יהודה ג'אד נאמן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף ג'אד נאמן)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יהודה ג'אד נאמן
לידה תל אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה 26 בספטמבר 2021
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות 1966–2021 (כ־55 שנים)

יהודה ג'אד נאמן (3 באוקטובר 1936 – 26 בספטמבר 2021) היה במאי קולנוע ומפיק ישראלי, חוקר קולנוע ופרופסור אמריטוס בחוג לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. חתן פרס ישראל ה'תשס"ט-2009 לקולנוע.

ביוגרפיה

יהודה נאמן היה יליד תל אביב. אביו היה יליד מזכרת בתיה שלמד הנדסה בארצות הברית, ואימו הגיעה לישראל לאחר שחייתה שנים בצרפת ולמדה כימיה של בשמים. נאמן גדל בפתח תקווה ולמד בגימנסיה הרצליה בתל אביב. את הכינוי 'ג'אד' העניק לו מדריכו בתנועת הנוער, משה רפאלי, לימים איש חינוך ומנהל הכפר הירוק. נאמן התגייס לנח"ל, עבר קורס מ"כים, היה מדריך בבסיס טירונים ולאחר מכן רס"פ היאחזות הנח"ל בעין רדיאן שהפכה לקיבוץ יטבתה. לאחר מכן התנדב לצנחנים עם הקמת גדוד הנח"ל המוצנח, ושימש סמל מחלקה בגדוד זה.[1] סיים בהצטיינות קורס קצינים ושירת במילואים כמ"מ בצנחנים.

נאמן החל ב-1958 לימודי תואר ראשון במתמטיקה ובפיזיקה באוניברסיטה העברית ולא סיים. בשנים 1959–1965 למד בבית הספר לרפואה של אותה אוניברסיטה, וב-1965 עשה סטאז' בבית החולים איכילוב בתל אביב וקיבל תואר דוקטור לרפואה. התחיל התמחות בכירורגיה בהדסה ת"א, אבל לא סיים.[2] במלחמת ששת הימים שירת כרופא גדודי בחטיבה 80 (חטיבת צנחנים במילואים)[1] שלחמה בגזרה המרכזית בסיני באוגדה של אריק שרון. קיבל את עיטור המופת על טיפול בפצועים בקרב אום-כתף.[3] לאחר מכן עשה את שירות המילואים שלו כרופא גדודי בצנחנים והשתתף בפעילות מבצעית במלחמת ההתשה. במלחמת יום הכיפורים השתתף במבצע קינוח, כרופא של אחד מגדודי הצנחנים שהופקדו על משימת כיבוש החרמון הסורי. השתחרר ממילואים בדרגת רב-סרן.

בשנת 1966 עבד כמפיק בפועל של סרטו של מיכה שגריר, "סיירים". את שכר המפיק הוא המיר בציוד ובצוות הסרטה לשבוע צילומים. בסיוע מענק קטן של משרד המסחר והתעשייה יצר את סרטו הראשון, "השמלה", עם הצלם יכין הירש והשחקנים אסי דיין, ג'וזי כץ ולאורה ריבלין[4]. לאחר מלחמת ששת הימים למד שנה לימודי תואר שני בפילוסופיה ובתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, אולם לא סיים את לימודיו.

בשנת 1968, ביוזמת חזי שלח ועם חברת ישראפילם והמפיקים אלכס מסיס וצבי שפילמן, השלים שני סרטים קצרים נוספים: "המכתב" ו"תומאס חוזר". שלושת הקצרים הוצגו כסרט ארוך ששמו "השמלה" בבתי הקולנוע בארץ ובקולנוע סטודיו מוגרבי בתל אביב. הסרט הוצג במפגש הראשון של "השבועיים של הבמאים" מחוץ לתוכנית הרשמית בפסטיבל קאן 1969.

בשנים 1969–1972 יצר סרטים דוקומנטריים ודרמות טלוויזיה לערוץ הראשון. למחייתו עבד בתורנויות כרופא כירורג בחדר המיון בבית החולים "הדסה" ברחוב בלפור בתל אביב.

בשנת 1965 פרסם נאמן רשימות בעיתון הסאטירי "ציפור הנפש". בכתב העת "קשת" של אהרן אמיר פרסם בשנת 1969 את מאמרו הראשון על קולנוע, "וידוי של במאי כגיבור מערבון". במשך השנים פרסם רשימות דעה ומאמרי ביקורת קולנוע בעיתונים הארץ, מעריב וידיעות אחרונות.

נאמן, שלא למד לימודי קולנוע[5], החל ללמד ב-1978 בחוג לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. כיהן כראש החוג בשנים 1981–1983 ובשנים 1991–1994. בתפקיד זה יצר, עם פרופ' מיכל פרידמן, מסגרת נפרדת ללימודי קולנוע בתחום העיוני־מחקרי. באמצע שנות השמונים יצר מסגרת לימודים חדשה להוראת תולדותיו של הקולנוע הישראלי.

בשנים 1985–1986 שהה נאמן בשבתון כאומן אורח באוניברסיטת אוקספורד. בהמשך היה פרופסור אורח באוניברסיטת ניו יורק בשנים 2003–2005 ובבית המדרש לרבנים באמריקה. בשנת 2007 היה עמית מחקר במכון על שם ויליאם ג'וינר ללימוד המלחמה ותוצאותיה באוניברסיטת מסצ'וסטס בבוסטון.

משפחתו

סבא רבא של נאמן הגיע עם משפחתו לארץ ישראל בעלייה הראשונה ממחוז דוברוג'ה שברומניה והיה ממקימי מזכרת בתיה. אביו של נאמן, עקיבא ניימן, למד בגימנסיה העברית רחביה בשנות העשרים. הוא הפליג לארצות הברית כדי ללמוד הנדסה באוניברסיטת דה מוין ועבד במקצוע זה. הוא שב לארץ ישראל והועסק במע"צ של ממשלת המנדט ובמחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית. אימו של נאמן נולדה באזור קישינב ברומניה, מולדובה כיום. היא הכירה את אביו של נאמן בביקור משפחתי בארץ ישראל.

אחותו של נאמן היא מבקרת הקולנוע רחל נאמן, ואיתה הוא כתב את התסריטים לסרטיו הראשונים ולדרמות הטלוויזיה (1969–1973) וכן לסרטו "מסע אלונקות".

בשנים 1969–1984 היה נאמן שותף לחיים של ד"ר רוחמה מרטון, לימים מייסדת ונשיאת ארגון "רופאים לזכויות אדם". הוא היה נשוי לפרופ' תלמה הנדלר, מנהלת המרכז לתפקודי מוח בבית החולים איכילוב ומרצה וחוקרת באוניברסיטת תל אביב. לשניים שתי בנות: ליבה, נגנית כינור בהרכב המוזיקלי סיסטם עאלי, ורננה, נגנית נבל, מלחינה וזמרת. שתיהן סטודנטיות בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב.

נאמן נפטר ב-26 בספטמבר 2021, שבוע לפני יום הולדתו ה-85, לאחר מאבק במחלת הסרטן.[6]

פעילותו הציבורית ועמדותיו הפוליטיות

ג'אד נאמן היה מיוזמי קרן הקולנוע הישראלי וממקימיה בשנת 1979, עם יעוד לבנון, רנן שור, נחמן אינגבר ואמיל קנבל (מילק), על פי דגם של קרנות קולנוע באירופה. בשנים 1970–1971 נמנה עם מייסדי איגוד במאי הקולנוע והטלוויזיה.

נאמן היה בין מקימי הרשימה המתקדמת לשלום, רשימה יהודית־ערבית שהשתתפה בבחירות לכנסת ב־1984 והכניסה לתוכה את חברי הכנסת מתי פלד ומוחמד מיעארי. בשנת 1999 יזמו ג'אד נאמן, אסנת טרבלסי, ג'ורג' ח'לייפי ודאוד כותאב את "פסטיבל הסרטים לזכויות אדם", פסטיבל ראשון ויחיד שנערך כשיתוף פלסטיני–ישראלי. הפסטיבל התקיים בו־זמנית בסינמטק תל אביב ובמרכז תרבות ברמאללה.

בשנת 2000 יזם נאמן הקמת גוף ציבורי ששמו "הפורום החברתי לאיכות השידור", שיצא למאבק ציבורי נגד הקמת ערוץ 10 ובעד ערוץ איכות על פי דגם ערוץ 4 הבריטי. הפורום היה משותף ל"פורום היוצרים הדוקומנטריים" ול"קשת הדמוקרטית המזרחית", והיו פעילים בו איל חלפון, ויקי שירן, אסנת טרבלסי, יהודה שנהב, יוסי יונה, עמית גורן, אפרים ריינר, אבנר בן־עמוס, יוסי דהאן ועוד יוצרים ופעילים פוליטיים. המאבק נמשך כשנה והייתה הסכמה בממשלה באותה עת לפתוח ערוץ טלוויזיה ניסיוני. לבסוף, עקב פריצתה של האינתיפאדה השנייה, נכשל המאבק.

בשנת 2004, בבית הספר לאמנויות על שם טיש באוניברסיטת ניו־יורק, יזמו ג'אד נאמן והסופר האמריקני ויין קארלין, לוחם המארינס בשנות השישים, מסע של סטודנטים לקולנוע לווייטנאם במטרה לצלם עדויות של ותיקי קרבות מכל הצדדים של מלחמת וייטנאם.

בשנת 2008 הצטרף נאמן לצוות הקמה של חוג לתקשורת ומדיה במכללה הערבית מאר אליאס בגליל. המאבק נסב על הזכות לקיים בישראל מוסד השכלה גבוהה שינהיגו אנשי אקדמיה ערבים ושיהיה בעל זיקה לתרבות הערבית. המטרה הייתה להקנות לסטודנטים בציבור הערבי כלים מקצועיים כדי שיוכלו להשתלב בעשייה הטלוויזיונית והקולנועית הכללית בישראל.

נאמן אחז בעמדות שמאל רדיקליות. במאמר שפרסם ב־2007 תיאר את שליטת צה"ל בשטחים: "משטר עריצות[...] שמתוחזק באמצעות אליטה ממושמעת שצועדת, חיילי היחידות הקרביות של צה"ל. בה בשעה הוא רוכב על גל משיחיות פוליטית מבית מדרשו של גוש־אמונים וספיחיו[...] המשטר אינו בוחל בשיטות של עינויים, צנזורה, מחנות־מעצר ובתי כלא, גירוש ומעשי רצח. האוטופיה הציונית שבשנת 1948 המיטה על הפלסטינים את אסון 'הנכבה', התחלפה עם הכיבוש בשנת 1967 במשטר עריצות".[5] חתם על עצומות שונות של השמאל הרדיקלי בנושא הסכסוך הערבי־ישראלי.[7] ביום העצמאות 2007 השתתף בטקס הדלקת משואות אלטרנטיבי שערכה תנועת "יש גבול".[8]

בשנת 2009 השתתף בכנס על עתיד הקולנוע בבית הספר ע"ש סם שפיגל, ועודד את הקולנוענים המקומיים לפנות לכיוונים רדיקלים: "הייתי שמח אם בעתיד היו מעזים יותר. במשך שנים ארוכות הקולנוע הישראלי היה ללא קהל... אבל באותן השנים היו לא מעט סרטים שהלכו לכיוונים יותר "מסוכנים". אני בעיקר מדבר על סוף שנות ה-60- תחילת ה־70... בעבר לקחו סיכון הרבה יותר גדול. קראתי לזה "קולנוע של מתאבדים". לקולנוע היום יש יותר קהל, ויש מקום ליותר נועזות"[9].

ב־2011 התבטא נאמן בריאיון לרדיו גלי ישראל: "הדבר הרצוי כאן, שהעניין יוכרע במלחמה[...] שתהיה מלחמת אזרחים בין הימין לשמאל[...] המתנחלים כמובן ינצחו כי יש להם רוב בציבור הישראלי ובממשלה, ואז תהיה כאן מדינה פשיסטית והכל יסתדר".[10] את דבריו סיים בקריאה "יחי המוות!", שהייתה סיסמת הפשיסטים במלחמת האזרחים בספרד.[11] כמה ימים לאחר מכן אמר נאמן שהתכוון לעורר סערה ציבורית ולהעלות את הנושא לסדר היום.[12]

נאמן הוצב במקום ה־103 ברשימת מרצ בבחירות לכנסת השמונה עשרה ב־2009 ובבחירות לכנסת התשע עשרה ב־2013.

גיליון כתב עת לכבודו

לקריאה נוספת

  • Wayne Karlin, War Movies: Journeys to Viet Nam: Scenes and Out-Takes, Curbstone Press, 2005
  • Janet Burstein, Yehuda "Judd" Ne'eman, Bomb 25 Anniversary, Spring 2006, Number 95, pp 78-84

קישורים חיצוניים

עם מותו

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 נועם שיזף, ג'אד נאמן חייל בודד, באתר nrg‏, 25 באפריל 2009
  2. ^ אתר למנויים בלבד אריאנה מלמד, ג'אד נאמן: "אני לא פוחד למות, רק נורא סקרן", באתר הארץ, 22 באוגוסט 2020
  3. ^ עיטור המופת שהוענק לסגן ד"ר יהודה (ג'אד) נאמן, באתר "בעוז רוחם" של צה"ל
  4. ^ יגאל בורשטיין, "השמלה" - הסרט הישראלי החשוב ביותר השנה, הארץ, 24 במאי 1968
  5. ^ 5.0 5.1 עפרי אילני, פרס ישראל לקולנוע לג'אד נאמן, באתר הארץ, 23 בפברואר 2009
  6. ^ רן בוקר, הבמאי ג'אד נאמן ("מסע אלונקות") הלך לעולמו, באתר ynet, 26 בספטמבר 2021
  7. ^ a vision of joint life:Activists, intellectuals, recognize the Right to Return (בעברית: קול קורא: למען אמת ופיוס, למען שוויון ושותפות)
    מכתב לבמאים פלסטינים ולבנונים והכתבה על כך ב-ynet, באתר "מגזין הכיבוש", 22 ביולי 2006
    אקדמאים ואנשי רוח יהודים: אנחנו מאמינים לבשארה, באתר "מגזין הכיבוש", 8 במאי 2007
    אייל דץ‏, קולנוענים ישראלים תמכו בביטול הקרנת "5 שעות מפריז", באתר וואלה!‏, 23 ביוני 2010
    גילוי דעת של חברי סגל מהאוניברסיטאות והמכללות
  8. ^ טקס הדלקת המשואות האלטרנטיבי – 2007, באתר יש גבול
  9. ^ עידו רוזן, לאן מועדות פניו של הקולנוע הישראלי?, באתר web.archive.org, ‏2009-11-10
  10. ^ ברדיו גלי ישראל ובמהדורת מבט לחדשות של הערוץ הראשון
  11. ^ עמרי מניב ואריק בנדר, סערת הג'אד: ג'אד נאמן קורא למלחמת אזרחים, באתר nrg‏, 7 ביולי 2011
    פנחס וולף‏, חתן פרס ישראל: "מלחמה בין שמאלנים למתנחלים", באתר וואלה!‏ קטע קול
  12. ^ ג'אד נאמן, ג'אד נאמן | מלחמת 1948 לא תהיה, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2011
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39926876יהודה ג'אד נאמן

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יהודה_ג%27אד_נאמן&oldid=2729736"