הבימה
שגיאות פרמטריות בתבנית:חברה מסחרית
שימוש בפרמטרים מיושנים [ אנשי מפתח ]
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| סוג | תיאטרון |
| מייסדים | נחום דוד צמח |
| תקופת הפעילות | 1917–הווה (כ־107 שנים) |
| מיקום המטה |
 תל אביב-יפו, ישראל |
| מנכ"ל | נעם סמל |
| אנשי מפתח | נחום דוד צמח, מנחם גנסין וחנה רובינא |
| אתר רשמי | |
תיאטרון הבימה (נוסד ב-1917) הוא התיאטרון הלאומי של ישראל הממוקם בתל אביב, זוכה פרס ישראל לשנת 1958 וחבר ב"איחוד תיאטרוני אירופה". מנכ"ל התיאטרון הוא נעם סמל, המנהל האמנותי של התיאטרון הוא משה קפטן.
היסטוריה
תחילתו של הבימה עוד בשנת 1909 בביאליסטוק. הפעילות חודשה בשנת 1914 על ידי נחום דוד צמח, אך נפסקה עד מהרה בשל מספר סיבות, בהן מלחמת העולם הראשונה.
ב-1917 צמח ייסד מחדש את התיאטרון במוסקבה יחד עם מנחם גנסין וחנה רובינא. מקור השם הוא בבימת התפילה בבית הכנסת עליה עומד שליח ציבור בעת התפילה[1].
ב-27 במרץ 1928 הגיעו חברי "הבימה" לנמל יפו, בארץ ישראל נאלץ "הבימה" להתמודד על מעמדו כתיאטרון עברי ייחודי אל מול תיאטראות עבריים נוספים שפעלו בארץ, בהם תיאטרון "אוהל" שהוקם שנה לפני כן על ידי משה הלוי, אחד משנים עשר מייסדי "הבימה", שעזב את התיאטרון עת שהה עוד במוסקבה. "הבימה" פעל בצורה של קולקטיב, שבו כל שחקן היה שותף לרווחים ולהחלטות הרפרטואר והניהול. מראשית שנות השלושים בוימו הצגות התיאטרון במסגרת "הרג'יסורה הפנימית" - באים שבאו מהקולקטיב ובראשם צבי פרידלנד וברוך צ'מרינסקי. פרידלנד, שקיים במחתרת אולפן להכשרת שחקנים צעירים, התמחה במחזות אוניברסליים.
עם עליית המשטר הנאצי ופרוץ מלחמת העולם השנייה, העלה התיאטרון מחזות שעסקו באנטישמיות ובשנאת יהודים.
ב-1944 נוסף לתיאטרון מתחרה חדש בדמות התיאטרון הקאמרי, שהתאפיין בקו צעיר וחדשני הן מבחינת החומר האמנותי והן מבחינת להקת השחקנים. כך למעשה פעלו בארץ עם קום המדינה שלושה תיאטראות גדולים: "הבימה", "הקאמרי" ו"אהל", בצד תיאטראות קטנים, במות סאטיריות, מוזיקליות וריווי.
ב-1958 "הבימה" הוכרז רשמית כ"התיאטרון הלאומי של ישראל" והחל לקבל מענק שנתי בסך 100,000 לירות[2][3]. באותה שנה ניתן לו פרס ישראל בתחום התיאטרון.
בסוף שנות השישים נקלע התיאטרון למשבר כספי ואמנותי, והקולקטיב של שחקניו מזה ארבעים שנה פורק. בתמיכת הממשלה הפך "הבימה" לתיאטרון לאומי במעמד ממלכתי הנהנה מתקצוב המדינה, והתמנה לראשונה חבר נאמנים הבוחר מנהל כללי ומנהל אמנותי.
בראשית שנות התשעים נקלע "הבימה" למשבר כספי חריף ולסכסוכי הנהלה. ב-1995 התמנה יעקב אגמון למנהל כללי ואמנותי ובנוסף אליו התמנה גם נאמן ציבורי מטעם הממשלה. התיאטרון הצליח להגדיל את כמות צופיו והחל לצאת מהמשבר הכספי המתמשך, אולם מבקרי התיאטרון טענו שהדבר בא על חשבון איכות ההצגות, כמו בהעלאתם של מחזות זמר מסחריים. בעקבות קיצוץ בתקציב המדינה לתמיכה במוסדות תרבות גובש הסכם הבראה נוסף שפרש את החוב על פני שנים רבות יותר[4].
בשנת 2007, בעקבות תחילת שיפוץ הבניין, עברו הצגות התיאטרון לאולמות שונים ברחבי תל אביב, בעיקר לאולם "בית החייל" ולאולם "אריסון". החוב הכספי שצבר התיאטרון מאז שנות התשעים, והצורך בתשלום עבור שכירת אולמות ומשרדים החריפו את המשבר הכספי של התיאטרון[5]. בשנת 2010 מונתה מועצת נאמנים לתיאטרון.
בסוף שנת 2020 הוחלט על פירוק החברה לתועלת הציבור במסגרתה פעל הבימה, כחלק מהסדר חובות התיאטרון שעמדו על כ-72 מיליון שקלים. עיריית תל אביב לקחה על עצמה את המשך הפעלת התיאטרון כתאגיד עירוני.[6][7]
הבימה זכתה לפרסום רב, ובכך תרמה לפרסום של תחייה העברית והציונות.
בית הבימה
באוגוסט 1929 החליטה העירייה עקרונית להקציב לתיאטרון מגרש, אם התיאטרון יראה יכולת לבנות עליו תיאטרון[8]. בתחילת 1932 הוחל באיסוף כספים למען בניית בית הבימה והוקמו "חוגי הבימה" ברחבי ארץ ישראל בערים ובמושבות[9]. בינואר 1933 החליטה העירייה על הקצבת המגרש לתיאטרון במקומו הנוכחי[10]. ביולי 1933 הוחלט במועצת העירייה על התנאים להחכרת המגרש לתיאטרון, על פיהם המגרש יהיה רשום על שם העירייה ותוחכר במחיר סמלי לתיאטרון למטרות אמנותיות בלבד. כן נדרש שלא יהיו הצגות בבית הבימה בשבתות ומועדים[11]. החוזה נחתם במהלך חודש אוגוסט 1933[12].
ב-1935 הונחה אבן הפינה לבניין לפי תוכניות של האדריכל אוסקר קאופמן[13] והאדריכל אויגן שטולצר[14][15] מהשנה שלפני כן. המבנה נועד לקום בקצה הצפוני של שדרות רוטשילד בתל אביב, ולהיות המבנה הראשון של המתחם התרבותי של העיר לפי תוכנית גדס. בטקס נכחו הנציב העליון הבריטי, סר ארתור ווקופ, משה שרת וראש העירייה מאיר דיזנגוף[16]. באוגוסט נחפרו יסודות הבניין[17]. רק בשנת 1945 נחנך האולם הגדול[18], וב-1946 נפתח בית תיאטרון הבימה באופן רשמי. ב-1962 נחנך בבניין אולם נוסף, קטן יותר, שנועד למחזות קאמריים ולמחזות נסיוניים[19].
מראה הבניין שונה פעמים רבות. ב-1958 הוסיפו לו האדריכלים דב כרמי וצבי מלצר מרפסות שנתלו בין עמודיו וגרם מדרגות שהוביל לכניסה מוגבהת. בשנת 1970 שינה הבניין את פניו שוב בתכנון האדריכלים דוד דה מאיו ויהודה לנדאו. הבניין צופה באבן ונוסף לו קיר מסך מזכוכית, כמו כן נערך עיצוב פנים מחודש למבנה כולו. עוד נוסף בבנין אולם שלישי - אולם ה"בימרתף" להעלאת הצגות יחיד. השינויים נמשכו גם בשנות ה-70 ובשנות ה-80.
בזמן מלחמת המפרץ הראשונה, בשנת 1991, נפרש על חזיתו המזוגגת של בית הבימה דגל ישראל ענקי, התרסה של תושבי העיר, שנשארו בעיר על אף איום הסקאדים ונחבאו בחדרים אטומים, כנגד עולם ומלואו באמצעות רשת CNN.
בשנת 2007 החל פרויקט שיפוץ בית "הבימה" בתכנונו של רם כרמי, יחד עם שיפוץ כללי למתחם הבימה כולו שהופקד בידיו של דני קרוון. השיפוץ כלל בנייה כמעט מחדש של כל המבנה למעט חזיתותיו, והסתיים בספטמבר 2011. הפרויקט, שעלותו הסתכמה בכ-100 מיליון ש"ח, מומן על ידי עיריית תל אביב (עיקר המימון) ומשרד התרבות. ששת העמודים המקוריים של המבנה נחשפו ובראשם הותקנה מערכת תאורה בדמות מטריה. מעטפת זכוכית שקופה בגובה של 10 מטרים הורכבה בחזית המבנה. בבניין יש ארבעה אולמות: "אולם רובינא" (930 מושבים), "אולם מסקין" (320 מושבים), "אולם ברטונוב" ("הבימרתף") (220 מושבים) ו״אולם בלאנש רפפורט״ (״הבימה 4״) (עד ל-170 מושבים). שטח המבואות הורחב ועוצב מחדש. הן משתרעות על פני שלושה מפלסים שמכולם ניתן להשקיף אל מחוץ למבנה דרך קיר הזכוכית. משרדי ההנהלה הועתקו לקומת הגג החדשה, סדנאות התיאטרון וחדרי החזרות שופצו והורחבו, וכל תשתיות הבניין שודרגו[20].
הבימה במשכנה החדש
ב-22 בינואר 2012, נחנך משכנה החדש של "הבימה" במעמד נשיא המדינה שמעון פרס, שרת התרבות והספורט לימור לבנת וראש עיריית תל אביב-יפו, רון חולדאי.
הערות שוליים
- ^ שלמה בר-שביט, תורתו אומנותו, הערוץ הראשון, יולי 2016
- ^ ישראל 50 בעמוד על שנת 1958
- ^ ניסים משעל, ישראל 70 – להיות ישראלי, עמוד 75, ידיעות אחרונות
- ^ ע"א 8702/06 מדינת ישראל נ' הנאמן הציבורי בתפקידו כנאמן בהקדש "נאמנות התיאטרון"
- ^ מאיה נחום שחל, רשומון בהבימה, באתר כלכליסט, 28 באוקטובר 2010
- ^ ניצן צבי כהן, עיריית תל אביב אישרה: תיאטרון 'הבימה' יהפוך לתאגיד עירוני, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 16 במרץ 2021
- ^ מאיה כהן, תיאטרון הבימה ניצל: יעבור לבעלות עיריית תל אביב, באתר ישראל היום, 18 באפריל 2021
- ^ החלטות הועד הפועל של עיריית תל אביב, דואר היום, 8 באוגוסט 1929
- ^ א. פרלסון, בית להבימה, דבר, 29 במרץ 1932
בנין בית הבימה, דבר, 27 ביוני 1932 - ^ מעשיות רבה למועצת עירית תל אביב בישיבתה האחרונה, דואר היום, 24 בינואר 1933
- ^ מעל במת המועצה העירונית, ידיעות עיריית תל אביב, 16 ביולי 1933
- ^ מגרש ציבורי לבנין תיאטרון הבימה, דבר, 21 באוגוסט 1933
- ^ פגישת העיתונאים על מגרש הבימה, דואר היום, 11 בדצמבר 1933
- ^ [1] Habimah Theatre אאוגן שטולצר
- ^ אלי מאיוס, הבימה: הבניין ששינה את חזותו
- ^ אבן פנה ל"בית הבימה", דבר, 21 ביוני 1935
- ^ במפעל "בית הבימה", הירדן, 29 באוגוסט 1935
- ^ נחנך בית הבימה - משכן ראשון לתיאטרון בישראל, דבר, 1 באוקטובר 1945
- ^ "הבימה" חנכה אולמה החדש בהצגת "בראשית", דבר, 12 ביולי 1962
- ^ דקל גודוביץ, התוספת לא תופסת, באתר כלכליסט, 7 באפריל 2011
  |
