אן-סופי מוטר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מוזיקאי ריקה. אן-סופי מוּטֶר (Anne-Sophie Mutter; נולדה ב-29 ביוני 1963 בבאדן-וירטמברג, גרמניה) היא כנרת גרמנייה.

ביוגרפיה

מוטר החלה לנגן בפסנתר בגיל חמש וזמן קצר לאחר מכן עברה לנגן בכינור, אצל ארנה הוניברגר וואיידה שטוקי.

לאחר שזכתה בפרסים אחדים, שוחררה מן הלימודים הסדירים כדי להקדיש את זמנה לנגינה. כשהייתה בת 13 הזמין אותה המנצח הרברט פון קאראיין לנגן עם הפילהרמונית של ברלין. בשנת 1977 הופיעה לראשונה בפסטיבל זלצבורג ועם התזמורת הקאמרית האנגלית בניצוח דניאל בארנבוים.

בגיל 15 ביצעה מוטר את ההקלטה הראשונה שלה, הקונצ'רטי השלישי והחמישי של מוצרט, עם הפילהרמונית של ברלין בניצוח הרברט פון קאראיין. באותה שנה הוכתרה בתואר "אמנית השנה".

בשנת 1980 הופיעה לראשונה בארצות הברית עם הפילהרמונית של ניו יורק בניצוח זובין מהטה. בשנת 1985, בהיותה בת 22, הוכתרה לחברת כבוד באקדמיה המלכותית למוזיקה (לונדון) ולראש הפקולטה ללימודי כינור בינלאומיים. בשנת 1988 יצאה לסיור רחב-ממדים בקנדה ובארצות הברית וניגנה לראשונה בקרנגי הול. בשנת 1998 ניגנה והקליטה לתקליטורים ו- DVD את מכלול הסונאטות לכינור של בטהובן, בליווי לאמברט אורקיס; ההקלטות שודרו בטלוויזיה בארצות רבות.

אף כי הרפרטואר של מוטר כולל יצירות קלאסיות רבות, היא נודעת בעיקר בביצועי מוזיקה מודרנית. מספר יצירות נכתבו במיוחד למענה או הוקדשו לה, ביניהן Sur le Même Accord של אנרי דיטייה, פרטיטה של ויטולד לוטוסלבסקי, הקונצ'רטו השני לכינור של קשישטוף פנדרצקי ו"Gesungene Zeit" של וולפגנג ריהם. היא קיבלה פרסים שונים, ביניהם פרסי גראמי אחדים. כמו כן יש לה שני כינורות סטרדיוואריוס ("אמיליאני" מ-1703 ו"לורד דן-ראוון" מ-1710).

חיים אישיים

בשנת 1989 נישאה אן-סופי מוטר לבעלה הראשון, דטלף ונדרליך, שמת בשנת 1995. לשניים שני ילדים, אראבלה וריכרד. היא נישאה שוב לפסנתרן והמנצח אנדרה פרווין בשנת 2002. הזוג חי במינכן עם ילדיה של מוטר.

פרסים ואותות הוקרה

פרס גראמי על ביצוע מצטיין של מוזיקה קאמרית:

  • אן סופי מוטר ולמברט אורקיס על בטהובן: הסונאטות לכינור (מס' 1-3 אופוס 12; מס' 1-3, אופוס 30; סונאטת "האביב") 2000

פרס גראמי על ביצוע כלי מצטיין לסולן (עם תזמורת):

  • אן-סופי מוטר ואנדרה פרווין (מנצח) על פרווין: קונצ'רטו לכינור "אן-סופי"/ברנשטיין: סרנדה (2005)
  • אן סופי מוטר, קשישטוף פנדרצקי (מנצח) והתזמורת הסימפונית של לונדון על פנדרצקי: קונצ'רטו לכינור

מס' 2, מטאמורפוזות (1999)

פרס ארנסט פון סימנס (2008)

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אן-סופי מוטר בוויקישיתוף


זוכי פרס לאוני סונינג למוזיקה
1959–1980 איגור סטרווינסקי (1959) • ליאונרד ברנשטיין (1965) • בירגיט נילסון (1966) • ויטולד לוטוסלבסקי (1967) • בנג'מין בריטן (1968) • בוריס כריסטוף (1969) • סרג'יו צ'ליבידאקה (1970) • ארתור רובינשטיין (1971) • יהודי מנוחין (1972) • דמיטרי שוסטקוביץ' (1973) • אנדרס סגוביה (1974) • דיטריך פישר-דיסקאו (1975) • מוגנס וולדיקה (1976) • אוליבייה מסייאן (1977) • ז'אן-פייר רמפל (1978) • ג'נט בייקר (1979) • מארי-קלייר אליין (1980)
1981–2000 מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1981) • אייזק שטרן (1982) • רפאל קובליק (1983) • מיילס דייוויס (1984) • פייר בולז (1985) • סביאטוסלב ריכטר (1986) • היינץ הוליגר (1987) • פטר שרייר (1988) • גדעון קרמר (1989) • ג'רג' ליגטי (1990) • אריק אריקסון (1991) • גאורג שולטי (1992) • ניקולאוס הרנונקור (1993) • כריסטיאן צימרמן (1994) • יורי בשמט (1995) • פר נירגארד (1996) • אנדראש שיף (1997) • הילדגארד בהרנס (1998) • סופיה גוביידולינה (1999) • מיכלה פטרי (2000)
2001–2020 אן-סופי מוטר (2001) • אלפרד ברנדל (2002) • ג'רג' קורטג (2003) • קית' ג'ארט (2004) • ג'ון אליוט גרדינר (2005) • יו-יו מה (2006) • לארס אולריק מורטנסן (2007) • ארוו פרט (2008) • דניאל בארנבוים (2009) • צ'צ'יליה ברטולי (2010) • קאייה סאאריאהו (2011) • ז'ורדי סאוואל (2012) • סיימון ראטל (2013) • מרטין פרוסט (2014) • תומאס אדס (2015) • הרברט בלומסטדט (2016) • לאונידס קבקוס (2017) • מאריס יאנסונס (2018) • הנס אברהמסן (2019) • ברברה האניגן (2020)
2021 ואילך אנסוק צ'ין (2021) • פייר לורן איימארד (2022) • אוולין גלני (2023) • עמנואל פהו (2024)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24857554אן-סופי מוטר

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אן-סופי_מוטר&oldid=588101"