אצ'ה
| |||
| מדינה |
 אינדונזיה | ||
|---|---|---|---|
| חבל ארץ | סומטרה | ||
| בירת המחוז | בנדה אצ'ה | ||
| שטח | 58,376.81 קמ"ר (דירוג: 11) | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ במחוז | 4,731,705 (2014) | ||
| ‑ צפיפות | 76.9 נפש לקמ"ר (2014) | ||
| קואורדינטות | 5°33′S 95°19′W / 5.55°S 95.31°W | ||
| אזור זמן | UTC +7 | ||
| acehprov.go.id | |||
אָצֶ'ה (בשפת אצ'ה: Acèh, מבוטא ʔaˈtɕɛh) הוא מחוז המוגדר כאזור מיוחד (daerah istimewa) באינדונזיה, השוכן בקצה הצפוני של האי סומטרה. כשאינדונזיה קיבלה עצמאות הוא היה קרוי "דארה איסטימוואה אצ'ה" (Daerah Istimewa Aceh 2001-1959), אחר כך "נאנגגרואה אצ'ה דארוססלאם" (Nanggroë Aceh Darussalam 2009-2001), והחל מ-2009 הוא מכונה "אצ'ה" בלבד. בירת המחוז היא העיר בנדה אצ'ה שבה מתגוררים כרבע מיליון תושבים.
מקובל להניח כי באצ'ה נקלט האסלאם לראשונה בדרום מזרח אסיה. בתחילת המאה ה-17 הייתה סולטנות אצ'ה המדינה העשירה ביותר, החזקה ביותר ובעלת החקלאות המפותחת ביותר באזור מצר מלאקה. לאצ'ה יש היסטוריה ארוכה שבה הייתה עצמאית ותושביה לחמו בניסיונות להשליט עליהם שלטון זר, בין אם היה זה שלטונה של הולנד, המעצמה הקולוניאלית ששלטה בעבר באינדונזיה, או הממשל האינדונזי. יחסית לשאר אינדונזיה אצ'ה היא אזור מוסלמי שמרני במיוחד.[1] אצ'ה התברכה באוצרות טבע משמעותיים, כולל נפט וגז טבעי.
אצ'ה הייתה האזור היבשתי הקרוב ביותר למוקד רעידת האדמה של רעידת האדמה באוקיינוס ההודי בשנת 2004. רעידת האדמה גרמה לצונמי שהרס את מרבית החוף המערבי של המחוז, כולל חלקים מהבירה בנדה אצ'ה. על פי מקור אחד קיפחו קרוב ל-170,000 אינדונזים את חייהם או שאבדו עקבותיהם באסון, וקרוב לחצי מיליון נותרו חסרי קורת גג,[2] אם כי קיימות גם הערכות אחרות, נמוכות יותר.[3] אירוע זה עזר לקדם שיחות על חתימת הסכם שלום בין ממשלת אינדונזיה לתנועת אצ'ה החופשית (הידועה כ-GAM, ראשי התיבות של שמה באינדונזית), שנעזרו בתיווכו של מרטי אהטיסארי, נשיא פינלנד שהסתיימו בחתימה על הסכם הבנה ב-15 באוגוסט 2005. הסכם השלום החזיק מעמד החל מדצמבר 2005, כשבתחילה נעזרו הצדדים באיחוד האירופי ששלח כוח של משקיפים המכונה משימת פיקוח אצ'ה.
בדצמבר 2014 הוחלט להחיל את החוק האסלאמי הנוקשה והשמרני הנהוג מאז 2001 בקרב המוסלמים, גם על האוכלוסייה הלא-מוסלמית באצ'ה בכפייה. בכך הפכה למחוז הראשון מבין 32 מחוזות אינדונזיה שמבצע כפייה מסוג זה. מרגע יישומה של אותה החלטה יוכלו להישפט מבצעי "עבירות" על ידי בתי דין מוסלמיים על פי פרשנותם לשריעה.
גאוגרפיה
מחוז אצ'ה שוכן בקצה הצפון-מערבי של האי סומטרה, כשממזרח לו שוכן המחוז צפון סומטרה. חופו המזרחי והצפוני גובל במצר מלאקה שרוחבו נע מ-300 קילומטרים בקרבת סינגפור ועד לקילומטרים מעטים צפונה משם. צפונית לאצ'ה במרחק שבין 200 ל-1,000 קילומטרים שוכנים איי אנדמן וניקובר, טריטוריית איחוד של הודו, כשבינם לאצ'ה מפריד ים אנדמן.
מרבית שטחה של אצ'ה הררי. ההר הגבוה ביותר הוא הר לאוסר (Gunung Leuser), גובהו 3,381 מטרים.[4] מישורים נרחבים משתרעים לאורך החוף הצפון-מזרחי, ומישורים נוספים שבהם ניקוו ביצות מצויים בחוף הדרומי.
השטח סביב הר לאוסר הוכרז כפארק הלאומי גונונג לאוסר, כשחלקו מצוי בשטח המחוז הסמוך צפון סומטרה. פארק זה יחד עם שני פארקים נוספים הוכרזו על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשם מורשת יער הגשם הטרופי של סומטרה. הפארק עשיר ביונקים, בהם יונקים נדירים המצויים בסכנת הכחדה כמו טיגריס סומטרה, קרנף סומטרה, אורנגאוטן סומטרי ('Pongo abelii), פיל סומטרי (Elephas maximus sumatranus - תת-מין של פיל אסייתי), סרו סומטרי (sumatrensis Capricornis), חתול נמרי בנגלי (Prionailurus bengalensis) והסיאמנג. בתוך פארק נוסף בסאריי (Saree), כ-70 קילומטרים מבנדה אצ'ה בירת המחוז, ישנו מרכז נוסף לשימור הפיל הסומטרי הקרוי "המרכז לאימון הפילים" (בשם Pusat Latihan Gajah).
בוא האסלאם לדרום מזרח אסיה
העדויות על הגעת האסלאם לראשונה לדרום מזרח אסיה והתבססותו שם קלושות ואינן חד-משמעיות. עם זאת, מקובל להניח כי אצ'ה היה המקום הראשון שבו תקע האסלאם יתד וממנו הופץ לאזורים אחרים. כאשר עבר מרקו פולו, הנוסע הוונציאני, בסומטרה בדרכו הביתה מסין ב-1292 הוא מצא כי פרלק (Perlak) באצ'ה הייתה עיירה מוסלמית, בעוד שהערים הסמוכות "באסמה (ן)" Basma(n)) ו"סאמארה" (Samara) לא היו כאלו. משערים כי "באסמה (ן)" ו"סאמארה" הן פאסאי (Pasai) וסאמודרה (Samudra, כיום סיאמטאלירה - Syamtalira), אך העדויות אינן חד-משמעיות. מצבת הקבר של הסולטאן מאליק אס-סאליח (Malik as-Salih), השליט המוסלמי הראשון של סאמודרה, אותרה והיא מתוארכת לשנת 696 בלוח המוסלמי (שנת 1297). זו העדות המוצקה הקדומה ביותר לשושלת מוסלמית באזור מלאיה-אינדונזיה, ומצבות נוספות מהמאה ה-13 מוכיחות כי השלטון באזור המשיך להיות מוסלמי. הנוסע המרוקני אבן בטוטה, שעבר במקום בדרכו לסין בשנים 1345 ו-1346, גילה כי שליט סאמודרה היה חסיד האסכולה השאפעית באסלאם.[6]
הרוקח הפורטוגזי, טומא פירש (Tome Pires) דיווח בספרו שמתחילת המאה ה-16 "סומה אוריינטל" (Suma Oriental) שמרבית המלכים בסומטרה מאצ'ה ועד פלמבנג היו מוסלמים, וכי פאסאי, כיום בנפת צפון אצ'ה (Kabupaten Aceh Utara), היא נמל בינלאומי משגשג. פירש ייחס את התבססות האסלאם בפאסאי לערמומיות של הסוחרים המוסלמים. עם זאת, שליט פאסאי לא הצליח לגרום להמרת דת בקרב התושבים בפנים הארץ.[7]
סולטנות אצ'ה
ערך מורחב – סולטנות אצ'ה
סולטנות אצ'ה נוסדה בתחילה כממלכה מוסלמית קטנה (במקום בו נמצאת כיום העיר בנדה אצ'ה) במהלך המאה ה-15. בתור הזהב של הסולטנות השתרעה ההשפעה הפוליטית של הסולטנות עד סאטון בדרום תאילנד, ג'והור (Johor) שבחצי האי המלאי וסיאק (Siak) במחוז ריאו של ימינו. כפי שאירע עם מרבית המדינות שקמו לפני התקופה הקולוניאלית מחוץ לאי ג'אווה, התפשטה הסולטנות דרך הים ולא בכיבוש של פנים האי עליו שכנה. כאשר התפשטה הסולטנות במורד חופה המזרחי של סומטרה היו יריבותיה העיקריות סולטנות ג'והור ומלאקה שהייתה בידי הפורטוגזים, שני המקומות שכנו מעבר למצר מלאקה. הייתה זו ההתמקדות במסחר ימי שגרמה לאצ'ה להסתמך על יבוא אורז מצפון ג'אווה במקום לפתח עצמאות בגידול אורז.
לאחר שהפורטוגזים השתלטו על מלאקה ב-1511 העבירו סוחרים מוסלמים רבים את המסחר שעבר דרך מצר מלאקה, ממלאקה לבנדה אצ'ה, והגדילו בכך את עושרם של השליטים של אצ'ה. בתקופת שלטונו של הסולטאן איסקנדר מודה במאה ה-17 התרחבה ההשפעה של אצ'ה למרבית סומטרה וחצי האי המלאי. אצ'ה כרתה בריתות עם האימפריה העות'מאנית וחברת הודו המזרחית ההולנדית במאבקה כנגד הפורטוגזים וסולטנות ג'והור. העוצמה הצבאית של אצ'ה נחלשה בהדרגה אחר-כך, ואצ'ה נאלצה למסור את הטריטוריה של פאריאמן (Pariaman) בסומטרה להולנדים במאה ה-18.
עם זאת, בתחילת המאה ה-19 הפכה אצ'ה בהדרגה למעצמה אזורית בשל מיקומה האסטרטגי שאפשר שליטה על המסחר האזורי. ב-1820 הייתה אצ'ה היצרנית של מעל למחצית ההיצע העולמי של פלפל שחור. המסחר בפלפל שחור העשיר את הסולטנות ואת השליטים של נמלים קטנים סמוכים שהיו תחת שלטון אצ'ה, אך ניסו עקב כך להפגין עצמאות יתר. שינויים אלו איימו בתחילה על שלמות אצ'ה, אך הסולטאן תואנכו אבראהים (Tuanku Ibrahim), ששלט בממלכה מ-1838 עד 1870 (רוב הזמן כעוצר), השתלט מחדש על הנמלים הסמוכים.[8]
על פי ההסכם האנגלו-הולנדי של 1824 ויתרה בריטניה להולנד על אחזקותיה הקולוניאליות בסומטרה (וקיבלה בתמורה את מלאקה). בהסכם תיארה בריטניה את אצ'ה כאחד מהשטחים בשליטתה, אף שמעולם לא שלטה על הסולטנות. על פי תנאי ההסכם הסכימו ההולנדים בתחילה לכבד את עצמאותה של אצ'ה, אך ב-1871 חדלה בריטניה להתנגד לפלישה של ההולנדים לאצ'ה במטרה למנוע דריסת רגל באזור של מדינות חזקות יותר מהולנד, כמו צרפת או ארצות הברית. בהתאם להסכם האנגלו-הולנדי של 1871 מכרה הולנד לבריטים את מושבתה בחוף הזהב בשנת 1872 (כיום חלק מגאנה שבאפריקה) וקיבלה בתמורה יד חופשית בסומטרה.[9]
מלחמת אצ'ה
הממשלה הקולוניאלית ההולנדית הכריזה מלחמה על אצ'ה ב-16 במרץ 1873, העילה לכאורה לפלישתם לסולטנות היו הדיונים בין הסולטנות לארצות הברית שהתנהלו בסינגפור בתחילת 1873.[9] באפריל 1873 שלחו ההולנדים לאצ'ה חיל משלוח בן 3,000 חיילים בפיקודו של הגנרל יוהאן הרמן רודולף קולר (Johan Harmen Rudolf Köhler). ההולנדים לא העריכו כיאות את עוצמת הכוח שעמד מולם, שמוערך כיום בין 10,000 ל-100,000 חיילים. חיל המשלוח הובס, והגנרל קולר נהרג.
בתגובה הטילו ההולנדים מצור על הנמלים של אצ'ה, ובשלהי 1873 שלחו ההולנדים לאצ'ה מעל ל-85,000 חיילים, חיל המשלוח הגדול ביותר שארגנו ההולנדים באינדונזיה. מוחמד שאה, הסולטאן של אצ'ה (שלט 1870–1874), פנה בבקשת עזרה לאימפריה העות'מאנית לצרפת, לבריטניה ולארצות הברית, אך פרט להשתתפות בצערו מהטורקים נענה בשלילה.
שני הצדדים סבלו ממגפת כולרה,[10] ולבסוף הכריעה העדיפות המספרית והטכנולוגית, ובינואר 1874 נכנס הצבא ההולנדי לבנדה אצ'ה. ההולנדים האמינו כי ניצחו במלחמה, והודיעו על ביטול הסולטנות ועל סיפוח אצ'ה, אך בפועל נמלטו הסולטאן ואנשיו להרים והמשיכו משם במלחמת גרילה כנגד ההולנדים שהתבצרו בבנדה אצ'ה.
השליטים של הנמלים הקטנים הודיעו על כניעה להולנדים במטרה להסיר את המצור, אבל רבים מהם השתמשו בהכנסות שקיבלו במסחר על מנת לתמוך כספית בסולטאן. המלחמה באצ'ה התמשכה במשך שנים. הכוחות ההולנדים המתקדמים הפגיזו ושרפו כפרים והאוכלוסייה נמלטה להרים והמשיכה במאבק שקיבל אופי דתי של ג'יהאד כנגד הכופרים הנוצרים. ב-1881 הכריזו ההולנדים כי המלחמה הסתיימה, כשבשטח עדיין התנהלה מלחמה שעלתה לממשל הקולוניאלי הון ואלצה אותו להעלות מיסים באזורים אחרים של אינדונזיה של ימינו. למעשה בשנים 1883–1884 נסוג הצבא ההולנדי לבסיסיו באזור, ומרבית אצ'ה חזרה לשלטונו של הסולטאן.
שני אישים הולנדים הצליחו להתגבר בסופו של דבר על ההתנגדות של האוכלוסייה לשלטון הולנד, החוקר סנוק הורחרוניה, שהתמחה בדת ובתרבות המוסלמית, והמפקד הצבאי ון הֵטס (J. B. van Heutsz). השניים היו אחראים לקביעת מדיניות שכוונה לשילוב מנהיגים חילוניים (Ulèëbalang) בממשל מחד, ולחימה בלתי מתפשרת במנהיגים הדתיים של המרד (העולמא) מאידך. ההולנדים היו נחושים למגר את המרד, בייחוד לאחר שלצד המניע הקולוניאלי ושמירת יוקרתם בעיני התושבים הצטרף המניע הכלכלי משהסתבר כי יש נפט באדמת אצ'ה. ב-1903 נכנע הסולטאן טונאקו דאוד שאה, אם כי הוא המשיך לתמוך בסתר במורדים, ובסופו של דבר הוגלה. במקביל אליו נכנע גם המפקד הצבאי הראשי של המורדים ושולב בממשל ההולנדי. העולמא המשיכו להילחם לפחות עשור אחר-כך, אם כי מרביתם נהרגו בקרבות של 1910–1912.
עדויות שנחשפו מוכיחות כי בלחימתם במורדים ביצעו ההולנדים מעשים הנחשבים בימינו כפשעי מלחמה[11] על אף שמבחינת ההולנדים הסתיים המרד ב-1903, בהיסטוריוגרפיה של אצ'ה המרד מעולם לא הסתיים. עובדה היא שעם תום מלחמת העולם השנייה, כאשר השתלטו ההולנדים השתלטו על מושבותיהם, הם לא חזרו לאצ'ה. ב-1946 נכלאו מרבית המנהיגים החילוניים שהעמידו ההולנדים, וחלקם גם הוצא להורג.[12]
שלטון יפני
במהלך מלחמת העולם השנייה השתלטו כוחות האימפריה היפנית על אצ'ה. בתקופה זו התחזקו העולמא והחליפו בשלטון את המנהיגים ששיתפו פעולה עם ההולנדים. בונקרים של בטון מתקופה זו עדיין מצויים בחופים הצפוניים ביותר של המחוז.
עצמאות אינדונזיה
עם תום מלחמת העולם השנייה בשנת 1945 פרצה מלחמת אזרחים בין הצד שתמך בחזרתם של ההולנדים בראשות המנהיגים האזרחיים (Ulèëbalang) שהעמידו ההולנדים בראש הממשל לבין אנשי הדת (העולמא) שתמכו במדינת אינדונזיה. אנשי הדת ניצחו וההולנדים אף לא ניסו לכבוש את אצ'ה מחדש במהלך מלחמת העצמאות של אינדונזיה. עם סיום הלחימה עמד מנהיג מפלגת העולמא, דאוד ברואה (Daud Bereueh) בראש הממשל הצבאי של אצ'ה.
המרד המוסלמי
לאחר העברת השלטון מממשלת הולנד לממשל האינדונזי ב-1949, צורפה אצ'ה למחוז הסמוך צפון סומטרה, החלטה שהובילה לתרעומת בקרב תושבי אצ'ה רבים בשל ההבדלים האתניים המרובים שבינם לבין עם הבאטאק הנוצרי ברובו המהווה רוב בצפון סומטרה. ההתמרמרות הפכה למרד גלוי ב-1953, שמטרתו הקמת מדינה מוסלמית (דארול אסלאם - Darul Islam) באצ'ה, מהלך שהוביל מנהיג מפלגת העולמא, דאוד ברואה. דיכוי המרד ארך שנים. ב-1959 נכנעה ממשלת אינדונזיה חלקית והעניקה לאצ'ה מעמד של "טריטוריה מיוחדת (Daerah istimewa), שאפשר לאצ'ה אוטונומיה נרחבת יותר מהממשל המרכזי בג'קרטה מאשר קיבלו מרבית האזורים האחרים באינדונזיה. לדוגמה, הממשל המקומי קיבל רשות להקים מערכת משפטית בלתי תלויה במערכת הלאומית. ב-1963 חתם דאוד ברואה על הסכם שלום שסיים את המרד המוסלמי.
תנועת אצ'ה החופשית
במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20, החלו חברת נפט וגז אמריקניות לנצל את משאבי הטבע של אצ'ה על פי הסכם עם הממשל האינדונזי המרכזי. טענות לחלוקה בלתי שוויונית של הרווחים בין הממשל המרכזי ותושבי המחוז הביא את חסן די טירו (Hasan di Tiro), לשעבר שגריר של דארול אסלאם, לקרוא לעצמאות אצ'ה. הוא הכריז על עצמאות אצ'ה ב-1976.
בתחילה היו לתנועה תומכים מעטים, וחסן די טירו נאלץ לחיות בגלות בשוודיה. בינתיים בוצעה במחוז מדיניות הפיתוח הכלכלי והתיעוש של סוהרטו. בשלהי שנות ה-80 הובילו כמה אירועים בטחוניים את הממשל המרכזי של אינדונזיה לנקוט צעדי דיכוי ולשלוח כוחות צבא לאצ'ה. פגיעות בזכויות האדם היו חזון נפוץ בעשור אחר-כך, והם גרמו להתמרמרות התושבים כנגד הממשל המרכזי.
בשלהי שנות ה-90 ניצלה תנועת אצ'ה החופשית את הכאוס ששרר בג'אווה ואת הממשל המרכזי הבלתי אפקטיבי, והחל השלב השני במרד, הפעם תוך תמיכה גדולה של תושבי אצ'ה. תמיכה זו הופגנה במשאל העם של שנת 2000 בבנדה אצ'ה שבו השתתפו קרוב לחצי מיליון איש (מתוך אוכלוסייה של ארבעה מיליון במחוז). הממשלה האינדונזית הגיבה ב-2001 בהרחבת האוטונומיה של אצ'ה על ידי מתן היתר לממשלה המקומית ליישם את חוקי השריעה בצורה נרחבת יותר, ואת הזכות לקבל ישירות השקעות מגורמי חוץ. ב-2003 הופעלה באצ'ה מערכת חוקים המתבססת על השריעה המוסלמית.[13] עם זאת, אוטונומיה זו לוותה בצעדי דיכוי, וב-2003 החלה באצ'ה מתקפה צבאית והוכרז במחוז מצב חירום. המלחמה עדיין התנהלה שעה שפגע במחוז אסון הצונמי של 2004.
אסון הצונמי
- ערך מורחב – רעידת האדמה באוקיינוס ההודי (2004)
האזורים לאורך החוף המערבי של אצ'ה, כולל הערים בנדה אצ'ה, קאלאנג ומאולאבו היו בין האזורים שנפגעו בצורה הקשה ביותר מהצונמי שנוצר עקב רעידת האדמה באוקיינוס ההודי ב-26 בדצמבר 2004. בעוד שחלקים של בנדה אצ'ה, בירת המחוז, לא נפגעו, האזורים הקרובים לחוף, בייחוד בקמפונג ג'אווה (Kampung Jawa) ובמאוראשה (Meuraxa) נהרסו כליל. מרבית יתרת החוף המערבי נפגעה קשה, וערים רבות נעלמו לחלוטין. ערים אחרות לאורך החוף המערבי שנפגעו מהאסון כללו את להוקנגה (Lhoknga), לאופונג (Leupung), למנו (Lamno), פטק (Patek) ועוד. גם בחוף הצפוני והמזרחי היו נזקים. בין הערים שנהרסו באזורם אלו סמאלנגה (Samalanga) ולהוקסאומאווה (Lhokseumawe). כ-130,000 איש איבדו את חייהם ברעידת האדמה ובצונמי באצ'ה, כ-200,000 נותרו ללא קורת גג.[14] הטרגדיה של הצונמי התרחבה עוד יותר, כאשר ב-26 במרץ 2005 התחוללה בים בין האיים סימאולו (Simeulue) שבאצ'ה לניאס (Nias) שבצפון סומטרה רעידת אדמה נוספת שהוערכה ב-9.1 בסולם מגניטודה לפי מומנט. רעידת האדמה השנייה גרמה למותם של 905 איש נוספים בניאס ובסימולו, הותירה עשרות אלפים נוספים חסרי קורת גג, והרחיבה את הטיפול בצונמי גם לניאס.
לפני הצונמי של דצמבר 2004 מנתה האוכלוסייה באצ'ה 4,271,000 תושבים. ב-15 בספטמבר 2005 מנתה אוכלוסיית המחוז 4,031,589 תושבים.
בפברואר 2006, כשנה לאחר הצונמי, עדיין התגוררו תושבים רבים במגורים זמניים, דמויי מחנות צבא, או באוהלים. הבינוי היה בעיצומו, אך בשל גודל האסון, ובעיות לוגיסטיות, ההתקדמות הייתה איטית. מרבית עבודת הבינוי נעשתה על ידי המקומיים תוך שימוש בתערובת של שיטות מסורתיות ובנייה מתועשת. המימון לבנייה הגיע מאנשים פרטיים, מארגונים בינלאומיים רבים ומכיסם של התושבים. הממשלה האינדונזית הציעה תחילה הקמת אזור חיץ בן 2 קילומטרים באזורים הנמוכים לאורך החוף שבו תיאסר בנייה קבועה, אך הצעה זו נדחתה על ידי התושבים המקומיים, בייחוד על ידי משפחות הדייגים התלויות לפרנסתם במגורים בסמוך לחוף.
ההשלכות של הצונמי היו נרחבות יותר מההשפעה המידית על חייהם של תושבי אצ'ה שהתגוררו בסמוך לחוף ועל הרס ושיקום התשתיות. עקב האסון חתמה תנועת המרד האצ'ינית (GAM), שלחמה למען עצמאות מאינדונזיה במשך 29 שנים, ב-15 באוגוסט 2005 הסכם שלום (ראו הפסקה הבאה). התפישה שהצונמי היה עונש בשל היחלשות הדבקות הדתית במחוז מוסלמי גאה זה הייתה אחד הגורמים לחיזוק חשיבות הדת לאחר הצונמי. ניתן היה להבחין בהגברת יישום חוק השריעה, כולל הפעלה שנויה במחלוקת של משטרת השריעה. לאחר שהצרכים הבסיסיים של התושבים במגורים ובמזון התמלאו, החלו התושבים לדרוש שיפור איכות החינוך, הגדלת התיירות, ופיתוח תעשייה בת קיימא.
הערכות ראשונות של עלות הנזקים, שנעשו על ידי ממשלת אינדונזיה והבנק העולמי, הגיעו ל-6.2 מיליארד דולר אמריקנים.[15] סיכום שנעשה על ידי הבנק העולמי בדצמבר 2009, 5 שנים אחר האסון, העריך שהסוכנות הממשלתית שמונתה לטפל (Badan Rehabilitasi dan Rekonstruksi או בראשי תיבות BRR) השקיעה 7 מיליארד דולר בשיקום. באפריל 2009 העבירה הסוכנות את המשך הטיפול בשיקום הנזקים לממשל המקומי בסיוע סוכנות תכנון הפיתוח הלאומי (BAPPENAS).[16]
בפברואר 2009 פתחה ממשלת אינדונזיה בבנדה אצ'ה את מוזיאון הצונמי של אצ'ה, מוסד שנוי במחלוקת בשל עלות הקמתו (5.6 מיליון דולרים שנלקחו מהקרן לשיקום הנזקים). המוזיאון מנציח את הצונמי בעזרת תמונות, סיפורים אישיים וסימולציה של רעידת האדמה שגרמה לצונמי.[17]
הסכם השלום והבחירות המקומיות הראשונות
הצונמי של 2004 עורר את תהליך ההידברות בין ממשלת אינדונזיה לתנועה לשחרור אצ'ה (GAM) שהביא לחתימת הסכם שלום בין הצדדים.[18] הצונמי הסב את תשומת הלב הבינלאומית לעימות, גרם להרס מחסני האספקה, וגם למותם של רבים משני הצדדים. מאמצים קודמים להשכין שלום נכשלו, אבל מכמה סיבות, כולל הצונמי, הצליחו מאמצים אלו סוף סוף, ושלום השתרר לאחר 29 שנות לחימה. אינדונזיה שלאחר תקופת סוהרטו ותקופת הרפורמות הליברל-דמוקרטיות, עזרו לכונן אווירה מבטיחה יותר לשיחות השלום. הנשיא הנבחר החדש של אינדונזיה סוסיליו באמבאנג יודהויונו וסגן הנישא יוסוף קאלה תרמו רבות להצלחת התהליך. במקביל חלו שינויים פרסונליים בצמרת הפיקוד של תנועת המרד של אצ'ה, והארגון גם ספג אבידות רבות קודם לכן מפעילות צבא אינדונזיה, ולכן לא נותרה לו ברירה אלא לשאת ולתת עם הממשל המרכזי.[19] כמתווך בשיחות השלום שימש הארגון הפיני Crisis Management Initiative בראשות נשיא פינלנד לשעבר מרטי אהטיסארי. הסכם השלום אליו הגיעו הצדדים[20] נחתם ב-15 באוגוסט 2005. על פי תנאי ההסכם קיבלה אצ'ה אוטונומיה מיוחדת וכוחות הצבא נסוגו מהמחוז בתמורה להתפרקות ארגון GAM מנשקו. כחלק מההסכם שלח האיחוד האירופי 300 משקיפים לאצ'ה. משימתם הסתיימה ב-15 בדצמבר 2006 לאחר שנערכו בחירות מקומיות.[21]
לאצ'ה ניתנה אוטונומיה נרחבת באמצעות החקיקה של ממשלת אצ'ה המכסה זכויות מיוחדות שעליהן הוסכם עוד ב-2002, כמו גם זכותם של תושבי אצ'ה להקים מפלגות פוליטיות מקומיות שייצגו את האינטרסים שלהם. עם זאת, הארגון משמר זכויות האדם מחה בטענה שיש לטפל בהפרות של זכויות אדם קודמות במחוז.[22]
בבחירות למושל המחוז שנערכו בדצמבר 2006 השתתפו מפלגות לאומיות ומפלגה של יוצאי GAM. בבחירות ניצח יוסוף אירוונדי (Irwandi Yusuf) שנתמך בעיקר על ידי חברים לשעבר ב-GAM.
מנהל
בתוך אינדונזיה מוגדר אצ'ה לא כמחוז אלא כטריטוריה מיוחדת ("דארה איסטימוואה" -daerah istimewa), סיווג מנהלי המציין כי לאזור ניתנה אוטונומיה גדולה יותר מהממשל המרכזי בג'קרטה.
המחוז מחולק מנהלית ל-18 נפות (קָבּוּפּאטן - kabupaten) ו-5 ערים (kota). עיר הבירה והעיר הגדולה ביותר היא בנדה אצ'ה השוכנת על החוף סמוך לקצה הצפוני של סומטרה. חלק מהנפות שואפות להגדיל את האוטונומיה שניתנה להם במטרה המוצהרת להגדיל את השליטה המקומית על הפוליטיקה והפיתוח.
| שם | שם במקור | בירה | שם במקור | נוסדה | שטח (קמ"ר) | אוכלוסייה על פי המפקד של 2010 |
|---|---|---|---|---|---|---|
| אצ'ה בסאר | Aceh Besar | ג'נתו | Jantho | 1956 | 2,969.00 | 350,225 |
| נפת מערב אצ'ה – אצ'ה באראט | Aceh Barat | מאולאבו | Meulaboh | 1956 | 2,927.95 | 172,896 |
| נפת דרום-מערב אצ'ה – אצ'ה באראט דאיה | Aceh Barat Daya | בלאנגפידי | Blangpidie | 2002 | 2,334.01 | 125,991 |
| אצ'ה ג'איה | Aceh Jaya | קאלאנג | Calang | 2002 | 3,817.00 | 76,892 |
| נפת דרום אצ'ה – אצ'ה סלאטאן | Aceh Selatan | טפאקוטן | Tapaktuan | 1956 | 3,851.69 | 202,003 |
| אצ'ה סינגקיל | Aceh Singkil | סינגקיל | Singkil | 1999 | 2,597.00 | 102,213 |
| אצ'ה טאמיאנג | Aceh Tamiang | קאראנג בארו | Karang Baru | 2002 | 1,939.72 | 250,992 |
| נפת מרכז אצ'ה – אצ'ה טנגה | Aceh Tengah | טקנגון | Takengon | 1956 | 4,315.14 | 175,329 |
| נפת דרום-מזרח אצ'ה – אצ'ה טנגגארה | Aceh Tenggara | קוטאקיין | Kutacane | 1974 | 4,189.26 | 178,852 |
| נפת מזרח אצ'ה – אצ'ה טימור | Aceh Timur | אידי ראיאוק | Idi Rayeuk | 1956 | 6,040.60 | 359,280 |
| נפת צפון אצ'ה – אצ'ה אוטארה | Aceh Utara | להוקסוקון | Lhoksukon | 1956 | 3,236.86 | 529,746 |
| בנר מריאה | Bener Meriah | סימפאנג טיגה רדלונג | Simpang Tiga Redelong | 2003 | 1,457.34 | 121,870 |
| ביראואן | Bireuen | ביראואן | Bireuen | 1999 | 1,901.22 | 389,024 |
| גאיו לואס | Gayo Lues | בלאנגקג'רן | Blangkejeren | 2002 | 5,719.57 | 79,592 |
| נאגאן ראייה | Nagan Raya | סוקה מקמואה | Suka Makmue | 2002 | 3,928.00 | 138,670 |
| פידי | Pidie | סיגלי | Sigli | 1956 | 2,856.52 | 378,278 |
| פידי ג'אייה | Pidie Jaya | מאוראודו | Meureudu | 2007 | 574.44 | 132,858 |
| סימאולואה | Simeulue | סינאבאנג | Sinabang | 1999 | 2,051.48 | 80,279 |
| בנדה אצ'ה | Banda Aceh | * | * | 1956 | 61.36 | 224,209 |
| לאנגסה | Langsa | ** | ** | 2001 | 262.41 | 148,904 |
| להוקסאומאווה | Lhokseumawe | ** | ** | 2001 | 181.06 | 170,504 |
| סאבאנג | Sabang | ** | ** | 153.00 | 30,647 | |
| סובולוססאלאם | Subulussalam | ** | ** | 2007 | 1,011.00 | 67,316 |
הערות:
- (*) היא עיר וגם בירת המחוז
- (**) היא עיר
כלכלת אצ'ה
ענפי הכלכלה המסורתיים העיקריים במחוז הם חקלאות והפקה של נפט וגז. עם זאת, כמויות הנפט והגז המופקים מצויים בירידה. כלכלת המחוז עברה שינויים משמעותיים בעקבות אסון הצונמי וסיום העימות הצבאי בין המורדים לממשלת אינדונזיה. למגזר השירותים תפקיד חשוב יותר מבעבר, ומגזר הבנייה צמח בצורה משמעותית הודות למאמצי השיקום וסחף אחריו את המחוז שכלכלתו צמחה (בניכוי נפט וגז) ב-7.4% ב-2007.[23]
| מגזר (% מהתמ"ג של אצ'ה) | 2003 | 2004 | 2005 | 2006 |
|---|---|---|---|---|
| חקלאות ודיג | 17.0 | 20.0 | 21.4 | 21.2 |
| נפט, גז וכרייה | 36.1 | 30.4 | 26.2 | 24.9 |
| תעשיות | 20.2 | 18.3 | 15.9 | 14.3 |
| מים וחשמל | 0.1 | 0.1 | 0.2 | 0.2 |
| בינוי | 3.4 | 3.8 | 3.5 | 5.1 |
| מסחר, מלונות ומסעדות | 11.2 | 12.0 | 14.3 | 15.0 |
| תובלה ותקשורת | 3.3 | 3.8 | 4.8 | 5.2 |
| בנקאות ומוסדות פיננסיים | 0.9 | 1.2 | 1.2 | 1.3 |
| שירותים | 7.8 | 10.4 | 12.7 | 12.9 |
האינפלציה גאתה במחוז והגיעה לשיא שנתי של 41.5% בדצמבר 2005. מאז היא מצויה בירידה והייתה ביוני 2007 8.5%, קרוב לממוצע הלאומי של אינדונזיה שהוא 5.7%. קצב אינפלציה גבוה קבוע מעיד על כך שמדד המחירים לצרכן באצ'ה גדל בקצב הגבוה ביותר באינדונזיה. כתוצאה מכך השפיע קצב זה על האינפלציה ועל רמות השכר. על אף שקצב האינפלציה הואט רשם מדד המחירים לצרכן גידול מתמשך מאז הצונמי. בהשוואה לשנת 2002 גדל מדד המחרים לצרכן ביוני 2007 ל-185.6 בעוד שמדד המחרים לצרכן הממוצע לכל אינדונזיה גדל בתקופה זו ל-148.2. בכמה מהמגזרים, היו עליות שכר נומינליות, לדוגמה, בענף הבנייה שבו צמח השכר הנומינלי של העובדים לכמעט 60,000 רופיות אינדונזיות ליום מ-29,000 רופיות ליום שהיה השכר קודם לצונמי. עובדה זו השתקפה בשכר המינימום במחוז שגדל ב-55% מ-550,000 לפני הצונמי ל-850,000 ב-2007, בהשוואה לגידול של 42% במחוז צפון סומטרה הסמוך מ-537,000 ל-761,000 רופיות.
רמות העוני באצ'ה גדלו מעט ב-2005 לאחר הצונמי, אך פחות מהמצופה.[24] רמת העוני צנחה ב-2006 לרמה שמתחת לרמה שלפני הצונמי, דבר שהעיד על כך שהגידול בעוני כתוצאה מהצונמי היה קצר מועד, וקרוב לוודאי שפעילות השיקום וסוף העימות הם שאפשרו צניחה זו. עם זאת, רמת העוני באצ'ה גבוהה משמעותית מאשר בשאר אינדונזיה, מה שיחייב עזרה ממשלתית להבטיח מניעת משבר כלכלי לאחר שהשגשוג עקב הגידול העצום בבנייה לאחר הצונמי יגיע לקיצו.
קבוצות תרבותיות אתניות
אצ'ה הוא מחוז מגוון מבחינה תרבותית ואתנית ושוכנים בו כמה קבוצות אתניות הדוברות כמה שפות. ב-2010 התגוררו באצ'ה 4,486,570 תושבים,[25] כשהקבוצות האתניות הגדולות ביותר הן האצ'ינים (המתגוררים בכל רחבי המחוז), הגאיו (Gayo – מתגוררים במזרח ובמרכז המחוז), האלאס (Alas - בדרום מזרח), הטאמיאנג (Tamiang – בנפת טאמיאנג), האנואק ג'אמה (Aneuk Jamee – צאצאים מעם המינאנגקבאו (Minangkabau) – מתגוררים בדרום ובדרום מערב), הקלואט (Kluet – בדרום אצ'ה) והסימאולואה (Simeulue באי סימאולואה). יש במחוז גם אוכלוסייה משמעותית של סינים, שהשפעתם רבה על המגזר הפיננסי והמסחרי במחוז.
השפה הנפוצה ביותר בין תושבי המחוז היא אצ'נית. שפה זו שייך למשפחת השפות הצ'אמו-אצ'ה, שנציגיה האחרים נמצאים בעיקר בווייטנאם ובקמבודיה, והיא קרובה מאד למשפחות השפות המלאיות. מילים רבות ממלאית וערבית נקלטו באצ'נית הכתובה מסורתית בג'אווי (אימוץ של הכתב הערבי). דוברים של אצ'נית מצויים גם בנפות לאנגקאט (Langkat) ואסהאן (Asahan) בצפון סומטרה ובמחוז קדאה במלזיה, ובעבר הייתה השפה השלטת בפנאנג. אלאס (Alas) וקלאוט (Kluet) הן שפות קרובות בקרב עם הבאטאק (Batak). מקורה של שפת הג'אמיי (Jamee) הוא בשפת המינאנגקבאו ממערב סומטרה, עם מעט שינויים והבדלים.
אצ'ה הייתה פעם מקום המפגש לאנשים מאומות רבות, ובין תושבי אצ'ה של ימינו יש צאצאים של ערבים, טורקים והודים. לפני הצונמי היו באזור מאוראוהום דאייה (Meureuhom Daya) מספר רב של אנשים בעלי עור בהיר, בלונדינים בעלי עיניים כחולות, והמסורת המקומית מייחסת את מוצאם לטורקים או לפורטוגזים.
לקריאה נוספת
- Siegel, James T. 2000. The rope of God. Ann Arbor: University of Michigan Press. מסת"ב 0-472-08682-0 - A classic ethnographic and historical study of Aceh, and Islam in the region. Originally published in 1969
- Bowen, J. R. (1991). Sumatran politics and poetics : Gayo history, 1900-1989. New Haven, Yale University Press.
- Bowen, J. R. (2003). Islam, Law, and Equality in Indonesia Cambridge University Press
- Iwabuchi, A. (1994). The people of the Alas Valley : a study of an ethnic group of Northern Sumatra. Oxford, England ; New York, Clarendon Press.
- McCarthy, J. F. (2006). The Fourth Circle. A Political Ecology of Sumatra's Rainforest Frontier, Stanford University Press.
- Miller, Michelle Ann. (2009). Rebellion and Reform in Indonesia. Jakarta's Security and Autonomy Policies in Aceh. London and New York: Routledge. מסת"ב 978-0-415-45467-4
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ How An Escape Artist Became Aceh's Governor טיים מגזין, 15 בפברואר 2007
- ^ United Nations. Economic and social survey of Asia and the Pacific 2005 עמ' 172
- ^ כ-130,000 איש הרוגים, וכ-200,000 נותרו ללא קורת גג על פי אתר הבנק העולמי
- ^ מקומות שונים באינטרנט נוקבים במספרים אחרים דוגמת 3,404 ו-3,466
- ^ Daniel Perret, Aceh as a Field for Ancient History Studies עמ' 5
- ^ Merle Calvin Ricklefs, A history of modern Indonesia since c. 1200, Stanford University Press, 2001, מסת"ב 0804744807 עמ' 4
- ^ Ricklefs עמ' 8
- ^ Ricklefs עמ' 186-185
- ^ 9.0 9.1 Ricklefs עמ' 186
- ^ בין נובמבר 1873 לאפריל 1874 מתו במגפה 1,400 חיילים מהצבא הקולוניאלי
- ^ Linawati Sidarto, "Images of a grisly past" The Jakarta Post: Weekender, יולי 2011
- ^ מרבית הפרק על מלחמת אצ'ה מתבסס על התיאור המופיע בספרו של Ricklefs בעמודים 189-187
- ^ Aceh's Sharia court opens אתר הBBC
- ^ אתר הבנק העולמי
- ^ Preliminary Damage and Losses Assessment on web.worldbank.org
- ^ From Rebuilding to Revitalizing: Five Years After the Tsunami - Building Capacity for a Stronger Future in Aceh and Nias אתר הבנק העולמי
- ^ Tsunami museum opens in Indonesia מאתר ה-BBC
- ^ Aceh rebels sign peace agreement מאתר ה-BBC
- ^ A happy, peaceful anniversary in Aceh מתוך אתר Asia Times Online
- ^ תוכן ההסכם באנגלית
- ^ על הדרך להסכם השלום ראו את Aceh's arduous journey to peace ואת INDONESIA: The Aceh Peace Agreement
- ^ http://hrw.org/english/docs/2005/09/19/indone11764.htm Next steps for Aceh after the peace pact] מתוך אתר הארגון Human Rights Watch
- ^ Aceh Economic Update מתוך אתר הבנק העולמי
- ^ Aceh Poverty Assessment 2008 אתר הבנק העולמי
- ^ מתוך מפקד התושבים של 2010 באינדונזית
