הארמון הקיסרי בשניאנג

הארמונות הקיסריים של שושלות מִינְג וצִ'ינְג בבייג'ינג ובשן-יאנג

**אתר מורשת עולמית**
	חזית היכל צ'ונְגְגֶ'נְג, הבניין הראשי
	חזית היכל צ'ונְגְגֶ'נְג, הבניין הראשי
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1987, לפי קריטריונים 1, 2, 3, 4
מדינה	הרפובליקה העממית הסינית
הערות	הארמון בשן-יאנג, המתואר בערך זה, נוסף לאתר המקורי, העיר האסורה בבייג'ינג, בשנת 2004.
	(למפת הרפובליקה העממית של סין רגילה) בייג'ינג שאנגחאי צ'ונגצ'ינג שנג'ן הונג קונג צ'נגדו שניאנג שיאן חרבין אורומצ'י שינינג רוסיה מונגוליה קזחסטן קיר. ט. פק. הודו נפאל ב. בנ. מיאנמר תאי. לא. וי. הפ. ד.ק צ.ק יפן הארמון הקיסרי בשן-יאנג

הארמון הקיסרי בשֶׁן-יָאנְג (במנדרינית תקנית: 瀋陽故宮, בפין-יין: Shěnyáng Gùgōng), הידוע גם כארמון מוקדן, הוא ארמון ששימש את הקיסרים הראשונים של שושלת צ'ינג בסין.

הארמון נבנה ב-1625 והתגוררו בו שלושת הקיסרים הראשונים של שושלת צ'ינג בין 1625 ל-1644. הארמון שוכן כיום בלב העיר שן-יאנג בירת מחוז ליאונינג, לשעבר מוקדן במנצ'וריה.

היסטוריה

בניית הארמון החלה ב-1625 על פי הוראותיו של הקיסר נורהאצ'י, שאז עמד בראש ממלכה שמרכזה במנצ'וריה. בנו, הקיסר חְוָאנְג טָאיגִ'י, החל להרחיב את הארמון ב-1631 והקמת המבנים הנוספים הסתיימה ב-1636.

הארמון נבנה תוך ניסיון לחקות את העיר האסורה בבייג'ינג. עם זאת, יש בארמון סממנים של סגנונות מנצ'וריים וטיבטיים. ב-1634 שונה שם העיר משן-יאנג ל"מוקדן" ("לעלות" במנצ'ורית), ומאז העיר קרויה כך בספרות המערבית עד שלהי המאה ה-20. משום כך הארמון בשן-יאנג מכונה גם "ארמון מוקדן".

לאחר ששושלת צ'ינג החליפה את שושלת מינג בשלטון על סין ב-1644, ומוקד השלטון עבר לבייג'ינג, איבד הארמון במוקדן את מעמדו כמשכנו הרשמי של הקיסר. במקום זאת הוא הפך לארמון אזורי.

ב-1780 הרחיב הקיסר צ'יינלונג את הארמון. קיסרים משושלת צ'ינג נהגו לשהות בארמון במוקדן כל שנה למשך זמן מה.

ב-1955 הוסב הארמון ל"מוזיאון ארמון שן-יאנג".

ב-2004 הוא נכלל ברשימת אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו כהרחבה של אתר הארמון הקיסרי של שושלות מינג וצ'נג בבייג'ינג.

מבנה האתר

הארמון הקיסרי בשן-יאנג מצוי כיום בדרך שן-יאנגמספר 171 שבלב העיר שן-יאנג. הארמון משתרע על יותר שטח של מ-60,000 מטרים רבועים (פחות מעשירית משטח הארמון של העיר האסורה בבייג'ינג). יש בו כ-300 חדרים בכ-70 מבנים המסודרים סביב עשרים חצרות פנימיות. יש בארמון שלושה חלקים המייצגים את שלוש תקופות הבנייה העיקריות (ראו בתוכנית הארמון המצורפת):

החלק המזרחי – חלק זה שנבנה בתקופת הקיסר הראשון, נורהאצ'י, בנוי סביב חצר פנימית גדולה שצורתה מלבנית ושכיוונה (מהכניסה) דרום צפון. בקצה המרוחק של החצר הוקם ארמונו של הקיסר המכונה "היכל דָאגֶ'נְג" (היכל עסקי המדינה הגדולים), מבנה שגגו הכפול מתומן. באולם שבארמון זה הוכתר הקיסר ובו הוא נהג להכריז על חוקים חדשים, לקבל פני מפקדיו בשובם מנצחים משדה הקרב וכו'. משני צדדי החצר הוקמו עשרה מבנים המכונים "ביתנים של עשרת המלכים", ובהם משרדים של מפקדי הצבא. שני המבנים הראשונים הצמודים לארמון משני צדדיו היו עבור המפקד של האגף הימני והאגף השמאלי של הצבא ושמונה הביתנים האחרים עבורי מפקדי שמונה הדגלים של צבא המאנצ'ו.
החלק המרכזי – חלק זה נבנה בתקופת הקיסר חְוָאנְג טָאיגִ'י, וכולל שורת מבנים סביב חצרות פנימיות. המבנים העיקריים בחלק זה הם (מדרום לצפון):
- שער דָאצִ'ינְג
- ארמון צִ'ינְגְנִינְג - שימש בעיקר כחדרי השינה לקיסר ולפילגשיו.
- מגדל הפניקס - בנוי על בסיס של לבנים שחורות שגובהו 4 מטרים. שלושת הגגות של המגדל מקורות ברעפים צהובים ששוליהם ירוקים. בשעתו היה זה המבנה הגבוה ביותר בשן-יאנג.
- היכל צ'ונְגגֶ'נְג – בדומה ל"היכל דָאגֶ'נְג", שימש היכל צ'ונְגגֶ'נְג (היכל עסקי המדינה העליונים) כמקום הכתרתו של חְוָאנְג טָאיגִ'י, הכרזה על חוקים חדשים וחלוקת כבוד למפקדים ששבו מנצחים בקרב. זהו הבניין החשוב ביותר במכלול המבנים של הארמון בשן-יאנג. פרט קישוטי בולט בארמון הם דרקונים מגולפים בעמודים של ההיכל.
החלק המערבי – חלק זה נבנה בתקופת הקיסר צ'יינלונג (1799-1711). בניגוד לשני מייסדי שושלת צ'ינג האחראים להקמת החלק המזרחי והמרכזי של הארמון וששלטו על מנצ'וריה בלבד, קיסר זה כבר שלט בסין כולה מבייג'ינג. לכן הארמון בשנגיאנג שימש רק כאכסניה ארעית בזמן שערך סיורים בצפון מזרח סין. חלק זה כולל את המבנים הבאים (מדרום לצפון):
- בית האופרה
- היכל גְ'יָאיִין
- היכל דִיגוָאנְג – נמצא מזרחית להיכל גְ'יָאיִין, משכנו של הקיסר בשהותו בארמון.
- ביתן וֶן סוּ – המבנה העיקרי בחלק זה של הארמון. מבנה בעל גג כפול ועמודים ירוקים. המבנה שימש כספרייה שהכילה אחד משבעת העותקים של אסופת הספרים הגדולה המכונה "סְאקוּ צְ'וֵ'אנשׁוּ" (במנדרינית: 四庫全書, בפין-יין: Siku Quanshu - "אסופת ארבעת האוצרות"), ולכן נעשה שימוש ברעפים שחורים לקרות את גגו. הצבע השחור מסמל, על פי האמונה הסינית, מים שתפקידם להגן על הספרים היקרים שבפנים בפני אש.

הסיבה לכך שכל קיסר בנה היכל חדש קשורה למסורת של המאנצ'ו של מתן כבוד לאבות הקדומים והימנעות לכן משימוש במבנה של קודמו. שלושת ההיכלות של הקיסרים (היכל דָאגֶ'נְג, היכל צ'ונְגגֶ'נְג, והיכל דִיגוָאנְג) קורו ברעפים צהובים, שהיו שמורים למבנים קיסריים בלבד.

המוזיאון שבשטח הארמון מכיל חפצי ערך מתקופת הקמת הארמון כדוגמת חרבו של נורהאצ'י, חרבו של חְוָאנְג טָאיגִ'י, כלי נשק כדוגמת, קשתות, חיצים ותותחים ציורים, עבודות קליגרפיה ורקמה, כדים, פסלים ועבודות לכה.