הרוגם הארוך של מערב קנט

סטונהנג', אֵייווברי ואתרים נלווים

אתר מורשת עולמית

מבט על הרוגם הארוך של מערב קנט מבחוץ
מבט על הרוגם הארוך של מערב קנט מבחוץ
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1986, לפי קריטריונים 1, 2, 3
מדינה
קואורדינטות	1°51′04″S 51°24′31″E
(למפת הממלכה המאוחדת מוגדלת)   לונדון בלפסט אדינבורו ליברפול ברמינגהאם ניוקאסל מנצ'סטר לידס פורטסמות' גלאזגו פלימות' האוקיינוס האטלנטי הים הצפוני תעלת למאנש האוקיינוס האטלנטי צרפת אירלנד איי שטלנד אורקני האיים ההברידיים הרוגם הארוך של מערב קנט (למפת הממלכה המאוחדת רגילה)   לונדון בלפסט אדינבורו ליברפול ברמינגהאם ניוקאסל מנצ'סטר לידס פורטסמות' גלאזגו פלימות' האוקיינוס האטלנטי הים הצפוני תעלת למאנש האוקיינוס האטלנטי צרפת אירלנד איי שטלנד אורקני האיים ההברידיים הרוגם הארוך של מערב קנט

הרוגם הארוך של מערב קנט (באנגלית: West Kennet Long Barrow) הוא קבר או רוגם נאוליתי, השוכן על רכס קירטון בולט, בסמוך לגבעת סילברי, כ-2 קילומטרים דרומית לאייווברי במחוז וילטשייר באנגליה. האתר שייך לקרן המורשת האנגלית ומנוהל על ידי קרן הנאמנות הלאומית למקומות בעלי עניין היסטורי או יופי טבעי. הרוגם הוא חלק מאתר המורשת העולמית סטונהנג', אייווברי ואתרים נלווים של ארגון אונסק"ו. האתר תואר במאה ה-17 על ידי האנטיקוואר והארכאולוג החובב ג'ון אוברי (John Aubrey‏; 1697-1626), ובמאה ה-18 על ידי הכומר והאנטיקוואר ויליאם סטקלי (William Stukeley‏; 1765-1687).

הארכאולוגים מסווגים אתר זה כרוגם ארוך המחולק לתאים ואחד מקברי סוורן-קוטסוולד. ברוגם יש מעבר שלאורכו שני זוגות של תאים מנוגדים והוא מסתיים בתא אחרון שכולם שימשו לקבורה. תאי הקבורה העשויים מאבן שוכנים בקצה המזרחי של רוגם. צורתו טרפזית ואורכו 100 מטרים, אחד הרגמים הארוכים ביותר בבריטניה. החומר לבניית הרוגם נלקח מהחפיר הרדוד המקיף את התלולית שבינתיים התמלא בקרקע. הכניסה בנויה מחצר קדמית חצי מעגלית עם חזית בנויה מלוחות אבני סארסן גדולות שהוצבו על מנת להסתיר את הכניסה. סקר גאופיזי שנערך ב-1992 גילה כי הרוגם נבנה בלפחות שני שלבים, דבר המסביר את צורתו. מעריכים כי נדרשו 15,700 שעות אדם על מנת לבנות את הרוגם.

בניית הרוגם הארוך של מערב קנט התבצעה סביב שנת 3,600 לפני הספירה, כ-400 שנים לפני השלב הראשון בהקמת סטונהנג', והוא היה בשימוש עד סביב שנת 2,500 לפני הספירה. התל ניזוק מחפירות חסרות הבחנה, אבל חפירות ארכאולוגיות שנערכו בשנת 1859 ובשנים 1955–56 גילו לפחות 46 שלדים, שגילם נע מתינוקות ועד זקנים. העצמות הופרדו במפרקים כשחלק מהגולגולות והעצמות הארוכות חסרים. ההשערה היא שהעצמות נלקחו מהקברים מדי פעם לצורך תצוגה או שהועברו למקום אחר כאשר כל פעם הוזזו אבני החזית שחסמו את הכניסה והוחזרו אחר כך למקומם. תיארוך מחודש של העדויות העלה שכל 46 האנשים ברוגם מתו בתוך 20–30 שנים האחד מהשני, וכי הקבר היה פתוח במשך כ-1,000 שנים.

החפירות הראשונות באתר נערכו על ידי ג'ון תורנם (John Thurnam) ב-1859. הוא חשף את הפרוזדור וחלק מהתא המערבי. התאים האחרים נחשפו ב-1955 על ידי הארכאולוגים סטיוארט פיגוט (Stuart Ernest Piggott‏; 1910–1996) וריצ'רד אטקינסון (Richard John Copland Atkinson‏; 1994-1920). הכניסה שוחזרה לאחר חפירות אלו.

החפירות האחרונות ביותר חשפו גם שהתאים הצדדים שוכנים על צלעות של משולש שווה-שוקיים מדויק, שגובהו כפול מבסיסו. ממצאים ארכאולוגיים הקשורים לקברים כוללים כלים מחורצים דומים לאלו שנתגלו בגבעת וינדמיל הסמוכה.

משערים שהקבר היה בשימוש במשך כ-1,000 שנים ובסיומה של תקופה זו מילאו בני תרבות ביקר את המעבר והתאים עד לתקרה באדמה ואבנים, שבהם נתגלו שברים של כלים מחורצים, של כלי פיטרבורו ושל חרסים של תרבות ביקר, פחם עץ, כלי עצם וחרוזים. הארכאולוג סטיוארט פיגוט, שחפר תערובת של חומר משני זה, משער שהוא נאסף ממתחם קבורה מגודר מה שמוכיח שאתר זה שימש לפעילות פולחנית זמן רב אחרי שהוא שימש לקבורה. הממצאים מאתר זה מוצגים במוזיאון וילטשייר בדוויזס (Devizes), כולל כמה מגביעי הפעמון (ביקר) המרשימים ביותר שנתגלו בבריטניה.

הסופר, האמן וחוקר הפרהיסטוריה מייקל דיימס (Michael Dames) העלה תאוריה מורכבת של טקסים עונתיים, בניסיון להסביר את המטרה של הרוגם הארוך של מערב קנט והאתרים הנלווים אליו (גבעת סילברי, מעגל האבנים של אייווברי, המשכן וגבעת וינדמיל).

גלריה

• 
  האבן האחרונה בכניסה לקבר (מעל ל-2 מטרים גובה)
• 
  המעבר המרכזי
• 
  אחד מהתאים הצפוניים
• 
  אחד מהתאים הדרומיים
• 
  התא המערבי
• 
  חלק מהכניסה
• 
  האבן "הקטנה ביותר" משורת האבנים בכניסה
• 
  הכניסה לקבר עם האבן האחרונה
• 
  מבט מהרוגם אל גבעת סילברי
• 
  מבט מבחוץ על הרוגם הארוך של מערב קנט
• 
  הרוגם הארוך של מערב קנט
• 
  האבנים החיצוניות עם תצפית על גבעת סילברי
• 
  חלון אור מודרני בגג
• 
  מבט מבפנים על הכניסה לרוגם
• 
  מבט צידי מבפנים אל הכניסה

לקריאה נוספת

• David Field, Earthen long barrows: the earliest monuments in the British Isles. Stroud, Tempus, 2006.
• Stuart Piggott, The Excavation of the West Kennet Long Barrow: 1955-6. Antiquity 32, 1958, 235 ff.
• Stuart Piggott, The West Kennet Long Barrow: Excavations 1955-6. (London, HMSO 1962).
• Julian Thomas, Alistair Whittle 1986. Anatomy of a tomb: West Kennet revisited. Oxford Journal of Archaeology 5, 1986, 129-156.
• John Thurnam, Archaeologia: or miscellaneous tracts relating to antiquity. Society of Antiquaries of London 38, 1861/2:405-421.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הרוגם הארוך של מערב קנט בוויקישיתוף

• English Heritage page on the site

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31827230הרוגם הארוך של מערב קנט