גבעת סילברי
 | |
| גבעת סילברי | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1986, לפי קריטריונים 1, 2, 3 | |
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
|---|---|
| קואורדינטות | 1°51′27″S 51°24′56″E / 1.8575°S 51.415556°E |
גבעת סילברי (באנגלית: Silbury Hill) הוא תל, גבעת קירטון מלאכותית פרהיסטורית כ-1.5 קילומטרים דרומית לאייווברי במחוז וילטשייר באנגליה. התל הוא חלק מאתר המורשת העולמית סטונהנג', אייווברי ואתרים נלווים של ארגון אונסק"ו. גובה התל 39.3 מטרים על פי מקור אחד[1] או 30 מטרים לפי מקור אחר,[2] הגבעה המלאכותית הפרהיסטורית הגבוהה ביותר באירופה, ואחת הגדולות בעולם, דומה בגודל לחלק מהפירמידות הקטנות במתחם הפירמידות בגיזה שבמצרים.
גבעת סילברי היא חלק ממכלול מונומנטים נאוליתיים סביב אייווברי, הכוללים את מעגל אייווברי והרוגם הארוך של מערב קנט. המטרה המקורית של הקמת הגבעה אינה ידועה. כמה אתרים נאוליתיים חשובים אחרים בווילטשייר בהשגחת קרן המורשת האנגלית הכוללים את אתרי ההנג'[א] של מרדן (Marden Henge) וסטונהנג' עשויים להיות קשורים תרבותית או פונקציונלית לאייווברי וסילברי.
מבנה ותהליך הבנייה
הגבעה בנויה בעיקר מקירטון וחרסית שנחפרו מהאזור הסובב. גובהה, קרוב ל-40 מטרים, נמדד מפני הקרקע על גבי הסחף שהצטבר בחפיר שסביב התל בעומק 9 מטרים. בסיס הגבעה מעגל בקוטר 167 מטרים, והיא משתרעת על שטח של כ-20 דונם. הפסגה שטוחה וקוטרה 30 מטרים. הגבעה נבנתה בכמה שלבים בין 2400–2300 לפני הספירה,[3] תוך הפגנת כישורים טכנולוגיים מרשימים ושליטה ממושכת על משאבים ועובדים. הארכאולוגים משערים כי נדרשו 18 מיליון שעות אדם, שווה ערך ל-500 איש העובדים במשך 15 שנים להסיע ולעצב 248,000 מטרים מעוקבים של אדמה. יואן מקיי (Euan W. Mackie) טוען שאף מבנה שבטי פשוט של שלהי התקופה הנאוליתית כפי שבדרך מדמיינים יכול היה לבצע פרויקט כזה או דומים לו, ומדמה בנפשו אליטה תאוקרטית חזקה סמכותנית בעלת שליטה נרחבת ברחבי דרום בריטניה.[4]
משערים שתהליך הבנייה התנהל כך: תחילה פינו הבנאים את האבנים ואת שכבת הקרקע העליונה. אחר כך נבנתה תלולית קטנה של חצץ בגובה של פחות ממטר, עם חומר שהובא מן הנהר קנט הסמוך. בשלב מאוחר יותר, הוצבה טבעת של מוטות עץ שקבעה תחום בקוטר של 16 מטר, שלתוכו שפכו תוכן של סלים שהכילו בוץ ואדמה שחורה. בקרבת מקום נערמו ערימות קטנות יותר, ולתוך התל המרכזי נחפרו כמה בורות, ככל הנראה מסיבות טקסיות. אנשים המשיכו להוסיף אדמה, גושי דשא ואפילו סלעים, ויצרו תל בקוטר 35 מטרים וגובה של כ-5 מטרים. לאחר מכן נחפרה תעלה מעגלית עמוקה בקוטר של 100 מטר עם סוללה פנימית. תעלה זו מולאה ורוקנה מספר פעמים. שורה של סוללות קירטון נוספו לתלולית, והגדילו אותה ומילאו את התעלה. תעלה שנייה גדולה מאוד מלאה במים והרחבה מלבנית נחפרו מעבר לה, והותירה מקום להרחיב את תלולית הקירטון עוד יותר.[2]
סקר מצא שמרכז הפסגה השטוחה ומרכז החרוט של הגבעה שוכנים במרחק של מטר אחד. יש סימנים לכך שהפסגה הייתה במקור מעוגלת, אבל בימי הביניים היא עברה השטחה במטרה לשמש כבסיס למבנה, ייתכן למטרות הגנתיות.[5]
העדות הברורה הראשונה לבנייה, המתוארכת סביב שנת 2,400 לפני הספירה[6] מורכבת מליבה של חצץ מדופן במוטות עץ וגושים של סלעי סארסן. שכבות מתחלפות של שברי קירטון ואדמה הונחו על גבי הליבה, תוך שימוש בחומר שנחפר מסדרה של חפירים מקיפים שבהדרגה התמלאו מחדש ואז נפתחה חפירה חדשה כמה מטרים הרחק יותר.[3] המדרגה המקיפה את הפסגה מתוארכת לשלב זה בבנייה, או כאמצעי זהירות כנגד החלקה, או כשריד לשביל הלולייני שטיפס מבסיס הגבעה, ששימש להעלות חומרים בזמן הבנייה ואחר-כך כתוואי לתהלוכות.
מחקרים
המאות ה-17, ה-18 וה-19
בתל בוצעות כמה חפירות ארכאולוגיות. האתר אויר לראשונה על ידי האנטיקוואר והארכאולוג החובב ג'ון אוברי (John Aubrey; 1697-1626), שההערות שכתב בנושא התפרסמו בספרו "מונומנטה בריטניקה" (Monumenta Britannica), שיצא לאור בבית הדפוס דורסט ב-1680 ו-1682. מאוחר יותר כתב הכומר והאנטיקוואר ויליאם סטקלי (William Stukeley; 1765-1687) שבמהלך שתילת עץ בפסגה ב-1723 נתגלו שלד ורסן. קרוב לוודאי שמדובר בקבורה משנית מזמן מאוחר. באוקטובר 1776 חפר צוות של כורים מקורנוול בפיקוחם של הדוכס מנורת'מברלנד וקולונל אדווארד דרקס (Edward Drax) פיר מהפסגה.[7] ב-1849 נחפרה מנהרה אופקית מהקצה אל המרכז על ידי צוות ביוזמת מכון הארכאולוגי המלוכתי בראשות הכומר ג'ון מרוותר (John Merewether; 1850-1797). חפירות נוספות נערכו ב-1867 ו-1886.
המאה ה-20
פלינדרס פיטרי חקר את הגבעה לאחר מלחמת העולם הראשונה. בין 1968 ל-1970 ביצע הארכאולוג פרופסור ריצ'רד אטקינסון (Richard John Copland Atkinson; 1994-1920) חפירות בסילברי שצולמו ל-BBC. חפירה זו חשפה את מרבית העדויות הסביבתיות הידועות על האתר, כולל שרידים של נמלים מעופפות מה שמוכיח שבניית הגבעה החלה בחודש יולי או אוגוסט. אטקינסון חפר כמה מחפורות באתר ופתח מחדש את המנהרה מ-1849, שבה מצא חומר שתוארך לתקופה הנאוליתית, אם כי אף אחת המדידות שערך באמצעות תיארוך פחמן-14 נחשבות מהימנות על פי הסטנדרטים המודרניים. הוא טען שהגבעה נבנתה בשלבים. החלק התחתון היה שקערורית שמולאה בכבול. מעליה שכבות של אדמה, סלעים וקירטון. בשלב הראשון נבנתה גבעה בקוטר 36 מטרים וגודלה הוכפל כמעט מיד לאחר השלמתה. הקירטון לכך נלקח מחפיר בעומק 6 מטרים שכוסה בהמשך על ידי השלב השלישי שהביא את קוטרה ל-167 מטרים. כל נדבך התמלא בקירטון דחוס ואז הוחלק או עבר סחיפה על מנת ליצור מדרון. אטקינסון דיווח שעל פי תיארוך פחמן-14 העשבים בשכבת הבסיס והרקבובית היה תאריך הקמת סילברי קרוב ל-2,750 לפני הספירה.
המאה ה-21
לאחר גשמים כבדים במאי 2002 התמוטט הפיר שנחפר ב-1776 ונוצר חור בפסגת הגבעה. קרן המורשת האנגלית ביצעה מחקר סייסמולוגי של הגבעה על מנת לזהות את הנזק שנגרם בחפירות קודמות ולקבוע את יציבות הגבעה. נעשו תיקונים אבל האתר נשאר סגור לקהל הרחב. כחלק מעבודת התיקונים ביצעה קרן המורשת האנגלית שתי מחפורות קטנות נוספות וגילתה רסיס של קרן אייל, הפעם הראשונה שנתגלה באתר זה ממצא בהקשר ארכאולוגי בטוח. הרסיס תוארך לתחום התאריכים 2340–2490 לפני הספירה, ובכך נקבע בצורה ודאית שהתל נבנה בשלהי התקופה הנאוליתית.
מחקרים אחרים התמקדו בתפקיד של החפיר המקיף את הגבעה, שייתכן שלא היה רק מקור לקירטון עבור הגבעה אלא מחסום הממולא במים שהוצב בין הגבעה לשאר העולם.
במרץ 2007 הודיעה קרן המורשת האנגלית שלמרגלות גבעת סילברי נתגלה כפר רומאי על שטח בגודל של 24 מגרשי כדורגל. הכפר כלל רחובות מסודרים ובתים.[8]
ב-11 במאי 2007, החלה חברת הבנייה סקנסקה, במיזם גדול לייצוב הגבעה בהכוונה של קרן המורשת האנגלית, כשהיא ממלאה את המנהרות והפירים מחפירות קודמות במאות טונות של קירטון. במקביל נערך סקר ארכאולוגי תוך שימוש בציוד וטכניקות מודרניות.[9] העבודה הסתיימה באביב 2008 ובמהלכה הושגו הבנות חדשות משמעותיות על בניית הגבעה וההיסטוריה שלה.[10]
בפברואר 2010 נתגלו בספרייה הבריטית מכתבים שכתב אדווארד דרקס בנוגע לחפירה של 1776 שבו תיאר "חלל מאונך" ברוחב 15 סנטימטרים ובעומק של 12 מטרים. מכיוון שבחלל נתגלו רסיסים של עץ, ככל הנראה אלון, הועלתה השערה שהגבעה נבנתה סביב עץ או עמוד טוטם.[11]
אתרים השוואתיים
בעקבות העבודות של 2007–2008 העלו הארכאולוגים את השאלה האם גבעת סילברי היא התל היחיד שנבנה על ידי אנשי התקופה, או האם יש תלים דומים אחרים שלא הוכרו כפרהיסטוריים. תלולית מרלבורו (Marlborough Mound), השוכנת בתחומי קולג' מרלבורו (Marlborough College), 8.3 קילומטרים מזרחית לגבעת סילברי, במורד הזרם של אותו נהר קנט (River Kennet). גובה התלולית 18 מטרים, פחות מחצי הגובה של סילברי. יש סימנים ארכאולוגיים ותיעודיים שתלולית מרלבורו שימשה לביצורים מימי הביניים, והניחו כי היא נבנתה כמבצר גבעה נורמני. עם זאת, צוות של ארכאולוגים, בראשות ד"ר ג'ים לירי (Jim Leary), לקחו דגימות ליבה משתי קדיחות בקוטר 10 סנטימטרים כדי לנתח. פחם שנמצא מתחת לתלולית הוכיח שהיא נבנתה סביב התקופה שלאחר שנת 2,500 לפני הספירה, מה שהופך אותה לבת זמנה של גבעת סילברי.[12] מועמד אחר, שבמאה ה-19 שוטח לחלוטין נמצא במרדן הנג', כ-10 קילומטרים דרומית לסילברי. ידוע כתלולית הטפילד (Hatfield Barrow), שרידים ממה שהיה ככל הנראה תל בגובה 15 מטרים תוארכו לאמצע האלף השלישי לפני הספירה.[12]
מיזם התל העגול (Round Mound Project) שנועד לחקור תלים דומים אחרים החל ב-2015, ומתוך 154 גבעות פוטנציאליות ברחבי אנגליה נבחרו 20 לביצוע בדיקות ליבה וסקר מפורט. נכון לסוף 2017 הוכח ש-14 מתוך גבעות אלו אכן הוקמו בשנים שמיד לאחר הפלישה הנורמנית ב-1066. שלוש הן תלים שהוקמו אחר-כך בימי הביניים ואחת שתוארכה לתקופת הסקסונים, עשויה להיות תל קבורה. רק גבעה אחת, תל "מבצר סקיפסי" (Skipsea Castle) במזרח יורקשייר, נתגלתה כפרהיסטורית, אבל תוארכה לשנים 400–800 לפני הספירה, במהלך תקופת הברזל בבריטניה.[13] על בסיס סקר זה נראה שבניית תלים נאוליתיים הייתה מוגבלת לחלק העליון של עמקי הנהרות קנט ואייבון, ושום דבר אחר בבריטניה אפילו לא מתקרב בהשוואה לגבעת סילברי.[13]
חפצים
מעט מאוד חפצים פרהיסטוריים נתגלו בגבעת סילברי. בליבתה יש רק חרסית, אבני צור, דשא, טחב, קרקע, חצץ, קונכיות ממים מתוקים, דבקון, אלון, אגוז, אבני סארסן, עצמות שור וקצוות של קרניים. חפצים מהתקופה הרומית ומימי הביניים נמצאו על האתר ובסביבתו מאז המאה ה-19 ונראה שהגבעה הייתה בשימוש אחר-כך על ידי אנשים אחרים.
מטרה
המטרה המדויקת של הגבעה אינה ידועה, אם כי הועלו השערות שונות בנושא:
פולקלור
על פי האגדה, סילברי הוא מקום המנוחה האחרון של המלך סיל (King Sil), המיוצג בפסל זהב מפואר בגודל טבעי ויושב על סוס מוזהב.[14] אגדה מקומית ציינה ב-1913 שהשטן נשא שק של אדמה על מנת להפילו על התושבים של מרלבורו, אבל הכמרים של אייווברי הסמוכה עצרו אותו. ב-1861 דווח שמאות אנשים מקנט, אייווברי, אוברטון והכפרים הסמוכים התאספו בגבעת סילברי בכל יום ראשון של הדקלים.
השערות אחרות
פרופסור ג'ון בארט (John C. Barret) טוען כי שאף שאנו כבר לא יודעים מה היה בפסגת גבעת סילברי ואיננו יכולים לשער אילו טקסים ספציפיים או אמונות היו קשורים בה, אנחנו יכולים לשער מושגים מרחביים בסיסיים. הוא מציין כי כל פולחן בגבעת סילברי היה חייב לכלול מצב שבו קבוצה של אנשים הייתה גבוהה פיזית הרבה מעל שאר האנשים. אנשים מעטים אלו במעמד מועדף היו גלויים במרחק קילומטרים סביב ובכמה מונומנטים אחרים באזור. זה עשוי להצביע על קיומה של קבוצה מובחרת, אולי כמורה, שהציגה את סמכותה בעוצמה.
הסופר, האמן וחוקר הפרהיסטוריה מייקל דיימס (Michael Dames) העלה תאוריה מורכבת של טקסים עונתיים, בניסיון להסביר את המטרה של גבעת סילברי והאתרים הנלווים אליה (הרוגם הארוך של מערב קנט, מעגל האבנים של אייווברי, המשכן וגבעת וינדמיל), שמהם אפשר לראות גבעת סילברי.
פול דוורו (Paul Devereux) הבחין שנראה כאילו סילברי והמונומנטים הסובבים אותה תוכננו במערכת של קווי ראיה משתלבים, המתמקדים במדרגה כמה מטרים מתחת לפסגה. מתלוליות שכנות סביב ומאייווברי, המדרגה מתיישרת עם הגבעות באופק מאחורי סילברי, או עם הגבעות לפני סילברי, כשרק הפסגה נראית לעין. במקרה האחרון משער דוורו שיבולי דגנים בשלים שגדלו על הגבעות לפני הגבעה יכסו את החלק העליון של סילברי, כשקצה הדגן וקצה סילברי חופפים.
בסקירה כללית מספקים ג'ים לירי ודייוויד פילד את המידע הארכאולוגי המתפתח והפרשנויות על האתר ומסכמים שהמטרה בפועל של תל האדמה המלאכותי איננה יכולה להיות ידועה והשלבים הרבים והחופפים של הבניה – כמעט עיצוב מחדש מתמשך – מוכיחים כי לא הייתה תוכנית בינוי, ותהליך הבנייה היה הדבר החשוב יותר מכל: ייתכן שהתהליך היה חשוב יותר מהגבעה.
מיקום
גבעת סילברי שוכנת בעמק קנט (Kennet Valley) ב-51°24′56″N 1°51′27″W / 51.41556°N 1.85750°W. היא קרובה לכביש A4, בין העיירות מרלבורו וקאלן (Calne). בנוסף הנתיב של דרך רומאית בין בקהמפטון (Beckhampton) ווסט קנט (West Kennet) עוברת דרומית לגבעה. ב-1867 חפרה "חברת הארכאולוגיה ותולדות הטבע של וילטשייר" (Wiltshire Archaeological and Natural History Society) את הצד המזרחי של הגבעה לראות אם שרידים של הדרך הרומאית עוברים מתחת לה. לא נמצאו שרידים כאלו, וחפירות מאוחרות יותר דרומית לגבעה איתרו את הדרך בשדות מדרום כשהיא מבצעת פנייה מודגשת כדי להימנע מבסיס הגבעה. זו הייתה הוכחה מוחצת שהגבעה הייתה קיימת לפני סלילת הדרך.
ביולוגיה
הצמחייה של הגבעה עשירה בצמחיית ערבות העשב הקירטוניות הנשלטת על ידי מין הברומית Bromus erectus (באנגלית Upright brome) ובולבסן קיפח (Arrhenatherum elatius), אבל יחד עם מינים אופייניים לבית גידול זה, כולל אוכלוסייה חזקה של Orobanche elatior (באנגלית Knapweed broomrape). צמחייה זו הובילה להגדרת 23 דונם מהאתר ב-1965 כאתר בעל עניין מדעי מיוחד.[ב] האתר ייחודי בכך שמדרונותיו מכסה 360 מעלות ולכן ניתן לערוך השוואה בין צמחייה על מדרונות שונים של הגבעה.
לקריאה נוספת
- Michael Dames, Silbury: Resolving the Enigma, History Press, 2010, מסת"ב 9780752454504
- Jim Leary, David Field, The Story of Silbury Hill, English Heritage, 2010, מסת"ב 9781848020467
- Jim Leary, David Field, Gill Campbell, Silbury Hill: The Largest Prehistoric Mound in Europe, English Heritage, 2013, מסת"ב 9781848020450
- Adam Thorpe, On Silbury Hill, Little Toller Books, 2014, מסת"ב 9781908213242
- A. W. R. Whittle, Joanne Best, Sacred Mound, Holy Rings: Silbury Hill and the West Kennet Palisade Enclosures: a Later Neolithic Complex in North Wiltshire, Oxbow, 1997, מסת"ב 9781900188265
קישורים חיצוניים
.jpg)
ביאורים
- ^ סוג של אתר ארכאולוגי. הארכאולוגים מגדירים אתר כזה כסוללת עפר מעגלית היוצרת מתחם מגודר וסגור שאליה צמודה תעלה פנימית
- ^ Site of Special Scientific Interest, הגדרה של אזור מוגן בבריטניה
הערות שוליים
- ^ "English Heritage Ancient Monument Listing". English Heritage.
- ^ 2.0 2.1 History Of Silbury Hill
- ^ 3.0 3.1 Meirion Jones, Andrew (2012). Prehistoric Materialities: Becoming Material in Prehistoric Britain and Ireland. OUP. p. 181.
- ^ The Pagan Religions of the Ancient British Isles , Pages 111-114
- ^ Staff writer. "History Of Silbury Hill". English Heritage.
- ^ Staff writer (2007). "Silbury Hill". English Heritage. אורכב מ-המקור ב-2010-09-10.
- ^ Kerton, Nigel "Long lost theory on Silbury Hill is uncovered", Gazette and Herald 2 February 2010
- ^ Reuters News
- ^ BBC News – Tunnel open again at Silbury hill
- ^ The Conservation Project
- ^ Letters suggest Silbury Hill 'built around totem pole
- ^ 12.0 12.1 Leary, Jim; Marshall, Peter (בדצמבר 2012). "The Giants of Wessex: the chronology of the three largest mounds in Wiltshire, UK". Antiquity Journal Vol. 86, Issue 334.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 13.0 13.1 Jim Leary, Elaine Jamieson and Phil Stastney (2018). "Normal for Normans? Exploring the large round mounds of England". Current Archaeology (פורסם ב-באפריל 2018) (337).
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Hill of secrets
.svg)
.svg){kind=small}
30134416גבעת סילברי