דוקטרינת המולדת הכחולה
דוקטרינת "המולדת הכחולה" (בטורקית: Mavi Vatan, "מאבי וטאן") היא דוקטרינה צבאית אסטרטגית של טורקיה, שמשמעותה ביסוס השליטה הימית של טורקיה בשטחי הים התיכון, לרבות בהיבט הצבאי והאנרגטי, שמטרתה לספק לטורקיה עצמאות אנרגטית וצמיחה כלכלית, והפיכתה למעצמה ימית אזורית.
תיאור כללי
את דוקטינת "המולדת הכחולה" הגה אדמירל טורקי לשעבר בשם ג'ם גורדניז (Cem Gürdeniz), כשהציג את הרעיון לראשונה במהלך סימפוזיון שנערך בשנת 2006 בפיקוד המרכזי של חיל הים הטורקי[1]. גורדניז שירת בחיל הים הטורקי עד 2012, והוא בעל ניסיון מבצעי ופיקודי נרחב. בתפקידו האחרון שימש כראש אגף אסטרטגיה ותכנון בצי הטורקי[2].
לפי דוקטרינה זו, לטורקיה עומדת הזכות לבעלות על שטח ימי נרחב המשתרע על פני הים התיכון, הים האגאי והים השחור, עומד לפי גורדניז על כ-462,000 קמ"ר, ובין היתר כולל בתוכו שטחי מים כלכליים השייכים לקפריסין ולאיים יווניים כמו רודוס, קסטלוריזו או כרתים[1]. הדוקטרינה מבקשת למעשה לשנות את הסטטוס קוו הקיים שאותו גורדניז רואה כהשפלה של הסכם סוור, הסכם כניעתה של האימפריה העות'מאנית למעצמות בתום מלחמת העולם הראשונה[1] וקמה במטרה לבטל ההשפעות של הסכם לוזאן שנכפה על הטורקים בשנת 1923[2].
דוקטרינת "המולדת הכחולה" הציבה יעדים לבסיס השליטה הטורקית בשני מעגלים. המעגל הראשון כולל את שלושת הימים המקיפים אותה – הים התיכון, הים האגאי והים השחור. המעגל השני והאסטרטגי כולל את ים סוף, הים הכספי, והים הערבי לרבות המפרץ הפרסי[3].
ב-31 באוגוסט 2019 נשא נשיא טורקיה, רג'פ ארדואן נאום בטקס הענקת התעודות לבוגרי האקדמיה הימית, כאשר מאחוריו מוצגת מפת "המולדת הכחולה".[1]
רקע
בצל התפרקות ברית המועצות ובמקביל התעצמותה הכלכלית והדמוגרפית של טורקיה, עלו צרכיה האנרגטיים, ודלק וגז נתפסו כמנוף כלכלי עבורה, כאשר מקורות האנרגיה שלה עד אותה עת היו ממקורות ייבוא חיצוני בלבד.[3] ספקיות האנרגיה המרכזיות של טורקיה הן רוסיה, איראן, עיראק ולוב[3]. ממדינות אלו ייבאה טורקיה בשנת 2018 למעלה ממיליון חביות נפט ביום ולמעלה מ-51 מיליארד קוב של גז[3].
ההיתלות וההתבססות על מקורות אנרגיה זרים הטילה על טורקיה מחויבות מדינית מול מדינות אלו[3]. שרשרת של שינויים ואירועים גאופוליטיים במזרח התיכון בליווי השאיפה לעצמאות אנרגטית יצרו את התשתית לניסוח דוקטרינת "המולדת הכחולה".[3]
השתלשלות אירועים
טופוגרפיה יבשתית וגבולות ימיים
לאור הטופוגרפיה היבשתית הייחודית רצופת ההרים של טורקיה, המורכבת משני חצי איים - גליפולי ואנטוליה (אסיה הקטנה), מוקנה לה יתרון הגנתי מובהק מפני תקיפות קרקעיות[3]. טורקיה ניחנת בשטח נרחב של מוצא לים בר-ניצול לצרכים ביטחוניים, כלכליים ומשאביים. גבולה הימי הנרחב שמשתרע על פני שלושה ימים הוא מחד גיסא בבחינת הזדמנות אסטרטגית, ומאידך - נקודת תורפה שיש להגן מפניה.
ייסוד פרויקט MILGEM
באמצע שנות ה-90 חיל הים הטורקי חקר משאבים לאומיים לעיצוב, פיתוח ובניית קורבטה בייצור טורקי עצמי. בשנת 2004 ייסד פיקוד המספנות הימי באיסטנבול את פרויקט MILGEM(אנ') במטרה לבנות ספינות מלחמה טורקיות תוך שימוש במשאבים מקומיים במידה המקסימלית האפשרית, וכן לשפר את היכולת והמיומנויות של בניית ספינות צבאיות לאומיות.
בספטמבר 2008 נמסרה לחיל הים הטורקי קורבטה מדגם (TCG Heybeliada (F-511 שהייתה לספינת המלחמה הראשונה בתולדות טורקיה, שנבנתה בייצור עצמי.[1] עד אז, הסתמך חיל הים הטורקי על רכש ספינות מארצות הברית.[1] זו נחשבה להצלחה המיושמת הראשונה של פרויקט MILGEM הלאומי[1].
במסגרת פרויקט זה מתוכננות להיבנות עד שנת 2028 כ-12 ספינות מלחמה לשימוש הצי הטורקי, והוא זכה להכרה גם מחוץ לגבולות טורקיה כאשר ביולי 2018 נחתמה עסקה בין טורקיה לבין פקיסטן, במסגרתה תספק טורקיה לחיל הים הפקיסטני ארבע קורבטות חדשות[1].
חזון הפיכה למעצמה ימית
החל משנות ה-2000 בנתה טורקיה מגוון של כלי שיט אחרים כגון ספינות סיור (TUZLA), נחתות טנקים (BAYRAKTAR) וספינות התערבות מהירה (MRTP16), אשר גם אותם כבר הצליחה לייצא למדינות אחרות דוגמת טורקמניסטן ומלזיה[1].
טורקיה עמלה על שני מיזמי ייצור צבאי משמעותיים נוספים: בניית נושאת מטוסים ראשונה בייצור עצמי (TCG Anadolu L-408) שעתיד להסתיים עד סוף שנת 2020, וכן פרויקט MiLDEN (ראשי תיבות של Milli Denizalti) לפיתוח ובניית 6 צוללות תחת רישיון מחברת טיסנקרופ הגרמנית עד לשנת 2040[1][4]. הצוללות הטורקיות הראשונות יהיו עותקים של העיצובים הגרמניים, הכוללים יכולות שייט שקט, טילים מונחים ומערכות טורפדו כבדות מתקדמות[4]. ב-22 בדצמבר 2019 נחנכה הצוללת הראשונה מבניהן (TCG Piri Reis S-330) בטקס חגיגי במעמד נשיא טורקיה ארדואן[5].
-Turkey_2019_Istanbul_Agreement.png)
הסכם לתיחום השטח הימי עם לוב
ב-27 בנובמבר 2019 ראש ממשלת ההסכמה הלאומית של לוב (ה-GNA), פאיז א-סראג', הגיע לטורקיה ונפגש עם הנשיא הטורקי ארדואן. בפגישתם חתמו השניים על ההסכם הימי לתיחומו של הגבול הימי בין המדינות,[1] או בשמו המלא - "מזכר הבנות בין ממשלת טורקיה לבין ממשלת ההסכמה הלאומית של לוב בנושא תיחום אזורי השיפוט הימיים בים התיכון"(אנ'). הממשל הטורקי, במסגרת ההסכם, התחייב להעביר ל-GNA אמצעי לחימה, תחמושת ואף לאמן את כוחות הצבא של ה-GNA[6].
עבור טורקיה, שנותרה כמעט מבודדות וללא בריתות אנרגיה אזוריות, הסכם זה הוא מהלך בעל יתרון מובהק, באמצעותו מתכוונת לחסום את האפשרות להביא לפועל את פרויקט צינור הגז איסטמד, מיזם שאפתני להנחתו של צינור גז משותף לישראל, קפריסין, יוון, איטליה והאיחוד האירופי[1].
ההסכם גרם לחוסר שביעות רצון של המדינות יוון, מצרים, קפריסין, ישראל וצרפת, שהתריעו על ערעור היציבות האזורית, כמו גם לכעס מצד האו"ם שלא אישר את ההסכם.[2]
בפברואר 2020 ארגון "הצבא הלאומי של לוב", ה-Libyan National Army) LNA), הפועל בחסות רוסיה, מצרים ואיחוד האמירויות, הודיע כי הפציץ אונייה טורקית בנמל טריפולי ועליה אמצעי לחימה רבים שיועדו לארגון ה-GNA, מיליציה המגנה על הממשל בלוב, אשר הוקמה בחסות האו"ם[7].
השלכות על ישראל
כוונותיה השאפתניות של טורקיה בנוגע לשימוש במרחב הימי באזור הים התיכון, בנוסף לחיזוק משמעותי של יכולותיה הימיות בשנים מאז חתימת הדוקטרינה, עלולים להוות אתגר על מדינת ישראל ועל בעלות בריתה בהיבטי ביטחון צבאי וכן בהיבטי משאבי אנרגיה כמו הגז הטבעי המצוי בים התיכון[1].
ביסוס השליטה במרחב הימי והגברת העיונות
ב-14 בדצמבר 2019 פורסם בחדשות 13 כי שבועיים קודם לכן, נרשמה תקרית חריגה בה ספינות של חיל הים הטורקי גירשו ספינת המחקר הישראלית ששטה באזור המים הכלכליים של קפריסין[8]. מדובר בספינת המחקר "בת גלים" ששייכת למכון חקר ימים ואגמים בישראל שכפוף למשרד האנרגיה שהייתה במשימה[8]. על הספינה נכחו חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון יחד עם גאולוג קפריסאי שביצעו מחקר משותף באישורה של ממשלת קפריסין. במהלך השיט, התקרבו ספינות של חיל הים הטורקי לספינת המחקר, וקציני חיל הים הטורקי עלו מול קברניט ספינת המחקר ברשת הקשר והחלו לתשאל אותו על פעילותו באזור, אף על פי שזו שהתה באזור המים הכלכליים של קפריסין, שבו לטורקים אין כל סמכות[8]. ספינת המחקר הישראלית נדרשה על ידי הטורקים לעזוב מיד את המקום, וזו אכן הפסיקה את פעילותה ונאלצה לשוט לאזור אחר[8].
הערות שוליים
- ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 אסא אופיר, כוונות ימיות: תכניות הענק של טורקיה בזירת הים, באתר ישראל דיפנס, 21 בדצמבר 2019
- ^ 2.0 2.1 2.2 Eyal Pinko, Turkey’s Maritime Strategy Ambitions: The Blue Homeland Doctrine (Mavi Vatan), IIMSR, 31 במרץ 2020 (ארכיון)
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 אייל פינקו, השאיפות הימיות של טורקיה: דוקטרינת המולדת הכחולה, באתר ישראל דיפנס, 30 במרץ 2020
- ^ 4.0 4.1 Turkey Launches MiLDEN Project to Build Own Submarines, DefenseWorld, 24 באוקטובר 2019
- ^ İbrahim Sünnetci, Type 214TN REIS Class TCG PİRİ REİS Submarine, Defence Turkey
- ^ אייל פינקו, האם הופצצה אונייה טורקית בנמל בלוב?, באתר ישראל דיפנס, 23 בפברואר 2020
- ^
צבי בראל, טורקיה מנצלת את לוב כדי להגשים את שאיפות ההתפשטות שלה בים התיכון, באתר הארץ, 2 ביוני 2020
- ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 ברק רביד, חיל הים הטורקי גירש ספינה ישראלית ששטה באזור קפריסין, באתר רשת 13, 14 בדצמבר 2019
דוקטרינת המולדת הכחולה35484641Q97725332