הטמפלרים בעמק בית שאן

שדרת הוושינגטוניות שנטעו הטמפלרים

ציור של בית וילנד ("הבית האדום") על שלט שהוצב במקום בו עמד הבית

שרידי בית לבני הבוץ של ארווין קופ

התיישבות הטמפלרים בעמק בית שאן הייתה אחת מנקודות ההתיישבות החקלאית שהקימו חסידי תנועת הטמפלרים ברחבי הארץ. רכישת אדמות להתיישבות בעמק בית שאן נעשתה על ידי כ-10 משפחות וההתיישבות במקום נמשכה כ-15 שנה (מאמצע שנות ה-20 של המאה ה-20 ועד 1939) ובסיומה מכרו הטמפלרים את חלקותיהם ועזבו את העמק. שרידים להתיישבות זו עדיין פזורים בעמק.

רקע

באמצע המאה ה-19 הקימו כריסטוף הופמן וגיאורג דוד הרדג תנועה חדשה בוירטמברג, גרמניה בשם, "טמפלרים", שדגלה ברעיון ש"קירוב הגאולה יכול היה להתבצע רק באמצעות מגורים ועבודה קשה בארץ הקודש". בהתאם לרעיון זה נוסדה ב-1868 המושבה הראשונה בחיפה כששנה לאחר מכן נוסדה ההמושבה ביפו ובהמשך נוסדו שרונה (1871) והמושבה בירושלים (1873).

לאחר הקמת ארבעת המושבות הטמפלריות הגדולות החלו הטמפלרים להקים שורה של מושבות קטנות יותר כמו כרמלהיים (1887), וילהלמה (1902), בתלהם (1906) וולדהיים (1907) ובין השאר התיישבו בעמק בית שאן.

ההתיישבות בעמק בית שאן

רכישת האדמות

רכישת אדמות בעמק בית שאן על ידי הטמפלרים וההתיישבות שם התאפשרה בעקבות צעדים שנקטו הבריטים, לאחר מלחמת העולם הראשונה, להסדיר את רישום זכויות במקרקעין בישראל (תהליך בו החלו כבר הטורקים). בין השאר החליטו הבריטים לחלק את אדמות עמק בית שאן, בהיקף של כ-382,000 דונם, שהוגדרו כאדמות ג'יפתליק (אדמות הסולטן). כ-80,000 דונם מתוך אדמות הג'יפתליק חילקו הבריטים, או מכרו במחיר מוזל, לערבים כדי להרגיע את התסיסה שלהם בעקבות פרסום הצהרת בלפור ולאחר מאורעות תרפ"א ומתוך רצון ליישבם במקום קבע.

חלק מאותם ערבים, שזכו בקרקעות, היו עניים מכדי לפתח ולעבד אותן ולכן העמידו כ-8,000 דונם למכירה. הטמפלרים, שסבלו ממחסור קרקעות במושבות הוותיקות, קפצו על המציאה ורכשו כ-3,000 דונם מאדמות אלו.

משפחות הטמפלרים שקנו את האדמות היו וילנד (Wieland) (האחים קרל משרונה ורודולף ואגמונט מירושלים), ארווין קופ (Kopp) מוילהלמה, קרל אימברגר, הרמן בייהה (Bayha), קרל ופרידריך קובלר (Kübler) משרונה, גוסטב בוירלה (Bäuerle) מיפו, פאול בק (Beck) מחיפה, מרגה מיינהרדט (Meinhardt) מירושלים, אוסקר דיטריך (Dietrich) ואברהרד גמלין (Gmelin)

הרכישות המשמעותיות ביותר היו של האחים וילנד (1,300 דונם) וארוין קופ (500 דונם).

בניית המשק החקלאי

על אף ריבוי הקונים הטמפלרים רק בודדים (וילנד, קופ, ביהה וקובלר) מימשו את תוכניתם והקימו בעמק את ביתם.

בניגוד למושבות מהן הגיעו הטמפלרים, בהן נבנו הבתים בסמיכות אחד לשני, ההתיישבות בעמק התאפיינה במרחקים גדולים בין הבתים. המשקים שהקימו הטמפלרים התבססו בעיקר על עצי פרי (הדרים, תמרים, משמשים, מנגו, אפרסקים, זיתים ועוד), פלחה (תירס, חיטה, שעורה, דורה ועוד) ומשק חי (הודים, פרות). כמו חבריהם במושבות הוותיקות הביאו איתם הטמפלרים ידע חקלאי, מיכון וטכנולוגיה שעזרו להם לבסס את המשקים שלהם והם אף השתמשו בה בהמשך לסייע להתיישבות היהודית והערבית. הטמפלרים ידעו לנצל את המעיינות שנבעו בסביבת מגוריהם ובנו תעלות השקיה מבטון להובלת המים וכן השתמשו במשאבות. הטמפלרים נעזרו בפועלים שכירים, ערבים בני המקום, כדי לעבד את האדמות.

על אף החריצות, הידע והמיכון התמודדו החוואים הטמפלרים עם קשיים בגידולים החקלאיים. כך למשל ניסו לגדל בננות מייחורים שהביאו משרונה אך השיחים ששתלו נבלו ומתו בגלל שהזן לא התאים לסוג האדמה ולמזג האוויר, כמו כן שתלו עצי זית כדי ליצר שמן אך הזן לא התאים למטרה זו וכו'.

עזיבת העמק

החל מאמצע שנות ה-30 של המאה ה-20 החלו הטמפלרים למכור את הבתים והאחוזות שלהם לקק"ל ולתושבי היישובים היהודים שקמו באזור באותה תקופה (טירת צבי, שדה אליהו, כפר רופין ועין הנצי"ב) ולעזוב את העמק, תהליך שהסתיים ב-1939. קק"ל שילמה חלק מהתמורה בשטרות חסומים של יהודים מגרמניה. כמו כן ניצלה קק"ל את הרכישה ובעסקות סיבוביות רכשו אדמות של ערבים תוך שימוש בטמפלרים כאנשי קש.

ישנן מספר השערות לנטישת הטמפלרים את עמק בית שאן ביניהן ניתן למנות את קשיי מזג האוויר, חוסר הצלחה בגידולים החקלאיים, סכסוכים עם השכנים הבדואים (כנראה כנגזרת מפרוץ המרד הערבי הגדול), חרם היישוב היהודי בגלל הנטיות הנאציות ועוינות שלטונות המנדט הבריטי כלפי הטמפלרים בגלל תמיכתם, הלא מוסתרת, בשלטון הנאצי שנבחר ב-1930 בגרמניה, שבאה לידי ביטוי בתליית דגלי צלבי קרס ואף בהתגייסות לצבא גרמניה.

המשפחות המתיישבות

קיים מידע רק על חלק קטן מעשר המשפחות שהגיעו מהמושבה שרונה והתיישבו בעמק. בין המשפחות המתיישבות שיש עליהן מידע ניתן למנות את:

משפחת וילנד

את האדמה רכשו, בסביבות 1922, שלושה אחים לבית וילנד (קרל, ורודולף ואגמונט) אך היה זה רודולף, בנו השלישי של הוגו וילנד, שהתיישב בעמק והקים שם את ביתו. הבית היה בן שתי קומות ועליית גג וקירותיו, שהיו בעובי 80 ס"מ, נבנו משילוב של בלוקי בטון ולבני חימר דרוך שנצבעו באדום ולכן נקרא הבית "הבית האדום". שטח הבית היה 6 מטר X‏ 12 מטר (72 מטר מרובע). את הבית הקיפו עמודי עץ, שהוצבו כ-2.5 מטר מקירות הבית, והם החזיקו "גג צף", בגודל 125 מ"ר, שכוסה ברעפים אדומות שכנראה יוצרו במפעל המשפחתי ביפו. בין הקרקע לגג נבנתה סביב הבית מרפסת. שיטת בנייה זו נועדה להצל על הבית וסביבתו ולאפשר זרימת אוויר בין הבית והגג ובכך לסייע בקירורו. רודולף ומשפחתו פיתחו משק חקלאי שכלל רפת, פרדסים ומטע בננות (שלא צלח) וכן ובנו תעלות השקיה שניזונו מהמעיין הסמוך "עין חשק".

ב-1929 ביקר יוסף וייץ בבית וילנד והעלה את התרשמותו מהבית בספרו:

...ובחצר בנה בית בן קומותיים ועליו גאותו: בבית הזה אין החום שולט גם בימות הקיץ החמים ביותר, כשבחוץ חם של 48 מעלות צלסיוס! והכל בשל הגג הטוב הזה היורד שולים רחבים ומושפלים מסביב לארבעת הקירות. השולים האלה מצלים על הקירות שלא תגענה בהן קרני החם, ופנים הבית אינו מתחמם לעולם. וממי למד לבנות כך? למד גזרה שוה מהמגבעת הטרופית: מה זו שוליה רחבים ומושפלים כדי להגן על פניו של האדם, כך הבית צריך לשים עליו גג בעל שולים רחבים [...] אכן זוהי חלוציות! וקנא קנאנו שזכות זו, חלוציות בבקעת בית–שאן, נתגלגלה דוקא על ידי גרמני–גוי, והיכן הוא החלוץ מעם ישראל?

— יוסף וייץ, 1929

.

ב-1938 מכר רודולף את המשק והבית לקק"ל ולקיבוץ טירת צבי ולאחר עזיבת הבית השתמשו חברי הקיבוץ ברעפים לכיסוי בית הכנסת של הקיבוץ. ב-1939 נמכר הבית לקק"ל וב-1943 נהרס מחשש שישמש כמסתור לחוליות מחבלים.

ב-1936 התגייס קורט וילנד, בנו של רודולף, לצבא גרמניה ועבר קורס קציני מודיעין. ב-1944 הוביל כוח של 5 אנשים שצנחו בארץ ישראל, במסגרת מבצע אטלס, כדי לחדש את המרד הערבי שדוכא על ידי הבריטים. המבצע נכשל והצנחנים (שלושה גרמנים ושני ערבים) נתפסו על ידי הבריטים.

נטען שבתקופה שבה גרה בבית, הסתירה משפחת וילנד משדר רדיו איתו שמרה על קשר עם המפלגה הנאצית בגרמניה.

משפחת קופ

משפחת קופ, שכללה את הטמפלרים ארווין ולואיזה קופ ושלוש בנותיהן, הקימה את ביתם דרומית לבית וילנד לייד מעין "עין פדות". הבית, בן שתי קומות ומרתף, נבנה מלבני בוץ וקש ועובי קירותיו היה כמטר כדי להגן על בני הבית מהחום של העמק. בני המשפחה גרו בקומה האמצעית כשהקומה שמתחת לגג שימשה לאחסון חבילות קש ששימשו גם בידוד מפני השמש. לפי חברי טירת צבי היה ארווין מזרים ממי עין פדות למרתף כדי לקרר את הבית. כמו כן מספרים חברי הקיבוץ שארווין קופ היה ידידותי וסייע לשכניו עם הטרקטור שרכש. המשפחה נטעה סביב הבית בוסתן וגידלה השטחים של זיתים ותפוזים.

בין 1939 ל-1940, לאחר עזיבת המשפחה, נהרס הבית מחשש שישמש כמיסתןר לחוליות מחבלים.

משפחת קובלר

פריץ וקרל קובלר בנו את ביתם ממערב לחוות וילנד. בנייני המשק, שנבנו מבלוקים, היו בני קומה אחת בצורת האות חי"ת. לאחר עזיבת הטמפלרים שימשו המבנים את מקימי טירת צבי ושדה אליהו עד הקמת נקודת הקבע. לאחר שחברי הקיבוץ עזבו נהרס הבית וחברי שדה אליהו השתמשו בלבנים לבניית בתי הקיבוץ.

משפחת ביהה

משפחת ביהה התיישבה ממערב למשפחת קופ. המשפחה עזבה את העמק באמצע שנות ה-30 וביתה נתפס על ידי משטרת המנדט.

מורשת

בתים שנבנו בשדה אליהו בהשפעת בית וילנד

חברי הקיבוצים שהתיישבו בשכנות לטמפלרים השתדלו ללמוד מהניסיון שצברו בשנות ההתיישבות שלהם. כך למשל בנו חברי הקיבוץ את הבתים הראשונים מלבני בוץ ואת הגגות כיסו ברעפי חימר או בטון.

האדריכל ריכרד קאופמן, כמו גם אדריכלים אחרים, ביקר בבתי הטמפלרים ואימץ מספר עקרונות של הבתים שלהם בהקשר של הגנה מפני החום. בהמשך יישם קאופמן את העקרונות האלו בבתים שבנה בקיבוצים כמו שדה אליהו, ניר דוד וכפר רופין שהתאפיינו בגגות מצלים בולטים, פתחי אוויר לאוורור, גגות צפים ועוד.

שרידי ההתיישבות כיום

• השריד הבולט ביותר לטמפלרים שחיו בעמק בית שאן זו שדרת דקלי הוושינגטוניות ששתלו הטמפלרים והיא נמתחת מהאזור בו ניצב בעבר "הבית האדום" דרומה ל"בית קופ".
• במקום בו עמד "הבית האדום" נותר רק בסיס הבטון ולידו חורשת עצי פיקוס ששתלו בני משפחת וילנד ותחתם מספר שלטים המנציחים את הבית. כמו כן נותרו מספר תעלות בטון שעדיין זורמים בהם מים.
• מבית קופ נותרו רק שרידים הטובעים בתוך סבך של צמחייה שכוללת עצים מהבוסתן שהיה בגינת הבית. הטרקטור ששירת את ארווין קופ נמכר לקיבוץ שדה אליהו ובסופו של דבר עבר למוזיאון החצר הישנה עין שמר.
• בית משפחת קובלר נמצא כיום בשטח קיבוץ שדה אליהו.
• בית ביהה נתפס על ידי משטרת המנדט והפך ל"משטרת חונזיר" שליד טירת צבי. נהרס לאחר קום המדינה.

לקריאה נוספת

• יוסף וייץ, בית שאן ובנותיה, הוצאת אמנות, 1934

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הטמפלרים בעמק בית שאן בוויקישיתוף

• הטמפלרים השכנים, באתר של קיבוץ טירת צבי, 2 בדצמבר 2011
• התיישבות טמפלרים בעמק בית שאן, באתר של hoshvilim
• דני גולדמן, התיישבות הגרמנים בעמק בית שאן בין מלחמות העולם, מכון יד בן-צבי, קתדרה 129, תשרי תשס"ט, עמודים 106-85

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

הטמפלרים בעמק בית שאן40502090