אריה אלואיל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אריה אלואיל
לאום ישראלי

אריה אַלוַאִיל (לעיתים נכתב אלוייל, אלויל) (Arieh Allweil;‏ 11 במרץ 1901 - 7 במאי 1967) היה צייר ומאייר ישראלי. חתן פרס דיזנגוף לציור (1937).

ביוגרפיה

לוחית זיכרון לאריה אלואיל ברח' מלצ'ט 59 בתל אביב

אלואיל נולד בעיירה בוברקה (בויבריק) שליד לבוב, בגליציה (אוסטריה; לאחר המלחמה בפולין; כיום באוקראינה). בתקופת מלחמת העולם הראשונה, בשנים 1914–1918, עקר עם משפחתו לבירה וינה, שם למד בבית הספר התיכון. כשחזר לבוברקה, הקים שם את קבוצת השומר הצעיר בעיירה, ובשנת 1920 עלה לארץ ישראל בראשה כחלוץ. אלואיל היה ממקימי ביתניה עילית, שהייתה ניסיון ההתיישבות הראשון בארץ של השומר הצעיר.

בשנת 1921 נסע ללמוד ציור באקדמיה לאמנויות בווינה. בזמן שהותו בווינה הציג מספר ציורים בתערוכה של קבוצת ה-Kunstschau מיסודו של גוסטב קלימט.

בשנת 1926 חזר אלואיל דרך פריז ואיטליה לארץ ישראל. הוא התיישב בתל אביב, אך שהה תקופות ארוכות במקומות שונים בארץ ישראל על מנת לצייר, בעיקר בשפיה, ירושלים, וגבעת המורה. משנת 1952 בילה תקופות ארוכות במעונו בצפת, במקביל לביתו בתל אביב.

אלואיל היה נשוי 4 שנים למשוררת והסופרת אסתר ראב (1894–1981). בשנת 1938 נישא לרחל בוגרשוב (1908–1996), ציירת ומורה לילדים בכיתה א', בתו של ד"ר חיים בוגרשוב (מחנך עברי, ממקימי גימנסיה הרצליה, פעיל ציוני וחבר הכנסת השנייה), והיה נשוי לה עד מותו. אלואיל נפטר בצפת ב-7 במאי 1967. נקבר בבית העלמין בצפת.

אלואיל היה אב לשתי בנות ובן מאשתו השנייה, רחל: רות שפרלינג (נולדה ב-1939), פרופסור אמריטה לגנטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, אלמנתו ושותפתו המדעית של יוסי שפרלינג (1939–2013), פרופסור לכימיה אורגנית במכון ויצמן;[1] נאוה (נולדה ב-1943); והלל (1947–2002). אלואיל היה אחיו של המהנדס אשר אלואיל, מבכירי המהנדסים בישראל, ודודו של האדריכל אברהם אלואיל.

בשנת 1970 נקרא על שמו רחוב בצפת.[2]

תקופות אמנותיות

עבודות מוקדמות, שנות העשרים

עבודות האמנות הראשונות של אלואיל הן מן התקופה בה היה חלוץ בביתניה עילית. בציור שמן משנת 1920, התמונה, בה נראה הצריף הקטן של הקומונה על רקע הרי הגליל והשמים, משקפת את תחושת הבראשיתיות שהרגישו החלוצים אך גם את הבדידות הקשה שאפיינה את חייהם.

אלואיל עיצב שתי מצבות קבר לשני אנשי השומר הצעיר שמתו בנסיבות שונות: דב אופר, שנרצח בידי ערבים, ונתן איכר, עולה מאוסטריה שהתאבד. למצבתו של נתן איכר בבית הקברות בכנרת חרט אלואיל בשיש ציור המכיל דימויים קשים וביניהם תרנגול כפרות שחוט, יתוש ענק והדימוי המרכזי, פנים מפלצתיות/שטניות.

בשנות לימודיו בווינה, חזר אלואיל לדימויים ולחוויות מתקופת ביתניה בסדרה של שמונה תחריטי אבן בשם "טורא אפורא" (Graues Band). התחריטים, בעלי סגנון אקספרסיוניסטי גרמני מובהק, מציגים דימויים סיוטיים של עינוי וסבל נפשי. יש הטוענים כי בציורים אלו מבטא אלואיל את החוויות הטראומטיות של חיי הקומונה בביתניה עילית.

בשנות לימודיו צייר את נופיה העירוניים של וינה וצייר גם בדרזדן. בזמן שהותו בווינה היה חבר בקבוצת הקונסטשאו (Kunstschau), אשר הציגו בה בין השאר גוסטב קלימט ואגון שילה. הוא הציג מציורי בתערוכות הקונסטשאו בשנת 1925.

בתקופה זו אלואיל נפגש עם הצייר והסופר אוסקר קוקושקה. על המפגש כותב אלואיל בהערות אוטוביוגרפיות שכתב בשנת 1956:

"קוקושקא אשר ראה מעבודותי בדרזדין, שלל את אלה מציורי אשר היו בהם נטיות קוביסטיות. "אינך יכול להרגיש ככה", אמר לי, "בבואך מעירה קטנה בה למדת אצל רבי בישיבה". יעץ לי ללכת לפאריס וללמוד אצל איזה מורה זקן, ולצייר את הטבע ואותו בלבד."

שנות השלושים והארבעים

אריה אלואיל היה ממייסדי אגודת הציירים והפסלים בארץ ישראל וממקימי מוזיאון תל אביב. עם פתיחת מוזיאון תל אביב, ב-2 באפריל 1932, נערכה תערוכה לציירים הארצישראלים הבולטים באותה תקופה, וביניהם אלואיל. בשנות הארבעים של המאה העשרים, הציג בתערוכה בגלריה של אגודת האמנים בבית הבימה ובמוזיאון תל אביב.

בשנים אלה התעצב סגנון הציור של אלואיל. המעבר מאירופה לארץ ישראל השפיע בצורה עמוקה על סגנון ציורו. במילותיו של אלואיל: "לצייר מיער וינה התכחש הנוף הארצישראלי. הצבע הסמיך הכחול והאפור הפך קלוש צהבהב. השמש הלוהטת קרע את תמונותי הכהות... נוף ארץ ישראל דחה מציורי כל עקבות קוביזם, גם פוביזם." בשנות השלושים בילה אלואיל במשך שנתיים בירושלים וצייר את בתי הכנסת ברובע היהודי, את העיר העתיקה וההרים סביבה. לאחר מכן נטה אלואיל לצייר באזור שפיה, זכרון יעקב וצפת. הוא פיתח את אהבתו הגדולה לציורי טבע ונוף, שמהם צייר מאות. ציורי הנוף מאופיינים בקווי מתאר מרוככים ובצבעוניות פסטורלית לרוב. בציורים ניכרת החיבה העמוקה של אלואיל לנוף הארצישראלי והעניין הבלתי נלאה בפרטיו: גבעות, שדות מעובדים, עצי זית ועוד. על תהליך הציור כותב אלואיל: "את תמונות הנוף אני עושה מול הטבע בלבד. תחילה באופן אבסטראקטי בשטחים מלאים בעיקר של צבע נייטראלי ובסוף בצלילי צבע מרובים וברשום פרטים. ייתכן ורק עתה התקדמתי בתפיסת הציור והנוף הארצישראלי מזמן שפסקתי ללכת לפאריס."

במקביל לציורי השמן פיתח אלואיל סדרה של עבודות בהדפס לינול שיצאו כספרים. בספרים עיצב אלואיל את אותיות הטקסט בקליגרפיה אישית וצירף להם איורים, גם הם בטכניקת חיתוך הלינול. בין הספרים שיצאו בין השנים 1939–1949 נכללים כמה מספרי התנ"ך כמו מגילת רות, מגילת אסתר, מגילת איכה וספר עמוס. כמו כן הכין אלואיל הגדה של פסח לחיילי צה"ל. בספרים אלה חיבר אלואיל בין הסיפורים והנבואות המקראיות לבין אירועי אותה התקופה - מלחמת העולם השנייה, השואה, והקמת מדינת ישראל. בכך היה אלואיל מן האמנים הישראליים הבודדים שהתייחסו ביצירתם לשואה במהלך התרחשותה.

גרפיקה וטיפוגרפיה

אלואיל אייר כמה ספרים, ביניהם "סיפורי ח.נ. ביאליק לילדים", שיצא לאור בשנת 1953, וכן הגדה של פסח, ובה 40 ציורים שיצאה לאור ב-1956.

הוראת אמנות

אלואיל היה מורה בגימנסיה הרצליה וכן בבית הספר התיכון העירוני א' בתל אביב. בין תלמידיו היה אברהם אילת, שהתגורר אצלו בצפת במשך חופשת קיץ אחת וצייר את נופי העיר.

תערוכות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

פרסומיו

ספרים

  • עיון באמנות: (הציור, הפסול, הבניה): 140 תמונות, רישומים וסכימות; הערות לתמונות מאת א. אלואיל, תל אביב: סיני, 1962.

אלבומים

איורים

  • חיים הררי (עורך), ספר החנֻכה; עורך הנגינות: מנשה רבינא, עורך הציורים אריה אלויל, כרך א של מועדים: סדר ספרים לחגי העם, תל אביב: הלשכה הראשית של הקרן הקימת לישראל וחברת אמנות, תרצ"ח.
  • יד אל יד: שירי ילדים; החרוזים: שרה לוי, הנעימות: עמנואל פוגצוב, הציורים: אריה אלויל, תל אביב: למען הילד, 1941. (תווים)
  • אפרים צורף, חיי ביאליק; מצֻיר בידי אריה אלואיל, תל אביב: יזרעאל, תש"ב. (הדפסה נוספת: תש"י 1950; 1958)
  • אפרים צורף, חיי שאול טשרניחובסקי; מצֻיר בידי אריה אלואיל, תל אביב: יזרעאל, 1945. (הדפסה נוספת: תשכ"ד 1964; תשי"א; תשכ"ד 1964)
  • שרגא פייבל קלעי (עורך), לזכר קהילת בוברקא ובנותיה; ציורים: אריה אלואיל, ירושלים; ארצות הברית: הוצאת ארגון יוצאי בוברקא והסביבה, תשכ"ד. (ספר יזכור (עברית ויידיש, עם מדור באנגלית)

יהדות:

  • איכה; ציורים: אריה אלואיל, תל אביב: הלל – אגודה גרפית להוצאת דפוסי אלואיל, תש"ג.
  • הגדה של פסח; עִטר: אריה אלואיל, תל אביב: א’ מוזס, [תש-].
  • מגילת רות; כתובה ומצוירת על ידי אריה אלוייל, תל אביב: הוצאת אילה על ידי דביר, ת"ש.
  • ספר עמוס: הכתב העטור שלשים וארבעה הציורים מאת אריה אלוייל, תל אביב: חברה גרפית הלל, תש"א.
  • מגלת אסתר; ציֵּר אריה אלואיל, תל אביב: הלל, אגודה גרפית להוצאת דפוסי אלואיל), תש"ב.
  • לחג החרות תש"ח: פרקים למסיבות פסח; עִטר אריה אלואיל, (תל אביב: דפוס י’ שלומי), תש"ח. (הדפס אבן)
  • הגדה של פסח לחיילי צבא הגנה לישראל: דיני פסח לחייל, תפילת טל; כתב וציֵּר א’ אלואיל, תל אביב: הרבנות הצבאית הראשית, תשי"א.
  • הגדה של פסח; התמונות מאת אריה אלואיל / La Haggadah de Pessach; commentée par Joseph Güns et traduite par Loeb Blum, תל אביב: סיני, תשי"ד. (עברית וצרפתית, עמודה מול עמודה) (הדפסה נוספת: 1967; 1970)
  • הגדה של פסח / Service for the first nights of Passover: 17 illustrations in colour by A. Allweil, an essay by Max Brod and an accompanying text by I. M. Lask; with a revised English translation and copious explanatory notes by Joseph Loewy and Joseph Guen, תל אביב: סיני, תשי"ד 1954. (עברית ואנגלית) (הדפסה נוספת: 1955; תשכ"ב-1961; תשכ"ג; 1967; 1970; 1971)
  • הגדה של פסח / Die Pessach-Haggadah; übersetzt von Philipp Schlesinger; Illustrationen von A. Allweil; mit einer Einleitung von Max Brod, תל אביב: סיני, תש"ל. (עברית וגרמנית, עמודה מול עמודה)

קטלוגים

  • ציורים מאת אריה אלויל חיתוכי לינול וקליגרפיה: ספרים 1939–1949; אוצרת: גליה גביש; עיצוב גרפי: ערן צירמן; צילום: רן ארדה ; תרגום: ג'סיקה בון, ירושלים: מוזיאון חצר היישוב הישן ע"ש יצחק קפלן; הקרן לירושלים, משרד התרבות המדע והספורט, 2008. (תערוכה, מוזיאון חצר היישוב הישן, מרץ 2008) (מתוך: היהודי האלמוני, 1939; מתור הארץ, 1939; מגילת רות, 1939; ספר עמוס, 1940; מגילת אסתר, 1942; מגילת איכה, 1943; הגדות ראשונות של צה"ל, 1948/49)
  • מביתניה לוינה ובחזרה – אריה אלואיל; אוצרת: גליה גביש; עיצוב גרפי: ערן צירמן; צילום: רן ארדה; תרגום: יהודית אפלטון, אשדות יעקב מאוחד: מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, 2011.
  • שם מלחמה משתוללת, כאן שותלים ורוקדים: הדפסים; אריה אלואיל, פאול הניך, אורי כוכבא; אוצר ומעצב התערוכה: אליק מישורי; קטלוג: עורכת: רוני אמיר; תרגום לאנגלית: אליק מישורי; עריכת הטקסט באנגלית: גילה חיימוביץ, רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2012. (תערוכה, אוקטובר–דצמבר 2012)
  • Shalom -- from Jerusalem to Kyoto: Hebrew calligraphy and paintings; Arieh Allweil, Kyoto: Kampo Cultural Center, 2011. (תערוכה, מוזיאון קמפו, קיוטו, 5 במרץ–29 במאי 2011)

לקריאה נוספת

  • 'אלויל, אריה', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי,‫ תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 45.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אריה אלואיל בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ אייזיק רמבה, המדענים הצעירים של ישראל: היחוסים של חוקרת החלבונים, מעריב, 26 ביולי 1968; רות שפרלינג באתר המכון למדעי החיים ע"ש אלכסנדר סילברמן, האוניברסיטה העברית בירושלים; סוזן גודמן, רות שפרלינג, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית).
  2. ^ רחובות, דבר, טור אחרון, 4 בספטמבר 1970.
  3. ^ "טוב אם מוכרחים לעבוד מהר", דבר, 6 בדצמבר 1957. ביקורת: א. לרנר, אלבום הצייר אריה אלואיל, דבר, 27 בדצמבר 1957.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25686102אריה אלואיל

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אריה_אלואיל&oldid=2577987"