". ב-1982, עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה הייתה "הליגה הקומוניסטית המהפכנית" (לק"מ) לחלק מרכזי מהתנועה כנגד המלחמה, וכמה מאנשיה היו ממייסדי תנועת "יש גבול". ב-1984 החליטה "הליגה הקומוניסטית המהפכנית" לאמץ את "תפיסת השלבים", והגדירה את תוכנית השלום בשלבים כ"אסטרטגיית מעבר לשחרור ולסוציאליזם". באותה שנה הקימו אנשי הקבוצה את "המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית". בדצמבר 1988 במהלך האינתיפאדה הראשונה, הוציא הוועד המרכזי של הליגה הודעה[9], בו הודיעה הליגה כי היא מברכת על הצהרת העצמאות הפלסטינית שהוכרזה בוועידה ה-19 של "המועצה הלאומית הפלסטינית" באלג'יר. הקבוצה קראה למדינת ישראל לפתוח במשא ומתן עם אש"ף על נסיגה מהשטחים שנכבשו ב-1967 ועל פתרון "בעיית הפליטים הפלסטינים" והזכויות הלאומיות של האוכלוסייה הערבית-פלסטינית החיה בישראל. עוד נכתב "אין אנו מאמצים כיום את תוכנית החלוקה אותה דחינו בעבר, אך אנו תומכים בזכות אש"ף לאמץ אותה", עוד הודגש כי אימוץ החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם (המתייחסת לשאלה הפלסטינית כאל שאלת פליטים) על ידי הנהגת אש"ף אינה מקובלת לא על החזית העממית, לא על החזית הדמוקרטית וגם לא על דעת חברי הלק"מ. אך לטענתם, כשם שהארגונים הערבים-פלסטינים מתייצבים מאחורי יאסר ערפאת, כך יכולה לעשות גם הקבוצה. נוסף על כך קראה הליגה לתנועת השלום ולמפלגות השמאל בישראל לתמוך בהחלטת המועצה הלאומית הפלסטינית.
עם חתימת הסכמי אוסלו הצביעו רוב חברי הקבוצה בעד ההסכמים, ומיכאל ורשבסקי יחד עם חיים הנגבי מ"מצפן" ואורי אבנרי היו ממקימי "גוש שלום". ב-1996, לאחר רצח יצחק רבין ובחירות בנימין נתניהו לראשות הממשלה, הפסיקה "הליגה הקומוניסטית המהפכנית" את פעילותה. ע"פ מיכאל ורשבסקי, הליגה "מתה מהתשה בשל הוויכוח על הסכמי אוסלו"[10].
כמה מחברי הליגה המשיכו את פעילותם במסגרת "המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית", שפעיל עד היום. כשלושה מן החברים (ביניהם: מיכאל ורשבסקי, לאה צמל ותקוה פרנס) הצטרפו לבל"ד והיו ברשימת המפלגה לבחירות מספר פעמים[11][12].
הערות שוליים
- ^ על הפילוג
- ^ http://israeli-left-archive.org/greenstone/collect/znews/index/assoc/HASH014f/815f81f7.dir/doc.pdf
- ^ מתוך: מצפן - המצפון והפנטזיה מאת:ניצה אראל, עמ' 173
- ^ http://israeli-left-archive.org/greenstone/collect/znews/index/assoc/HASH011f.dir/doc.pdf
- ^ http://israeli-left-archive.org/greenstone/collect/znews/index/assoc/HASH0c77.dir/doc.pdf
- ^ http://israeli-left-archive.org/greenstone/collect/znews/index/assoc/HASH01e4/5fd5f17b.dir/doc.pdf
- ^ https://matzpen.org/1973-05-10/%d7%90%d7%a1%d7%9b%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%96%d7%99%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%9d-%d7%a6-%d7%a4%d7%90%d7%a8-%d7%9e%d7%a9%d7%94-%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%91%d7%a8/
- ^ https://matzpen.org/1975-11-10/%d7%93%d7%95%d7%97-%d7%9e%d7%9c%d7%90-%d7%a2%d7%9c-%d7%a9%d7%99%d7%97%d7%aa-%d7%90%d7%99%d7%a9-%d7%9e%d7%a6%d7%a4%d7%9f-%d7%a2%d7%9d-%d7%a0%d7%a6%d7%99%d7%92-%d7%90%d7%a9%d7%a3-%d7%91%d7%9c/
- ^ http://israeli-left-archive.org/greenstone/collect/znews/index/assoc/HASH3284.dir/doc.pdf
- ^ מתוך : מצפן-המצפון והפנטזיה מאת: ניצה אראל, עמ' 180
- ^ http://www.knesset.gov.il/elections16/heb/lists/list.asp?id=11
- ^ http://www.knesset.gov.il/elections17/heb/list/list.asp?id=41
