אי האלמוגים
אי האלמוגים או ג'זירת פרעון (בערבית: جزيرة فرعون - "אי הפרעונים"), הוא אי קטן במפרץ אילת, כ-5 ק"מ דרומית-מערבית לטאבה, 200 מטר מחופו של חצי האי סיני. האי הוא חלק מרכס גרניט המזדקר מעל פני הים, ולמרות שמו אינו אי אלמוגים, כלומר אינו אטול שנוצר מאלמוגים. שמו בעברית ניתן לו בשל היותו מוקף בשוניות אלמוגים, וספורט הצלילה פופולרי בו. אורכו של האי 340 מטר מצפון לדרום, רוחבו 160 מטר ממזרח למערב, ובחלקו הדרום-מערבי לגונה קטנה באורך של כ-70 מטר וברוחב של כ-40 מטר.
היסטוריה
בין המאה ה-14 והמאה ה-12 לפנה"ס, פעלו משלחות מצריות במפעלי כריית הנחושת בתמנע. הנחושת הועברה על ידי המצרים על גבי חמורים לנמל הטבעי היחיד במפרץ אילת ששכן באי האלמוגים. בחלקו הדרומי והשטוח יחסית של האי, נמצאו שרידים של מעגן קדום מתקופת הברזל הראשונה, התקופה המקבילה לתקופת ממלכת ישראל המאוחדת המקראית, ויש חוקרים שטענו כי האי הוא למעשה עציון גבר המקראית[דרוש מקור].
האי המשיך להיות מיושב גם במהלך התקופה הביזנטית, ויש הסבורים כי עד המחצית הראשונה של המאה השישית התקיימה בו קהילה יהודית אוטונומית בשם "יוטבה", הנזכרת במקורות בני התקופה כיישוב ששכן על אי במפרץ אילת[1].
בשנת 1115 הקים בלדווין הראשון, מלך ירושלים, מבצר צלבני על הגבעה הנישאת לגובה 30 מטר בצפון האי במטרה להגן על פתחו של המפרץ, והעניק לו את השם הצרפתי "איל דה גרה" ("Île de Graye"). המבצר חוזק על ידי פולק מאנז'ו מלך ירושלים, במהלך המאה ה-12, אך בשנת 1171 כבש צלאח א-דין את האי לזמן מה, והשתלט עליו באופן מוחלט ב-1182. הוא הקים את המצודה מחדש, וכיום היא קרויה על שמו, אך נראה כי לאחר כיבוש האי בידי הממלוכים פחתה חשיבותו[2].
במהלך מלחמת סיני ב-2 בנובמבר 1956, נכבש האי על ידי כוח של חטיבה 9 שהועבר על ידי נחתות חיל הים.
ב-1967 נכבש האי על ידי ישראל במלחמת ששת הימים, והופיע על בול דואר ישראלי משנת 1973 בערך נקוב של שתי לירות ישראליות, כחלק מסדרת "מנוף הארץ".
בשנים 1968 ו-1972, נערך האי סקר ארכאולוגי על ידי האגודה למחקר תת-ימי בישראל. מטרת המשלחת הייתה לסקור את האי וסביבתו התת-ימית, כדי למצוא עדויות לקיומה של "עציון גבר", עירו של שלמה המלך המוזכרת במקרא.
המקום הוחזר לריבונות מצרית בשנת 1982 במסגרת הסכם השלום עם מצרים. בשנות ה-80 של המאה ה-20 שחזרה ממשלת מצרים את המצודה, והמקום הוא כיום יעד תיירות פופולרי. הגישה אליו מתאפשרת בסירות המפליגות מחופי סיני ועוגנות במעגן הנמצא בחופו המערבי של האי, לרגלי המצודה. ב-2003 הוסיפו מועצת העתיקות ומשרד התרבות המצריים את מצודת צלאח א-דין שבאי ואת קלעת אל ג'ונדי (מבצר בסיני שנבנה על ידי צלאח א-דין) לרשימת האתרים המצריים המועמדים להתקבל כאתרי מורשת עולמיים[3].
ראו גם
- הטרמפיסט - חלק ניכר מהסרט צולם באי
לקריאה נוספת
- Denys Pringle, Aqaba Castle in the Ottoman Period, 1517–1917, in A.C.S. Peacock (ed.), The Frontiers of the Ottoman World - Proceedings of the British Academy 156, (2009), pp. 95–112
- Denys Pringle and J. De Meulemeester, Al-‘Aqaba Castle, Jordan, in: Château-Gaillard: Études deCastellologie médiévale vol. 22, France, (2006), pp. 97-102
- Denys Pringle, The Castles of Ayla (al-‘Aqaba) in the Crusader, Ayyubid and Mamluk Periods, in: U. Vermeulen and J. Van Steenbergen (eds.), Egypt and Syria in the Fatimid, Ayyubid and Mamluk Eras vol. 4, (2005), pp. 333-53
- Denys Pringle and J. De Meulemeester, The Aqaba Castle Project 2004-5, Newsletter of the Council for British Research in the Levant, (2005), p. 42
- Denys Pringle and J. De Meulemeester, Aqaba Castle Project 2003, Newsletter of the Council for British Research in the Levant, (2004), pp. 26-7.
- Denys Pringle and J. De Meulemeester, Aqaba Castle Project 2001, Newsletter of the Council for British Research in the Levant, (2002), pp. 19-20
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ בנו רותנברג, תגליות סיני, בהשתתפות ד"ר יוחנן אהרוני, אביה השמשוני וברוך ספיר, הוצאת מסדה, 1958, עמ' 174-170.
- ^ טאבה
- ^ אתר אונסק"ו
24510561אי האלמוגים