ש"ס ונציה
ש"ס ונציה הוא המהדורה המלאה הראשונה של התלמוד הבבלי, שנדפסה בוונציה על ידי דניאל בומברג בשנים ה'ר"פ–ה'רפ"ג (1520–1523). בנוסף למשנה ולגמרא, כלולים במהדורה זו פירוש רש"י ותוספות. במהדורה זו גם נקבעה חלוקת התלמוד לדפים המשמשת עד היום. המהדורה נחשבת לנקייה יחסית משיבושי הצנזורה על ספרים עבריים.
המהדורה
עד להמצאת הדפוס באמצע המאה ה-15 נפוץ התלמוד בכתבי יד בלבד. ההדפסה החלקית הראשונה של התלמוד הודפסה בספרד בשנת 1482 ה'רמ"ב עם פירוש רש"י ובלי תוספות, אך בשל רדיפות האינקוויזיציה הספרדית ושריפת התלמוד באיטליה נותרו ממנה רק שרידים.[1] בשנת ה'רמ"ד החלו האחים היהודים יהושע וגרשום שונצינו להדפיס באיטליה חלק ממסכתות התלמוד.
ארבעים שנה מאוחר יותר, בשנים ר"פ-רפ"ג, 1520 - 1523 הוציא לראשונה דניאל בומברג, ברישיון האפיפיור לאו העשירי, מהדורה מלאה של התלמוד הבבלי. בומברג היה מדפיס נוצרי שלא ידע עברית, אשר הקיף עצמו ביהודים מומרים ומלומדים שסייעו לו בהגהה ובהכנה לדפוס.
צורת הדף
מהדורה זו של בומברג היא שקבעה את עיצוב העמוד המקובל היום, שבו נוסח התלמוד במרכז העמוד, פירוש רש"י בצד הפנימי ופירוש התוספות בצד החיצוני. בנוסף לעיצוב העמוד שימר למעשה המדפיס לדורות את פירושי הפרשנים המקובלים ביותר אז, ובהם פירוש רבינו נסים, הרא"ש, ופירוש המשניות לרמב"ם. עם זאת, בומברג עצמו התבסס פעמים רבות על טפסים מדפוס האחים שונצינו, כך שצורת הדף ובחירת הפרשנים (חוץ מהרא"ש שהופיע רק בדפוס ונציה) הועתקו משם.[2] מדפיסי שונצינו אף האשימוהו בהעתקה מדפוסם: "והנה מדפיסי ויניציאה העתיקו מהדפוס שלי ובזולתם שמו מאשר מצאו".[3]
לא ידוע מהו כתב היד (או כתבי היד) בו השתמשו מדפיסי ונציה להעתקת טקסט התלמוד. מכיוון שהנוסח שונה מכל כתבי היד הידועים לנו כיום, מהווה דפוס ונציה עצמו "עד נוסח" לנוסח התלמוד.
צורתו הסופית של דף התלמוד המקובל נקבעה על ידי מדפיס נוצרי אחר מוונציה בשם מארקו אנטוניו יושטיניאן, שבשנים 1546-1551 הדפיס את התלמוד על בסיס מהדורת הדפוס השנייה של בומברג, והוסיף לה כלי עזר חשובים שחיבר הרב יהושע בועז, כגון ציון מראי מקום לצד פסוקי התורה המשולבים בטקסט התלמודי ("מסורת הש"ס"), "תורה אור" ו"עין משפט".
הצלחתו של בומברג לממן לראשונה מפעל רחב היקף של הדפסת התלמוד בשלמותו, נובעת ככל הנראה מהאפשרויות הכלכליות שעמדו בפניו ושהיו חסומות בפני מדפיסים יהודים כשונצינו.[4] בומברג הדפיס בחייו מהדורה שנייה ושלישית - שלוש הוצאות ב-20 שנה.
לאחר הופעת המהדורה לא הופיעו מהדורות עם חידושים משמעותיים לאורך מאות שנים, וכל 64 המהדורות שנדפסו (חלקן לא שלמות), עד להופעת ש"ס וילנא בסוף המאה ה-19, התבססו עליו, אך בחלקן שורבבו טעויות חדשות וברובן היו השמטות הצנזורה.
כיום קיימים רק 14 סטים ידועים של מהדורה זו, אחד מהם נרכש בסוף 2015 בידי איש העסקים והאספן הניו יורקי לאון בלאק (אנ') בסכום של למעלה מ-9 מיליון דולר[5]
ראו גם
לקריאה נוספת
- רפאל נתן נטע רבינוביץ, מאמר על הדפסת התלמוד, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשס"ו
קישורים חיצוניים
- עיון במסכת זבחים ממהדורת ונציה הראשונה, באתר הספרייה הלאומית
- דוד ה. קירשין, שירת המדפיסים הראשונים, מבוע ל"ה, באתר דעת
- חן מלול, תגלית: הסיפור מאחורי מהדורת התלמוד שכבשה את העולם היהודי בסערה, בבלוג הספרנים של הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ את השרידים שנשמרו ליקט חיים זלמן דימיטרובסקי והדפיס בדפוס צילום.
- ^ ראו סריקה בספריה הלאומית
- ^ בראש ספר מכלול, קושטא, רצ״ג-רצ״ד
- ^ אמנון רז-קרקוצקין, הצנזור, העורך והטקסט: הצנזורה הקתולית והדפוס העברי במאה השש עשרה, עמ' 122
- ^ יונתן זלמן, איש העסקים הניו-יורקי לאון בלאק רכש את ש"ס בומברג תמורת 9.3 מיליון $ באתר הטאבלט מגזין (אנ') (באנגלית). נתן פרל, שיא: עותק נדיר של התלמוד הבבלי מהמאה ה-16 נמכר ב-9.3 מיליון דולר, באתר חרדים10, 23 בדצמבר 2015. 500 שנים וכ-10 מיליוני דולרים: סוד הקסם שמאחורי ש”ס בומברג העתיק, באתר JDN.
