גדעון קרמר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גדעון קרמר
כלי נגינה כינור

גדעון קרמר (בלטבית: Gidons Krēmers, נולד ב-27 בפברואר 1947) הוא כנר ומנצח יהודי-לטבי. בשנת 1980 עזב את ברית המועצות והתיישב בגרמניה.

חייו

קרמר נולד בריגה להורים ממוצא גרמני-יהודי. אביו הוא ניצול שואה[1]. קרמר החל לנגן בכינור בגיל ארבע ולמד אצל אביו וסבו, שניהם כנרים מקצועיים. בהמשך למד בבית הספר למוזיקה של ריגה ואצל דוד אויסטרך בקונסרבטוריון של מוסקבה. בשנת 1967 זכה בפרס שלישי בתחרות על שם המלכה אליזבת בבריסל, בלגיה; אחר, בשנת 1969, זכה בפרס שני בתחרות הכינור הבינלאומית במונטריאול, קנדה ואז בפרס ראשון בתחרות פגניני בג'נובה; בשנת 1970 קיבל שוב פרס ראשון בתחרות הבינלאומית על שם צ'ייקובסקי במוסקבה.

הקונצרט הראשון של קרמר במערב התקיים בגרמניה ב-1975. בהמשך הופיע בפסטיבל זלצבורג בשנת 1976 ובניו יורק ב-1977. אשתו הראשונה הייתה הכנרית טטיאנה גרינדנקו. בשנת 1980 יחד עם אשתו השנייה, אלנה בשקירובה, בתו של הפסנתרן דמיטרי בשקירוב עזב את ברית המועצות והתיישב בגרמניה. בשנת 1981 ייסד קרמר פסטיבל מוזיקה קאמרית בלוקנהאוס, באוסטריה, שתוכניותיו התמקדו בחדיש ובחורג מן המוסכמות; מאז 1992 נודע הפסטיבל בשם "קרמראטה מוזיקה" ובשנת 1996 ייסד קרמר את "קרמראטה בלטיקה", תזמורת קאמרית המורכבת מנגנים צעירים מן המדינות הבלטיות. כמו כן היה בין מנהליו האמנותיים של פסטיבל "ארט פרויקט 92" במינכן והוא מנהל פסטיבל "מוזיקזומר" בגשטאט, שווייץ.

קרמר עשה לו שם ברפרטואר הרחב שלו, המשתרע מאנטוניו ויוואלדי ויוהאן סבסטיאן באך עד מלחינים עכשוויים. הוא הפיץ את יצירותיהם של מלחינים כמו אסטור פיאצולה, ג'ורג'ה אנסקו, פיליפ גלאס, אלפרד שניטקה, ארוו פרט, של בן ארצו, פטריס ואסקס ושל ג'ון אדמס, בין השאר. עם המלחינים הרבים שהקדישו לו יצירות נמנים סופיה גוביידולינה ("אופרטוריום") ולואיג'י נונו ("לה לונטנאנצה נוסטלג'יקה אוטופיקה פוטורה"). בין שותפיו לנגינה ואלרי אפאנאסייב, מרתה ארחריץ', אולג מייסנברג, מישה מייסקי, יורי בשמט וואדים סחרוב. יש לו רשימת הקלטות ענפה עם חברת "דויטשה גרמופון", שעמה הוא מקליט מאז 1978; כמו כן הקליט לחברות פיליפס רקורדס, דקה, ECM ונונסאץ'.

באוסף הכינורות העתיקים של קרמר כינור גוארנרי דל ג'זו משנת 1730 וכינור סטרדיוואריוס משנת 1734, המוכר בכינוי "ברון פייטיץ'-הרמן". הכינור הנוכחי שלו הוא אמאטי משנת 1641.

בתו של גדעון קרמר - ליקה קרמר - היא שחקנית קולנוע, במאית ומגישת תוכניות טלוויזיה ברוסיה.

פרסים ואותות כבוד

לקריאה נוספת

  • Alain Paris - Dictionnaire des interprètes et de l'interprétation musicale au XXe siècle - Bouquins, Robert Laffont,1995,Paris
  • אלן פארי - לקסיקון של המבצעים ושל הביצוע המוזיקלי במאה העשרים, סדרת בוקן, הוצאה לאור רובר לפון, פריז, 1995

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גדעון קרמר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Charlotte Higgins. "Perfect isn't good enough", The Guardian, 22 Nov 2000. Retrieved on 2007-08-28


זוכי פרס לאוני סונינג למוזיקה
1959–1980 איגור סטרווינסקי (1959) • ליאונרד ברנשטיין (1965) • בירגיט נילסון (1966) • ויטולד לוטוסלבסקי (1967) • בנג'מין בריטן (1968) • בוריס כריסטוף (1969) • סרג'יו צ'ליבידאקה (1970) • ארתור רובינשטיין (1971) • יהודי מנוחין (1972) • דמיטרי שוסטקוביץ' (1973) • אנדרס סגוביה (1974) • דיטריך פישר-דיסקאו (1975) • מוגנס וולדיקה (1976) • אוליבייה מסייאן (1977) • ז'אן-פייר רמפל (1978) • ג'נט בייקר (1979) • מארי-קלייר אליין (1980)
1981–2000 מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1981) • אייזק שטרן (1982) • רפאל קובליק (1983) • מיילס דייוויס (1984) • פייר בולז (1985) • סביאטוסלב ריכטר (1986) • היינץ הוליגר (1987) • פטר שרייר (1988) • גדעון קרמר (1989) • ג'רג' ליגטי (1990) • אריק אריקסון (1991) • גאורג שולטי (1992) • ניקולאוס הרנונקור (1993) • כריסטיאן צימרמן (1994) • יורי בשמט (1995) • פר נירגארד (1996) • אנדראש שיף (1997) • הילדגארד בהרנס (1998) • סופיה גוביידולינה (1999) • מיכלה פטרי (2000)
2001–2020 אן-סופי מוטר (2001) • אלפרד ברנדל (2002) • ג'רג' קורטג (2003) • קית' ג'ארט (2004) • ג'ון אליוט גרדינר (2005) • יו-יו מה (2006) • לארס אולריק מורטנסן (2007) • ארוו פרט (2008) • דניאל בארנבוים (2009) • צ'צ'יליה ברטולי (2010) • קאייה סאאריאהו (2011) • ז'ורדי סאוואל (2012) • סיימון ראטל (2013) • מרטין פרוסט (2014) • תומאס אדס (2015) • הרברט בלומסטדט (2016) • לאונידס קבקוס (2017) • מאריס יאנסונס (2018) • הנס אברהמסן (2019) • ברברה האניגן (2020)
2021 ואילך אנסוק צ'ין (2021) • פייר לורן איימארד (2022) • אוולין גלני (2023) • עמנואל פהו (2024)
זוכי פרס רולף שוק
לוגיקה ופילוסופיה וילארד ואן אורמאן קוויין (1993) • מייקל דאמט (1995) • דנה סקוט (1997) • ג'ון רולס (1999) • סול קריפקי (2001) • סולומון פפרמן (2003) • יאקו הינטיקה (2005) • תומאס נייגל (2008) • הילרי פטנאם (2011) • דרק פרפיט (2014) • רות מיליקן (2017) • שהרן שלח (2018) • דאג פרביץ, פר מרטין-לוף (2020) • דייוויד קפלן (2022)
מתמטיקה אליאס מנחם סטיין (1993) • אנדרו ויילס (1995) • מיקיו סאטו (1997) • יורי מאנין (1999) • אליוט לייב (2001) • ריצ'רד סטנלי (2003) • לואיס קפארלי (2005) • אנדרה זמרדי (2008) • מייקל אשבכר (2011) • ייטאנג ז'אנג (2014) • ריצ'רד שואן (2017) • רונלד קויפמן (2018) • ניקולאי ג'ורג'ביץ' מקרוב (2020) • ג'ונתן פילה (2022)
אמנות חזותית רפאל מונאו (1993) • קלאס אולדנבורג (1995) • טורסטן אנדרסון (1997) • הרצוג ודה מרון (1999) • ג'וזפה פנונה (2001) • סוזן רותנברג (2003) • סג'ימה ונישיזאווה (2005) • מונה חאטום (2008) • מרלן דומה (2011) • לאקאטון וואסאל (2014) • דוריס סלסדו (2017) • אנדרה ברזאני (2018) • פרנסיס אלס (2020) • רם קולהאס (2022)
מוזיקה אינגוואר לינדהולם (1993) • ג'רג' ליגטי (1995) • יורמה פאנולה (1997) • רביעיית קרונוס (1999) • קאיה סאריאהו (2001) • אן סופי פון אוטר (2003) • מאוריציו קאגל (2005) • גדעון קרמר (2008) • אנדרו מנזה (2011) • הרברט בלומסטדט (2014) • ויין שורטר (2017) • ברברה הניגן (2018) • ג'רג' קורטג (2020) • ויקינגור אולפסון (2022)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29875386גדעון קרמר

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=גדעון_קרמר&oldid=1702096"