טריגווה לי

טריגווה לי
Trygve Halvdan Lie

טריגווה לי
לידה	16 ביולי 1896
פטירה	30 בדצמבר 1968 (בגיל 72)
מדינה
מזכ"ל האו"ם ה־1 2 בפברואר 1946 – 10 בנובמבר 1952 (6 שנים ו־40 שבועות) אירועים בתקופתו הקמת מדינת ישראל מלחמת קוריאה → גלאדווין ג'ב (מזכ"ל בפועל) דאג המרשלד ←

טריגווה לי (בנורווגית: Trygve Halvdan Lie; ‏16 ביולי 1896 – 30 בדצמבר 1968) היה פוליטיקאי נורווגי. בין השנים 1946–1952 כיהן כמזכיר הכללי הנבחר הראשון של האומות המאוחדות (לאחר שקודמו, גלאדווין ג'ב, כיהן כמזכ"ל בפועל).

לי נולד באוסלו (שנקראה אז כריסטיאניה) ב-16 ביולי 1896. אביו, מרטין, עזב את המשפחה כדי לעבוד כנגר בארצות הברית, ואמו, הולדה (Hulda), ניהלה פנסיון. לי הצטרף למפלגת העבודה הנורווגית ב-1911, וזמן קצר לאחר שקיבל את התואר שלו במשפטים מאוניברסיטת אוסלו ב-1919 נתמנה למזכיר הארצי של המפלגה. הוא נשא לאישה את ירדיס יריינסן (Hjørdis Jørgensen) ב-1921, ולזוג נולדו שלוש בנות: סיסל, גורי ומטה.

משנת 1922 עבד כיועץ משפטי, ולאחר מכן נבחר לסטורטינג, הפרלמנט של נורווגיה. הוא נתמנה לשר המשפטים כאשר יוהאן ניגורסוול (Johan Nygaardsvold) הקים ממשלה של מפלגת העבודה. מאוחר יותר מונה לשר המסחר והתעשיות ולשר האספקה והתובלה.

לי, שהיה מעריץ של מהפכת אוקטובר ברוסיה, פגש פעם את ולדימיר לנין והרשה ללאון טרוצקי להשתקע בנורווגיה לאחר שזה האחרון הוגלה מברית המועצות. שמועות אמרו שלי נכנע לרצונו של סטלין להחזיק את טרוצקי במעצר בית, אם כי היסטוריונים אינם יכולים לא להוכיח ולא להפריך זאת. מאוחר יותר הורה לי לטרוצקי לעזוב את נורווגיה כאשר זה האחרון הפר את הבטחתו להימנע מפעילות פוליטית.

בשנת 1940, כאשר גרמניה פלשה לנורווגיה, פקד לי על כל הספינות הנורווגיות להפליג לנמלי בעלות הברית. באותה עת שימש כשר החוץ של הממשלה הנורווגית הגולה.

טריגווה לי עמד בראש המשלחת הנורווגית לוועידת האו"ם בסן פרנסיסקו בשנת 1946, והיה בין המובילים בניסוח סעיפי מועצת הביטחון של האו"ם. הוא עמד בראש משלחת נורווגיה לעצרת הכללית של האו"ם בשנת 1946. ב-1 בפברואר 1946 הוא נבחר למזכיר הכללי הראשון של האו"ם, בעקבות פשרה בין המעצמות, כאשר כמעט ונבחר לנשיא העצרת הכללית הראשונה ברוב זעום. קרדיט רב נזקף לזכותו בכך שהבטיח את האתר הנוכחי של מושב האו"ם מידי ג'ון ד. רוקפלר הצעיר, וקבע שם את המשרדים.

כמזכ"ל האו"ם, לי תמך בעצמאותן של מדינת ישראל ושל אינדונזיה. הוא פעל להסגתם של כוחות ברית המועצות מאיראן ולהשגת הפסקת אש בלחימה בקשמיר. הוא משך אליו אש מצד ברית המועצות כאשר סייע להשיג תמיכה בהגנתה של קוריאה הדרומית, לאחר שפלשו אליה בשנת 1950 ומאוחר יותר פעל לשים קץ לחרם הסובייטי על ישיבות האו"ם, אם כי להתערבותו אין כמעט קשר לחזרתה של ברית המועצות לאו"ם, בסופו של דבר. הוא התנגד לצירופה של ספרד לאו"ם בשל התנגדותו למשטרו של הגנרל פרנקו. בין היתר, הוא פעל להשגת הכרה מצד האו"ם ברפובליקה העממית של סין לאחר שממשלת סין הלאומנית הוגלתה לטיוואן, כאשר טען כי סין העממית הייתה הממשלה היחידה שיכולה לממש במלואן את התחייבויותיה של מדינה החברה בארגון הבינלאומי.

ביקורת נמתחה עליו בשל כך שלא הצליח לאפשר משא ומתן במצור על ברלין, וכן על כשלונו להביא לסיום מהיר יותר של מלחמת קוריאה. מבקריו טוענים כי הוא היה נתון להשפעת מיעוט נבחר במזכירות האו"ם. כמו כן מתחו עליו ביקורת כאדם שחצן ועקשן.

למרות התנגדותה של ברית המועצות, תקופת כהונתו הוארכה על ידי העצרת הכללית (ביחס של 46 – 5) בשנת 1950. הייתה זו תוצאה של מבוי סתום במועצת הביטחון, שבו ארצות הברית סירבה לקבל מועמד אחר על פני טריגווה לי, ואילו ברית המועצות סירבה להסכים לתקופת כהונה נוספת שלו בשל מעורבותו במלחמת קוריאה. ברית המועצות סירבה להכיר בו כמזכ"ל בקדנציה השנייה שלו, ולאחר שהוא הואשם על ידי הסנטור ג'וזף מקארתי בכך שהעסיק אמריקנים "בלתי נאמנים" (האשמה שאותה הוא ייחס לקבלתם המהירה לעבודה של משרתי ציבור שהיו דרושים לאחר הקמתו של הארגון), לי התפטר ב-10 בנובמבר 1952.

הוא המשיך להיות פעיל בפוליטיקה הנורווגית גם לאחר התפטרותו משירותו באו"ם. הוא היה מושל אוסלו ואקרסהוס, יו"ר הוועדה לאנרגיה, שר הפנים, ושר המסחר. חרף העובדה שמעולם לא זכה לפופולריות מקיר לקיר, הוא היה לשם דבר כפוליטיקאי פרגמטי ונחוש.

טריגווה לי נפטר ב-30 בדצמבר 1968 מהתקף לב. הוא היה בן 72 במותו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טריגווה לי בוויקישיתוף

• ביוגרפיה רשמית באתר האו"ם: מזכ"ל האו"ם
• טריגווה לי מבקר בישראל, יומני כרמל מאי 1951 (התחלה 7:13)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0