בראגה

בראגה
Braga
	הקתדרלה של בראגה
	הקתדרלה של בראגה
מדינה	פורטוגל
מחוז	צפון (Norte), תת-אזור קאבאדו (Cávado)
נפה	בראגה
חבל ארץ	מיניו (Minho)
ראש העיר	פרנסישקו סוארש מסקיטה משאדו (סוציאליסט)
שטח	183.51 קמ"ר
גובה	215 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	173,946 (2006)
‑ צפיפות	931 נפש לקמ"ר (2006)
קואורדינטות	41°33′N 8°25′W / 41.550°N 8.417°W
	http://www.cm-braga.pt
	(למפת פורטוגל רגילה) ליסבון פורטו סטובל קוימברה לייריה פארו אבורה ספרד האוקיינוס; האטלנטי; בראגה

ערך זה עוסק בעיר בפורטוגל. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו בראגה (פירושונים).

בראגה (פורטוגזית: Braga) היא בירת מחוז בראגה בצפון-מערבה של פורטוגל ואחת הערים הגדולות והעתיקות של מדינה זו ואירופה בכלל. במספר תושביה- 175,03 (2007)- ("בראקארנסש"), בראגה היא העיר החמישית של פורטוגל, אחרי ליסבון, פורטו, וילה נובה דה גאיה ואמדורה. בראגה היא גם בירת האזור המטרופוליטני מיניו שאוכלוסייתו מונה 826,833 תושבים (2007), אחד האזורים בעלי הצמיחה הכלכלית המהירה באיחוד האירופי. בראגה נוסדה לפני כאלפיים שנה על ידי הרומאים תחת השם בראקארה אוגוסטה (Bracara Augusta). בעמק הנהר קאבאדו (Cávado). משופעת בכנסיות ובככרות, בראגה קיבלה את הכינויים "עיר הארכיבישופים" ו-"רומא של פורטוגל". היא מרכז דתי ותאולוגי ראשון במעלה של הכנסייה הרומית-קתולית, עיר-מושב הארכיבישוף הראשי - ה"פרימאט" של פרוטוגל. עם הזמן הפכה בראגה גם למרכז תעשייתי-טכנולוגי חשוב.

השטח העירוני משתרע בין הנהר קבאדו ובין הנהר אשטה (Este). העיר קשורה בקווי רכבת עם פורטו (במרחק 53 ק"מ ממנה) ועם ליסבון. בתקופה הרומית הייתה בראגה מוניקיפיום והשתייכה למחוז היסטורי שנקרא "בין מיניו ובין דורו" (Entre Minho e Douro), כלומר בין הנהרות מיניו בצפון ודורו בדרום.

תולדות העיר

בימי קדם

האזור בראגה היה מיושב עוד העידן הטרום-היסטורי. בתקופת הברזל חיו בו בני שבט ה"בראקארים הקלאים" (Bracarenses או Callaici Bracarii) שישבו אז בכל גליסיה וצפון פרטוגל של היום. הם בנו כפרים מבוצרים אופייניים - מסוג "קסטרום" (קסטרו). בסביבות 136 לפנה"ס הרומאים התחילו להשתלט על האזור ובשנות מלכותו של הקיסר אוקטביאנוס אוגוסטוס בערך בשנת 20 לפנה"ס, נוסדה העיר "בראקארה אוגוסטה". כפי שמעיד שמה מייסדיה הקדישו אותה לאוגוסטוס. העיר בראקארה אוגוסטה התפתחה מאד במהלך המאה הראשונה כשבשנות מלכותו של הקיסר וספניאנוס הפכה לבירת ה"קונבנטוס בראקארנזיס" (Conventus Bracarensis), והגיעה לשיאה במאה השנייה לספירה. בערך בשנת 216 הקיסר קרקלה ביצע רפורמה אדמיניסטרטיבית באזור, שבמסגרתה הקים פרובינציה שנקראה היספניה אולטריור (היספניה הרחוקה) אנטוניאנה (Hispania Ulterior Antoniana) שבתוכה היה לבראגה מעמד חשוב כבירת מחוז גאלקיה (Gallaecia). בשלהי המאה ה-3 הקיסר דיוקלטיאנוס העלה את העיר למעמד של בירת הפרובינציה החדשה הנפרדת גלטיה (Gallaetia). בזמן פלישות השבטים הנודדים הגרמניים, השלטון הרומי הגיע אל קיצו ובראקארה אוגוסטה נפלה יחד עם כל האזור לידי השוואבים, עם גרמני שמקורו במרכז אירופה. בשנת 410 השוואבים הקימו ממלכה בצפון-מערבה של ספרד ובירתה בראקארה. בשנת 584 הכובשים הגרמנים החדשים של חצי האי האיברי, הויזיגוטים ובראשם לאוביגילד הגיעו גם הם לכאן.

הבישוף הראשון הידוע של בראגה, פרנטוס (Parentus), חי בסוף המאה ה-4. יש בכל זאת המחשיבים את אובידיוס ה"קדוש" (מת בשנת 135) כאחד הבישופים הראשונים של המקום. העיר בראגה מילאה תפקיד מפתח בהתנצרותו של חצי האי האיברי. בתחילת המאה ה-5 חי בעיר פאולוס אורוזיוס, יליד בראגה ידיד של אוגוסטינוס הקדוש ומחברם של כמה ספרים תאולוגיים והיסטוריים חשובים. במאה ה-6 דמות בעלת שיעור קומה הייתה מרטין ה"קדוש" מבראגה, בישוף אחר של העיר, יליד פאנוניה, שהצליח להעביר את השוואבים, עד אז חלקם פאגאנים וחלקם נוצרים "כופרים" אריאנים, אל חיק הכנסייה הקתולית. הוא היה זה שהקים את המנזר העתיק בדומיו, כעת אתר ארכאולוגי. באותה תקופה כמה מהועידות אקומניות חשובות של הכנסייה הקתולית התקיימו בבראגה. במאה ה-6, בבראקארה או בראגה התקיימו שני הסינודים שבהם הויזיגוטים ויתרו גם הם חגיגית על ה"כפירה" האריאנית ועל זו הפריסציליאנית.

ימי הביניים

פרט לכמה אירועים שהוזכרו ושנגעו להתפתחות הנצרות באזור, תולדות העיר בראגה בעת השלטון הויזיגוטי ובימי הכיבוש המורי המוסלמי לוטות בערפל. בראגה נכבשה מידי הויזיגוטים על ידי עבד אל עזיז אבן מוסא אל נוסייר בשנת 714 במהלך מסע הניצחון של מצביא זה בשטח פורטוגל של היום. מפני שתושבי העיר נלחמו נגדם בחריפות החריבו אותה הכובשים הערבים. אולם שלטון המורים בבראגה לא היה יציב. אלפונסו הראשון, מלך אסטוריה הצליח לגרש אותם מגליסיה, כולל בראגה, כבר בשנת 740. כשהוחלט מאוחר יותר, אחרי מות אלפונסו השלישי הגדול, מלך לאון, (866 – 910), לחלק את ממלכתו בין בניו, גליסיה הועברה לידיו של אורדוניו השני (924-910) שבחר זמנית בבראגה כעיר בירתו. כשאחרי מות אחיו גרסיה בשנת 914 לקח אורדוניו השני את רסן השלטון גם בממלכת לאון, בראגה חדלה להיות בירה. אחרי התקפות מוסלמיות חוזרות בשנת 985 עוצר הכתר של חליפות קורדובה, אל מנסור אבן אבי אמיר כבש שוב את היישוב. הבישופים של בראגה העבירו מושבם לעיר לוּגו. בזמנו של אפונסו אנריקש מקים פורטוגל העצמאית, בראגה הפכה לחלק מהמדינה החדשה.

מי ששחרר את העיר מידי המורים, בשנת 1040 היה פרננדו הראשון, מלך קסטיליה ולאון (1036 - 1065). ב-1070 חזרה העטרה ליושנה וקם מחדש בעיר מוסד הבישופות בהנהגתו של הבישוף פדרו שיזם את הבנייה המחודשת של הקתדרלה. בין השנים 1093-1147 שכנה בבראגה חצר מלכי פורטוגל. בשנות המאה ה-12 המוקדמות דאגו אנריקה, הרוזן של פורטוגל מהשושלת הבורגונדית יחד עם הבישוף ז'רלדו דה מואסאק להפוך את הבישופות לארכיבישופות, בעלת סמכות באזור רחב בחצי האי האיברי שהייתה בתחרות עם הארכיבישופים של טולדו על השליטה בכנסייה הספרדית. העיר התפתחה מסביב לקתדרלה אך תפסה רק חלק משטח העיר הרומית העתיקה. הסמכות העיקרית בעיר הייתה בידי הארכיבישוף. במאה ה-15 הארכיבישוף פרננדו דה גרה Fernando da Guerra, הוא עצמו נצר למלכים, ניהל מאבק מוצלח באצולה ובשלטון המלך על מנת לשמור או להחזיר פריבילגיות של הכמורה של בראגה (1437).

התקופה המודרנית

במאה ה-16 בראגה לא הרוויחה כתוצאה מהתגליות הגאוגרפיות מהן נהנו במיוחד ליסבון, אבורה וקואימברה. הציל את מצבה הארכיבישוף דיוגו דה סוזה שמימן עבודות רבות לטובת תושבי עיר - לרבות הרחבת רחובות, בניית ככרות צבוריות והקמת בתי חולים וכנסיות. הוא שיפץ גם את הקתדרלה והוסיפה לה קפלה חדשה בסגנון המנואליני. הודות לדיוגו דה סוזה בראגה יצאה מימי ביניים אל הרנסאנס והפכה באמת ל"רומא של פורטוגל".

המאה ה-18 הייתה עדה לשגשוג נוסף של העיר, כאשר ארכיבישופים ואדריכלים כמו אנדרה סוארש וקרלוש אמראנטה העינקו לה כנסיות ובניינים צבוריים מרהיבים בסגנון בארוק. אז נבנו בניין העירייה, הספרייה הצבורית, מתחם הקודש - ה"סנטואריו" בום ז'זוש דו מונטה וארמונות רבים. במאה ה-19 בראגה סבלה בעקבות הפלישה של נפוליאון. במחצית השנייה של המאה, בהשפעת מהגרים פורטוגזים שחיו בברזיל, התווספו שיפורים וגוונים חדשים לאדריכלות ולתשתית של העיר.

במאה ה-20 בראגה אותגרה על ידי לחצים דמוגרפיים ואורבניים גדולים ותשתיתה הותאמה לצרכיה החדשים.

יהודי בראגה

הקהילה היהודית בבראגה הייתה קטנה. עד למאה ה-14 ישבו בעיר רק כמה עשרות אנשים שהיו מפוזרים ברבעים שונים. הסופר וההיסטריון הברזילאי-פורטוגזי ברנרדינו דה סנה פרייטש מזכיר בספרו "זכרונות בראגה" (1890) שתי שכונות יהודיות שהיו קיימות בימי הביניים – אחת ישנה ואחת חדשה. "יודיאריה וליה" Judiaria Velha- שכונת היהודים הישנה שכנה בקרבת הקתדרלה של בראגה - ה Sé- (ברחוב שנקרא במאה ה-16 סנטה מריה, ומאוחר יותר רואה דו פּוֹסוּ, וכעת רואה דום גונסלו פריירה rua D.Gonçalo Pereira). אחרי 1466 החליטה הנהלת העיר להעביר את היהודים בהסכמתם לרובע חדש Judiaria Nova על יד כנסיית סאן טיאגו Igreja de S. Tiago da Cividade, ברחוב הנקרא כיום סנטו אנטוניו טראבסאש (Santo Antonio Travessas), ייתכן כדי למנוע פרעות נגדם בעת חגיגות דתיות שהתחוללו מסביב לקתדרלה. בסביבות שנת 1480 עם המסיתים נגד היהודים נמנה הכומר והמטיף הקרוי "משטרה פאולו", יהודי מומר. לפי הסכם מ-21 בינואר 1468 סוכם כי היהודים יפצו את הקהילה הנוצרית סאן טיאגו באגרה שנתית של 200 ריאלים. במחצית השנייה של המאה ה-15 גרו בבראגה לא יותר מ-52 יהודים, לרבות 6 מומרים (קונברסוש). ביניהם היו 3 רבנים, 3 רופאים, 4 צורפי זהב, 2 סוחרים, גם כמה נשים שזכו להיקרא "דונה", כינוי שהעיד על מעמדן המיוחד. הצו המלכותי של מנואל השני, מלך פורטוגל מ-5 בדצמבר 1496 שם קץ לנוכחות היהודים בבראגה. אחרי הגירוש, הקפידו התושבים לפי דרישת השלטונות למחוק ולהרוס כל זכר לנוכחות יהודית בעבר בעירם. רק בשנת 1981 התגלתה כתובת בת שלוש אותיות עבריות בבית ברחוב סנטו אנטוניו טראבסאש. משמעות הכתובת "אתה" היא כנראה "היכנס" בארמית. ככל הנראה היא שריד של בית כנסת.

ידוע כי בבראגה המשיכו להתקיים אחרי שנת 1496 קהילה קטנה של אנוסים. מתוכם מוכרים למשל, הרופא, המתמטיקאי והפילוסוף הסקפטי פרנסישקו סאנשש שהתיישב ולימד בדרום-צרפת ובנטו דה קושטא, אביו של אוריאל אקוסטה, שהיה תושב בראגה ועבר מאוחר יותר לאופורטו. יצחק בן שלמה דה בראגה, תושב לה קורוניה בספרד ושמוצאו ככל הנראה היה מבראגה, היה זה שהזמין את כתיבת כתב היד המהודר של התנ"ך קניקוט השמור בספריה הבודליינית באוקספורד.

אתרים חשובים

לבראגה ולאזור מסביבה שפע של אתרים היסטוריים, כולל הקתדרלה (סה), הסנטוארים בום ז'זוש וסמיירו.

במרכז ההיסטורי

כנסיות

הקתדרלה של בראגה (Sé de Braga - סה דה ברגה, מאה 12-18) היא האתר ההיסטורי החשוב של העיר, המתאפיין בתערובת עשירה של סגנונות אמנותיים ואדריכליים: רומנסקי, מנואליני, גותי מאוחר, בארוקי וכו'. היא הוקמה מחדש ביוזמת הבישוף פדרו הקדוש דה בראגה בסביבות 1070 באתר הכנסייה העתיקה סנטה מריה ("מרים הקדושה") שנחרבה על ידי הערבים כארבע מאות שנים קודם לכן. הבנייה נעשתה תחת חסותם של רוזני פורטוגל, אנריקה דה בורגונדיה (1093 -1112) ואשתו, תרזה, הוריו של המלך הפורטוגלי הראשון אפונסו הראשון, (שליט פורטוגל בין 1112–1185) כמו גם של הארכיבישוף ז'רלדו דה מואסאק שביססו כאן את הארכיבישופות של בראגה. החל משנת 1128 הקתדרלה החדשה נבנתה לפי הקאנון של המסדר הבנדיקטיני תחת השגחתו של הארכיבישוף פאיו מנדש שה מאיה. אולם צריחיה נהרסו ברעידת האדמה משנת 1135. בניית הקתדרלה נמשכה עד למאה ה-18. בשנת 1930 נפתח במקום מוזיאון של אוצרו האמנותי. בקיר החיצוני של הקפלה המרכזית ניתן לראות את פסל מרים הקדושה המיניקה את התינוק אותו האיש - "מאדונה של החלב" (Madona do Leite).
כנסיית פופולו (Populo), נבנתה במאה ה-16 בסגנון נאו-קלאסי.
כנסיית הרחמים - איגרז'ה דא מיזרקורדיה (Igreja da Misericórdia) - בסגנון רנסאנס.
כנסיית פאולוס ה"קדוש" - איגרז'ה דה סאו פאולו (Igreja de São Paulo)
כנסיית וינסנט הקדוש - סאו ויסנטה (Igreja de São Vicente)
כנסיית כרמו (Igreja do Carmo)
כנסיית קונגרגאדוש (Igreja dos Congregados)

מוזיאונים

מוזיאון ביקאינוש (Biscainhos)
מוזיאון מדינה (Medina)
מוזיאון נוגיירה דה סילבה (Nogueira da Silva)
מוזיאון דום דיוגו דה סוזה (D. Diogo de Sousa)
מוזיאון אוצרות הקתדרלה
מוזיאון פיוס ה-12
מוזיאון התמונה
מוזיאון כלי המיתרים

אחרים

מזרקת האליל - פונטה דה אידולו - מזרקה רומית מוקדשת לאל המקומי טונגואנביאגוס (Tongoenabiagus), מהמאה ה-1 לספרה מכוסה תבליטים וכתובות.
המגדל הגותי של מצודת בראגה - שריד המצודה העתיקה מהמאה ה-14.
קפלת קואימבראש (Capela dos Coimbras) מתחילת המאה ה-16 בסגנונות רנסאנס ומנואליני.
ארמון הארכיבישוף או "חצר הארכיבישוף" - (Paço Arquiepiscopal) - נבנה במאות 14-18 עם אגפים גותיים, מניריסטים ובארוקים. מאכסן את הספרייה העירונית.
השער החדש - ארקו דא פורטה נובה - (Arco da Porta Nova) בסגנון בארוקי מהמאה ה-18 שהחליף את הגרסה הגותית המוקדמת
בניין העירייה (Camara de Braga), בניין בארוקי
ארמון ראיו מהמאה ה-18, בניין בסגנון בארוק - רוקוקו יוצא דופן בעל חזית עתירת קישוטים.
'תיאטרון סירקו (Theatro Circo) מהמאה ה-20.
הגן ברברה הקדושה - ז'רדים דה סנטה בארבארה (Jardim de Santa Bárbara)
מזרקת אגואש פריאש (Aguas Ferreas)
בית הנפות (Casa dos Crivos)

מחוץ למרכז העיר

בום ז'זוש דו מונטה (Bom Jesus do Monte) - כנסייה בסגנון נאו-קלאסי מהמאה ה-18 עד תחילת המאה ה-19, עם מדרגות מפוארות בארוקיות והרכבל הראשון בחצי האי האיברי.
כנסיית פאלפרה (Falperra) נבנתה במאה ה-18, בסגנון בארוק, עם חזית רוקוקו ובסיס בצורת מחומש.
המנזר טיבאנש (Tibães) - מנזר בנדיקטיני, מהחשובים בפורטוגל, מבחינה אומנותית, עם ציפויים פנימיים בזהב מהמאה ה-18.
מתחם הקודש (הסנקטואריום) סמיירו, נבנה במאות 19-20, ומוקדש למרים הקדושה ויעד לעליות לרגל.
האצטדיון העירוני בראגה (Estádio Municipal de Braga) בנוי בתוך גבעת מונטה קשטרו הנשקפת מעל העיר.
הקפלה פרוטואזו הקדוש, בנויה בסגנון טרום-רומאנסקי מהמאה ה-7.
כנסיית אולאליה ה"קדושה" - בסגנון רומנסקי, בקרבת כנסיית בום ז'זוש דו מונטה.
גבעת שמור (Chamor) עם האנדרטה של הלב הקדוש, בעלת גובה של 20 מ'.
סטה פונטש - מערכת עתיקה לאספקת מים.
המצודה דונה שיקה (Dona Chica) בפלמיירה (Palmeira)

התעשייה והמסחר

התעשיות העיקריות של בראגה הן תעשיות הבניין, עיבוד המתכות והמכנית, כמו כן התפתחה תעשיית מחשבים, התכנות והאינטרנט.

החינוך, המדע והטכנולוגיה

בשנת 1973 קמה בעיר אוניברסיטת מיניו Universidade do Minho, אוניברסיטה ציבורית. החל משנת 1967 קיימת בבראגה גם שלוחה של האוניברסיטה הפרטית הוותיקה של פורטוגל, האוניברסיטה הקתולית הפרטוגזית (Universidade Católica Portuguesa). בשנים האחרונות נוסד בעיר גם מרכז מחקר בינלאומי - המעבדה הננוטכנולוגית האיברית בשיתוף עם ספרד.

שדות תעופה

שדה התעופה בפלמיירה.

ספורט

בבראגה פועל מועדון הכדורגל המפורסם ספורטינג קלאב בראגה, המשתתף במשחקי ליגת העל בכדורגל של פורטוגל.

ערים תאומות

מקורות

Geraldo J.A. Coelho Dias - As religiões da nossa vizinhança: História, Crença e Espiritualidade, Univ. De Porto 2006

Jose Faur - The shadow of history: Jews and conversos at the dawn of modernity SUNY Press 1992

הערך "מראנים" ב-"Jewish Encyclopedia"

Bernardino José de Senna Freitas - Memórias de Braga Imprensa Catholica, Braga 1890

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בראגה בוויקישיתוף

בראגה

תוכן עניינים