ג'ו עמר
 | |
| הזמר והפייטן ג'ו עמר | |
| לידה |
1 ביוני 1930 סטאת, מרוקו |
|---|---|
| פטירה |
26 ביוני 2009 (בגיל 79) ניו יורק |
יוסף (ג'ו) עמר (ה' בסיוון תר"ץ, 1 ביוני 1930 – ג' בתמוז תשס"ט, 26 ביוני 2009) היה זמר, חזן, פזמונאי, מלחין ופייטן ישראלי, מחלוצי הזמר המזרחי והים-תיכוני בישראל.
קורות חיים
עמר נולד בעיר סטאת שבמרוקו. כבר במרוקו החל להופיע כזמר. בשנת תשט"ז (1956) עלה לישראל עם אחיו שלום, והתיישב במושב יד רמב"ם. את שיריו הראשונים בארץ הקליט במסגרת קול ישראל. תוך זמן קצר הפכו רבים משיריו ללהיטי ענק. הלהיט הראשון של עמר בישראל היה השיר "ישמח משה" ואחריו באו להיטים נוספים, בהם: "שיר השיכור", "שלום לבן דודי", "האסיר" ו"ברצלונה".
עמר נחשב בין הראשונים שהקליט משירי הקודש של יהדות מרוקו בישראל, ושהכניסו את המוזיקה האנדלוסית לישראל. הוא היה הזמר הישראלי הראשון שהעלה בשיריו את סוגיית השסע העדתי בישראל, כאשר כתב בשנת 1960, בעקבות מהומות ואדי סאליב[1], את שיר המחאה "לשכת עבודה": ”הלכתי לשכת עבודה; אמר לי מאיפה אתה; אמרתי לו ממרוקו; אמר לי תצא מפה...הלכתי לשכת עבודה; אמר לי מאיפה אתה; אמרתי לו מפולניה; תכנס בבקשה”. לצד זאת, לדברי פרופ' אדווין סרוסי: ”הנרטיב של עמר עצמו היה מאוד לאומי, וכך גם האמנות שלו.”[2].
החל מאמצע שנות השישים העביר עמר את מוקד פעילותו למערב אירופה וארצות הברית, שם הופיע בפני קהל יהודי, בין השאר ביידיש. בשנת 1965 הופיע באולם "קרנגי הול" במנהטן.
בתש"ל (1970) התיישב עמר בניו יורק, ומשם עבר ללוס אנג'לס. הוא נחשב בזמנו לאחד מבכירי החזנים בעולם, והעביר סדנאות חזנות בארצות הברית ובאירופה.
באמצע שנות השמונים חזר לישראל וניסה להקים מרכז ללימודי חזנות. הוא הקליט פרסומת לקפה טורקי של עלית על פי המנגינה של להיטו "שיר השיכור" והפרסומת שודרה רבות ברדיו. הופיע במספר הופעות עם התזמורת האנדלוסית הישראלית, אך בסופו של דבר לא הצליח להיקלט בישראל וחזר לארצות הברית. במערכת הבחירות של שנת תשמ"ח (1988) תרם את קולו לזמריר של ש"ס באמצעות השיר "אשורר שירה לכבוד התורה".
בשנת תש"ס (2000), לאחר מות רעייתו ריימונד, חזר לישראל. לאחר שובו לישראל, לקה באירוע מוחי שריתק אותו לכיסא גלגלים ולאחר מכן לקה במחלת פרקינסון, איבד את צלילות קולו והפסיק לשיר.
במהלך תשס"א (2001), הסתיימה הפקתו ועריכתו של סרט שמטרתו הייתה לתעד את סיפור חייו דרך מסע שורשים, במרוקו ובישראל, בבימויו של איש התקשורת והיוצר שאול מייזליש ובבימוי ועריכה של מיכל רביד-אברהם[3] מייזליש גם ערך את הספר "ג'ו עמר, אני ושירי", שהוא מעין ביוגרפיה של האיש ופועלו המוזיקלי והליטורגי.[4]
ג'ו עמר נפטר בג' בתמוז תשס"ט (26 ביוני 2009) בניו יורק בגיל 79. גופתו הועלתה לישראל והוא נקבר במושב יד רמב"ם בצמוד לאשתו, ריימונד. השאיר אחריו שני בנים ושלוש בנות.[5][6][7] על שמו נקראו רחובות בתל אביב, ראשון לציון, אשדוד, כפר סבא ורעננה.
הערות שוליים
- ^
בן שלו, 1968-1958: שיר המחאה הנוקב ביותר שנכתב בישראל, באתר הארץ, 4 ביוני 2018
- ^ בן שלו, ג'ו עמר: האבא הגדול של המוזיקה המזרחית, באתר הארץ, 4 ביולי 2014
- ^ דף הסרט, באתר סינמטק ת"א
- ^ לפי "המרוקאי הגאה", לירן טטרו, מעריב - זמן מודיעין, גיליון 272, 1.10.09.
- ^ ערן בר-און, ג'ו עמר הלך לעולמו, 28 ביוני 2009
- ^ ערן סויסה, הזמר והפייטן ג'ו עמר הלך לעולמו בגיל 79, באתר nrg, 27 ביוני 2009
- ^ שלום לבן דודי: ג´ו עמר הלך לעולמו, כיכר השבת, 27.06.09
37289030ג'ו עמר