הטבעת אוניות הצי הצרפתי בטולון
הטבעת אוניות הצי הצרפתי בטולון התרחשה ב-27 בנובמבר 1942, במהלך מלחמת העולם השנייה. ימאי אוניות הצי הטביעו את אוניותיהם בנמל העיר טולון שבדרום צרפת. הדבר נעשה על מנת למנוע את נפילתן לידי כוחות גרמניה ואיטליה, אשר השתלטו על שטחה של צרפת של וישי.
רקע
מהקרב על צרפת ועד מבצע לפיד
לאחר תבוסת צרפת בפני גרמניה באביב 1940 נחתם בין המדינות הסכם שביתת נשק, שהביא לחלוקת שטח צרפת לשני חלקים. חלקה הצפוני ביחד עם החוף האטלנטי שלה (כ-60% משטח המדינה) הפכו לאזור כיבוש גרמני. ביתרת השטח שבדרום צרפת הוקמה מדינת צרפת של וישי (על שם עיר הבירה שלה), שבה משלה ממשלה בראשות המרשל פטן, אשר שיתפה פעולה עם גרמניה. ההסכם גם קבע כי אוניות הצי הצרפתי יפורקו מנשקן ויעגנו תחת שליטה צרפתית בנמלי צרפת וצפון אפריקה. מחשש שהגרמנים ישתלטו על אוניות אלו תפס הצי המלכותי הבריטי כמה מאוניות אלו (שעגנו בנמלים שבשליטה בריטית) והשמיד אחרות (למשל בקרב במרס אל כביר שבאלג'יריה).
ב-8 בנובמבר 1942 נחתו כוחות בעלות הברית באלג'יריה ובמרוקו, על מנת להביא להכנעת כוחות מדינות הציר בצפון אפריקה, במשולב עם מתקפה של הצבא הבריטי במצרים. שליט גרמניה אדולף היטלר חשש מפלישה של בעלות הברית לאירופה דרך חוף הים התיכון של צרפת, שהוחזק על ידי צרפת של וישי. על כן הורה לכוחותיו להשתלט על שטחה. הפעולה הגרמנית החלה ב-10 בנובמבר בשיתוף עם צבא איטליה, ולמחרת כבר הגיעו הגרמנים אל חוף הים התיכון.
אוניות הצי הצרפתי בטולון
בנובמבר 1942 עגנו בנמל טולון שבדרום צרפת - הבסיס העיקרי של הצי הצרפתי - למעלה ממאה כלי שיט משלו, וביניהם עשרות מאוניותיו הכבדות והחדישות ביותר. מפקדיהן היו אדמירל אנדרה מרקי (André Marquis), מפקד כוחות הצי בטולון, ואדמירל ז'אן דה לאבורד (Jean de Laborde), מפקד שייטת הים הפתוח של טולון, שבה נכללו 38 אוניות, מהחדישות והמהירות ביותר.
לאחר ההשתלטות הגרמנית על שטח צרפת של וישי הקיפו כוחות גרמנים ואיטלקים את טולון. אייזנהאור קרא לצי הצרפתי לצאת מטולון ולחבור לבעלות הברית, ומנגד, הגרמנים ביקשו למנוע את עזיבת הצי או השמדתו. נערכו מגעים בין הגרמנים לבין ממשלת וישי, והוסכם כי טולון תישאר מעוז תחת שליטת וישי, שיתגונן נגד בעלות הברית ו"צרפתים אויבי ממשלת המרשל"[1]. כצעד של רצון טוב כלפי הגרמנים חיזקו הצרפתים את הגנות החוף בטולון למקרה של התקפה מצד בעלות הברית. העיתונות בעולם עסקה בגורל הצי, ובשאלה האם יעזוב, יישאר או יוטבע[2].
על פי תנאי הסכם שביתת הנשק עם גרמניה היו מיכלי הדלק של אוניות הצי אמורים להיות ריקים. בפועל, באמצעות זיוף דו"חות ושיבוש של מוני הדלק החזיקו הצוותים באוניות כמות דלק מספיקה לצורך הפלגה לצפון אפריקה.
לאחר ההשתלטות על צרפת של וישי נדרש צבאה להתפרק. עקב כך נדרשו אנשי צוות של אוניות הצי לאייש את סוללות תותחי החוף ותותחי הנ"מ בטולון. משמעות הדבר הייתה שחלק מהצוותים היו מרוחקים מהאוניות ובכך נמנעה מהם האפשרות להתכנס במהירות ולצאת עם אוניותיהם מהנמל בהתראה קצרה.
בטולון הלך והשתרר הלך רוח של עוינות כלפי מדינות הציר. האוכלוסייה המקומית תמכה ברובה בבעלות הברית. משטר וישי חשש מניסיון התקוממות בעיר ובאמצע נובמבר ערך בה גל מעצרים. אנשי הצוות של האוניות הביעו בתחילה עוינות לפלישת בעלות הברית לצפון אפריקה, אבל הלך רוח זה השתנה בהדרגה לתמיכה בגנרל דה גול, מנהיג צרפת החופשית. האדמירלים מרקי ודה לאבורד פקדו על אנשיהם להישבע שבועת אמונים למשטר וישי; שניים מקציניהם הבכירים סירבו לכך.
הוראות ממשלת וישי
האדמירל רדר, מפקד הצי הגרמני, האמין שימאי הצי הצרפתי יעמדו בהתחייבותם לפי הסכם שביתת הנשק שלא להניח לאוניותיהם ליפול לידי בעלות הברית. הוא האמין גם שגרמניה תנצל רגשות אנטי בריטיים בקרב הימאים הצרפתים כדי להביאם לשתף פעולה עם האיטלקים. למעשה היטלר כבר החליט לתפוס את האוניות הצרפתיות בטולון בכוח ולמוסרן לידי איטליה. פקודות לביצוע תוכנית זו הוצאו כבר ב-19 בנובמבר.
מזכיר הצי בממשלת וישי היה האדמירל גבריאל אופאן (Gabriel Auphan). ב-11 בנובמבר, נוכח ההיערכות הגרמנית והאיטלקית סביב טולון, הוא הוציא למפקדי הצי בטולון הוראות אלו:
- להתנגד ללא שפיכות דמים לכניסת כוחות זרים למתקני הצי בטולון ולעלייתם על סיפון כלי שיט כלשהם של הצי, תוך ניסיון להשיג פתרון באמצעות משא ומתן;
- במידה ולא יהיה אפשר למנוע את עליית הכוחות הזרים על סיפון כלי השיט - יש להטביעם.
הפקודה המקורית הייתה להטביע את האוניות, אם הדבר יידרש, על ידי הפיכתן על צידן. מהנדסים שכבר תכננו את משיית האוניות לאחר המלחמה הצליחו להביא לשינוי הפקודה, כך שהאוניות יוטבעו בעמדה ישרה.
ב-15 בנובמבר נפגש אדמירל דה לאבורד עם אדמירל אופאן ועם המרשל פטן. בשיחה נפרדת ביניהם ניסה אופאן לשכנע את דה לאבורד להפליג עם אוניותיו מטולון ולחבור לכוחות בעלות הברית. האחרון סירב לעשות זאת ללא פקודה מפורשת ממשלת וישי. אופאן התפטר מתפקידו זמן קצר לאחר מכן.
ההטבעה
ב-27 בנובמבר החלו הגרמנים במבצע לילה (Operation Lila), שנועד להביא להשתלטות על אוניות הצי הצרפתי כשהן שלמות. המבצע הוטל על דיוויזיית הפאנצר ה-7, שתוגברה ביחידות מדיוויזיות אחרות, לרבות גדוד אופנוענים מדיוויזיית הפאנצר אס אס דאס רייך וכוח משימה מהצי הגרמני, שנועד לנטרל מתקני השמדה עצמית שיימצאו על האוניות הצרפתיות. תוכנית הפעולה קבעה שהגרמנים ייכנסו לטולון תחילה ממזרח וממערב, תוך תפיסת מתקני מפתח, לרבות בית הנשק מוריון (Mourillon) ומפקדתו של אדמירל מרקי. לאחר מכן הם נועדו להיכנס לנמל עצמו. אוניות של הצי הגרמני סיירו מול הנמל כדי להעסיק כל כלי שיט צרפתי שינסה לברוח ממנו, ומוקשים ימיים נזרעו במימי הכניסה לנמל.
הפעולה הגרמנית החלה בשעה 04:00 ב-27 בנובמבר. היא באה בהפתעה גמורה לממשלת וישי והגרמנים נתקלו בתחילה בהתנגדות צרפתית חלשה. אדמירל מרקי נעצר, אך מפקד הארסנל העביר פקודה ממנו לאדמירל דה לאבורד להטביע את אוניות הצי בנמל. דה לאבורד, שנמצא על סיפון אוניית הדגל שטרסבורג, פקד על צוותי האוניות להתכונן להטבעה ולפתוח באש על כל גורם בלתי מורשה שינסה להתקרב לאוניות.
הגרמנים המתקדמים פתחו באש מקלעים על מעגן הצוללות הצרפתיות שנמצא בפאתי הנמל המזרחיים. לאחר מתן פקודת ההטבעה הפליגו חלק מהצוללות כדי להטביע עצמן במים עמוקים יותר. שלוש צוללות שהתעלמו מהפקודה הצליחו לחמוק מהנמל ולהגיע לנמלים בצפון אפריקה, וכמוהן גם ספינה אחת. צוללת רביעית הצליחה להגיע לספרד הנייטרלית.
הכוח הגרמני התעכב בכניסה לנמל ונכנס לתוכו רק בשעה 05:25. כשניראו כלי הרכב הגרמנים על הרציפים שודרה מאוניית הדגל שטרסבורג הפקודה לאוניות להטביע עצמן. הפקודה ניתנה גם באיתות אור ועל ידי שליחים בסירות. צוותי האוניות פינו אותן, וקבוצות מלחים החלו לטבען באמצעות פתיחת שסתומי הטבעה (Scuttle Valves) והפעלת מטעני חומר נפץ, שהרסו בהן מיכשור חיוני והציתו את מכלי הדלק שלהן[3]. הגרמנים ניסו להשתלט על האוניות ולמנוע או לעצור את הטבעתן, בין בכוח ובין במשא ומתן, אך בהצלחה מעטה.
נמל טולון נזרע אוניות ששקעו במקומות עגינתן ועלו באש. הדלקות בחלקן בערו במשך זמן רב; הסיירת אלג'יר בערה במשך עשרים ימים. ענני עשן גדולים כיסו את שמי הנמל ומימיו זוהמו באופן חמור בשמן.
בסך הכל הצליחו הצרפתים להטביע 77 כלי שיט, ובהם שלוש אוניות מערכה, שבע סיירות, 15 משחתות, 13 טרפדות, 12 צוללות, תשע סירות סיור ו-19 אוניות עזר. הגרמנים הצליחו להשתלט על 39 כלי שיט, מרביתם קטנים, שחלקם חובלו לפני כן ללא תקנה. במהלך הפעולה נהרגו 12 צרפתים ונפצעו 26. אנשי צוותי האוניות נלקחו בשבי על ידי הגרמנים.
לאחר ההטבעה
המבצע הגרמני להשתלטות על אוניות הצי הצרפתי נחל כישלון. משטר וישי איבד בעקבות ההטבעה את הנכס העיקרי שלו ואת יתרת אמינותו בעיני הגרמנים. מטה הצי הגרמני התאכזב מתוצאות המבצע, אך היטלר סבר שהוא היה הצלחה, שכן השימוש באוניות הצרפתיות נמנע מבעלות הברית.
בחודשים שלאחר ההטבעה משה הצי האיטלקי מהמים חלק מהאוניות שהוטבעו. חלקן ניזוקו ללא תקנה ונידונו לפירוק לגרוטאות. האיטלקים החלו לשפץ את האחרות כדי לשלבן בצי שלהם, אך שביתת הנשק של איטליה עם בעלות הברית בספטמבר 1943 באה בטרם הספיקו להכניסן לשימוש. לאחר שביתת הנשק האיטלקית תפסו הגרמנים את מקצת האוניות, אך התקפות אוויר של בעלות הברית השמידו חלק מהן.
באוגוסט 1944 פלשו בעלות הברית לדרום צרפת ושחררו את טולון ונמלה. שני צריחי תותחים מאוניית המערכה המושמדת פרובאנס ובהם ארבעה תותחי 340 מילימטרים פורקו והוצבו לפני כן לחזק את סוללות החוף בכניסה לנמל. במהלך הפלישה התעמתו אוניות בעלות הברית עם תותחים אלו במשך שבוע בטרם הם שותקו.
בשנים שלאחר המלחמה פורקו הריסות האוניות בטולון לגרוטאות.
קישורים חיצוניים
- רשימת האוניות בנמל לאחר ההטבעה ומצבן (בצרפתית)
- נמל טולון היה לקבר הצי הצרפתי, הצופה, 29 בנובמבר 1942
הערות שוליים
- ^ היטלר לא יכבוש את טולון ולא יגע באניות, דבר, 13 בנובמבר 1942
- ^ ידיעות סותרות על גורל הצי הצרפתי, המשקיף, 15 בנובמבר 1942
- ^ במקצת האוניות בוצעה הטבעה בלבד או הפעלת מטעני חומר נפץ בלבד.
