יורי מאנין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יורי מאנין
Юрий Манин
לידה 16 בפברואר 1937
פטירה 7 בינואר 2023 (בגיל 85)
ענף מדעי מתמטיקה
מקום מגורים רוסיה
מקום לימודים אוניברסיטת מוסקבה
מנחה לדוקטורט איגור שאפארביץ'
תלמידי דוקטורט אלכסנדר בילינסון,
ולדימיר ברקוביץ',
ולדימיר דרינפלד,
וסילי איסקובסקי,
דמיטרי לייטס,
מיכאל קפרנוב,
בוריס ציגן.
תרומות עיקריות
השערת מורדל מעל שדות פונקציות, קישור גאוס-מאנין, מגבלת מאנין, השערת מאנין, בניית ADHM, סימטריית מראה, מחשוב קוונטי

יורי איוונוביץ' מאנין (רוסית: Юрий Иванович Манин;‏ 16 בפברואר 1937, סימפרופול – 7 בינואר 2023, מוסקבה[1]), היה מתמטיקאי רוסי, שעסק במגוון תחומים. מאנין תרם רבות לגאומטריה אלגברית וחקר את הקשרים בינה לפיזיקה. בנוסף היה ממניחי היסודות לטופולוגיה אריתמטית ולמחשוב קוונטי, ועסק גם בפילוסופיה של המתמטיקה.

קורות חייו

יורי מאנין נולד בסימפרופול שבחצי האי קרים. הוריו, איוון גברילוביץ' מאנין (1943-1913) ורבקה זינובייבה מילר, היו סטודנטים במכון הפדגוגי של קרים. האב למד בפקולטה לגאוגרפיה ובהמשך לימד שם. האם סיימה דוקטורט בבלשנות. את שנות הילדות בסימפרופול מאנין בילה בעיקר בבית הוריה של אמו (סבו היה מחזאי ועיתונאי ודודתו, אחות אמו, חוקרת ספרות ומתרגמת). עם תחילת מלה"ע ה-2, המשפחה פונתה[2] יחד עם המכון הפדגוגי למחצ'קלה שבקווקז, ומשם לצ'רג'ואו שבטורקמניסטן ולמירזאצ'ול שבאוזבקיסטן. האב נלחם בחזית במלה"ע ונעדר מאז 1942[3].

עם תום המלחמה משפחה חזרה לסימפרופול, שם האם העבדה כעורכת הראשית בהוצאה לאור (בהמשך פוטרה במסגרת המאבק בקוסמופוליטיות). בהיותו תלמיד תיכון, מאנין הושפע מהספר "יסודות תורת המספרים" של וינוגרדוב, ובגיל 15 שלח לווינוגרדוב מאמר עם נוסחאות שקיבל למספר הנקודות השלמות באליפסואיד (המאמר זכה בתחרות, תוך שהוא מנצח מאמרים של סטודנטים בוגרים).

ב-1953 מאנין סיים את התיכון עם מדליית זהב והחל ללמוד בפקולטה המכנו-מתמטית של אוניברסיטת מוסקבה. ב-1958 סיים את הלימודים שם, והחל לכתוב דוקטורט תחת הנחייתו של איגור שאפארביץ'. הוא סיים אותו וקיבל תואר "קנדידט למדעים" ב-1961 ותואר דוקטור למדעים ב-1963.

בין השנים 1992-1960 עבד במחלקה לאלגברה של המכון המתמטי ע"ש סטקלוב, ובין 1992-1965 באוניברסיטת מוסקבה (שם החל מ-1967 שימש כפרופסור בקתדרה לאלגברה). בין 1993-1992 עבד כפרופסור ב-MIT, וב-1993 היגר לגרמניה ועד שנת 2005 היה מנהל שותף של מכון מקס פלאנק בבון. בשנת 2002 מונה לפרופסור באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו.

במהלך הקריירה שלו, מאנין כתב ספרים ומאמרים בנושאים רבים והנחה מעל ל-50 תלמידי דוקטורט[4]. רבים מהם הפכו למתמטיקאים נודעים שכלעצמם – אלכסנדר בילינסון, ולדימיר ברקוביץ', ולדימיר דרינפלד (זוכה מדליית פילדס), וסילי איסקובסקי, דמיטרי לייטס, מיכאל קפרנוב, בוריס ציגן ואחרים. בשנת 1969 היה מאנין בין 99 המתמטיקאים שחתמו על העצומה לשחרורו של אלכסנדר יסנין-וולפין (מתנגד משטר שנכלא בבית חולים פסיכיאטרי). כתוצאה מכך, הרשויות הגבילו את יציאתו של מאנין והחותמים האחרים מגבולות ברית המועצות, ובמשך 20 השנים הבאות שיתוף הפעולה שלו עם מתמטיקאים מחו"ל התבצע רק דרך הדואר. חמש פעמים מאנין הוזמן להרצות בפני ההקונגרס הבין-לאומי של המתמטיקאים, אבל יכל להשתתף רק בקונגרס במוסקבה ב-1966.

מאנין ידוע כמתמטיקאי שהרבה לעבור בין תחומי מחקר שונים. לסמינר שלו באוניברסיטת מוסקבה הביא כל סמסטר רשימת מאמרים חדשים אותם רצה להבין, כל שנה בתחום אחר. הוא גם התעמק בפסיכולוגיה, בפילוסופיה, בספרות ובכתיבת שירה (הוא אירח בביתו סמינר בנושאים רחבים, וטען שמותר לדבר בו על הכל – חוץ ממתמטיקה). בין השאר, הציג את ארכיטיפ העיר הריקה בפסיכולוגיה יונגיאנית וכתב על דמות התחבולן (trickster). בין חוג חבריו נמנו סופרי הפנטזיה האחים סטרוגצקי (שביססו עליו את אחת הדמויות בספרם) והזמר ולדימיר ויסוצקי.

תרומתו למדע

עבודתו המוקדמת של מאנין התמקדה בחבורות פורמליות של יריעות אבליות והשערת מורדל מעל שדות פונקציות (אותה הוכיח בעבודת הדוקטורט שלו[5] ב-1963 ועליה הוענק לו עיטור לנין). בהמשך חקר מאנין משוואות דיפרנציאליות אלגבריות וב-1958 הציג את קישור גאוס-מאנין לעקומות, שמאז הפך למרכיב חשוב בחקר הקוהומולוגיה במשפחות של יריעות אלגבריות.

מאנין השתמש בחבורת בראואר של של יריעה אלגברית כדי להגדיר את מגבלת מאנין[6], שמודד את הכישלון של עקרון הסה עבור אותה יריעה באמצעות התורה של אלגבראות אזומאיה גלובליות. בשנת 1967 הוזמן לפריז על ידי אלכסנדר גרותנדיק. מאנין התרשם עמוקות גם מפריז וגם מהמארח שלו, ובין מאנין לגרותנדיק נקשרו קשרי ידידות.

מאנין היה מחלוצי התחום של טופולוגיה אריתמטית (יחד עם ג'ון טייט, דייוויד ממפורד, מייקל ארטין וברי מאזור[7]). הוא ניסח את השערת מאנין, בדבר ההתנהגות האסימפטוטית של מספר הנקודות הרציונליות מגובה חסום על יריעה אלגברית. השפעה גדולה הייתה לספרו של מאנין מ-1972 על משטחים ועקומות קוביות (ממעלה שלישית), בו הוא חוקר אותם בכלים קלאסיים ומודרניים של גיאומטריה אלגברית ושל אלגברה לא-קיבוצית.

בפיזיקה מתמטית, מאנין עסק בתורת יאנג-מילס בה חקר את האינסטנטונים והציג את בניית ADHM (במאמר[8] משותף עם ולדימיר דרינפלד, נייג'ל היצ'ין ומייקל עטיה). בכנס שנערך באוניברסיטת ברקלי בשנת 1991, מאנין התוודע לגישה של פיזיקאים מתורת השדה הקוונטית לגיאומטריה אנומרטיבית באמצעות חישוב אינטגרלי פיינמן. הוא פרסם מאמר[9] בנושא יחד עם מקסים קונצביץ' וגם בהמשך עסק במחקר של סימטריית מראה. בספרו "החשיב והבלתי-חשיב" מ-1980, מאנין הוא היה מהראשונים להציע את הרעיון של מחשב קוונטי.

פרסים ואותות הוקרה

מאנין היה חבר-מתכתב של האקדמיה הרוסית למדעים (מ-1990), חבר האקדמיה המלכותית למדעים של הולנד, של אקדמיית גטינגן למדעים, של אקדמיה לאופולדינה, של האקדמיה הצרפתית למדעים (מ-2005), של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ושל האקדמיה האפיפיורית למדעים בוותיקן (מ-1996). הוא דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות הסורבון, אוסלו ו-ווריק.

במהלך השנים זכה מאנין בפרסים רבים, ביניהם פרס החברה המתמטית של מוסקבה (1963), עיטור לנין (1967), מדליית בראואר (1987), פרס ניימרס (1994), פרס שוק (1999), מדליית קנטור (2002), פרס המלך פייסל (2002), ופרס בוייאי (2010). בשנת 2000 העביר מאנין הרצאה[10] בקונגרס האירופי למתמטיקה ובשנת 2016 העביר את הרצאת אוילר באוניברסיטת פוטסדאם.

ספרים

  • Manin, Yu. I., A Course in Mathematical Logic. Springer, 1977. מסת"ב 978-1-4757-4385-2

(הוצאה שנייה מ-2010 מכילה פרקים נוספים שכתב בוריס זילבר.)

  • Манин Ю. И., Доказуемое и недоказуемое. Советское радио, 1979. -- היכיח והבלתי-יכיח (ברוסית)
  • Манин Ю. И., Вычислимое и невычислимое. Советское радио, 1980. -- החשיב והבלתי-חשיב (ברוסית)
  • Manin, Yu. I., Mathematics and Physics. Birkhäuser, 1981. מסת"ב 978-1-4899-6784-8
  • Manin, Yu. I., Cubic Forms - Algebra, Geometry, Arithmetics. North Holland, 1986. מסת"ב 978-0-444-87823-6
  • Manin, Yuri I., Gauge Field Theory and Complex Geometry. Grundlehren der mathematischen Wissenschaften. Springer, 1988. מסת"ב 978-3-540-61378-7
  • Manin, Yuri I., Quantum Groups and Noncommutative Geometry. Montreal CRM, Springer, 1988. מסת"ב 978-3-319-97986-1
  • Manin, Yuri; Kostrikin, Alexei, Linear Algebra and Geometry. London, England: Gordon and Breach, 1989. מסת"ב 978-0-4290-7381-6
  • Manin, Yuri; Kobzarev, Igor, Elementary Particles: Mathematics, Physics and Philosophy. Dordrecht: Kluwer, 1989. מסת"ב 978-0-7923-0098-4
  • Manin, Y., Topics in Non-Commutative Geometry. Princeton University Press, 1991. מסת"ב 978-0-6916-3578-1
  • Manin, Yuri; Panchishkin, Alexei, Introduction to Number Theory. Springer, 1995. מסת"ב 978-3-540-20364-3
  • Manin, Yuri; Gelfand, Sergei, Methods of Homological Algebra. Springer, 1996. מסת"ב 978-3-6420-7813-2
  • Manin, Yuri I., Frobenius Manifolds, Quantum Cohomology, and Moduli Spaces. American Mathematical Society, 1999. מסת"ב 978-0-8218-1917-3
  • Manin, Yuri I., Mathematics as Metaphor – Selected Essays. American Mathematical Society, 2009. מסת"ב 978-0-8218-4331-4

(בגרסה הרוסית לספר מופיעים טקסטים בנושאי הגות ושירה שלא נכנסו לתרגום האנגלי.)

  • Manin, Yuri I., Introduction to the Theory of Schemes. Springer, 2018. מסת"ב 978-3-319-74315-8

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Max Planck Institute for Mathematics in Bonn Mourns Death of Yuri Manin‏, 8 בינואר 2023 (באנגלית)
  2. ^ הקדמה מאת יורי מאנין לזכרונות של סבו, זינוביי מילר (ברוסית)
  3. ^ איוון גברילוביץ' מאנין בספר זכרון ממלה"ע ה-2 (ברוסית)
  4. ^ Yuri Ivanovich Manin באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה. (באנגלית)
  5. ^ Yu. I. Manin. Rational points on algebraic curves over function fields (1963) (ברוסית)
  6. ^ Le Groupe de Brauer-Grothendieck en Géométrie Diophantienne (1996) (בצרפתית)
  7. ^ Morishita, Masanori. Knots and Primes (2012) - Introduction (pp. 1-7) (באנגלית)
  8. ^ M.F. Atiyah, N.J. Hitchin, V.G. Drinfeld, Yu.I. Manin. Construction of instantons (1978) (באנגלית)
  9. ^ M. Kontsevich, Yu. Manin. Gromov-Witten classes, quantum cohomology, and enumerative geometry (1994) (באנגלית)
  10. ^ Yuri I. Manin. Moduli, Motives, Mirrors (Conference paper) (באנגלית)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35709492יורי מאנין

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יורי_מאנין&oldid=2224960"