אושוויינצ'ים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף אושווינצ'ים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אושוויינצ'ים
Oświęcim
בית הכנסת חברת לומדי משניות באושוויינצ'ים
בית הכנסת חברת לומדי משניות באושוויינצ'ים
מדינה פוליןפולין פולין
פרובינציה פולין קטן (פרובינציה)פולין קטן (פרובינציה) פולין קטן
ראש העיר ינוש אנדז'יי מרשלק
תאריך ייסוד המאה ה-12
שטח 30.3 קמ"ר
אוכלוסייה ‏
 ‑ בעיר 40,324 (2011)
 ‑ צפיפות 1330 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות 50°03′00″N 19°14′00″E / 50.05°N 19.233333°E / 50.05; 19.233333
אזור זמן UTC +1
אנדרטה לזכר יהודי אושוויינצ'ים, בבית הקברות בקריית שאול

אוֹשְׁוִויֵינְצִ'ים (בפולנית: Oświęcim להאזנה (מידע • עזרה), בגרמנית: Auschwitz, ביידיש: אָשפּיצין, מבוטא: אוֹשְׁפִּיצִין) היא עיר במערב גליציה בדרום פולין, הנמצאת כ-60 קילומטר מדרום-מערב לקרקוב, בסמוך לשפך נהר הסולה אל נהר הוויסלה. אוכלוסייתה מונה 40,979 תושבים (2006). שמה הגרמני של העיר, אושוויץ, נמצא בשימוש נרחב כשמו של מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו (ובקיצור: אושוויץ) שנבנה ופעל בסמוך לעיר בזמן מלחמת העולם השנייה כחלק משואת יהודי אירופה. ערב מלחמת העולם השנייה היה היישוב בעל מאפיינים של עיירה יהודית, והיהודים, שהיוו כמחצית מאוכלוסיית העיר, השפיעו משמעותית על אופייה ותרבותה. מבחינה פוליטית אף היה להם רוב במועצת העיר. רוב היהודים תושבי העיירה נספו בשואה.

היסטוריה

עד מלחמת העולם השנייה

המקום נזכר לראשונה ב-1117. בשנת 1179 העיירה הופרדה ממחוז קרקוב והועברה לדוכסות אופולה. ב-1270 הונהג שם החוק הגרמני ותושבי העיירה נהנו מזכויות מגדבורג. לאורך כל ההיסטוריה התגוררו יחדיו בעיירה ובסביבותיה תושבים ממוצא גרמני וממוצא פולני, ויחסי שלום שררו ביניהם. ב-1315 הוקמה במקום דוכסות אושוויינצ'ים וב-1327, יחד עם מערב גליציה ועם זטור, הוקמה מדינת וסלים שהתחברה למלכות בוהמיה. במאה ה-14 הצטמצם העניין הגרמני בעיירה ובאזור, וב-1457 רכש המלך הפולני קז'ימיר הרביעי את הזכויות באזור מהנסיך יאן הרביעי והיא צורפה למחוז קרקוב. המלכים הפולנים הזמינו את היהודים לאזור ובמאה ה-15 הם כבר היוו רוב באוכלוסייה באזור. העיירה הייתה גם מרכז תרבותי פרוטסטנטי בפולין.

העיירה נחרבה ב-1655 בעת פלישת כוחות האימפריה השוודית לאזור. בעת שפולין חולקה במאה ה-18 הפכה העיירה ב-1772 לחלק מממלכת גליציה, שהשתייכה לאימפריה האוסטרו-הונגרית ושכנה ליד גבולות רוסיה ופרוסיה. העיירה שבה לפולין לאחר מלחמת העולם הראשונה, בעת שפולין עוצבה מחדש כמדינה עצמאית. ערב מלחמת העולם השנייה מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר כ-8,000 נפש[1].

במלחמת העולם השנייה

בנוסף להיותה אתר מחנה ריכוז, עבודה והשמדה, נועדה אושוויינצ'ים לתפקד כחלק מהאוטופיה הנאצית של התיישבות גרמנית במזרח. אדריכליו של הימלר תכננו את אושוויינצ'ים כ"עיר לדוגמה", מודל להתיישבות גרמנית במזרח, כחלק ממימוש התפיסה הנאצית בדבר תפקידו של המזרח בהיסטוריה הגרמנית. הימלר תיאר את המלחמה בברית המועצות ובגזעים הסלאביים כהמשך למלחמותיהם של הגרמנים במונגולים במאה ה-13. מטרת המלחמה הייתה לטהר את סביבת המחיה של הגזע הארי מיסודות אתניים בלתי רצויים וליישב את המזרח בגרמנים "טהורי-גזע". מחנה אושוויץ, הסמוך לעיר אושוויינצ'ים נועד לספק כוח עבודה יהודי, סובייטי ופולני לבניית העיר הגרמנית העתידית אושוויץ ולהפעלת התעשיות ומסילות הרכבת, ואילו העיר אושוויץ נועדה לספק כוח אדם גרמני לפיקוח על כוח האדם שבמחנה ולהוות שלב בשיקומה של הנוכחות הגרמנית במזרח. בחזונו של הימלר היו לאושוויץ שני תפקידים במקביל: מחנה השמדה ועיר גרמנית. ההשמדה הייתה אמורה להסתיים בשלב מסוים, אך העיר אושוויץ נועדה להתקיים לנצח, כחלק מחזון זה, של מזרח גרמני[2].

במשך הכיבוש הגרמני של פולין השתמשו הנאצים בעובדי כפייה יהודים להרחבת מחנה של הצבא הפולני ששכן מעבר לנהר הסולה. מחנה זה הפך למחנה הריכוז של אושוויץ, אליו הובאו מתנגדים פוליטיים למשטר הנאצי ובהמשך המלחמה הוקם בסמוך מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. בסמוך הוקם גם מפעל של תאגיד אי גה פארבן, "בונה-ורקה", לגומי סינתטי והפקת דלק נוזלי מפחם, ועבדו בו בעיקר עובדי כפייה ממחנה אושוויץ III מונוביץ.

לאחר המלחמה

לאחר מלחמת העולם השנייה נבנתה העיר מחדש; סגנון הבנייה המרכזי היה שיכונים גדולים בסגנון הקומוניסטי המסורתי. פרנסת תושבי העיר התבססה בעיקרה על המפעלים הכימיים שנותרו מתקופת הנאצים, המשיכו לפעול בהיקף רחב ותרמו להתפתחותה ולגידולה של אושוויינצ'ים. בסוף שנות ה-80, הועסקו במפעלים אלו כ-10,000 עובדים. באמצע שנות ה-90 נקלע תאגיד הכימיה שהחזיק במפעלים לקשיים והחל לצמצם את פעילותו עד להיקף של 1,500 עובדים. במקביל, גדל חלקם של תושבי העיר אשר מתפרנסים ממסחר ומתיירות. הממשלה הפולנית הפכה את מחנה ההשמדה של אושוויץ לאתר זיכרון ולמוזיאון, וכיום מבקרים באתרים אלו כמיליון איש בכל שנה.

הקהילה היהודית

ראשית ההתיישבות היהודית באושוויינצ'ים החלה לאחר 1457, שבה השתלט קז'ימייז' הרביעי, מלך פולין, על העיר. בניסיון לעצור את הגידול במספר היהודים במקום, הוציא ב-1563 המלך זיגמונד השני צו המגביל את מספר היהודים בעיר והאוסר עליהם לבנות בתים בככר המרכזית. ב-1588 הוקם לראשונה בעיר בית כנסת עשוי עץ. ב-1636 העניק המלך ולדיסלב הרביעי זכויות ליהודי העיר להתגורר בתחומה ולהיות בעלי בתים בתחום העיר ובסביבותיה, וכן להשתמש בבית הכנסת ובבית העלמין. ב-1711 כילתה שרפה את כיכר העיר ואת הרחובות הסמוכים, וגם בית הכנסת עלה באש.

בסוף המאה ה-18 יהודים רבים מוודוביצ'ה ומזיווץ' עברו לעיר וכך הפכה למרכז היהודי העיקרי באזור. באותה תקופה החל השימוש באתר בית העלמין היהודי הקיים עד היום. ב-1863 כילתה שרפה את רוב העיר, ונשרפו גם שני בתי כנסת.

בשנת 1872 קנה סוחר יהודי בשם לאנדאו את הריסות הקומפלקס הדומניקני, אשר כלל כנסייה, קפלה ומנזר, והשתמש בהם כאורוות לסוסיו וכמחסן לפחם, שמן ודשן, מקום זה שימש גם כקצביה. הוא הפך את חדר תשמישי הקדושה בכנסייה לחנות, ואת הקפלה למחסן לשטיחים, דבר אשר גרם לזעם באוכלוסייה הקתולית המקומית. בניינים אלו נקנו בחזרה ממנו על ידי כומר נוצרי בשנת 1895, אשר הפך אותם חזרה לתפקידם המקורי, וכן הקים בית ספר לבנים במקום.

בשנת 1914 מנתה אוכלוסייתה של אושוויינצ'ים 10,126 תושבים ומתוכם 5,358 יהודים (המהווים כ-53% מכלל תושבי העיר). בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, גרו יותר יהודים בעיר מאשר קתולים, דבר שהקנה להם גם רוב במועצת העיר. עדות לשיתוף הפעולה הפורה בין שתי הקהילות ניתן לראות בטקס שערך הכומר יאן סקראבק ל-25 שנות כהונתו, כאשר נציגות רשמית של הקהילה היהודית נכחה בטקס ביחד עם ראש העיר, ד"ר אמיל רייך ורב העיר בומבך.

מוסדות סעד ועזרה

כמו בכל מקום יישוב בפולין, גם באושווינצ'ים פעלו הרבה מוסדות סעד ועזרה יהודיים, אשר הקלו את חייהם של הקהילה היהודית בעיר שחלקה סבל מעוני ומגילויי אנטישמיות מצד האוכלוסייה המקומית.

חלק מהמוסדות שפעלו בעיר הם:

  • "חברת קדישא"- הייתה אחראית על הקבורה היהודית.
  • "ביקור חולים"- מוסד מוכר ומכובד בעיר שנוסד עוד לפני מלחמת העולם הראשונה כדי להגיש עזרה רפואית וסעד לנזקקים, עזרה בגלוי וגם מתן בסתר.
  • "גמילות חסידים"- עזרה לנזקקים בהלוואות ללא ריבית.
  • "תומכי עניים"- חילקה לעניי העיר שוברי אוכל ושתייה.
  • "הכנסת כלה"- נתן עזרה לכלות שלא היה להן די כסף לנדוניה ולהוצאות החתונה, כמו גם עזרה ברכישת דירה ורהיטים.
  • "תלמוד תורה"- מוסד לימודי שאסף אליו פליטים יהודיים מאזורי הקרבות במלחמת העולם הראשונה ולימד אותם לימודי תורה.
  • "מושב זקנים"- מוסד שתמך בזקני העיר שהיו עריריים או שלא היה להם די כסף להחזיק בית.
  • "הכנסת אורחים"- שימש כמקום לינה, בחינם, עבור היהודים שנזדמנו לעיר.
  • "עזרה סוציאלית"- תמך בפליטים היהודים מאזורי הקרבות במלחמת העולם הראשונה, שיכן אותם בצריפים בעיר ודאג לכלכלתם ולחינוך ילדיהם.

רבנים בעיר

פוליטיקה

הציבור היהודי באושווינצ'ים לקח חלק פעיל בכל הפעולות המוניציפליות של העיר. ונציגותו הייתה ניכרת מאוד בכל זרועותיה. כמו כן, שותפו נציגים יהודים בכל המוסדות העירוניים והציבוריים באופן שווה. היה הסכם בין נציגי הקהילה היהודית לבין נציגי האוכלוסייה הלא יהודית, על-פיו נערכו בחירות יחסיות למועצת העירייה, באופן שכל צד יכול היה להגיש מועמדים כרצונו, אך חלקם היחסי היה קבוע: חמישים אחוז לכל צד, שהם שישה יהודים למועצת העירייה ושישה להנהלה. כמו כן, הוסכם שראש העיר יהיה לא יהודי וסגנו יהיה יהודי. רוב היהודים שנבחרו למשרות ציבוריות היו אנשים שעמדו בראש הקהילה היהודית.

תנועות נוער וארגונים

באושווינצ'ים היו פעילויות רבות של תנועות נוער וארגונים אשר פעלו גם במרבית העיירות היהודיות באירופה. תנועות הנוער והארגונים העיקריים שפעלו בעיר היו:

התנועה הציונית

נוסדה בעיר בשנת 1901 על ידי יו"ר הקהילה באותם ימים, ברנרד פילצר. פעולתה הייתה בלתי סדירה וכללה הפסקות ארוכות. רק בשנת 1911 התחילה פעילות ציונית רצופה וסדירה בהנהגתו של ד"ר משה גולדברג ונפתח מועדון לתנועה, וגם ספרייה שהייתה היחידה בעיר באותן שנים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נפסקה כל הפעילות הציונית בעיר ונסגר המועדון עקב האיסור על כל פעולה מדינית בזמן המלחמה. בשנת 1916 חודשה הפעילות הציונית בחשאי תחת מסווה של פעילות תרבותית.

עם תום מלחמת העולם הראשונה, כשפרצו פרעות ביהודים בכל הסביבה, נוסד כוח של הגנה עצמית בעזרת חיילים משוחררים. כמו כן, נוסדה תחנת עזרה ראשונה ועם הדיפת הפורעים והצלת העיירה עלתה השפעת הציונים לשיא, ובבחירות לסיים הראשון, קיבלו הציונים כ-80% מקולות היהודים.

כל התנועות הציוניות היו מאוחדות ומאורגנות בוועד המקומי ונהלו במשותף את הפעילות הציונית כלפי חוץ, כגון: בחירות לסיים הפולני, לעירייה, לוועד הקהילה ולקונגרס הציוני, ואת פעולות קק"ל וקרן היסוד.

השומר הצעיר

פעילות תנועת הנוער השומר הצעיר החלה בעיר בשנת 1919. היה זה ארגון הנוער הראשון בעיירה. האווירה כלפי השומר הצעיר לא הייתה אוהדת, בפרט בקרב הציבור הדתי, אך הדבר לא הפריע להתפתחותו של הקן ולפריחתו. חברי התנועה באו כולם מקרב נוער לומד. הקן מנה כ-60 איש, שתי קבוצות נערות ואחת של נערים.

עקב היות אושוויינצ'ים עיירת גבול, היא הפכה לתחנת מעבר חשובה עבור חלוצים עולים, שחיפשו דרך לעליה בלתי ליגלית לארץ ישראל. העיר הייתה מקום ריכוז לחלוצים אלו ומשם יצאו לדרכם. חברי השומר הצעיר היו פעילים בעזרה לעולים שבדרך ובאכסונם.

ארגון ספורט "קדימה"

בשנת 1922 נוסדה באושוויינצ'ים קבוצת כדורגל יהודית בשם "קדימה", כשמה של התאחדות הספורט היהודית בעיר. הקמתה של הקבוצה לוותה בקשיים רבים משום שלא היו קיימים אמצעים לרכישת ציוד, לשכירת מגרש אימונים ומשחקים ולמימון ההוצאות. כל שחקן היה חייב לדאוג בעצמו לציודו האישי ולהתרים אנשים לטובת הקבוצה, כדי לאפשר לה לשכור מגרש אימונים וחדרי הלבשה.

האצטדיון שבה החלה הקבוצה להתאמן היה במקור מגרש אשר היה מיועד לסחר בבהמות וסוסים, שעמד ריק ברוב ימות השבוע. בהתחלה "קדימה" הייתה קבוצה קטנה, אשר הלכה והתרחבה עם השנים, עד שבשנת 1927 התקבלה רשמית לליגה ב' של איגוד הכדורגל הפולני.

לאחר שנתיים של משחקים בליגה הפולנית, הגיעה הקבוצה לתוצאות מרשימות. היא שיחקה מול קבוצות בעלות שם, זכתה בניצחונות ועמדה בראש טבלת ליגה ב', דבר שעורר שמחה רבה ברחוב היהודי. בשנת 1934 התפרקה הקבוצה בשל מחסור בשחקנים שעזבו את העיר.

הסתדרות פועלי אגודת ישראל

הסניף של הסתדרות פועלי אגודת ישראל באושוויינצ'ים נוסד בשנת תרפ"ט 1929 על ידי מספר בחורים צעירים דתיים אשר רצו ללמוד מקצוע ולהתכונן לעליה לארץ-ישראל. באותה תקופה רוב הנוער היהודי בעיר היה חרדי, רק חלק מועט היה בתנועות הציוניות אשר יצאו להכשרה כדי להקנות לעצמם זכות לעליה ארצה בבוא הזמן.

מצבה הכלכלי של האוכלוסייה היהודית היה קשה באותה עת. חלק מרכזי מהיהודים התפרנס מרוכלות, אשר הביאה פרנסה, אך לא נתפסה על ידי רבים כמקצוע בעל עתיד, בייחוד בתקופות בהם התרבו הפגיעות האנטישמיות שנהנו מתמיכת השלטונות, דבר שהתבטא בהתנפלויות ופגיעות קשות בעת הנסיעות ברכבות. לא פעם גורשו הרוכלים מבתיהם של לקוחות חייבים. נסיבות אלו הביאו לכך שחלק מהצעירים החלו בלימוד מקצוע. תופעה זו לוותה בהתנגדות רבה מצד האוכלוסייה היהודית, בימים שבהם היות בעל מקצוע ומלאכה, נחשב ככתם במשפחה. כמו כן, לא היו קיימים בעיר בתי ספר מקצועיים ותעשייה בהיקף מספק, ומעט בתי מלאכה קטנים שהיו בידי יהודים לא סיפקו את צורכי הפרנסה.

מספר צעירים התאספו במטרה להתמודד עם הבעיות הללו. הוקמו וועדות נפרדות ללימוד מקצוע, לסידור בעבודה, לקשר בין משרדי, לענייני ארץ ישראל, קרן היישוב ( קרן של אגודת ישראל, שמטרתה הייתה קידום נושא ההתיישבות מטעם אגודת ישראל), הכשרה לעליה, לתרבות ולנוער. בתוך זמן קצר יצאו מבין חבורה זו בעלי מקצוע בעלי שם בכל העיר, בהם חשמלאים, אופים ואורגים. אף על פי שיהודים אלה היו בעלי מקצוע, תעודות רשמיות לא היו להם, ולפיכך לא יכלו לפתוח באופן רשמי בתי מלאכה או לקבל רישיון לעסוק במקצועות שלהם כעצמאים. אחרי מאמצים רבים הצליחו חברי פועלי אגודת ישראל להגיע להסכם עם האיגוד המקצועי הכללי לארגן שיעורי ערב ללימודים כלליים במשך חודשי הקיץ. למשתתפים בקורסים שעברו בהצלחה הוענקו תוארי בעלי מקצוע מוסמכים שהוכרו על ידי האיגוד המקצועי.

פעולותיו של הסניף הלכו והתרבו ובמקביל רבו גם החברים בו ונפתחו סניפים נוספים בעיר. בחדרי הסניף התקיימו מדי ערב, נוסף ללימודי קודש, שיעורים קבועים בעברית, תנ"ך, אנגלית, הנהלת חשבונות, ועוד. בלילות שבת התקיימו לימודים ושיחות בפרשת השבוע והופעלו תוכניות לארגון הנוער ללימוד מקצוע במקביל להליכה בדרך התורה. חברי סניף פועלי אגודת ישראל ופעיליו הצליחו לחדור ולהתערות בחיים הציבוריים והקהילתיים. היו להם נציגים בכל המוסדות החשובים בעיר וההתנגדות שלוותה את האגודה בתחילת ימיה, התחלפה בתחושת הערכה והוקרה לפועלם.

באביב שנת 1939, כשגברה המתיחות בגבול הפולני-גרמני, פנו נציגי הממשל והצבא לנציגי התנועה בהצעה לארגן, בין היתר, הגנה אזרחית וקורסים של הצלב האדום בעזרה ראשונה וטיפול בפצועים. כ-30 חברים עברו הדרכה והכשרה מתאימה בארגון הגנה אזרחית, שימוש בנשק קל וקשר, וקבלו תעודות הסמכה. זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה גויסו החברים וחויילו במדי צלב האדום.

בפרוץ המלחמה, בעת שהעיר הופצצה על ידי הלופטוואפה מהאוויר, עזרו 30 הבחורים לאזרחים והדריכו אותם איך לנהוג בעת התקפת הגרמנים. הם פינו הרוגים, הגישו עזרה לפצועים ודאגו לביטחון האוכלוסייה האזרחית בהעברתם לבונקרים ולמחסות. הייתה זאת אחת הפעולות האחרונות בה נטלו חברי התנועה חלק כקבוצה מאורגנת. מרבית חברי הקבוצה נרצחו בשואה.

השואה

בשנות ה-30 של המאה ה-20, על רקע המשבר הכלכלי שפגע קשות באזור אושוויינצ'ים, התחזקה האנטישמיות באזור, גברה האלימות כלפי היהודים והוטלו מגבלות מטעם השלטונות. ב-1938 נאסר על היהודים לרחוץ בנהר ולהיכנס לפארק הלאומי.

מיד עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר 1939, הופצצה אושוויינצ'ים מהאוויר וב-10 בספטמבר נכבשה העיר על ידי הצבא הגרמני. בעשרת הימים שחלפו מפרוץ המלחמה ועד כיבוש העיר, הצליחו חלק מהיהודים לברוח מזרחה לכיוון שטחי ברית המועצות.

בלילה שבין 29 ו-30 בנובמבר 1939 נשרף בית הכנסת הגדול בעיר על ידי הנאצים. לקראת סוף 1939 הוקם יודנראט בעיר ובראשו הועמד יוסף גרוס. היודנראט ארגן מטבח ציבורי שדאג לאספקת מזון ולחלוקת בגדים לנזקקים. קיומו של "ארגון לעזרה יהודית" בעיר, שדאג להקמת מקומות עבודה ולהכשרת בעלי מקצוע סייע בתחילה לכך שהגרמנים נמנעו מגיוס היהודים לעבודות כפייה והעדיפו לאפשר להם לעבוד במפעלים המקומיים שגויסו למאמץ המלחמתי הגרמני. מצב זה שרר עד פברואר 1940, אז נצטווה היודנראט לספק כמה מאות עובדי כפייה שהחלו בבניית מחנה ההשמדה אושוויץ.

באפריל 1941 הוציאו הגרמנים צו שהורה לכל האוכלוסייה היהודית לעזוב את העיר ולעבור לגטאות בעיירות הסמוכות סוסנוביץ, בנדין וכשאנוב[5]. בתוך כשבוע מהוצאת הצו פונו כל יהודי העיר. רוב יהודי העיר הובלו מאוחר יותר מאותם גטאות להשמדה באושוויץ.

ב-27 בינואר 1945, יחד עם שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ על ידי הצבא האדום, שוחררה גם אושוויינצ'ים. 186 מיהודיה שניצלו מהשואה שבו להתגורר בה עד ספטמבר באותה שנה.

הנצחה

כיום פועלת ישיבה בירושלים ע"ש 'אושפיצין' בראשות הרב מנחם וייס[דרוש מקור]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • מ. צאנין, חשאנוב, בריגל, אושפיצין בתוך: תל עולם: מסע על פני מאה קהילות נחרבות, תל אביב: המנורה, 1962. עמ' 289–292 (תיאור החורבן ותיאור של המקום מיד לאחר מלחמת העולם השנייה ומבט האוכלוסייה המקומית על חיסול היהודים והשימוש בשללם)

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה


הערות שוליים

  1. ^ על פי האנציקלופדיה העברית: 4,000 יהודים מתוך אוכלוסייה של 12,000 נפש
  2. ^ GUTMAN, I., "AUSCHWITZ - AN OVERVIEW", IN GUTMAN, I. AND BERENBAUM, D., (EDS.) ANATOMY OF THE AUSCHWITZ DEATH CAMP, INDIANA UNIVERSITY PRESS, 1994, PP. 5-33; VAN PELT, R. J., "A SITE IN SEARCH OF A MISSION", Ibid., PP. 93-156.
  3. ^ בנימין מפתח תקווה, תולדות ושורשים - עצי משפחה: יחוס האחים הרבנים למשפחת וולף, באתר תולדות ושורשים - עצי משפחה, ‏יום שלישי, 1 במרץ 2011
  4. ^ טור יורה דעה, הגהות רבי ברוך מנחם וולף אב"ד בוכניא | ווינרס מכירות פומביות, באתר winners-auctions.com(הקישור אינו פעיל)
  5. ^ אפריל 1941, גירוש יהודי אושוויינצ'ים לגטו בנדין, אתר יד ושם
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33273637אושוויינצ'ים

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אושוויינצ%27ים&oldid=2494657"