שימלאו סילבאניי
 | |
| מראה פנורמי של העיירה | |
| מדינה |
 רומניה |
|---|---|
| מחוז | סלאז' |
| חבל ארץ | פארטיום - טרנסילבניה |
| ראש העיר | קטלין ספטימיו צורקש (PDL) מ-2004 |
| תאריך ייסוד | 1251 |
| שטח | (יחד עם הכפרים) 6,226 קמ"ר |
| גובה | 234 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 16,248 (2007) |
| ‑ צפיפות | 261 נפש לקמ"ר (2007) |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.simleusilvaniei.ro | |
שימלאו סילבאניי (ברומנית: Șimleu Silvaniei, בהונגרית: סילאג'שומיו Szilágysomlyó ביידיש: שאמלויא, שאמלוי, סילאג'שאמלוי, בגרמנית: Schomlenmarkt) היא עיר ברומניה, במחוז סלאז' שבצפון-מערב טרנסילבניה. בשנת 2002 חיו בה 16,066 תושבים.
נתונים כלליים
מצויה בחלקו המערבי של מחוז סלאז', במרחק 29 ק"מ צפונית-מערבית מבירת המחוז, זלאו 74 ק"מ דרומית מסאטו מארה העיר על שלושת הכפרים הנספחים שלו - ביק (Bükk ,Bic), צ'היי (Somlyócsehi, Cehei) ופוסטה (Pusztacsehi, Pusta), משתרעת על שטח של 62,26 קמ"ר בעמק השימלאו, למרגלות הגבעה "מגורה שימלאולוי" (Măgura Șimleului). העיר נחצית על ידי הנחל קראסנה.
שם העיר
השם הראשון שבו נודע היישוב הוא "ואטאשומיובה", שמשמעותו "ההר של ואטא". ואטא הוא שם פרטי, ככל הנראה הונגרי, ממקור טורקי עתיק, בעוד המילה שומיובה היא מילה הונגרית ארכאית שמובנה "הר". השערה אחרת היא שמשמעות שם העיר הוא "מצודת הבז של ואטא" (Vatha Solyomvár), שבו מופיעה המילה ההונגרית solyom (שויום) שמובנה "בז".[1]
אקלים
האקלים באזור הוא ממוזג עם השפעות אוקיאניות קלות. ממוצע הטמפרטורות השנתי הוא +°9 C עם אמפליטודה בין 19.3-23.6 מעלות. בגלל צורת הנוף הבקעתי המאפשרת חדירת מאסות של אוויר מדרום ומדרום-מזרח השוקעות וגורמות לתופעות של אינוורסיה טרמית. הכמות הממוצעת השנתית של גשמים מגיעה ל 700 מ"מ, עם שיא בחדשים יוני-יולי ומינימום בחודש מרץ. הרוחות הנפוצות ביותר נושבות מכיוון מערב וצפון-מערב ומביאות לחות במזרח העיר נמצאו מעינות חמים שבהם טמפרטורת המים היא +40 ° C.[2]
דמוגרפיה
בשנת 1850, כלל האוכלוסייה הייתה 4,027. הרכב לפי דת:
| דת | מספר תושבים | אחוזים |
|---|---|---|
| נוצרים אורתודוקסים | 0 | |
| נוצרים רפורמים | 1277 | |
| נוצרים רומים-קתולים | 1217 | |
| נוצרים יוונים-קתולים רומנים | 1335 | |
| נוצרים אוונגלים | 6 | |
| יהדות | 189 | |
| נוצרים בפסטיסטים | - | |
| נוצרים אדוונטיסטים | - | |
| נוצרים פנטקוסטלים | - | |
| נוצרים אוניטריאנים | 3 |
הרכב האוכלוסייה לפי דתות בשנת 1930. כלל האוכלוסייה הייתה 8682 תושבים.
| דת | מספר תושבים | אחוזים |
|---|---|---|
| נוצרים אורתודוקסים | 130 | |
| נוצרים רפורמים | 1854 | |
| נוצרים רומים-קתולים | 1745 | |
| נוצרים יוונים-קתולים רומנים | 3285 | |
| נוצרים אוונגלים | 15 | |
| יהדות | 1587 | |
| נוצרים בפסטיסטים | 50 | |
| נוצרים אדוונטיסטים | 2 | |
| נוצרים פנטקוסטלים | - | |
| נוצרים אוניטריאנים | 6 |
אוכלוסיית העיר הייתה בשנת 2002 16,066 תושבים. מתוכם 8,275 נשים, ו7,791 גברים.
הרכב האוכלוסייה לפי קבוצות אתניות (2002)
| קבוצה אתנית | מספר תושבים | אחוזים |
|---|---|---|
| רומנים | 10553 | 65,7% |
| הונגרים | 4010 | 25,0% |
| צוענים (רומה) | 1425 | 8,9% |
| סלובקים | 39 | 0,2% |
| גרמנים | 14 | 0,1% |
עם בני המיעוטים נמנים גם שני יהודים וטורקי אחד.
הרכב האוכלוסייה לפי שפת אם:
| שפה | מספר תושבים | אחוזים |
|---|---|---|
| רומנית | 10713 | 66,7% |
| הונגרית | 4159 | 25,9% |
| רומאני | 1130 | 7,0% |
| סלובקית | 35 | 0,2% |
| גרמנית | 7 | < 0,1% |
הרכב האוכלוסייה לפי דתות:
| דת | מספר תושבים | אחוזים |
|---|---|---|
| נוצרים אורתודוקסים | 9998 | 62,2% |
| נוצרים רפורמים | 2580 | 16,1% |
| נוצרים רומים-קתולים | 1577 | 9,8% |
| נוצרים יוונים-קתולים רומנים | 985 | 6,1% |
| נוצרים בפסטיסטים | 764 | 4,8% |
| נוצרים אדוונטיסטים | 57 | 0,4% |
| נוצרים פנטקוסטלים | 40 | 0,2% |
| הכנסייה הנוצרית לפי האמונה הישנה | 8 | < 0,1% |
| נוצרים אוניטריאנים | 6 | < 0,1% |
בין השאר - תושב אחד הצהיר על עצמו כמוסלמי, אחד כאתאיסטי, ו 6 כ"לא דתיים" ו-11 לא בחרו שום אמונה. התפתחות האוכלוסייה במהלך המאות -20–21:
מבחינת מגורים, תושבי העיר גרים ב 2699 בתים פרטיים עם דירה משפחתית יחידה, ב-138 בתים עם שתיים או יותר דירות, ב-123 שיכוני מגורים ("בלוק"). בנוסף קיימים 16 בניינים שאינם מיועדים למגורים. 5483 דירות הן בבעלות פרטית, 177 בבעלות המדינה, ו-23 בבעלות קהילות דתיות.[3]
היסטוריה
בקרבת העיר נמצא אתר ארכאולוגי של ישוב עתיק שזוהה על ידי אחדים עם המבצר הדאקי "דאקידאווה" (Dacidava, ברומנית- דאצ'ידאווה), המוזכר במדריך הגאוגרפי של קלאודיוס תלמי. הממצאים הארכאולוגים העתיקים שנמצאו באזור, מקורם במאה השנייה לפנה"ס מתקופת הדאקים. בשנת 1986 נמצא בצ'היי אוצר שכלל תכשיטים מתקופת הדאקים ומטבעות מן השטחים שבשליטה הרומית, המכונה "האוצר משימלאו סילבאניי צ'היי". בשנים 1797 ו-1889 נמצאו על הגבעה "מגורה" שרידי אוצר מהמאה ה4–5 לספירה, שהשתייכו לשבט מזרח גרמאני. יש המשערים שמקור האוצר הוא גפידי.
היישוב מצוין לראשונה בתעודה שהוצאה באלבה יוליה בשנת 1251, תחת השם "ואטאשומיובה", שמשמעותו "ההר של ואטא". הכפר צ'היי מוזכר בתעודות עוד בשנת 1259 תחת השם בלטינית "טרה צ'כי" (Terra Chechy), ונקרא החל משנת 1854 "שומיו צ'הי". הכפר פוסטה ידוע משנת 1913 כצ'היפוסטה. הכפר ביק הופרד מהכפר פוסטה ליחידה נפרדת בשנת 1956. בשנת 1251 מכרו ואטא ושני בניו, פושה ודנש, את אחוזתם, לפלטין רולנד ולמשפטן מוריץ ממשפחת פוק. בימי הביניים המקום השתייך למשפחת האצילים באטורי. המבצר או המצודה הידועה בימינו ברומנית כמצודת "מגורה" נבנה על ידי מיקלוש מגיישי, הווייווד השליט של טרנסילבניה במאה ה-13, והיא נזכרת בכתובים לראשונה בשנת 1319. היא הוקמה על שטח שנמצא בחזקת משפחת מגיישי עוד משנת 1258, ועברה לידי משפחת באטורי בשנת 1351 כחלק מהנדוניה של אנה מגיישאליאי לרגל נישואיה עם לאסלו באטורי.
בשנת 1429 היישוב הפך לעיירה והוא ידוע כ"אופידום ("עיר" בלטינית) שומליו". לאחר שבשנת 1592 בנתה משפחת באטורי בית בתוך העיר, על גדת הנחל קראסנה, המצודה שעל הגבעה ("מגורה") נותרה שוממה וחורבותיה נשקפות אל העיר גם היום. ממושבם שבשימלאו סילבאניי ניהלו בני באטורי-שומיאי אחוזה שכללה 50 יישובים, מתוכם שתי עיירות, שימלאו סילבאניי וקראסנה, ו-48 כפרים, 37 מתוכם רומניים ו-11 בשליטה הונגרית.[3] בשנת 1594 סבלה העיירה מפשיטה של טטרים. בית משפחת באטורי נתפס בשנת 1600 על ידי הגנרל ג'ורג'ו באסטה שהפקיע אותו מידי הוויווד ז'יגמונד באטורי. בשנת 1660 המקום הוצת על ידי הצבא העות'מאני ובשנת 1703 הוא נכבש על ידי הקורוצים.
בימי המהפכה ההונגרית משנת 1848 הייתה העיירה בסיס יציאה לצבאו של הגנרל יוזף בם, מפקד הצבא המהפכני ההונגרי, למסע כיבוש של הערים שעל נהר סומש: ז'יבואו, דז' וקלוז'. בשנת 1854 שמה ההונגרי של העיר השתנה לסילאג'שומיו.
לאחר שנת 1817 החלה לצמוח בשימלאו סילבאניי גם האינטליגנציה הרומנית. בשנת 1810 הוקם הוויקריאט היווני קתולי הרומני הראשון ובשנת 1829 הוקמה בעיר גימנסיה רומית - קתולית מיועדת למיעוטים, אך ללא הוראה בשפה הרומנית. בגימנסיה זאת למד ההוגה הלאומן הרומני סמיון ברנוציו (1864-1808), מהלוחמים להגדרה עצמית של הרומנים בטרנסילבניה. רק בשנת 1888 קם בית ספר עממי ראשון ברומנית - בית ספר לבנות. בעיר הוקם גם סניף של החברה הרומנית לתרבות, "אסטרה", ובית דפוס ברומנית בשם "ויקטוריה". הוויקארים אלכסנדרו שטרקה-שולוטיו (1867-1794) (מקים הספרייה הרומנית הראשונה בעיר) ואלימפיו ברבולוביץ' (1914-1843) קידמו את ההשכלה בקרב הרומנים ב-8 בנובמבר 1911 התקיימה בעיר אספה גדולה של האוכלוסייה הרומנית שדרשה השוואת שכבות לשאר הקבוצות האתניות. בשנת 1916 בשלהי השלטון ההונגרי הוקמה בה גימנסיה רומית-קתולית מורחבת. אחרי איחוד טרנסילבניה עם ממלכת רומניה בסוף שנת 1918, בשנת 1919, הוקם בבניין זה בית הספר התיכון הרומני הראשון במחוז סלאז'. בימינו קיימים בעיר שלושה בתי ספר תיכון.
בשנת 1940 שימלאו סילבאניי, כמו שאר צפון טרנסילבניה, סופחה מחדש להונגריה בהתאם לתכתיב וינה השני, שנכפה על רומניה על ידי גרמניה הנאצית ואיטליה של מוסוליני. בשנת 1944 כפו הנאצים על הונגריה ממשלה חדשה, ובמשך השנה נלקחה כל האוכלוסייה היהודית אל מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו.
מבין ילידי העיר בולט יוליו מאניו (1953-1873), ממובילי מאבקם של הרומנים באזור לאיחוד עם רומניה, מנהיג מפלגת הלאומית של האיכרים וראש ממשלה ברומניה, שנפל קרבן לדיכוי הקומוניסטי. בעיר הוקם מוזיאון לזכרו.
כלכלה
בשימלאו סילבניי קיימים מפעלים של תעשיית העץ והרהיטים, טקסטיל והנעלה ותעשיית המזון. לאחר המהפכה הרומנית חלה התפתחות של מגזר השירותים. העיר ידועה, בין השאר, ביין מסוג "שמפנייה" המיוצר בה.
הקהילה היהודית בעיר
בשימלאו סילבאניי, או שאמלויא בפי היהודים, שגשגה במשך דורות קהילה יהודית ענפה, עוד מהמאה התשע עשרה, ומהעיר אף יצאו רבנים נודעים בהונגריה כולה, כמו ר' שלמה זלמן עהרענרייך, אב"ד העיר בין השנים תרנ"ט (1899) - תש"ד (1944), מחבר הספר "לחם שלמה" ועוד כארבעים חיבורים, הרב יעקב יהודה אריה פרנקל, מחבר ה"ליקוטי מהרי"ל" ועוד, הרב אשר אנשיל כ"ץ, שכיהן כאב"ד וראש ישיבה בדונא-סעדראהעלי, ועוד. כמו כן ידוע הסופר והעיתונאי יוצא העיר אלברט פרקש (גספר פרנץ), עורך דין ידוע בתקופתו.
כאשר נכנסו הנאצים להונגריה, והוקמה ממשלה חדשה בחסות השלטון והאידאולוגיה של הנאציזם, החלה לפעול בהונגריה תוכנית ההשמדה של היהודים, וגם בשימלאו סילבאניי הוקם גטו באזור היישוב צ'היי, על יד העיר, ובי' באייר תש"ד (3 במאי 1944) הועברה עם שחר כל האוכלוסייה היהודית שבעיר אל גטו שאמלויא, ואליהם הצטרפו במהלך הזמן עוד ועוד מיהודי המחוז (מביניהם ידועים המהר"ם בריסק, רבה של טשנד, וכן רבני הערים קראסאנה, זילה, נאדיפאלו ועוד) עד שבשיאו מנה הגטו כ - 8500 יהודים, החיים בתנאים קשים וסדיסטיים. בערב חג השבועות של אותה השנה, נלקחו ברכבת הטרנספורט הראשונים מבין יהודי הגטו אל מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, על ידי יחידת ז'נדרמים הונגרית מיוחדת שנשלחה מבודפשט למטרה זו בפיקודו של ראש העיר הנאצי של שאמלויא, לאסלו קראסנאי (Laszlo Krasznai), אחד מהאכזריים ביותר שבמפקדי הגטאות בהונגריה. בהמשך החודש בוצעו עוד שני משלוחי מוות, שרוקנו את יהודי הגטו כולו אל מותם.
אתרים חשובים ויעדי תיירות
- שרידי מצודת באטורי- ששימשה למגורים לבני משפחת באטורי, מן הענף שומיאי. נחשבת למייצגת את האדריכלות בסגנון רנסאנס מטרנסילבניה. יש בה שני מתחמים מבוצרים שנבנו בשני שלבים.
מתוך המצודה נשמרו ביתן השער, בעל שתי קומות, הבנוי מעל פרוזדור מקומר. כן שרדו גם שני צריחים, הבסטיון וחלק מחומות המגן. בשנת 1774 נרכז המקום על ידי העירייה. בשנת 2007 בוצעו באתר חפירות ארכאולוגיות.
- הכנסייה הרומית-קתולית, עם דלת משנת 1532. הוקמה על ידי אביו של סטפאן באטורי, שליט טרנסילבניה ומלך פולין שפסל דמותו הועמד בגן הכנסייה.
- בית הכנסת - נבנה בשנת 1876 והפך למוזיאון שהוקדש בשנת 2005 לזכר השואה
- מנזר ביק, הידוע גם כמנזר השילוש ה"קדוש", נמצא 3 ק"מ מרחק מן העיר, הוא מנזר רומני אורתודוקסי חדש שהוקם בשנת 1994 מהווה מקום לעליית רגל. חג המנזר הוא 29 באוגוסט ביום לזכר עריפת ראשו של יוחנן המטביל. למתחם המנזר הועברה מן הכפר סטנה (Stâna) שבמחוז סלאז', כנסייה עשויה מעץ משנת 1720.
- היקב ליינות תוססים, עם גלריות תת-קרקעיות לאורך של 3.5 ק"מ.
- הכנסייה האורתודוקסית "השליחים הקדושים" בכפר צ'היי - נבנתה בשנת 1765,
- שרידי המצודה שעל גבעת מגורה.במקום היה בימי קדם ישוב דאקי שנקרא "דאקידאווה", בתוך אזור המיושב על ידי "הדאקים החופשיים" מהכיבוש הרומי. באותו מקום נבנה בימי הביניים מבצר עשוי מעץ ואדמה.
בנייתו התחילה, ככל הנראה, במחצית השנייה של המאה ה-12, בידי הווייווד של טרנסילבניה, מיקלוש מגיישי, אולם מה שרואים כיום זה שרידים משלב הבנייה השני, בשנים 1317-1315, שהתבצע על שטח שהשתייך למשפחת מגיישי ועבר לידי משפחת באטורי בשנת 1351.
הגבעה "מגורה" מהווה מקום תצפית מצוין לפנורמת הנופים מסביבתה, הכוללים גם את:
- הכנסייה הרפורמית משנת 1730.
- האגם צ'היי (Lacul Cehei) - אחת משמורות הטבע היפות של מחוז סלאז'.
- הבריכה התרמאלית "ברוסקריה" - מומלצת לרחצה ולדיג, נמצאת במרחק של 5 ק"מ מן העיר.
ערים תאומות
לקריאה נוספת
- STOICA, Dionisie, LAZĂR, Ioan, Schiţa monografică a Sălajului, Şimleu, Tipografia “Victoria”, 1908
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שימלאו סילבאניי |
אתר האינטרנט הרשמי של שימלאו סילבאניי- ארפד א. וארגה -Árpád E.Varga תיעוד סטטיסטי של ההרכב האתני והדתי של טרנסילבניה בשנים 1850-2002 (בהונגרית)
- על שימלאו סילבאניי ב"מונוגרפיה של המחוז סילאג'" מאת מור פטרי,Dr.Petri Mór Szilágy vármegye monographiája בודפשט, 1902 (בהונגרית)
- עבודת דוקטור של אמנואיל פריפון Emanoil Pripon -Achievements and museograficals prospects to Şimleu Silvaniei, אוניברסיטת "1 בדצמבר" באלבה יוליה, פקולטה להיסטוריה ופילולוגיה, 2008, מדריך:פרופ' אווה מרזה (באנגלית)
- אתר של מיריאן דפינויו על אוצרות עתיקים בשטחי רומניה
- נתוני המיפקד משנת 2002
- טירת באטורי
- מצודת מגורה
- סילג'שומיו (Szilágysomlyó), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
הערות שוליים
23278087שימלאו סילבאניי