קונראד השלישי, מלך ירושלים
 | |||||
| לידה | בוואריה, גרמניה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | טירת אובו, איטליה | ||||
| מדינה | ממלכת ירושלים | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
קונראד השלישי, מלך ירושלים (Conradin, נולד ב-25 במרץ 1252 והוצא להורג ביום 29 באוקטובר 1268), ידוע גם בכינוי קונראד הנער או קונרדין היה השליט האחרון לבית שטאופן (הוהנשטאופן). הוא נשא גם בתואר דוכס שוואביה תחת השם קונראד הרביעי ומלך סיציליה תחת השם קונראד השני.
רקע
ביום 25 ביולי 1243 נבחר אפיפיור חדש אינוקנטיוס הרביעי לתפקיד. אפיפיור זה - מתנגד חריף לקיסרות וקנאי למעמד הכס ה"קדוש" עתיד להתגלות כיריב העקשן ביותר של הקיסר פרידריך השני. ביום 24 ביוני 1245 נערך בליון סינוד בראשות האפיפיור החדש המורכב בעיקר מקרדינלים צרפתים וספרדים. בנאומו בוועידה קרא האפיפיור לקיסר כופר[1] וקרא להדיחו מכיסא הקיסר, קריאה שנתקבלה בוועידה ביום 17 ביולי. השלכות נידוי והדחה אלו היו מרחיקות לכת, וגלי הלם הכו בכל מדינות אירופה. הקרבות בין הקיסר לתומכי האפיפיור החריפו והתפשטו אל תוך גרמניה.[2] שליחים של האפיפיור ובהם הארכיבישוף של קלן ושל מיינץ חזרו על הכרזת האפיפיור על פרידריך כמי שהודח מכיסאו, יורש חדש לכיסא הקיסרות הוכרז וקרבות נערכו בפרנקפורט ובנסיכויות אחרות, אך ללא הכרעה. בשנת 1247 בחרו הנסיכים המורדים את וילם השני, רוזן הולנד כקיסר, והוא הוכתר בשנת 1248 לאחר שהעיר אאכן נפלה לידיו. בסדרת קרבות שנערכו בשנת 1250 הצליח קונראד הרביעי, מלך גרמניה לדחוק את רגלי וילם השני לאזור הריין וביסס את שלטונו ואת השפעת הקיסר על רוב שטח גרמניה.
קורות חייו
קונרד נולד ביום 25 במרץ 1252 בעיר לאנדשוד (גרמנית: Landshuad) שבבווריה. אביו היה קונרד הרביעי, מלך גרמניה ואמו אליזבת מבוואריה. שניהם היו וסלים של פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", אביו של קונרד השלישי. קונרדין נולד לתוך מציאות פוליטית סוערת וקשה במהלכה נאבק אביו במתנגדים הגרמניים של האימפריה. עם מות אביו בשנת 1254 והתפוררות הכוח הקיסרי בגרמניה גדל בחצר של דודו לודוויג השני, דוכס בוואריה ודרכו הוא קיבל את תואר דוכס שוואביה בעוד תואר "מלך ירושלים" שניתן לו בירושה על ידי אביו היה חסר תוכן בגלל מאבקי כוח בתוך המדינה הצלבנית שהשליטה בה דה-פקטו הייתה בידי מפלגת אצילים מקומית שסירבה להכיר בסמכותו של קונראד והעבירה את השלטון דה-יורה ב"חזקה" לידי אצילים צלבניים מממלכת קפריסין. מעט ידוע על קונרדין כאדם, מקור בן זמנו מתאר אותו כ"יפה תואר כאבשלום שדיבר לטינית טובה".
בשנת 1262 קיבל קונראדין לידי את השלטון בדוכסות הגרמנית שוואביה - אזור הנמצא ברובו במדינת באדן-וירטמברג של ימינו אך גם באזור במדינת בוואריה של ימינו, שם קיים אזור מנהלי בשם זה. במהלך ימי הביניים הייתה שוואביה מדינה גדולה, שכללה גם חלקים מבאדן, את פורארלברג, נסיכות ליכטנשטיין, שווייץ (בחלקים דוברי הגרמנית שלה) ואלזאס והייתה הבסיס הגרמני לאימפריה הרומית ה"קדושה". כצאצא הישיר לשושלת השושלת הוהנשטאופן היו לקונראדין אינטרסים באיטליה שם פעל אחיו למחצה מנפרד מסיציליה כשליט סיציליה וניהל מאבקים פוליטיים וצבאיים כנגד הכס ה"קדוש" על השליטה באיטליה. בפברואר 1262 נהרג מנפרד בקרב בנוונטו, ובני בריתו האיטלקים ובראשם אנשי רומא פנו לקונראדין בבקשה לעמוד בראשם במאבק. קונראדין מצידו, שראה הזדמנות לתפוס את השלטון על נחלתו המובטחת בסיציליה, חצה את הרי האלפים עם צבא ובורונה נתן פומבי לתביעתו לכתר סיציליה.
סביב קונראדין נאספו כוחות צבאיים מפיזה וסיינה ומערים אחרות באיטליה ובספטמבר 1267 נחת צי ספרדי בסיציליה והצליח לדחוק את רגלי השליט האי שארל הראשון, מלך נאפולי וסיציליה לפלרמו בעוד קרבות מתחוללים בכל רחבי האי. הקרב המכריע, קרב טאגליאקוזו, נערך ב-23 באוגוסט 1268 במחוז אברוצו האיטלקי במרחק קטן מרומא ובו הובס צבאו של קונראדין. הוא נמלט לרומא ומשם ברח למצודת טורה אסטורה שעל חוף לאטיום, שם ניסה לעלות על ספינה ולברוח לסיציליה על מנת לחבור לנאמניו שעל האי. תוכניתו נכשלה והוא נתפס על ידי אויביו שהעבירו אותו כאסיר לידי שארל הראשון, שהעביר אותו למצודת דל-אובו שבנאפולי. ב-29 באוקטובר 1268 הוצא קונרדין להורג באשמת בגידה.
בממלכת ירושלים גאו הרגשות ובעכו נערכו מסיבות וחגיגות רבות משתתפים.
”...והיו חגיגות אלה בעקבות מותו של זה שצריך להיות הסניור שלהם ואולם החגיגה לא הייתה מתוך רוע לב אלא מכיוון שהמלך שארל היה מגן הכנסייה והשטאופים לעומתו - היו רודפיה. ורצון האלוקים היה לקחת את המלוכה מצאצאיו של פרידריך שכולם מתו כשהם מנודים על ידי הכנסייה.”[3]
גלריה
קרב טאגליאקוזו. כתב יד מהמאה ה-14
חותם של קונארדין
ראו גם
לקריאה נוספת
- יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, כרך ב, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה, 1963, מהדורה שלישית מורחבת ומתוקנת, 1973, הדפסה שישית, 2005; הספר זכה בפרס ישראל בתרגומו לצרפתית בפרס האקדמיה הצרפתית.
- יהושע פראוור, הצלבנים - דיוקנה של חברה פיאודלית, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה 1975, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת 1985
- Steven Runciman, A History of the Crusades, Cambridge university press, 1952 מסת"ב 0521061628
- Christopher Tyerman, God's war: a new history of the Crusades, Harvard University Press, 2006
הערות שוליים
- ^ http://www.piar.hu/councils/ecum13.htm#Bull%20of%20excommunication
- ^ http://www.christusrex.org/www1/CDHN/coun14.html
- ^ הטמפלר מצור, מצוטט אצל יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, כרך ב, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה, 1963 עמוד 487
| שליטי ממלכת ירושלים | ||
|---|---|---|
|
| הקודם: קונראד השני, מלך ירושלים |
מלכי ירושלים 1254–1268 |
הבא: הוגו מלך ירושלים |
