גוטפריד מבויון

גוטפריד מבויון
Godefroy de Bouillon

גוטפריד מבויון. על חזהו סמל ממלכת ירושלים
גוטפריד מבויון. על חזהו סמל ממלכת ירושלים
לידה	18 בספטמבר 1060
פטירה	18 ביולי 1100 (בגיל 39) ירושלים
שם מלא	גוטפריד רוזן בויון
מדינה	ממלכת ירושלים
מקום קבורה	כנסיית הקבר, ירושלים
מגן כנסיית הקבר 1099–1100 בלדווין הראשון, מלך ירושלים ←

גוטפריד רוזן בויון (בצרפתית: Godefroy de Bouillon, גודפרוא דה בויון; נולד ככל הנראה בשנת 1060, מת ב-18 ביולי 1100, ירושלים) היה ממנהיגי מסע הצלב הראשון ושליטה הראשון של ממלכת ירושלים הצלבנית.

חייו

נעוריו ותחילת דרכו

גוטפריד היה בנם השני של אוסטס השני רוזן בולון ושל אידה, בתו של גוטפריד השלישי דוכס לורן התחתית. הוריו של גוטפריד היו נצר למשפחות אצולה מאזור ארצות השפלה (בלגיה של ימינו).

בצעירותו סומן גוטפריד כיורש החוקי של דודו, גוטפריד "הגיבן", בלותרינגיה התחתית, אולם בשנת 1076 ביטל היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" את צוואתו של גוטפריד הגיבן והעניק לגוטפריד הצעיר תחת זאת את השליטה במחוז אנטוורפן. את החלטתו זו נימק הקיסר בכך שלדודו של גוטפריד אין כל יורש חוקי. למרות "הדחה" זו ופגיעה בכבודו ובמעמדו, המשיך גוטפריד להיות נאמן לקיסר, ואף לחם למענו בקרבות שונים, בהם המצור על רומא. בשנת 1082 השתלמו לבסוף מאמציו של גוטפריד לזכות באמון הקיסר והאחרון העניק לו את דוכסות לורן התחתית.

בעת היותו דוכס לורן החלה באירופה התעוררות דתית שקראה לטיהור מוסדותיה המושחתים של הכנסייה הקתולית. גוטפריד, שתמך במהלך ויותר מכך, תמך בקיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" שהיה ממוביליו ואף נלחם בשבילו כנגד האפיפיור, הכריז על דוכסותו כמדינה פאודלית של האימפריה. למרות כל זאת, בשנת 1095 מיד לאחר הכרזתו של האפיפיור אורבנוס השני בוועידת קלרמון על הצורך במסע צלב, מכר גוטפריד את כל רכושו, זנח את פטרונו הקיסר והצטרף לכוחות הצלבנים.

מסע הצלב הראשון

יחד עם שני אחיו, אוסטס השלישי ובלדווין מבולון (לימים בלדווין הראשון, מלך ירושלים) החל גוטפריד בשנת 1096 להוביל את חייליו לכיוון ירושלים. הוא הנהיג חיל אבירים גדול מצפון צרפת ולוריין, ובדרכו לארץ ישראל סחט סכומי כסף מיהודי קלן, מיינץ וטריר, לכאורה בעבור הבטחת ביטחונם. בעוברם בתחומי הונגריה העניק גוטפריד את אחיו הצעיר בלדווין כבן ערובה שיבטיח את המעבר השקט של הצלבנים בתחומי הממלכה. בהגיע הכוחות לקונסטנטינופול התפתח סכסוך בין הצלבנים לקיסר ביזנטיון אלכסיוס הראשון, שדרש ממנהיגי המסע לשאת שבועה לפיה כל פיסת אדמה שתיפול לידיהם תועבר רשמית לידיו. הסכסוך, שלא פעם התדרדר לידי קרבות קטנים של ממש, הסתיים בשנת 1097 בשבועתם של מרבית ממנהיגי הצלבנים, על אף שהייתה זו שבועת סרק שלא היה בכוונתם לקיימה כלל ועיקר.

גוטפריד מבויון בתחריט מימי הביניים

עד לתחילת שנת 1099 לא התבלט גוטפריד כמנהיג המסע, אשר הונהג בידי בלדווין, אחיו של גוטפריד, יחד עם בוהמון מטרנטו, רמון הרביעי, רוזן טולוז, וטנקרד. במהלך חלקו הראשון של המסע הוא הוביל את צבאו במספר קרבות, אולם לא העניק תרומה משמעותית למערכה הצלבנית הכוללת, ואף נכנע פעם אחת עם כל צבאו בפני המוסלמים הסלג'וקים.

בשנת 1099 לאחר נפילתה של אנטיוכיה בידי הצלבנים, נחלקו הדעות לגבי הצורך בהמשך המסע לירושלים. מרבית ממנהיגי המסע ובראשם רמון, שהונעו ממניעים פוליטיים יותר מאשר ממניעים דתיים, ושאפו לכבוש לעצמם נחלה עצמאית יותר מאשר לשחרר את ירושלים, טענו כי הכיבושים שנערכו עד אותו זמן מספקים בהחלט.

גוטפריד, שהונע, ככל הידוע, ממניעים דתיים עמוקים, שכנע לבסוף את רמון להוביל את הצבא אל עבר ירושלים. הוא היה ממובילי המצור על העיר וב-15 ביולי של שנת 1099 היה מבין הראשונים שפרצו את חומותיה. לאחר כיבוש העיר הוצע כתר ממלכת ירושלים לרמון, אך לאחר סרובו נבחר גוטפריד לתפקיד.

שליט ממלכת ירושלים

עם בחירתו לתפקיד סירב גוטפריד לקבל את התואר "מלך" בטענה כי "אסור לבן אנוש לקבל תואר זה בעיר בו נצלב המלך המשיח הנוצרי". תחת זאת לקח לעצמו את התואר "מגן הקבר ה"קדוש"" (Advocatus Sancti Sepulchri). במהלך תקופת כהונתו בת השנה נאלץ גוטפריד להגן על ממלכתו הצעירה מפני צבאות השושלת הפאטימית ממצרים.

קרב אשקלון

ערך מורחב – קרב אשקלון

קרב אשקלון, כתב יד מהמאה ה-13

ב-4 באוגוסט 1099 הגיע לאשקלון צבא מצרי שיצא לעזרת ירושלים הנצורה והגיע באיחור של תשעה עשר ימים. למחרת היום, הגיעו לירושלים שליחים של המצביא המצרי ובידם דרישה כי הצלבנים ייסוגו מירושלים. בואם של השליחים אישר שמועה שנפוצה בירושלים על הופעת הצבא המצרי. לצלבנים לא הייתה כוונה - או יכולת להסתגר מאחורי חומות ירושלים ולהסתכן במצור וגוטפריד מבויון החליט לקחת את היוזמה ולתקוף את הצבא המצרי. הצבא המצרי חנה מחוץ לחומות העיר אשקלון מבלי לגלות סימנים של הכנה לתנועה צפונה וחיכה שם לבוא תגבורות נוספות ממצרים באמצעות אוניות הצי המצרי. תוכניותיו של המפקד המצרי לא היו ברורות: מחד הוא לא היה מודע לתנועות או לתוכניות הצבא הצלבני ובוודאי לא היה מוכן להתקפת הפתע ולא הציב צופים ושומרים על המחנה ובאזור אשקלון, מאידך, למרות המטרה שלשמה נאספו הכוחות - כיבוש מחדש של ירושלים - לא הביא הצבא המצרי מכונות מצור.

ביום 12 באוגוסט בשעות הבוקר המוקדמות החל הצבא הצלבני במתקפה. חיל הרגלים והקשתים צעדו לפני הכוח העיקרי - הפרשים הצלבניים. משניתן היה לראות את המחנה המצרי שחנה במרחק מה מהחומה הצפונית של אשקלון בשטח של עצי פרי - פרצו הפרשים בהסתערות קדימה כשהם מפתיעים לחלוטין את אויביהם שחלקם היו עדיין ישנים באוהליהם. תוך זמן קצר חדל הצבא המצרי מלהוות כוח מסודר והקרב - למעשה - הוכרע.

התגבשות מבנה ממלכת ירושלים

מלבד מלחמתו במוסלמים נאלץ גוטפריד להתמודד גם עם בעיות מבית, בהן ברית שנרקמה בין הפטריארך הלטיני של ירושלים דאימברט לבין רמון הרביעי מטולוז, להדחתו של גוטפריד ולהפיכת הממלכה למדינה דתית שבראשה האפיפיור ושליטה בפועל הוא הפטריארך. גוטפריד עצמו, שהיה אדם דתי ומאמין וכן שאף להסיר מעליו את עול הפטריארך הטורדני, הבטיח לדאימברט כי מיד לאחר ביסוס הממלכה הוא יצא בראש צבאו לכבוש את מצרים, שם יקים ממלכה נוצרית חילונית, בעוד ירושלים ויפו ימסרו לידיו של האפיפיור. תוכנית זו לא מומשה מעולם, מאחר שגוטפריד מת זמן קצר מאוד לאחר עלייתו לשלטון.

בשנת 1100 הכריז גוטפריד על הערים עכו, אשקלון, ארסוף, יפו וקיסריה כערים השייכות לממלכתו, על אף שאף אחת מערים אלו לא נכבשה בפועל אלא לאחר מותו של גוטפריד (אשקלון נכבשה רק בשנת 1153, יותר מחצי מאה לאחר מכן).

לאחר מותו של גוטפריד בחודש יולי, נשארה הממלכה ללא יורש מוסכם, והוויכוח בין תומכי כינון ממלכה דתית לבין תומכי הממלכה החילונית הלך והתעצם. לבסוף יצאו החילונים כשידם על העליונה ובחרו באחיו של גוטפריד, בלדווין מבולון, כממשיכו בתפקיד. דאימברט מצידו הכיר בחוסר הברירה שעמד בפניו, והמליך את בלדווין בחג המולד של שנת 1100 בכנסיית המולד שבבית לחם.

מותו של גוטפריד

חרבו של גודפריד מבויון, בכנסיית הקבר בירושלים.

ההיסטוריון המוסלמי איבן אל קלאניסי דיווח בכתביו כי "בעודו מטיל מצור על העיר עכו, נפגע גוטפריד, שליט ירושלים, מיריית חץ, אשר הרגו". ההיסטוריונים הנוצרים אינם מזכירים כל פגיעה שכזו, תחת זאת הם מציינים כי גוטפריד נפל למשכב בעודו מבקר בקיסריה בחודשי הקיץ, אולי מטיפוס הבטן. שמועה שנפוצה מספר שנים לאחר מותו של גוטפריד מספרת כי הוא הורעל בידי האמיר המקומי, אולם ככל הנראה שמועה זו היא חסרת כל בסיס עובדתי. ויליאם מצור, אשר כתב במאה ה-12 אינו מתאר מקרה של הרעלה בכתביו.

לאחר מותו נקבר גוטפריד בכנסיית הקבר בירושלים. במאה ה-16 תועדה מצבת קברו של גוטפריד מבויון בכנסיית הקבר. על המצבה נכתב: "פה נח הדוכס המפורסם גודפרידוס מבויון, אשר כבש את כל הארץ הזאת לפולחן הנוצרי. תמלוך נשמתו עם המשיח, אמן". המצבה השתמרה שם עד לשרפה שהתחוללה במקום בשנת 1808, אז הוסר הקבר במסגרת עבודות שיקום שערכה במקום הכנסייה היוונית-אורתודוקסית.

פסלו של גוטפריד בכיכר הארמון המלכותי בבריסל בבלגיה

• 
  בחירתו של גודפריד לשליט בכנסיית הקבר
• 
  גודפריד מוביל את הצבא הצלבני.

גוטפריד באמנות ובאגדה

פסלו של גוטפריד בכנסייה במרכז אינסברוק

היותו של גוטפריד שליטה הראשון של הממלכה הצלבנית בירושלים יצרה בשנים שלאחר מותו האדרה עצומה לדמותו. הוא תואר כמנהיג מסע הצלב הראשון, כשליטה החזק של ירושלים וכמחוקק שחיבר את פסקי הדין של ירושלים. בקרב האמנות בימי הביניים נחשב גוטפריד לאחד מתשעת המכובדים, תשע דמויות אבירים ומלכים שסימנו את אידיאל האבירות של התקופה.

במציאות לא היה גוטפריד קרוב לאופן שבו הוצג לאחר מותו. מנהיגי מסע הצלב היו רמון ובוהמון יחד עם המנהיג הדתי אדהמר בישוף לה פוי. מלכה האמיתי הראשון של הממלכה היה בלדווין ולא גוטפריד, ופסקי הדין של ירושלים היו תוצאה של עבודה ממושכת שהחלה רק עשרות שנים לאחר מותו.

תפקידו של גוטפריד במסע הצלב הראשון תואר על ידי מחברה האלמוני של המסה "עלילות הפרנקים" (Gesta Francorum) וכן על ידי רמון מאגילר, היסטוריון שליווה את המחנה הפרובנסיאלי בעת מסע הצלב. בספרות העלילתית של התקופה היה גוטפריד גיבורן של שתי פואמות צרפתיות שעסקו במסע הצלב. משפחתו וצעירותו הפכו מושא לאגדות רבות, בהן האגדה על "אביר הברבור" המוכרת מהאופרה לוהנגרין לוואגנר, שחוברה אודות סבו של גוטפריד.

בזמנו של ויליאם מצור, שכתב בסוף המאה ה-12, היה גוטפריד לאגדה בקרב צאצאיהם של הצלבנים הראשונים. נאמר עליו כי הוא היה בעל כוח אדיר, שבעת שהותו בקיליקיה הוא התגושש עם דוב וניצחו ושהוא ערף את ראשו של גמל בהנפת חרב אחת.

ויליאם מצור מביא לידיעתנו גם את תיאור מראהו של גוטפריד:

"הוא היה גבה קומה, לא יתר על המידה, אך גבוה מהאדם הממוצע. היה חזק מכל אדם, בעל זרועות עבותות וחזה חסון. תכונותיו מניחות את הדעת וזקנו ושיער ראשו זהובים למחצה".

במאה ה-19, בעקבות גל הלאומיות ששטף את אירופה, בחרו פרנסי העיר בריסל, בירת המדינה הצעירה בלגיה, להעמיד במרכז כיכר הארמון המלכותי את פסלו של גוטפריד רכוב על סוס. הפסל נחנך רשמית ב-24 באוגוסט 1848.

גוטפריד מבויון באגדה היהודית

אחת האגדות המפורסמות שנכרכו בשמו של גוטפריד היא אגדה יהודית, שמקורה בספר "שלשלת הקבלה" של גדליה אבן יחיא, אודות פגישתו עם רש"י. האגדה מספרת כי קודם יציאתו אל ארץ ישראל ב-1096, סר גוטפריד אל רש"י, שהיה המנהיג היהודי החשוב ביותר בצרפת, על מנת לקבל את ברכתו למסע ולהתייעץ עמו. האגדה מספרת כי רש"י חזה את כישלון המסע והזהיר את גוטפריד כי הוא ישוב לבדו לעירו מלווה בשלושה פרשים בלבד שישרדו עמו. חמתו של גוטפריד מבויון בערה בו והוא נשבע כי אם ישוב מהמסע עם פרש אחד יותר מאשר חזה רש"י, ינקום בו ובכל היהודים.

האגדה היהודית מוסיפה ומספרת כי גוטפריד אכן נכשל בקרבותיו ושב לצרפת עם ארבעה מלווים, ושם את פעמיו להינקם ברש"י, מאחר שארבעה מלווים שרדו ולא שלושה, אולם בהיכנסם בשער העיר נעתקה אחת מאבני השער ומחצה את ראשו של המלווה הרביעי. לפי מקורות נוספים, גוטפריד בא לבקש מרש"י סליחה, אבל הספיק להגיע רק ללווייתו.

האגדה במקור סופרה על אביר בשם גוטפריד, ללא ציון שם מקומו, ומקורות קדומים אחרים כרכו את האגדה בשמו של גוטפריד דוכס לוריין. אולם בספר "סדר הדורות" ייחס את האגדה לגוטפריד מבויון וכך היא התקבעה והתפרסמה.

ראו גם

• היסטוריה של ממלכת ירושלים

לקריאה נוספת

• יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, כרך ב, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה, 1963, מהדורה שלישית מורחבת ומתוקנת, 1973, הדפסה שישית, 2005; הספר זכה בפרס ישראל בתרגומו לצרפתית בפרס האקדמיה הצרפתית.
• יהושע פראוור, הצלבנים - דיוקנה של חברה פיאודלית, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה 1975, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת 1985

• Steven Runciman, A History of the Crusades, Cambridge university press, 1952 מסת"ב 0521061628
• Christopher Tyerman, God's war: a new history of the Crusades, Harvard University Press, 2006

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גוטפריד מבויון בוויקישיתוף

• גוטפריד מבויון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הקודם: -

מלכי ירושלים 1099–1100

הבא: בלדווין הראשון

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38538124גוטפריד מבויון