אלעזר בן דינאי
אלעזר בן דינאי (המאה הראשונה לספירה) היה מנהיג חבורת מורדים פוליטיים בתקופת הנציבות השנייה של השלטון הרומאי בארץ ישראל. הוא נזכר במשנה, בגמרא ובמדרשים, שם הוא מכונה "רצחן", וכן בספרי בן-תקופתו יוסף בן מתתיהו (שם מופיע שמו ביוונית, אלעזר בן דִינָאיוֹס), שמכנה אותו "לִסְטִים".
בחז"ל
במשנה נאמר: ”משרבו הרצחנים, בטלה עגלה ערופה, משבא אלעזר בן דינאי, ותחינה בן פרישה, (בן פרישה) היה נקרא, חזרו לקרותו בֵּן הרצחן”.[1] כלומר, בזמנו בטלה מצוות עגלה ערופה, זאת בשל ריבוי הרוצחים בגלוי, כי עגלה ערופה אינה באה אלא על הספק.[2]
בפירוש תוספות יום טוב, שבו מבואר שאלעזר בן דינאי היה "רצחן מפורסם", מובאת גרסה שלפיה יש להחליף "תחינה" ב"תחילה", ויש לקרוא: "ותחילה בן פרישה היה נקרא".[3]
בשיר השירים רבה כתוב משמו של רבי אוניא: "ד' דורות, שדחקו על הקץ ונכשלו ואלו הן: אחד בימי עמרם, ואחד בימי דיניי, ואחד בימי בן כוזבא, ואחד בימי שותלח בן אפרים".[4] ייתכן ויש לזהות את "דיניי" זה עם אלעזר בן דינאי, משום שכמו במדרש הזה, גם יוסף בן מתתיהו מזכיר שני אישים, זה לצד זה, מנהיגי "מהומות" ששמותיהם "עמרם" ו"אלעזר":[5] כשהגיע הנציב החדש פאדוס ליהודה בשנת 44 לספירה, הוא אסר שלושה יהודים בעבר הירדן שהנהיגו התנפלות על תושבי רבת עמון, בשל סכסוך באחד מכפרי הסביבה. הוא "הרג אחד מהם, שמו היה חניבא, ועל שניים, על עמרם ועל אלעזר, הטיל עונש־גלות". בניגוד ליוסף בן מתתיהו, שמכנה את אלעזר בן דינאי "שודד" ובניגוד למשנה שמכנה אותו "רצחן", המדרש הזה רואה בו רק "דוחק את הקץ".[5]
בגמרא נזכרת גם "אשתו של בן דונאי", בתור דוגמה לנשים שנשבו בידי נכרים "על ידי נפשות".[6] יוסף בן מתתיהו אינו מזכיר את אשתו של אלעזר בן דינאי, אולם מספר על שבייתה של אשתו של שמעון בר גיורא,[7] ומשום כך הועלתה השערה ששמותיהם נתחלפו במקרה הזה בתלמוד. אלא שאשתו של בר גיורא נשבתה על ידי קנאים יהודים ואילו בתלמוד זה מדובר על אשה שנשבתה על ידי נכרים ולכן אסורה לבעלה.[5]
הקליר בקינות לתשעה באב בפיוטו "שבת סרו מני" כותב ”צעק עמי בימי בן דיני”, לפי פירושי הראשונים הכוונה לאלעזר בן דינאי.[8]
בכתבי יוסף בן מתתיהו
יוסף בן מתתיהו מספר שאלעזר בן דינאי היה "שודד ששכן בהרים זה שנים רבות", ושעם תפיסתו, פעלה חבורתו בארץ כבר במשך עשרים שנה. מכאן שהחל לפעול עוד בימי הנציבים פונטיוס פילאטוס או מארקלוס ומארולוס (מהשנים 35–40 לספירה לערך).[9]
יוסף בן מתתיהו מספר על התנגשויות שאירעו בין יהודי הגליל לבין השומרונים בתקופת הנציב קומאנוס (48–52 לספירה). לאחר שעולה רגל יהודי מהגליל שהיה בדרכו לירושלים, נרצח בכפר "גמה" (כיום העיר ג'נין) בשומרון בזמן חג סוכות בשנת 51 לספירה,[10] התאספו המונים מיהודי הגליל כדי להתנפל על השומרונים כנקמה, וכך עשו גם המונים בירושלים, כשנודע להם על הרצח. בנוסף לאלה, יצאה גם "חבורת הליסטים ומחרחרי המרי" של אלעזר בן דינאי ואדם נוסף בשם "אלכסנדר", והתנפלה על שכניהם במחוז עקרבת, טופרכיה דרומית-מזרחית לשכם, בה ישבה אוכלוסייה מעורבת של יהודים ושומרונים.[11] לדברי יוסף, הם "הרגו בהם בלי לחוס על זקן וטף, והעלו את כפריהם באש". היה זה בחורף שנת 51–52.[10] קומאנוס יצא מקיסריה עם גדוד פרשים לעזרת השומרונים והרג רבים מאנשי החבורה של אלעזר ורבים אחרים לקח בשבי. לדברי יוסף, "מאותו זמן נתמלאה יהודה כולה ליסטים".[12][13] בחג פסח שנת 52,[10] הגיע הנציב הרומי בסוריה, אומידיוס קוואדראטוס, לקיסריה, וציווה לצלוב את כל האנשים שקומאנוס תפס.[14][15]
בשנת 52 הגיע הנציב הרומי החדש ביהודה, אנטוניוס פליקס (52–60 לספירה), ובימיו גברה ה"ליסטות", היא הקנאות המרדנית בלשונו של יוסף בן מתתיהו. פליקס לכד חי במארב את "ראש הליסטים", אלעזר בן דינאי, לאחר שפיתה אותו לבוא אליו תוך הבטחה שלא יעשה לו כל רע. כשבא אליו, אסר אותו, ושלח לרומא אותו ורבים מחבורתו. הוא תלה על צלבים רבים מהם והעניש קשות רבים מאוד שסייעו להם.[16][17]
לקריאה נוספת
- טל אילן, "אלעזר בן דיניי ובן הרצחן", בתוך: טל אילן וורד נעם, בין יוספוס לחז"ל, יד בן צבי, תשע"ז; כרך א: האגדות האבודות של ימי הבית שני, עמ' 521–525.
הערות שוליים
- ^ משנה, מסכת סוטה, פרק ט', משנה ט'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ז עמוד ב'.
- ^ תוספות יום טוב על סוטה ט, משנה ט. וראה עוד טוביה יהודה טביומי, טל אורות, תל אביב תשי"ג, חלק ב' עמ' ר-רד.
- ^ שיר השירים רבה, פרשה ב', פסקה ז'.
- ^ 5.0 5.1 5.2 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםקלוזנר 16 - ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף כ"ז עמוד א'.
- ^ יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ספר ד, פרק ט, פסקה ח.
- ^ קינות לתשעה באב - אוצר הראשונים, ביתר תשע"ז, עמ' קמח-קמט.
- ^ יוסף קלוזנר, היסטוריה של הבית השני, כרך ה, עמ' 32.
- ^ 10.0 10.1 10.2 יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, הערות וביאורים מאת המתרגם יעקב נפתלי שמחוני לספר ב, פרק 13.
- ^ יוסף קלוזנר, היסטוריה של הבית השני, כרך ה, עמ' 17.
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב, פרק יב, פסקאות ג-ה, סעיפים 232–236. תרגום ליזה אולמן, הערות מאת ישראל שצמן.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ו, פסקה א, סעיפים 118–124.
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב, פרק יב, פסקה ו, סעיף 241.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ו, פסקה ב, סעיף 129.
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ב, פרק יג, פסקה ב, סעיף 253.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ח, פסקה ה, סעיפים 160–161.
37781389אלעזר בן דינאי