קפה לורנץ
 |
קפה לורנץ היה בית קפה שפעל עד אמצע המאה ה-20 ברחוב אילת מספר 57 פינת רחוב שלוש בפאתי שכונת נווה צדק והמושבה הגרמנית ביפו.
כיום פועל במבנה נווה שכטר, מרכז לתרבות יהודית ישראלית עכשווית ובית כנסת של הקהילה המסורתית נווה צדק.
היסטוריה
הבית הוקם ב-1886, על בסיס בית קדום יותר, בידי פרנץ לורנץ, שנמנה עם הטמפלרים שהתיישבו ב-1870 במושבה האמריקאית הנטושה. המבנה נבנה מאבני כורכר מקומיות, בתוספת רעפים מיובאים. לאחר מותו של פרנץ לורנץ ב-1909, הוסיף לו בנו קורט קומה נוספת, בה התקיים אולם אירועים והתקין גנרטור שסיפק לו חשמל. באולם התקיימו מופעים שונים[1], סרטי ראינוע[2], מסיבות פורים[3], אסיפות עסקיות[4] וחתונות[5].
בקומת הקרקע פתח גוטהילף וגנר בית קפה ובית מרזח. בית הקפה היה פופולרי בקרב הטמפלרים, אך גם בריטים ויהודים נהגו לפקוד אותו, ובהם ש"י עגנון, שהזכיר אותו בספרו "תמול שלשום": "ולכשדעתו של אורגלברנד רחבה עליו מזמין הוא את יצחק לבית הקהוה של לורנץ, שאורגלברנד אינו נכנס לבית הקהוה חרמון, שכל הבריות משיחים שם במנהל, אבל נכנס אצל לורנץ, שרוב הבאים לשם גרמנים ואין להם עסק באפ"ק, ואף ליהודים שבאים לשם מבקשים נופש מעניינים של עסק". במקום הייתה גם מאפיית עוגות[6].
מיקומו של בית הקפה באמצע הדרך בין תל אביב היהודית ויפו הערבית ובעלותו הגרמנית הזרה, הביאה אותו למעמד של אזור נייטרלי[7]. מיקומו של בית הקפה היווה נקודת ציון בתל אביב של ימי המנדט ועסקים רבים פרסמו את כתובתם כ"על ידי קפה לורנץ"[8]. עם פרוץ המרד הערבי הגדול, היווה קפה לורנץ נקודת ציון לגבול בין תל אביב היהודית ויפו הערבית[9].
בית הקפה שימש גם כאולם ראינוע ("ראינוע קסם"), עד שב-1925 הוסבה לשם כך הקומה השנייה. את הראינוע ניהל ירושלים סגל. כן נערכו בו מופעי תיאטרון ואירועים שונים[10]. בית הקפה נוהל רוב הזמן על ידי משפחת לורנץ בשיתוף עם מסעדנים יהודים. עם גירוש הטמפלרים מהארץ בפרוץ מלחמת העולם השנייה המשיך להפעיל את בית הקפה המסעדן מקס רפופורט, אשר שילם עד 1948 את דמי השכירות לנאמן של משפחת לורנץ.
לאחר הקמת מדינת ישראל, נמסר בית הקפה לוועד למען החייל, שהקים בו, ב-1951, מועדון לחיילים שנקרא "פינת החייל"[11]. במועדון פעלו גם מסעדה ואולם חתונות. לאחר הקמתו של בית החייל ברחוב ויצמן ב-1965 הצטמצמה הפעילות במועדון, והוא נסגר ב-1975. לאחר מכן ננטש המבנה ועמד בפני סכנת קריסה. בשנת 2010 מכון שכטר למדעי היהדות יחד עם משרד האדריכלים קימל אשכולות, החלו בתהליך של שיפוץ, שימור ושיחזור של המבנה, אשר נחנך בשנת 2012 בשם נווה שכטר, מרכז לתרבות יהודית ישראלית עכשווית בו מתקיימים לאורך השנה מגוון הרצאות, סיורים, סדרות, הופעות ואירועים מיוחדים. בנוסף, בנווה שכטר פועל בית קפה ובית כנסת של הקהילה המסורתית נווה צדק.
גלריה
-
דלת הכניסה לאולם הראינוע, בקומה השנייה -
הרצפה באולם בקומה השנייה -
קומת הקרקע, ובה הקשתות המקוריות מהבניין שקדם לבית לורנץ, ורצפת האריחים המשוחזרת -
שרידי ציורי קיר -
ארון הקודש בבית הכנסת הקונסרבטיבי הפועל בקומה הראשונה
קישורים חיצוניים
- צביקה ביטון, "לביקור במוזיאון בית לורנץ", באתר בית לורנץ 2014.
- עדי שורץ, מה טובים משכנותיהם בני גרמניה, באתר הארץ, 17 בינואר 2008
- אילן שחורי, הבית ברחוב שלוש: מטה המפלגה הנאצית יהפוך לבית כנסת, באתר nrg, 3 באוגוסט 2010
- אורי קיסרי, טיול נוסטלגי מאחורי השנים, מעריב, 6 בנובמבר 1970
- מודעה, דואר היום, 8 במרץ 1927
- קפה לורנץ, "בית לורנץ: רכישתו ושימורו", באתר מכון שכטר
נתן אקסלרוד, קפה לורנץ, 1935, אוסף יומני כרמל באתר YouTube
הערות שוליים
- ^ חובבי הבמה העברית ביפו, הפועל הצעיר, 11 בינואר 1909
יפו, הצבי, 19 בפברואר 1909 - ^ מיפו, הצבי, 14 בפברואר 1909
- ^ במפלגה, הפועל הצעיר, 24 בפברואר 1909
- ^ מיפו, הצבי, 2 באוגוסט 1909
- ^ במקום הזמנה פרטית, דואר היום, 6 באוקטובר 1919
- ^ הרעלה בעוגות, דואר היום, 24 במרץ 1922
- ^ אמר עזמות, דואר היום, 15 ביולי 1932
- ^ ראו למשל: הגרג' ארמון, דבר, 18 ביוני 1934
- ^ ראו למשל: ההליכה מת"א ליפו, דואר היום, 23 באפריל 1936; מחזירים, דבר, 9 ביולי 1936
- ^ ראו למשל: פקודת פשיטת הרגל, דבר, 8 בינואר 1939
- ^ נישאים, דבר, 12 באוקטובר 1952
30100516קפה לורנץ