גפידים
הגפידים (בלטינית: Gepidae; אצל ביאוולף - gifδas) היו שבט גרמאני מזרחי שדברו ככל הנראה ניב קרוב לזה של הגותים והואנדלים. שמם יצא בעולם במיוחד על שום ניצחונם על ההונים לאחר מות מנהיגם של האחרונים - אטילה, בשנת 453. מדינתם, הייתה ידועה כ"גפידיה" או ממלכת הגפידים, השתרעה במאה השישית אחה"ס ברובה בשטחי מערב ודרום רומניה וכן בחלקים ממערב הונגריה, סלובקיה וסרביה של היום. הגפידים אימצו את הדת הנוצרית האריאנית. מדינתם, שבירתם הייתה לפרק זמן סירמיום (בסרביה של היום), נפלה תחת מתקפותיהם של האווארים והלומברדים.
היסטוריה
מקור הגפידים והופעתם בזירת ההיסטוריה
בראשיתם, שהו הגפידים בסמוך לים הבלטי קרוב לשפך נהר הויסלה (כולל באי ספסיס)[1] , ובמרוצת השנים הדרימו בעקבות הגותים אל עבר שטחי רומניה (דאקיה דאז) והונגריה של ימינו, במאות השלישית הרביעית וחמישית לספירת הנוצרים.
ההיסטוריון הגותי שמוצאו נחשב לגפידי, יורדנס (Jordanes), שחי באמצע המאה השישית לספירה, מזכירם לראשונה בספרו על "מוצאם ומעשיהם של הגותים" ומפרש את שמם כנובע מהמילה "גפנטה" (gepanta), קרי, "לאט, איטי" או "איטיים". ככל הנראה היה זה כינוי בעל משמעות שלילית ומגחכת, של "עצלנים".
באמצע המאה השלישית, עדיין בשטח פולין של היום הם דחפו דרומה את שכניהם הבורגונדים. שמם מוזכר בשנת 269 כשבמקביל עם הגוטים התקיפו הגפידים לראשונה עמדות של הרומאים לאורך הגבול בריין ובדנובה. באותה שנה, בימי הקיסר הרומי קלאודיוס השני הם היו חלק מברית שאורגנה על ידי הגותים לצורך מתקפות על הרומאים כגמול על תבוסה קודמת.[2] בעוד הגוטים השתלטו על שטח דאקיה, הגפידים נקלעו בהתחלה לאזורים הרריים ומכוסים יערות עבותים [3] בין אזורים מאוכלסים על ידי הסרמאטים, כולל זקרפטיה, מחוז מרמורש, אזור "טיסאהאט" וצפון המישור ההונגרי של היום. [4] היו שיושבו על ידי הקיסר הרומי פרובוס (282-272) כ"קולונים" (coloni) על גדות הריין בגרמניה ועל גדות הדנובה.[1] עוד באמצע המאה ה-3 לערך דחף מלכם הראשון, פסטידה (Fastida), את אנשיו למלחמות וכיבושים צבאיים. פסטידה דרש משכניו הגוטים לפנות לו אזורים למחיה שבשליטתם. כשנתקלו בסירוב יצאו לקרב. יחד עם בני בריתם הוונדלים, בסביבות 290 התעמתו עם מלך הגותים, "אוסטרוגותה" ונכשלו. זאת בקרב בעיר בשם גאלטיס (Galtis) על נהר אואהה (Auha) שמיקומם לא ידוע. יש סבורים שהקרב גאלטיס התנהל ממזרח לקרפטים.[5] בשנת 291 התנהל עוד עימות צבאי -הפעם בין קואליציה גפידית - ונדלית ובין טייפאלים וטרווינגים אי-שם, כנראה בצפון טרנסילבניה. ככל הנראה גם ידו של מקסימיאנוס, הקיסר השוף לשלטון שלדיוקלטיאנוס, עמדה, באמצעות תככים דיפלומטיים, מאחורי הצתת הסכסוכים הבין-גרמאניים הללו, כפי שהעיד נאום רשמי על טקטיקה זו ומטבעות זהב מתקופתו שנמצאו באוצר גפידי בשימלאו סילבניי[6]
בשרות ההונים. המלך ארדאריק
בשנת 375 נאלצו יחד עם האוסטרוגותים להיכנע להונים ולהצטרף כלוחמים לצבאם. הם זכו להערכה רבה בעיני ההונים על שום אומץ לבם. תחת פיקודו של המלך ארדאריק, שהועלה לכס המלכות, ככל הנראה, על ידי אטילה מלך ההונים, ושנהנה ממעמד של בכיר יועציו, סייעו הגפידים לאטילה בקרב במישורים הקטאלונים או קרב מאוריאקום, שהתנהל בצפון גאליה בשנת 451 נגד ברית של רומאים, ויזיגותים ופרנקים. באירוע זה הם ניהלו קרב מקדים קשה עם הפרנקים.
קרב נדאו והתפשטותם בדאקיה
משנפטר אטילה ב-453, הביסו המלך הגפידי ארדאריק ובני בריתו מקרב האוסטרוגותים, ההרולים, הסואבים,הרוגים, הסקירים את ההונים שבראשות בנו של אטילה, אלאק, בקרב המפורסם על הנחל נדאו (Nedao), אולי יובל של הנהר סאווה. בתקופה זו נכנסו הגפידים לאזור הרי הקרפטים בדאקיה והצליחו להשיג דמי חסות שנתיים מהאימפריה הרומית השכנה. בדאקיה הם ישבו במישור המערבי, על נהרות הטיסה, קריש, מורש, בגה וטימיש. בין השאר השיגו שליטה על מכרות המלח בטרנסילבניה.
הם שלטו גם מזרחה עד לקרפטים המזרחיים והנהר אולט. התחילו לפלוש והתיישב גם באזור סרביה ומונטנגרו של היום. ממזרח לאולט ולקרפטים, אחרי נסיגת ההונים, הגיעו שבטים סלביים.
יריבות מחודשת עם האוסטרוגותים
גם במחצית השנייה של המאה ה5 המשיכו המתיחויות בין הגפידים ובין האוסטרוגתים שחיזקו את ממלכתם תחת הנהגתו של תאודוריק הגדול. בשנת 488 ניסו הגפידים לחסום את דרך האוסטרוגותים דרומה על הנחל אולקה (Ulca) על ידי קיבאלה (Cybalae). הם נעזרו בשורה של עגלות מלאות דגן וניצלו את התחתית הבוצית של הנחל, כדי למנוע מהגותים לחצות את הנחל. תאודוריק, שפיקד על לוחמיו, מצא לבסוף מקום מעבר מוצק יותר והצליח לחדור דרך העמדות הגפידיות. בהמשך הוא הנחיל לגפידים תבוסה בסמוך לבירתם סירמיום (סרמסקה מיטרוביצה) דהיום, (Sirmium).[7] כעבור שש-עשרה שנה, בשנת 504, תאודוריק, שנשא בעצמו כאשה ראשונה בת של אלמונד הגפידי, הדף את הגפידים מהאזור הפאנוני עד לאזור שכבר יושב על ידיהם מזרחית לדנובה שבין בלגרד (אז Singidunum) וסירמיום. מספר רב של גפידים הצטרפו לכוחות האוסטרוגותיים בכיבושיהם באיטליה. בין השנים 523-526 הם אף שיחקו תפקיד חשוב בהגנת הגבול של הממלכה האוסטרוגותית עם גאליה.[7]
שיא הממלכה עם עיר הבירה סירמיום. מלוכתו של קונימונד
לאחר שעזבו האוסטרוגותים את פנוניה לכיוון איטליה, התבססו שוב הגפידים באזור שהוזכר בסרביה של היום, וחידשו בו את ממלכתם שמרכזה היה סירמיום. שיאה של ממלכה זו היה משנת 537 ואילך, תחת שלטונו של המלך קונימונד שטבע מטבעות זהב שנשאו את דיוקנו ושתחום שיפוטו נפרש ככל הנראה עד למואסיה מדרום לדנובה ואפשר שאף עד דוברוג'ה. את מתקפתו נגד הביזנטים בשנת 539 תיאם קונימונד עם המלך הפרנקי תאודפרט שהתקיף באיטליה. אחרי שחצה את הדנובה הביס קונימונד את הגנרל הביזנטי קאלוק, שנהרג בקרב. הגפידים שלטו כעת על אוכלוסייה סלבית רבה.
במשך כעשור הם התירו תנועה חופשית של הסלבים דרומה מעבר לדנובה. בשנת 550 עזרו הגפידים לקוטריגורים לתקוף את אזור תראקיה.[8]
התבוסה מידי הלומברדים והאוורים
ברם, לבסוף יצאה נגדם האימפריה הביזנטית בברית שכרתה עם הלומברדים בשנת 546. הקיסר ביזנטי יוסטיניאנוס הראשון התיר ללומברדים להתיישב בפנוניה כ"פדראטי" (foederati), לוחמים נספחים לצבא הביזנטי. בקרב אספלד בשנת 552 נחלו הגפידים תבוסה קשה מידי הלומברדים בפיקודו של אלבוין ונכבשו סופית על ידיהם ועל ידי האווארים בשנת 567.
הכרוניקות הלומברדיות מייחסות את הניצחון על הגפידים רק לעצמם ולמלכם, בעוד הכרוניקונים הביזנטיים מבליטים, כנראה בצדק, את חלקם של האווארים. החאן שלהם, באיאן הראשון, הוא זה שהנחיל למעשה תבוסה על הכוח המרכזי של הגפידים ובראשם המלך קונימונד. האחרון נהרג בקרב ובייאן חאן הפך את גולגלת יריבו לגביע והגישו כמתנה לבן בריתו אלבוין, מלך הלומברדים.
האגדה מספרת כי כאשר בא לאלבוין הרעיון הפרוורטי להשקות את אשתו החדשה, רוזמונדה, בתו השבויה של קונימונד ההרוג, מגולגולת אביה, היא רצחתהו נפש. אחר כך שמה קץ לחייה בצוותא עם אדם בשם הלמגאיס (אלמכיס) עימו קשרה את קשריה.
בד בבד, המפקד הגפידי של סירמיום, אוּסדיבאד, הסגיר עצמו ומסר את המבצר לכוחות הביזנטיים והמפקד הביזנטי החדש, בונוס, הצליח למנוע מהחאן האוורי ומפרשיו לכובשו. יורש העצר הגפידי, רפטילה, מצא מקלט בקונסטנטינופול לצד ראש הכנסייה האריאנית של האווארים, הבישוף תראסריק.
בשנת 568 המשיכו הלומברדים את מסעותיהם לכיוון צפון איטליה וגפידים רבים הצטרפו אליהם. אך חלק אחר מהגפידים נשארו בשטחי פנוניה וסרביה של היום, תחת שלטונם של הפולשים החדשים, הלא-גרמנים, האווארים. האווארים (Eurasian Avars), עם ממוצא טורקי - מונגולי, השתלטו על דאקיה ועל פאנוניה. בשנים 599–601. רבים מהיישובים הגפידים בבלקן נהרסו בידי הכוחות הביזנטיים של הקיסר מאווריקיוס, תחת פיקודם של פריסקוס, פטרוס וקומנטיולוס.
במאה השביעית עוד נעשה על ידי סופרים ביזנטיים שימוש בשם "גפידיה" על-מנת לתאר את אזור הבאנאט-אולטניה אשר בדרום-מזרח רומניה של היום. עוד תזכורת על אוכלוסייה גפידים מציינת נוכחותה לאחר נפילת הממלכה האוורית ובעת פלישת המדיארים. עם זאת, תם פרק הגפידים בהיסטוריה. כאמור לעיל, יורדנס, ההיסטוריון של הגותים, היה ככל הנראה בעל שורשים גפידיים משל עצמו.
מלכי הגפידים
- פסטידה בסביבות 250
- ארדאריק בסביבות 454
- גונדריט
- תראפסטילה בסביבות 488
- תרסריך בסביבות 505
- מונדונוס
- גלמונד בסביבות 549
- תוריסווינת בסביבות 552
- קונימונד - 567
דתם ותרבותם - ממצאים ארכאולוגיים
במאה ה-5 - 6 קיבלו הגפידים את הדת הנוצרית האריאנית משכניהם הגותים. [9] עדויות חומריות על תרבותם נמצאו בעיקר באתר הקבורה. אתרים אלה משקפים גם את הריבוד הסוציו-אקונומי בחברתם. לשכבה הענייה יותר היו בתי קברות שהשתרעו על שטחים גדולים. אנשי האריסטוקרטיה הגפידית הובאו אחרי מותם למבני קבורה על שטחים קטנים. להבדיל מהגותים, נהגו הגפידים להיקבר עם נשקם ושריוניותיהם. בקברי העשירים נמצאו גם תכשיטים וחפצים קשורים לאמונתם הנוצרית.[10]
בארצות מוצאם באזור הבלטי ידועה תרבות גפידית -גותית הקרויה תרבות וילבארק Wielbark שבה עוד לא ניתן להבחין בהבדל בין גפידים לעתיד ובין גותים. ככל הנראה הגפידים גיבשו את זהותם מאוחר יותר. [11] קברות ואוצרות גפידים נתגלו (בחלקם הרב שדודים מזמנים קדומים) במערב טרנסילבניה ברומניה ובהונגריה מזרחה לנהר טיסה, כמו למשל האוצר משימלאו סילבאניי והקברות מאפאהידה באוצרות מאפאהידה נתגלו בין היתר ערכות רתמה לסוסים לרבות רסנים ואוכפים - המקושטים ברונדלות ובמוטיבים של נשרים. מוטיבים של נשר, המופיעים גם על אבזמים - אופייניים גם לגפידים וגם לגותים. על טבעות נמצאו צלבים.[2] מבני הקבורה באפאהידה דומים לקברו של מלך ממלכת בורגונדיה, כילפריך הראשון, מלך בורגונדיה, שהיה בן זמנם. [12] הקרמיקה האופיינית לגפידים כוללת כוסות בצורה של חתך-חרוט כפול (bitronconic), כדים בעלי קנה, קרמיקה מוטבעת וכו'.[10]
קישורים חיצוניים ומקורות
- יורדנס - תולדות הגותים.
- Jordanes: e-text
- Lászlo Makkai and András Mócsy, editors, 2001. History of Transylvania, II: István Bóna, "From Dacia to Erdöelve: Transylvania in the period of the Great Migrations (271-896)": 3."The Kingdom of the Gepids"
- Herwig Wolfram, Thomas J.Dunlap - History of the Goths, University of California Press, 1990
- Map of Gepidia
- Map of Gepid Kingdom
- Kingdom of the Gepids - location map
- מפה של ההתיישבות הגפידית בטרנסילבניה
- ס. דומיטראשקו, פ. ספרנג'או - יחסים בין-אתניים בדאקיה המערבית במאות 6-4 ,מאמר - 2006 (ברומנית)
I.M.Ţiplic, S.I.Purice (coord) Relaţii interetnice în spaţiul românesc . Populaţii şi grupuri etnice (sec II î. Hr. - V d. Hr Sever Dumitraşcu, Florin Sfrengeu
cap.Relaţii interetnice în Dacia occidentală in secolele IV-VI, Bibliotheca Septemcastrensis, XXI Editura Altip, Alba Iulia 2006 ,- גפידים באתר על תולדות הציוויליזציות האירופיות, בצרפתית
- רודיקה אואנצה-מרגיטו - האוצר באפאהידה -באתר המוזיאון הלאומי להיסטוריה של רומניה
Rodica Oanţă Marghitu -Tezaurul de la Apahida, Muzeul Naţional de Istorie al României, Bucureşti, 2008
Przemysław Urbańcyzk Goths between the Baltic and Black Seas, Charles Scribner's Sons, 2004
- Carl Waldman,Catherine Mason -art. Gepids in Encyclopedia of European Peoples, 2006
לקריאה נוספת
István Bóna
- The Dawn of the Dark Ages: The Gepids and the Lombards in the Carpathian Basin, Corvina Press 1976, Budapest
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 C.Waldman, C.Mason p.294
- ^ 2.0 2.1 C.Waldman, C.Mason שם
- ^ יורדנס "גטיקה ע' 98 'inclusum se montium queritans asperitate silvarumque densitate constrictum'
- ^ אישטוואן בונה - הגפידים לפני הגעת ההונים ע' 173
- ^ H.Wolfram,Th.J.Dunlap p.58
- ^ א. בונה - ע' 173
- ^ 7.0 7.1 C.Waldman,C.Mason p.295
- ^ István Bóna (אישטוואן בונה - ממלכת הגפידים) ע' 187
- ^ C.Waldman. C.Mason שם
- ^ 10.0 10.1 S.Dumitraşcu, F.Sfrengeu
- ^ P.Urbancyzk
- ^ R.Oanţă Marghitu
