הקרב על הים התיכון

הקרב על הים התיכון

מלחמה: מלחמת העולם השנייה
תאריכי הסכסוך	10 ביוני 1940 – 2 במאי 1945 (4 שנים ו־46 שבועות)
מקום	הים התיכון
תוצאה	ניצחון לבעלות הברית
הצדדים הלוחמים קנדה ממלכת יוון (עד יולי 1940) איטליה צרפת של וישי (החל מיולי 1940)
אגן הים התיכון בפרוץ מלחמת העולם השנייה: כתום - מדינות הציר, ירוק - בעלות הברית

הקרב על הים התיכון הוא כינויה של מערכה ימית שהתנהלה בתקופת מלחמת העולם השנייה באזור הים התיכון בין התאריכים ה-10 ביוני 1940 ל-2 במאי 1945. במהלך המערכה היו לכל צד שלושה יעדים: תקיפת קווי האספקה של הצד השני, הגנה על קווי האספקה לכוחות הלוחמים בצפון אפריקה ונטרול יכולתו של צי האויב לנהל מלחמה בים.

מעבר ללחימה הימית האינטסיבית שהתנהלה בצד השני של הגלובוס במסגרת זירת האוקיינוס השקט, היה היקף הלחימה הימית באזור הים התיכון הרחב ביותר במלחמה. במיוחד, נאבקו בעלות הברית על מנת להגן על בסיסים ימיים וכן על שדה התעופה של מלטה.

הצדדים הלוחמים

הצי הבריטי

ערך מורחב – הצי המלכותי הבריטי

הים התיכון היה מאז ומעולם המגרש הביתי של הצי הבריטי. בשל הנחיתות המספרית של הצי המלכותי לעומת הצי המלכותי האיטלקי, החליטו הבריטים למקד את המאמץ בהגנה על שלוש נקודות אסטרטגיות: גיברלטר, מלטה ותעלת סואץ. הגנה על נקודות אלו אפשרה לבריטים להשאיר את צירי האספקה החיוניים שלהם פתוחים. למלטה הייתה חשיבות רבה ביותר במערכה היות ששיירות בעלות הברית יכלו לחנות בה בדרכן וכמו כן שימשה כבסיס לתקיפות בעלות הברית על צירי האספקה של מדינות הציר.

הצי המלכותי האיטלקי

ערך מורחב – הצי המלכותי האיטלקי

דיקטטור איטליה, בניטו מוסוליני ראה בשליטה בים התיכון אמצעי חיוני בדרך להרחבת האימפריה האיטלקית לאזור ניס, קורסיקה, תוניס והבלקנים. במהלך כהונתו של מוסוליני הואץ יצור אוניות הקרב.

האוניות של הצי המלכותי האיטלקי נחשבו כאיכותיות. בעוד שסירות התקפה איטלקיות זעירות נחשבו כסיפור הצלחה והשתתפו בפעולות איכותיות רבות, היו הסיירות מוצלחות פחות בשל העדר מיגון.
בכל הספינות האיטלקיות בלט העדרו של ראדאר אך פיצו על כך מערכות בקרת אש איכותיות. בעוד שלמפקדי כוחות בעלות הברית היה חופש החלטה לגבי פעילותם, למפקדי מדינות הציר ניתן מרחב החלטה מוגבל יותר ופעולותיהם נוהלו בקפדנות על ידי מטה הצי האיטלקי.

בצי האיטלקי בלטה בהיעדרה זרוע אווירית נלווית. בניית נושאת המטוסים אקילה מעולם לא הושלמה ורוב הסיוע האווירי לצי האיטלקי ניתן על ידי חיל האוויר המלכותי האיטלקי שפעל משדות תעופה קרקעיים.
המחסור בדלק היה גם הוא לרועץ הצי האיטלקי. כבר בשנת 1941 הורגש מחסור בדלק ובמהלך המלחמה נוצלה 75 אחוזים מתצרוכת הדלק של האיטלקים על ידי משחתות וסירות טורפדו במהלך משימות ליווי.

ברם, הבעיה המשמעותית ביותר עבור כוחות הציר בצפון אפריקה הייתה הקיבולת המוגבלת של נמלי לוב, מה שיצר קשיים בהעברת אספקה. נמל טריפולי היה הנמל הגדול ביותר בלוב, ויכול היה לאכלס לכל היותר 5 אוניות משא או ארבע אוניות חיילים. לטריפולי הייתה קיבולת פריקה חודשית של כ-45,000 טון. נמל טוברוק הוסיף רק עוד כ 18,0000 טון. הסיוע שהגיע מנמלים קטנים נוספים היה מועט.

באופן כללי נדרשו לכוחות הציר בצפון אפריקה יותר משיכלו הנמלים לספק. דיוויזיה של הציר דרשה בממוצע כ-10,000 טון אספקה כל חודש.

הצי הצרפתי

הצי הצרפתי, הרביעי בגודלו בעולם, עדיין היה בנחיתות מספרית לעומת הצי הבריטי. על פי הסכם עם הבריטים, היה הריכוז המשמעותי ביותר של כלי שיט צרפתים באזור המזרח התיכון. באזור זה איים הצי האיטלקי על נתיבי השיט הצרפתיים בין צרפת לצפון אפריקה וכן על הנתיבים בין גיברלטר לבין תעלת סואץ.

הצי הצרפתי תחת שלטון וישי

בשנת 1940, לאחר נפילת צרפת לידי הגרמנים, הפך הצי הצרפתי במזרח התיכון לצי של שלטון וישי. כעת, בן לילה, הפך הצי הצרפתי לאיום מהותי על הצי הבריטי. בתחילת מבצע קטפולטה, נוהל עם הכוחות הצרפתיים באלכסנדריה משא ומתן פורה. הדבר התאפשר הודות ליחסים הטובים ששררו בין שני המפקדים של הצדדים, אדמירל רנה אמיל גודפרוי ואדמירל אנדרו קנינגהם. אולם, האולטימטום הבריטי לפיו היה על הצרפתים להוציא את הצי הצרפתי מחוץ להישג ידם של הגרמנים לא עלה יפה וב-3 ביולי 1940 השמידו הבריטים את הצי הצרפתי במרס אל כביר שבאלג'יריה. כפועל יוצא של ההתקפה הבריטית ניתקה ממשלת וישי את יחסיה עם הבריטים. חיל האוויר של וישי אף התקיף מתקנים בריטיים בגיברלטר.

ביוני וביולי בשנת 1941, היה מעורב כח ימי קטן של וישי במערכה בסוריה ובלבנון. היה זה מבצע של בעלות הברית כנגד כוחות וישי בלבנון ובסוריה.

בשנת 1942, ניסו הגרמנים לשבות ספינות צרפתיות בטולון. הניסיון סוכל הודות לנחישות של הפיקוד הצרפתי שקיבל החלטה להטביע במכוון את הספינות בטולון על מנת שלא יפלו לידי הגרמנים.

הצי הגרמני

הצי הגרמני עשה שימוש רב בצוללות. במזרח התיכון נמשכה מערכת הצוללות מה-21 בספטמבר 1941 למאי 1944. הקריגסמרינה התכוון לבודד את גיברלטר, מלטה ותעלת סואץ על מנת לנתק את נתיבי הסחר של בריטניה. יותר מ-60 צוללות נשלחו לשבש את הספנות בים אך רבות מהן הותקפו כבר בהגיען למיצרי גיברלטר שהיו תחת שליטה בריטית (תשע צוללות טובעו ועשר ניזוקו).

השתלשלות המערכה

פעולות ראשונות

ב-10 ביוני 1940 הכריזה איטליה מלחמה על בריטניה ועל צרפת ולמחרת הפציצו האיטלקים את מלטה מהאוויר לראשונה כחלק מהמצור על מלטה. באותו הזמן, הפגיז הצי הצרפתי מספר מטרות בחוף הצפון מערבי של איטליה ובפרט את נמל ג'נובה. לאחר כניעת צרפת ב-24 ביוני התירו מנהיגי הציר לממשלת וישי החדשה בצרפת את המשך הבעלות על הצי הקיים.

התנגשות ראשונה בין כוחות ימיים יריבים התרחשה בקרב קלבריה ב-9 ביולי 1940, ארבעה שבועות לאחר תחילת מעשי האיבה. לאחר מכן, במהלך הקיץ, התרחשה שרשרת פעולות מצומצמות. בין הפעולות ניתן למנות את קרב שיירת אספרו וקרב כף ספאדה. בנובמבר ביצע הצי הבריטי התקפה אווירית על כוח ימי איטלקי במפרץ טאראנטו. בהתקפה הושמדו 3 אניות וכתוצאה מכך השתנה מאזן הכוחות במפרץ התיכון.

הקרב על טאראנטו

ערך מורחב – קרב טאראנטו

כדי להפחית את האיום של הצי האיטלקי מנמל טאראנטו ע לשיירות שהפליגו ממלטה, פתח האדמירל אנדרו קנינגהם במבצע שיפוט, במהלכו התקיפו מפציצי טורפדו בריטיים את אוניות הצי האיטלקי בעודן עוגנות. הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שבוצעה תקיפה מסוג זה. המבצע נחל הצלחה, וב-11 בנובמבר 1940 השמיד הצי המלכותי 3 אוניות מלחמה איטלקיות בקרב טאראנטו. ההתקפה אילצה את האיטלקים לסגת לנמלי ים בצפון איטליה כדי לצאת מטווח נושאות המטוסים. כך שובשו ההתקפות על שיירות למלטה. ברם, כבר ב-27 בנובמבר הצליחו האיטלקים לחזור לזירת הים התיכון בקרב כף ספרטיבנטו.

קרב כף מטאפאן

ערך מורחב – קרב כף מטפן

קרב שהוכרע בניצחון בעלות הברית ונערך לחופי הפלופונסוס בדרום יוון מה-27 במרץ ועד ה-29 במרץ 1941. בקרב השתתפו כוחות ימיים מהצי הבריטי ומהצי המלכותי האוסטרלי תחת פיקודו של האדמירל הבריטי אנדרו קנינגהם כנגד כוחות מהצי האיטלקי תחת פיקודו של אנג'לו איאצ'ינו.

בעלות הברית הטביעו את הסיירות הכבדות פיומה, זארה ופולה. כמו כן הושמדו המשחתות האיטלקיות ויטוריו אלפיארי וגיוסו קארדוצי. אוניית המערכה האיטלקית ויטוריו ונטו ניזוקה. הבריטים איבדו מפציץ טורפדו אחד וספגו נזק קל לחלק מהסיירות כתוצאה מהמטחים שירתה אוניית המערכה האיטלקית.

הגורמים המכריעים שסייעו לניצחון בעלות הברית היו השימוש במידע מודיעיני שהתקבל מאולטרה והעדר רדאר על הספינות האיטלקיות.

כרתים

ערך מורחב – הקרב על כרתים

המאמץ למנוע מכוחות גרמניים להגיע לכרתים דרך הים וכן פינוי כוחות קרקע של בעלות הברית לאחר תבוסה בקרב מול הגרמנים על כרתים במאי 1941, גבו מחיר כבד מציי בעלות הברית שאיבדו מספר אניות. קרוב ל-2,000 מלחים בריטים נהרגו. הלופטוופה הגרמני הוכיח שהצי המלכותי לא מסוגל להתגבר על האיום האווירי הגרמני. בשורה התחתונה עובדה זו התבררה כבעלת חשיבות אסטרטגית שולית שכן מספר שבועות לאחר מכן הופנתה תשומת הלב של הוורמאכט לברית המועצות במסגרת מבצע ברברוסה.

מלטה

ערך מורחב – המצור על מלטה (מלחמת העולם השנייה)

המיקום של מלטה בין סיציליה לבין צפון אפריקה היה אידיאלי על מנת לשבש את תנועת שיירות האספקה של מדינות הציר לצפון אפריקה. מדינות הציר הבינו זאת ועשו מאמצים רבים על מנת לנטרל את האיום הן בהתקפות מהאוויר והן בניסיונות לנתק את מלטה מאספקה.

במהלך המצור על מלטה בין 1940 ל-1942 הביאו התקפות אוויריות וימיות את מלטה לסף כניעה. המפנה במצור התרחש באוגוסט 1942, כאשר הבריטים שלחו שיירה מוגנת היטב שכונתה "פדסטל". ההגנות האוויריות של מלטה חוזקו באמצעות מטוסי הוריקן וספיטפייר. הקלה משמעותית במצב התרחשה רק כאשר כוחות הציר גורשו מבסיסיהם בצפון אפריקה.

אזורי השליטה של האיטלקים בקיץ/סתיו 1942 מסומנים בין הקווים והנקודות הירוקים. אזורים בשליטת בעלות הברית מסומנים באדום

הבריטים הקימו מחדש הגנות אוויריות ובסיס ימי התקפי על האי. באמצעות מודיעין אולטרה, הצליחו כוחות ממלטה לשבש את האספקה של מדינות הציר לצפון אפריקה בסמוך לתחילת קרב אל עלמיין השני. עבור גבורתם של המלטזים במהלך המצור הוענק למלטה צלב ג'ורג'.

הפסקת אש איטלקית

ערך מורחב – הסכם שביתת הנשק עם איטליה במלחמת העולם השנייה

ב-25 ביולי 1943, הדיחה המועצה הפשיסטית העליונה את מוסוליני. הממשלה החדשה באיטליה, בראשות מלך איטליה ויטוריו אמנואלה השלישי ופייטרו באדוליו, החלה מיד במשא ומתן חשאי עם בעלות הברית, על מנת להביא לסיום הלחימה ולחבור לבעלות הברית. ב-3 בספטמבר, נחתם הסכם שביתת נשק עם איטליה בסיציליה. שביתת הנשק הוכרזה רשמית ב-8 בספטמבר. לאחר שביתת הנשק התפצל הצי האיטלקי לשניים: כוחות הצי שבסיסם בדרום איטליה לחמו עבור המלך ועבור באדוליו. כוחות הצי שבסיסם בצפון איטליה עברו ללחום עבור הגרמנים.

לקריאה נוספת

• Benbow, Tim. (2011) British Naval Aviation: The First 100 Years. Ashgate Publishing. מסת"ב 1409406121
• Blitzer, Wolf; Garibaldi, Luciano (2001). Century of War. Friedman/Fairfax Publishers. New York. מסת"ב 1-58663-342-2
• Mollo, Andrew (1981). The Armed Forces of World War II. New York:מסת"ב 0-517-54479-4: Crown.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: location (link)
• Sadkovich, James (1994). The Italian Navy in World War II. Greenwood Press, Westport. מסת"ב 0-313-28797-X
• Walker, Ian W. (2003). Iron hulls, iron hearts : Mussolini's elite armoured divisions in North Africa. Marlborough: Crowood. ISBN 9781861266460.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הקרב על הים התיכון בוויקישיתוף

• סגן-אדמירל ס.ו. אוסבורן, ‏המעמד האסטרטגי בים־התיכון, מערכות גיליון 1, ספטמבר 1939
• גנרל קטרו, ‏שאלות צבאיות של הים התיכון, מערכות 1 ספטמבר 1939

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31159407הקרב על הים התיכון